הן
מתני׳ ואלו הן בתי החצרים שני חצרים
של שני בתים אע״פ שמוקפת חומה מימות
יהושע בן נון הרי הן כבתי חצרים׃ גמ׳ ת״ר
ממשמע שנאמר בתי החצרים איני יודע
שאין להם חומה מה ת״ל אשר אין להם
חומה אף על פי שיש להם חומה כמי
שאין להם חומה וכמה בתים שנים חצירות
שנים שתי חצירות של שני בתים ואימא
בית וחצר אם כן ליכתוב רחמנא חצרים
וכי תימא אי כתב רחמנא חצרים חצר
בלא בית משמע ההוא קרפף איקרי׃
מתני׳ ישראל שירש אבי אמו לוי אינו
גואל כסדר הזה וכן לוי שירש את אבי
אמו ישראל אינו גואל כסדר הזה שנאמר
כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם עד
שיהא לוי וערי הלוים דברי רבי וחכמים
אומרים אין דברים הללו אמורים אלא בערי
הלוים׃ גמ׳ ואלא כמאן כבן לוי והדר
תני עד שיהא לוי וערי הלוים אימא אינו
גואל אלא כסדר הזה עד שיהא לוי וערי
הלוים דברי רבי בשלמא ערי הלוים דכתיב
כי בתי ערי הלוים אלא לוי מנלן דכתיב
ואשר יגאל מן הלוים תניא ואשר יגאל מן
הלוים יכול לוי מישראל יגאל שזה יפה כחו
וזה הורע כחו אבל לוי מלוי לא שזה יפה כחו
וזה יפה כחו תלמוד לומר מן הלוים מן
הלוים ולא כל הלוים פרט לבן לוי ממזר ונתין
וחכמים אומרים אין דברים הללו אמורים
אלא בערי הלוים אבל עד שיהא לוי לא
אמרינן׃ מתני׳ אין עושין שדה מגרש
ולא מגרש שדה ולא מגרש עיר ולא עיר
מגרש אמר רבי אלעזר במה דברים אמורים
בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה
מגרש ( ולא ) מגרש שדה מגרש עיר ולא
עיר מגרש שלא יחריבו את ערי ישראל
הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין
לעולם שנאמר גאולת עולם תהיה ללוים׃
גמ׳ אמר רבי אלעזר במה דברים אמורים
בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין וכו׳
דכולי עלמא מיהא בדלוים לא משנינן מנא
הני מילי אמר רבי אלעזר דאמר קרא
ושדה מגרש עריהם לא ימכר מאי לא
ימכר אילימא לא ימכר כלל והא מדכתיב
גאולת עולם תהיה ללוים מכלל דמזבני
אלא מאי לא ימכר לא ישנה׃ הכהנים
והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם׃ ת״ר גאולת עולם תהיה ללוים מה ת״ל לפי שנאמר במספר שני תבואות
ימכר לך יכול אף זה כן תלמוד לומר גאולת עולם תהיה ללוים לפי שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל
קודש לה׳ יכול אף זה כן ת״ל גאולת עולם תהיה ללוים לפי שנאמר וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה
לצמיתות יכול אף זה כן ת״ל גאולת עולם תהיה ללוים בשלמא הני תרתי לחיי אלא בתי ערי חומה ללוים מי
אית להו והתניא ערים הללו אין עושין אותן לא כפרים קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות אמר
רב כהנא לא קשיא כאן שהוקף ולבסוף ישב כאן שישב ולבסוף הוקף וכי האי גוונא מי הויא חומה והתניא ואיש כי ימכר בית מושב
עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף יכול אפילו הקיפוה ישראל נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה להלן
עובדי כוכבים אף כאן עובדי כוכבים יכול אפילו הקיפוה עובדי כוכבים לאחר מכן נאמר להלן חומה ונאמר כאן חומה מה להלן
עובדי כוכבים קודם לכן אף כאן עובדי כוכבים קודם לכן תרגמה רב יוסף בריה דרב סלא חסידא קמיה דרב פפא כגון שנפלו להן
מתני' שתי חצרות. עיר שאין בה חלה שתי הליכות: גמ׳ איני יודע אמה לשדות וכרמים, כדכתיב (שס) ומדומס מחוץ לעיר ' וגו' לא
שאין להן חומה. דנתי החלריס משמע שאינו בעיר" אלא יישוב מהס חלף חמה מגרם והשאר שדות וכרמיס". מגרם פנוי מכלוס
מלירות הסמוכות: כמי שאין להן חומה. הואיל ואין בה כדי עיר: ואין בו נית ואין זוכעין אותו אלא נוי הוא לעיר: אין עושין שדה
וכמה הן. דלח לימשוב מומה דידהו כעיר מומה שמי מלכות וכו׳:
מגרש. מטוס יישוב ארץ ישראל, והיינו חורבן שממעט את הזריעה:
אימא בית וחצר בית וחצר. אצל אי
ולא מגרש שדה. שמחריב המ נוי
חיכה שני בתים בכל מלר הוו כעיר
העיר: מגרש אין עושין עיר. שיעשו
מומה ולא הוו כנתי המלכים: א״כ
נו במיס שאין עיר נאה בלה מגרם,
ליכתוב חצרים. ולח ליכתוב במי
וכ״ש שאין עושין עיר מגרם שאין
וחנה ידענה דאין מלר נלח נית:
מחריצין את יישוב העיר: מוכרין
מתני' ישראל שירש. נתי ערי
לעולם. אפילו בשנת היובל עלמה, כך
קומה: מאבי אמו לוי אינו גואל
שמעתי. וקסיח לי חמנאי, הח כי היכי
כסדר הזה. שחס מכרה שמסח
דפליגי רב ושמואל ברים פירקין (לעיל
נמלטת ללוקח לסוף שנה, אלא לעולם
כט:) בישראל שמכר שלהו בשנת היובל
גוחלה כלוי דכתיב בהו (ויקרא כה)
עלמה ה״נ חיכה לפלוגי הכח ולמימר
גאולת עולס תהיה לנויס: עד שיהא
ק״ו מכורה כבר יולאה עכשיו ", דהח
הוא המוכר לוי. לאפוקי ישראל סיכם
אמרינן לעיל (דף כח.") דממכרו של
את חצי המו לוי דאינו גוהל כלוי:
לוי מוזר בשנת היובל, וכמדומה לי
וערי הלוים. מעריס שניתנו ללויס
דחיידי דתנח נחידך פירקאם)
בימי יהושע, לאפוקי בן לוי סיכם את
מקדיסין לעולם וגואלין לעולם מנה
אני המו ישראל דחינו גוחל כלוי.
כמי הכאל: וגואלין לעולם. שאין נתי
והשמח קטיח כיםח לסיפה, ונגמ׳
ערי חומה שלהן נמלטין: גמ׳ יכול
ממרן לה: אין דברים הללו. דגחולת
אף זה לוי כן. שחס מכר שדה אחוזתו
עולס חמוריס: אלא בערי הלוים.
אותן חלף חמה מחוץ למגרש שלה
אצל עד שיהח לוי לא בעינן, דישראל
יהח מותר לגאול נפחות משתי שנים:
שירם את חצי חמו לוי (3) מולו
לפי שנאמר. במקרים שדה המחזה
רצון דגוחל כלוי הואיל ומערי הלויס
וגאלה " אמר מיד הקדם דבשנת
היא זו, אבל בבן לוי סיכם את
סיובל יולאה לכהנים כדכתיב והיה
אני המו ישראל מודו רבנן דאינו
סשלה וגו׳: יכול אף לוי כן. אס
גואל כלוי דבערי הלויס מלה רחמנא:
הקדים שדה ולא גאלה יפסידנה
גמ׳ (ג) וקל פריך אינו גואל כסדר
ביובל, מ״ל גחולת עולס וגו׳: ערים
הזה כישראל אלא כמאן כבן לוי.
הללו. הניתנים ללויס: אין עושין
נחמיה, והח מני סיפח עד שיהח לוי
ערים קטנים. לפי שהן ערי מקלט
כו׳: בשלמא ערי הלוים. בעינן
ובעינן שיהח שס יישוב לבית מנוס
לאפוקי בן לוי סיכם את ישראל
לכולמיס: ולא כרכים גדולים. לפי
כדכתיב ערי הלויס: אלא לוי מנלן.
שמתקבלין שס מכל מקומות לסחורה,
דבעינן שיהח לוי לאפוקי ישראל סיכם
ומהח רגל גואל הדס מלויס סס
את הני המו לוי: ואשר יגאל מן
ויהרוצ חת הכולמ ויהרגנו: אלא
הלוים. דמשמע למקלת לויס נתתי
עיירות בינוניות. נלח מומס: כאן
רשות לגחול ולח לכולם: ותניא.
שהוקף ולבסוף ישב. לא משכחת נהו
דדרשינן הכי. ה״ג לה בתורת
בלויס כדקהמרת, אבל יםב ולבסוף
כהניס ) מן הלויס מה מ״ל, שיכול לוי
הוקף משכחת נהו שלאחר שניתנו
מישראל יגאל כלומר חי לח כתב אלא
להס בימי יהושע היקיפוסי הס: וכי
גאולת עולס תהיה ללויס יכולני לומר
האי גוונא. דישב ולבסוף הוקף: מי
לוי שמכר לישראל יגאלנה לעולם
הוי חומה. דחלטריך קרא למעוטים:
שישראל הורע כמו בממכרו דנחלטת
בית מושב עיר חומה. בית שהוס3
לסוף שנה וזה יפה כמו דכתיב גאולת
ונבנה עיר חומה דמשמע שהוקף
עולם וגו׳, אבל לוי שמכר ללוי לח יגאל
ולבסוף יםב: יכול אפילו הקיפוה
אלא תימלט לסוף שנה"]: ת״ל מן
ישראל. לאחר שכבשו את הארן
הלוים. פרט לכן לוי שנה מן הממזרח
ואפילו קודס שישבו נס: ונאמר להלן
ומן הנתינה, וכ״ש ישראל סיכם את
חומה. (דבריס ג) כל חלה ערים
אני חמו לוי שהרי ישראל גמור הוא:
בלוכות וגו׳: לאחר מכן. לאחר
מתני׳ שדה מגרש. מגרש הוי חלף
מכנסוס ישראל: תרגמה רב סלא.
חמה סביב לעיר כדכתיב (במדבר לה)
לעולם כשהוקף ולבסוף ישב, ולקשיח
מקיר העיר וחולה חלף חמה סביב,
לך עיירות הללו אין עושין אותן כו׳:
ומוך לאותו אלף היה להם ללויס חלף
כגון שנפלו להן. נגוכל בימי יהושע:
אמה
סן