עֶרֶב דְבֵית דִין הוּא דְלָא בָעֵי קִנְיָן הָא בְעָלְמָא בָעֵי
קִנְיָן וְְהִלְכְתָא עֶרֶב בִשְעַת מַתַּן מָעוֹת לאֹ בָעֵי קִנְיָן
אַחַר מַתַּן מָעוֹת בָעֵי קִנְיָן עֶרֶב דְבֵית דִין לָא בָעֵי
קִנְיָן דִבְהַהִיא הֲנָאָה דִמְהֵימַן לֵיהּ גָּמַר וּמְשַעְבֵד לֵיהּ׃
ערב דבית דין לא בעי קנין. דבההיא הנאה דקה מהימני ליה ב״ד
גמר ומשעבד נפשיה ): הכי גרסינן והלכתא ערב בשעת מתן מעות
לא בעי קנין. וחס כתב בתוך השטר לאחר מיתוס שטרות גובה
מנכסים משועבדיס: שלא בשעת מתן מעות בעי קנין. ואפי׳ ממוס
בתוך השטר, ואי מתוס לאחר מיתוס בעי קנין וגובה מבני מוכין:
ערב דבית דין לא בעי קנין. ולא גרסינן סכך כולהו בעי 3! קנין: