בתרא קד׃בית כורפרק שביעיבבא בתרא

ואי איכא מילתא יתירא (דהוי 6]) לתשעת קבין הדרי  קבין לאו דזבין ליה כוריים לא דזבין ליה כור ובגנה  בִיטֵּל  ואי איכא [מילתא ] יתירא לט׳ קבין. כלומר אם יש משהו יותר מרובע לכל סחה, דהשמח ליכח מחילה כלל לא ברבעין ולא במומריהן,  חזינן אי הוו כורייס, דהשתא הוו להו בעין דידהו יותר מט׳ קצין, כיון דליכא מחילה הדרי באנפי נפשייהו, דכיון דאיכא חשיבות שדה לח  תקנו חכמים למוכר ייפוי כח דמעות אלא יחזיר לו קרקע, וחי לה הוי הך מכירה חלה בית כור וחיכה קב ומחלה יתר על הרבעין  דהוו להו בין הכל ט׳ קצין הדר. והשתא חסיקנה לר״נ דבכורייס ואע״ג דליכא אלא מותר כל שהוא על הרבעין לא אמרינן יעשה חשבון  אלא יחזיר קרקע, דכיון דדין מחילה ליכה בהו ושיעור שדה ים למה  נכוף הלוקח ליקה, האיכח בי כדו יומאג' ולח מפסיד מוכר מידי, אבל  איתיביה רבא לר״נ שאם שייר בשדה בית תשעת בבית כור אחד לריך קב ומחלה מותר על הרבעין להשלים טו׳  קצין והדר, וקיימא לן כר״נ בדיני 7), כן נראה בעיני פיסקה ופירושה  בית חצי קב לאו דזבין ליה סאתים לא דזבין ליה ועיקר. וי״מ וחי חיכה יתירה כו׳ שצריך ט׳ קצין יותר לצד כל  סאה וכדברי ר״ע בית רובע מאי לאו דזבין ליה הרבעין כולן, וי״מ קב ומחלה לריך תוספת על הרבעין של בית  כור האחד, דכיון דבבית כור אחד הוי ט׳ קצין סדרי כולהו, וקסיה  סאה לא דזבין ליה חצי סאה. בעי רב אשי שדה לי מאי חזית דשדית להאי קב ומחלה על חל בית כור מי׳ כולין  ונעשית גנה גנה ונעשית שדה מאי אתיקו. 2תנא אם ולאינך ליכה אלא ז׳ קצין ומחלה לכור, אדרבה שרייה הכולהו ויהיה  היה סמוך לשדהו אפי׳ כל שהוא מחזיר לו קרקע ) בעי בתורת יעשה חשבון, דלא מטי לכל בית סחה חלה טפי מרובע  רב אשי בור מהו שתפסיק אמת המים מהו שתפסיק פורמה, ועד שיהיה ט׳ קצין לכל כור וכור לא הוה לן למימר יחזיר,  דרך הרבים מהו שתפסיק ריכבא דדיקלא מהו שתפסיק ח״כ מנלן החי דדי לנו נקב ומחלה תוספת על רבעי בית כור,  תיקו: ולא את הרובע בלבד מחזיר לו אלא כל שדייש שאי תוספת הבית סאה ועד דליהוו ט׳ קצין לאחד מן  המותר: כלפי לייא 3) תאני רבין בר רב נחמן גלא את הסאין לבד מרובע לכל סחה וסחה לא אמרינן דהדרי למוכר, כללה  דמילמה כי מעיינת בהו שפיר בהכך לישני לא תמלא טעם וממם  המותר בלבד מחזיר לו אלא את כל הרבעין כולן: בהן אלא כהלכתה בלא טעמה, בכס כך הוא כמו שפירשתי, דהיכא  מתני' מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר בטל דאיכא משהו יתר על כל הרבעין כולן של צ׳ כורין, כיון דמפיק  הן חסר הן יתר מדה בחבל הן חסר הן יתר מדה בחבל להו מתורת מחילה ליכא למימר בהו ייפוי כח דלוקחי, דהח בין  כולן משיצי שדה דאיכא טפי מט׳ קצין והדרי למוכר, ובבית כור  אחד בעינן תוספת קצ ומחלה על הרבעין להשלימן לטו׳ קצין והדרי  למוכר: מאי לאו דזבין ליה כזריים. דהא לא קמני ואסף שייר בבית כור ט׳ קצין כדקמני רישה בית כור עפר אני מוכר לך, חלמה אפי׳  בבקעה גדולה קאמר ט׳ קצין הדרי למוכר, וקשיח לר״נ דהמר מחילה הויין כל היכא דלא מטי טפי מרובע לכל סחה: ומשני לא, דזבין  ליה כור. דארישה קאי דאיירי בבית כור, ועלה קמני דאי הוו ט׳ קצין הדרי, דאיכא טפי מרובע לכל סשה ונפקה להו מתורת מחילה:  ס״ג ובגנה בית חצי קב, מאי לאו דזבין ליה סאתים, לא, דזבין ליה סאה. והכי קפריך מחי לאו דזבין ליה סחמיס, ואפ"ה לא אמרי׳ נותן  כובע לכל סחה ואי איכא יתירמא משהו למילמה דחלי קב הדר, הח לא אמרי', אלא כיון דה״ל בין הכל שיעור גנה לח מחיל חינים כרב  הונח והדר ואע״ג דלא מטי חלה כובע לסאה, ומשני לה, דזבין ליה סאה גנה, והלכך כובע הוח דהוי מחילה, טפי מרובע יעשה חשבון,  אבל חלי קב דאיכא שיעור גנה סדר: ס״ג וכדברי ר״ע בית רובע, מאי לאו דזבין ליה סאה, לא, דזבין ליה חצי סאה. והכי קפריך מחי  לאו דזבין ליה סחה, ואפ"ה לא אמרי׳ נותן חלי כובע לכל מכי סאה דהוי מחילה, אלא כיון דהוי ליהבין כל המותרות שיעור גנה הדרי  כרב הונא מלי כובע הוי מחילה לחלי סאה כי היכי דרובע הוי מחילה לסאה. ומשני דובין ליה מכי סאה, הלכך חלי רובע הוי מחילה, וטפי  מחלי רובע יעשה חשבון, רובע דהוי שיעור גנה יחזיר, כן נראה בעיני ועיקר, וכן מלחתי כתוב בספרים מדויקים. ולשונות אחרים ים  ואין בהן ממש, (6) ואמרי׳ בית סחמיס שיעור גנה כנית כור שיעור שדה, והכל הוח ודברים ריקים, דט׳ קצין שיעור שדה וחלי קב שיעור  גנה, וגם מפרשים דלר״ע לית ליה יעשה חשבון בגנה, אלא רובע יחזיר, פחות מרובע הוי מחילה, והכל הכל, דהח ודאי אית ליה מחילה  כדפרישית, דכי היכי דאמרן בשדה כובע לסאה הוי מחילה הוא הדין בחלי רובע לחלי סחה הוי מחילה, וכן לגנה חלי כובע למלי  סאה הוי מחילה, יותר מחזי רובע לחלי סאה יעשה חשבון לר״ע כמו לרבנן, אבל רובע לחלי סחה יחזיר לר״ע, ולרצון יעשה חשבון  עד שיהו מלי קב תוספת על חלי סאה דהכי הוי שיעור גנה, וגם מסרשיס דרונע לסחה בגנה לרצון יעשה חשבון כיתר מרובע  לשדה, ופחות מרובע הוי מחילה בגנה כרובע בשדה, וכל סברות הללו הבל הן ומטעיין הן: בעי רב אשי. מכר לו שדה כגון שמכר  לו סחה או סאמים והותירו יותר מצ׳ רבעין לסהמים, אבל אינן עו׳ קצין, דהוו להו בתורת יעשה חשבון: ונעשית גנה. ביד לוקח קודס  שהחזיר לו לא מעות ולה קרקע, גדל נהר לכאן או נובע מעין לכאן דה״ל ראוי לגנה, כדכתיב והשקית ברגלך כגן הירק (דברים יא):  מהו. מחזיר לו לוקח למוכר, מי אזלינן בתר שעת מכירה ויעשה חשבון כזה נוטל מעות רזה נוטל קרקע, או דלמא כיון דתקנתה  דרבנן היא משום ייפוי כח דמוכר שלא יפסיד מיעוט קרקע שאין ראוי לכלום, השמה דה״ל חלי קב גנה וחשוב שלהם צריך סיטול  את שלו ויחזיר לו לוקח קרקע ולא מעות. ח״כ מכרה כשהיא גנה ונתייבשה ונעשית שדה ביד לוקח, מי אזלינן בתר שעת מכירה ויחזיר לו  המלי קב ולא מעות, או דלמא השמח כמי ים לנו לעשות מקנה למוכר הואיל ונעשית שדה ואין ראוי לו בפני עצמו, וחס כלה יטול מעות  או קרקע. ונראה בעיני דדוקא קמיבעי ליה כגון דליכא בין שעת מכר לשעת מדידה אלא מורת חזרה ועשיית חשבון, דממה נפשך ליכא  מחילה, אבל היכא דמעיקרא הוי מחילה ולבסוף לא הוי מחילה ודאי בתר מעיקרא אזלינן כיון דמחל מחל, כגון אליבא דרב הונא שמכר  לו מתחלה סאמים שדה והיו שם מותר צ׳ רבעים כובע לסאה דהוי מחילה, והשמח נעשית גנה ביד לוקח והוי בתורת חזרה לרב הונא,  המס ודחי מודי רב אשי דבתר מעיקרא אזלינן שהרי מחל ונתן לו הצ' רבעין, וכן עיקר: תנא אם היה. ההוח שדה שמכר סמוך  לשדהו אמר, אפילו אם הותיר כל שהוא על ז׳ קצין ומחלה לכור מחזיר לו קרקע ולא יעשה חשבון, דהא מזי לחילטרופי לשדהו, ואע״ג  דלא הוי ההוא מותר ט׳ קצין יחזיר לו קרקע, דכיון דלא מפסיד מוכר בחזרת קרקע מידי לח נייפה כמו לכוף הלוקח לקנותו, אבל  אם הותיר כל שהוא על הבית כור כגון פחות מרובע לסאה, א״כ ז׳ קצין ומחלה לכור דליכא טפי מרובע לסחה, ודאי מחילה היה  ולה הדר ליה לא קרקע ולא מעות, וכן פסק רצינו חננאל. ואית דמפרשי דהחי כל שהוא אפילו פחות מרובע לסחה קחמר דיחזיר  ולא מחל הואיל ויש לו שדה בסמוך לזה, ולחלו מילמח היא, דא״כ מחי ההני ליה הן חסר הן יתר דקאמר ליה כדקמני מתני', וא״כ לא אמר  הן חסר הן יתר הח חוקמינן דסתמח כמי כהן מסר הן יתר דמי: בור מהו שתפסיק. בין ההוא מותר לשדה ולא יחשב על שדהו,  ויעשה חשבון. ואם תמצא לומר דאינו מפסיק: אמת המים מהו. נראה בעיני דגרסינן דרך הרבים מהו, כגון שים כאן שביל של ט״ז  אמה) שהולכין ממנו לשדות, אבל כה״כ ממש איכא למימר, דאין לך הפסק גדול מזה. וכולהו נאם תמצא לומר דחינו מפסיק מפרסיכן  להו: ופרכיון כלפי לייא. כנגד מה שונה במשנתנו כאן, ולאן הדבר נוטה, כדאמרינן בברכות (דף נח.) חלבי לנהרה, כגני לייה, הקדירות  שלמות הולכין לנהכ לשאוב בהן מים, אבל השבורין להיכן הולכין, וה״נ במתני׳ איפכא מסתברא דהמותר לא הוי מחילה אצל הרבעין  אמרנו דהוו מחילה, הלכך ה״ל למימני כדממרן לא את המותר על הרבעים בלבד הוא מחזיר דנימה הרבעין כולן מחולין, אלא גם  את כל השלטים בעין של בית כור הוא מחזיר, דכיון דאיכא קרקע טובה לא מחל מידי, והוא הדין לענין הפחת דכיון דחסר טפי מרובע  לסאה לא מחל מידי, כדאמרינן לעיל הס נא לכפות מנפה את כולן וכ״ש לענין קרקע כדאמרינן בהמוכר פירות (לעיל דף לד.):  מתני' מדה בחבל כו'. החומר למצירו צ׳ לשונות הללו הסותרין זה את זה בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל הן מסר הן  יתר, ביטל לשון אחרון זה דהיינו הן מסר הן יתר את לשון הראשון דהיינו מדה בחבל, ואפילו פיחת כובע לסאה חו הותיר כובע לסאה  הגיעו, דס״ל להאי מנא דכל שני לשונות של מכירה שסותרין זה את זה תפוס לשון המכון, למזכ בו נתוך כדי דיבור מן הראשון: