Бава Батра 170a

אָמַר רַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל סָבַר אֵין אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִמְסִירָה וְְרַבִי סָבַר אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִמְסִירָה אֲמַר לֵיהּ אַבַיֵי א״כ פְלוּגְתָּא לדמר אֲמַר לֵיהּ ותפלוג אֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמִינָא לָךְ מַתְנִיתָא לָא מיתרצא אֶלָּא כדמתרצא מָר וְְאִם כֵן קַשְיָא דְרַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל אדרשב״ג אֶלָּא אָמַר אַבַיֵי הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְגוֹן שֶנִּמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל וּבִפְלוּגְתָּא דר׳ מֵאִיר ור׳ אֶלְעָזָר קָא מִיפַלְגִי רֶבִי סָבַר לָהּ כְרַבִי אֶלְעָזָר דְאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָרְתִי וְְרַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל סָבַר לָהּ כְרַבִי מֵאִיר דְאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָרְתִי וְְהָא אָמַר רַבִי אַבָא מוֹדֶה הָיָה רַבִי אֶלְעָזָר בִמְזוּיָּיף מִתּוֹכוֹ שֶהוּא פָסוּל אֶלָּא אֲמַר רַבִי אֲבִינָא הַכלֹ מוֹדִים שֶאִם כָתוּב בוֹ הוזקקנו לְעֵדוּתָן שֶל עֵדִים וְְנִמְצֵאת עֵדוּתָן מזוייפת שֶהוּא פָסוּל כִדְרַבִי אַבָא לאֹ נֶחְלְקוּ אלּא בִשְטָר שֶאֵין עָלָיו עֵדִים כְלָל דְרַבִי סָבַר לָהּ כר׳ אֶלְעָזָר דְאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָרְתִי וְְרַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל סָבַר לָהּ כְרַבִי מֵאִיר דְאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָרְתִי וְְאִיבָעֵית אֵימָא בְמוֹדֶה בִשְטָר שֶכָתְבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ קָא מִיפַלְגִי דְרַבִי סָבַר מוֹדֶה בִשְטָר שֶכָתְבוֹ אֵין צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְְרַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל סָבַר צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְְהָא אִיפְכָא שָמְעִינַן לְהוּ דְתַנְיָא שְנַיִם אֲדוּקִין בִשְטָר מַלְוְֶה אוֹמֵר שֶלִּי הוּא וְְנָפַל מִמֶנִּי וּמְצָאַתּוּ וְְלוְֶֹה אוֹמֵר שֶלְּך הוּא וּפְרַעְתִּיו לְך יִתְקַיֵּים הַשְּטָר בְחוֹתְמָיו דִבְרֵי רַבִי רַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יַחֲלוֹקוּ וְְהָוְֵינַן בָהּ וְְלֵית לֵיהּ לְרַבִי הָא דִתְנַן שְנַיִם אוֹחֲזִין בְטַלִּית זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ זֶה יִשָּבַע שֶאֵין לוֹ בָהּ פָחוֹת מֵחֶצְיָהּ וְְזֶה יִשָּבַע שֶאֵין לוֹ בָהּ פָחוֹת מֵחֶצְיָהּ וְְיַחְלוֹקוּ וְַאֲמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן במקויים דְכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי דיחלוקו כִי פְלִיגֵי בְשֶאֵינוֹ מְקוּיָים רַבִי סָבַר מוֹדֶה בִשְטָר שֶכָתְבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְְאִי מְקַיֵּים לֵיהּ גַּבֵי פַלְגָּא וְְאִי לאֹ חַסְפָא בְעָלְמָא הוּא וְְרַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל סָבַר מוֹדֶה בִשְטָר שֶכָתְבוֹ אֵין צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְְיַחְלוֹקוּ אֵיפוּךְ וְְאִיבָעֵית אֵימָא לְעוֹלָם לאֹ תֵּיפוֹךְ אֶלָּא הָכָא בלברר קָמִיפַלְגִי כִי הָא דְרַב יִצְחָק בַר יוֹסֵף הֲוְָה מַסֵּיק בֵיהּ זוּזֵי בְרַבִי אַבָא אֲתָא לְקַמֵיהּ דְרַבִי יִצְחָק נַפָחָא אָמַר פְרַעְתִּיך בִפְנֵי פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲמַר לֵיהּ רַבִי יִצְחָק יָבוֹאוּ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְְיָעִידוּ אֲמַר לֵיהּ אִי לָא אָתוּ לאֹ מְהֵימְנִינָא וְְהָא קַיְימָא לָן הַמַלְוְֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְעֵדִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרְעוֹ בְעֵדִים אֲמַר לֵיהּ אֲנָא בְהַהִיא כשמעתא דְמָר סְבִירָא לִי דַאֲמַר רַבִי אַבָא אָמַר רַב אַדָא בַר אַהֲבָה אָמַר רַב הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ פְרַעְתִּיך בִפְנֵי פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי צָרִיךְ שֶיָּבוֹאוּ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְְיָעִידוּ [א״ל ] וְְהָא אָמַר רַב גִּידֵל אָמַר רַב הֲלָכָה כְדִבְרֵי רַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל וְְאַף רַבִי לאֹ אֲמַר רבן שמעון בן גמליאל סבר אין אותיות נקנות במסירה. והלכך לא מסרמיו לו: והא איפכא שמעינן להו. בפרק שניס חומזין, דמניה צריך עדי חזקה, דכיון דח״ל אידך לך חזק וקני ויש לו עדים שהחזיק שניס חלוקיס נסטר כו׳: יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי. וגובה בה קנה, דקרקע נקנית בכסף או בסטור מכירה ומתנה חו בחזקה ), ליה מלוה כוליה, וכדמפרשיון טעמא לקמן: והוינן בה. הכי קאמרינן והכי קחמר רשב״ג נדון בחזקה ולא נשטר: א״ל אביי. לרב דימי: נפ׳ שנים אוחזין אמר מר יתקיים השטר במותמיו דברי רבי וגובה לו א״כ פלוגתא. דצריך לדמר, שאמר מלוה כוליה בתמיה, ולית ליה לרבי כו׳ רבה למעלה) לרבן שמעון אותיות יחלוקו. וה״כ יגבה חלי חוב הכתוב נקנות במסירה, ואתה אומר לרבן נסטר ולח יותר: א״ר נחמן במקויים. שמעון אין אותיות נקכות במסירה: בהנפק כולי עלמא לח פליגי דפלגי א"ל. כב דימי לחביי ומפלוג, כלומר בין שניהס כדין משנתנו דשנים אוחזין: איני חוסם: א״ל א״כ קשיא דר״ש אי מקיים ליה פליג. כלומר חז ים בן גמליאל כו׳. דהח על כרחך ממם בדבריו ויגבה (ג) מהס מלי מוצ הוזקקנו לפרס הברייתא דלעיל שבסטר, ואידך פלגה יפסיד נסציל כדמר: אלא אמר אביי, החי סטר תפיסת הלוה שחדוק עמו נסטר: דפליגי ביה רבי ורבן שמעון (3) לאו אלא הכא בלברר קא מיפלגי. הדס בשטר הכתוב במס המר ומסרו לזה שטוען למערער שני מיני חזקות ים פליגי, דהח נין לרכי בין לרבן שמעון לי, המת שים בידי עדיין שטר מכירה אותיות נקנות במסירה, כדאמרי' לרבי שעשית לי על זה השדה, ועוד שים לי בהמוכר את הספינה (לעיל דף עו.) עדי חזקת שלם טניס, וקאמר רבי ולרבן שמעון לעיל נשמעתין כדמר, נדון בשטר שצריך לברר ולאמת את חלה בשטר מכירה שכתב נו מוכר דבריו ולהביא את השטר כמו שטען, ללוקח זה כדין קרקע הנקנית נסטר ועדי חזקה בלא שטר לא יועיל לו פליגי, וכגון שנמלא אחד מהעדים קרוב כאן מאחר שזה עומד ומערער לא כו׳: רבי סבר כרבי אלעזר. דאמר מסרתי לך שטר מעולם ולא מכרמי בגיטין בפרק המגרם (דף פו.) אין לך ושלא כדין החזקת והלה טוען העדים חותמים על הגט מנה מפני שטר ים עדיין בידי, וחילו לח טען מקון העולם, דעדי מסירה גורמין כך היה די לו בעדי חזקה, כדחמר לכרימות גט, וכמולה גט כשר בכתיבה בחזקת הבתים (לעיל כט.) דעד מלמ בלה עדים אלה שיהח מוסרו לחםתו שנין מזדהכ חינים בשטריה טפי לא להתגרם בפני עדים, דהח כמיב׳) ] וכתב מזדהכ. ורבן שמעון סבר נדון אף לה בכתיבה לחוד נלח מתימה מיירי, בחזקה לבדה כאילו נח לידון בחזקה ומיהסו עדים בעינן שירחו שנתגרסה, לצדה בלא שטר, וכל שכן שהס הביא וה״כ כאילו אין עדיס נשטר דמי, שטר מכירה לח בעי תו עדי חזקה, הלכך נדון בשטר בלא עדי חזקה דאין אדם צריך לברר ריבוי טענות אלה שיניח עדיס שנכתב ונמסר שטען שאין לריכים לו, וכי היכי דחילו לו בפניהם, שהשדה נקנה לו בשטר טען מעיקרא הצד שטרי וים לי חזקה אע"פ שאין בו עדיס: ורבן שמעון שלם שניס די לו בכך, כי טוען כמי ים לי בן גמליאל. חומר בחזקה הוא קונה שטר עם החזקה די לו בחזקה בלא אי א״ל לך חזק וקני, שהשטר בלה סטר: תבעיה לדינא, ר׳ חייה לרבי עדים אינו קונה, כר״מ דעדי חתימה חנא: אטו לא מהימנינא. לומר עיקר, דהאי דכתיב וכתב המתימת פרעתי אפי׳ נלח עדיס: והא קיי"ל. עדיס קפיד קרח"): מודה ר' אלעזר בפרק שבועת הדיינין: כשמעתך. כו׳. דדוקא גט שאין בו עדיס כשר דאמרת משמיה דרב לריך שיבואו דחעדי מסירה קפיד רחמנא, ומיהו פלוני ופלוני ויעידו. ומיהו חי חתו הני אס חתמו שקר חו עדים פסולים בתוך סהדי ואמרי לא היו דברים מעולם, הח הגט הרי הוא פסול: אלא אמר רבינא אמר רצח נפ׳ שבועת הדיינין (שבועות הכל מודים. כדי וכשב״ג מודיס שהס דף מח:) כל מילמח דלח כמיח עליה מזוייף מתוכו שהוא פסול כדר׳ חצה דאינים וכו׳ והלכמה כרצח, ונשבע הלוה דמודה ר׳ אלעזר כו׳: ואיבעית אימא ספרעו ופטור: א״ל. כ׳ אצא: והאמר במודה. מערער שכתבו לסטר שציד רב גידל אמר רב הלכה כרשב״ג. זה פליגי, וקאמר מערער לח מכרמיו"] שאמר נדון אף בחזקה לבדה, דכיון לך וממני נפל השטר ומלחתו: אין דלא היה צריך לטעון שטר ים בידי צריך לקיימו. דלא דמי לסחר דיניס מאחר שהכלה שני חזקה אין לריך שהפה שחסר הוא הפה שהתיר, לברר את דבריו שהרבה לטעון מה שאפילו אם היה זה מערער וחומר שאין צריך, והכא נמי כיון דבלח עדים לא כתבתיו לא היה לנו לחשוד חת מסימנינה איני צריך לברר ולהביא זה הלוקח בכך, שלא נחשדו ישראל עדים שאמרתי: ואף רבי לא אמר לעשות שטרות מזוייפים, אלא אלא לבדר. כלומר מן הדין הלכה שהחמירו חכמים להצטרך קיוס היכה כרבן שמעון בן גמליאל, שאף רבי לא דמערערי עליה, הלכך כי אמר נחלק אלא משום דסבירא ליה דלריך כתבתיו נהמניה למי שססטר בילו: לברר את דבריו החרי שטען ים לי צריך לקיימו. והכי קלמר רבן שמעון שטר, ורצי מודה שחס לא טען לא נדון בחזקה ולא נסטר, שהסטר אינו היה צריך אלא חזקה לבדה, וכיון מועיל לו כל זמן שלא נתקיים ע״י דלא הויה פלוגתייהו הלח כדי לברר אחרים אע״פ שזה המערער מודה נראין דברי רבן שמעון בן גמליאל, שכתבו, דחיהו אמר כתבתי וקאמר נמי שאין לו להפסיד בשביל שפת יתר: