בתרא צא׃המוכר את הספינהפרק חמישיבבא בתרא

הַמוֹכֵר  מַנְהִיגוֹ וְְאוֹי לָהּ לַסְּפִינָה שֶאָבַד קברינטא  וְְהַמִתְנַשֵּא לְכָל לְראֹש אֲמַר רַב חָנָן בַר  רָבָא אָמַר רַב אפי׳ רֵיש גַּרְגּוּתָא מִשְּׁמַיָּא  מוֹקְמִי לֵיהּ אָמַר רַב חִיָּיא בַר אָבִין א״ר יְהוֹשֻעַ  בֶן קָרְחָה חַס וְְשָלוֹם שאפי׳ מְצָאוֹ סוּבִין לאֹ  יָצְאוּ וְְאֶלָּא מִפְנֵי מָה נֶּעֶנְשׁוּ שֶהָיָה לָהֶן לְבַקֵּש  רַחֲמִים עַל דּוֹרָם וְְלאֹ בִקְּשוּ שֶנֶּאֱמַר בְּזַעֲקֵךְ  יצילוך קִבּוּצַיִךְ אָמַר רַבָה בַר בַר חָנָה אֲמַר  רַבִי יוֹחָנָן לאֹ שָנוּ אֶלָּא מָעוֹת בְזוֹל וּפֵירוֹת  בְיוֹקֶר אֲבָל מָעוֹת בְיוֹקֶר אפי׳ עָמְדוּ אַרְבַע  סְאִין בְסֶלַע יוֹצְאִין ( סימן סלע פועל חרובא  טליא אמרין ) דְאָמַר ר׳ יוֹחָנָן נָהֵירְנָא כַד הָוְוּ  קַיָּימִין אַרְבַע סְאִין בְסֶלַע וְְהָוְוּ נְפִישִי נְפִיחֵי  כָפָן בִטְבֶרְיָא מִדְלֵית אִיסָּר וְְאָמַר רַבִי יוֹחָנָן  נָהֵירְנָא כַד לאֹ הָוְוּ מיתגרין פּוֹעַלַיָא לְמַדְנַח  קַרְתָּא מֵרֵיחַ פִיתָּא מַיְיתִין וְְאָמַר רַבִי יוֹחָנָן  נָהֵירְנָא כַד הֲוְָה בָצַע יְנוּקָא חָרוּבָא וְַהֲוְָה  נְגִיד חוֹטֵא דְדוּבְשָא עַל תְּרֵין דַּרְעוֹהִי וְְאָמַר  ר׳ אֶלְעָזָר נָהֵירְנָא כַד הֲוְָה נָטִיל עוּרְבָא בִשְרָא  וְְנָגִיד חוֹטֵא דְמִשְחָא מֵרֵיש שוּרָא וְְעַד לְאַרְעָא  וְְאָמַר רַבִי יוֹחָנָן נָהֵירְנָא כַד הָוְוּ מְטַיְּילִין  טַלְיָא וטלייתא בְשוּקָא כְבַר שִית עֲשָרָה  וּכְבָר שֵב עֶשְרֵה וְְלאֹ הָוְוּ חֲטָאָן וְְאָמַר ר׳ יוֹחָנָן  נָהֵירְנָא כַד הָוְוּ אָמְרִין בֵי מִדְרָשָא דְמוֹדֵי לְהוֹן  נָפֵיל בִּידֵיהוֹן דְּמִתְרָחִיץ עֲלֵיהוֹן דִילֵיהּ דִּילְהוֹן׃  כְתִיב מֵחַלּוֹן וְכִלְיוֹן וּכְתִיב יוֹאָש וְְשָרַף רַב  וּשְמוּאֵל חַד אֲמַר מֵחַלּוֹן וְכִלְיוֹן שְמָן  וְְלָמָה נִקְרָא שְמָן ( שרף ויואש ) יוֹאָש  שֶנִּתְיָאֲשוּ מִן הַגְּאוּלָּה שָרָף שֶנִּתְחַיְּיבוּ  שְרֵיפָה לְמָקוֹם וְְחַד אָמַר  יוֹאָש וְְשָרַף שְמָן וְְלָמָה נִקְרָא שְמָן מֵחַלּוֹן  וְכִלְיוֹן מֵחַלּוֹן שֶעָשוּ גּוּפָן חוּלִּין וְכִלְיוֹן שֶנִּתְחַיְּיבוּ כְלָיָה לַמָקוֹם תַּנְיָא  כְמַאן דַאֲמַר מֵחַלּוֹן וְכִלְיוֹן שֶמֶן דְתַנְיָא מַאי דִכְתִיב וְיוֹקִים וְְאַנְשֵי כוֹזִיבָא  וְְיוֹאָש וְְשָרַף אֲשֶר בָעֲלוּ לְמוֹאָב וְְיִשְבִי לֶחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים וְיוֹקִים זֶה יְהוֹשֻעַ  שֶהֵקִים שְבוּעָה לְאַנְשֵי גִּבְעוֹן וְְאַנְשֵי כוֹזִיבָא אֵלּוּ אַנְשֵי גִּבְעוֹן שֶׁכִּזְּבוּ בִיהוֹשעַ  וְְיוֹאָש וְְשָרַף אֵלּוּ מֵחַלּוֹן וְכִלְיוֹן וּלּמהּ נִקְרָא שְמָן יוֹאָש וְְשָרַף יוֹאָש שֶנִּתְיָאֲשוּ מִן הַגְּאוּלָּה שָרָף שֶנִּתְחַיְּיבוּ שְרֵיפָה  לְמָקוֹם אֲשֶר בָעֲלוּ לְמוֹאָב שֶנָּשְאוּ נָשִים מוֹאֲבִיּוֹת וְְיִשְבִי לֶחֶם זוֹ רוּת הַמוֹאֲבִיָּה שֶשָּבָה וְנִדְבְּקָה בְבֵית  לֶחֶם יְהוּדָה וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים דְבָרִים הַלָּלוּ עַתִּיק יוֹמַיָּא אֲמָרָן [ דִכְתִיב מָצָאתִי דָוְִד עַבְדִי וּכְתִיב שְתֵּי בְנוֹתֶיך  הַנִּמְצָאוֹת ]׃ הֵמָה הַיּוֹצְרִים וְְיוֹשְבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶלֶךְ בִּמְלַאכְתוֹ יָשְבוּ שָם הֵמָה הַיּוֹצְרִים אֵלּוּ בְנֵי יוֹנָדָב  בֶן רֵכָב שֶׁנָּצְרוּ שְבוּעַת אֲבִיהֶם יוֹשְבֵי נְטָעִים זֶה שְלמֹהֹ שֶדוֹמֶה לִנְטִיעָה בְמַלְכוּתוֹ וּגְדֵרָה זוֹ סַנְהֶדְרִין שֶׁגָּדְרוּ  פִרְצוֹתֵיהֶן שֶל יִשְרָאֵל עַם הַמֶלֶךְ בִּמְלַאכְתוֹ יָשְבוּ שָם זוֹ רוּת הַמוֹאֲבִיָּה שֶרָאֲתָה בְמַלְכוּת שְלמֹהֹ בֶן בְנוֹ שֶל בֶן  בְנָהּ שֶנֶּאֱמַר וְַיָּשֶם כָסָא לָאֵם הַמֶלֶךְ וא״ר אֶלְעָזָר לָאַמָה שֶל מַלְכוּת ת״ר וְַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָן בְלאֹ סַלְמַנְטוֹן  מַאי בְלאֹ סַלְמַנְטוֹן רַב נַחְמָן אֲמַר בְלאֹ רצינתא וְְרַב שֵשֶת אָמַר בְלאֹ שְׁדִיפָא תַּנְיָא כְוְָתֵיהּ דְרַב שֵשֶת תַּנְיָא  כְוְָתֵיהּ דְרַב נַחְמָן תַּנְיָא כְוְָתֵיהּ דְרַב נַחְמָן וְַאֲכַלְתֶּם יָשָן יָכוֹל יְהוּ יִשְרָאֵל מְצַפִין לַחדֶֹש מִפְנֵי יָשָן שֶכָלָה ת״ל עַד  באֹ תְּבוּאָתָהּ עַד שֶתָּבאֹ תְּבוּאָה מֵאֵלֶיהָ תַּנְיָא כְוְָתֵיהּ דְרַב שֵשֶת וְַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָן יָכוֹל יְהוּ יִשְרָאֵל  מְצַפִין לַחדֶֹש מִפְנֵי יָשָן שֶׁרַע ת״ל עַד באֹ תְּבוּאָתָהּ עַד שֶתָּבאֹ תְּבוּאָה מֵאֵלֶיהָ ת״ר וְַאֲכַלְתֶּם יָשָן נוֹשָׁן מְלַמֵד  שֶכָל המיושן מֵחֲבֵירוֹ הָוְֵי יָפֶה מֵחֲבֵירוֹ וְְאֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶדַרְכָן ליישנן דְבָרִים שֶאֵין דַרְכָן ליישנן מִנַּיִן ת״ל יָשָן  נוֹשָׁן מִכָל מָקוֹם וְְיָשֵן מִפְנֵי חדֶֹש תּוְצִֹיאוּ מְלַמֵד שֶהָיוּ אוֹצְרוֹת מְלֵאִין יָשָן וּגְרָנוֹת מְלֵאִין חדֶֹש וְְהָיוּ יִשְרָאֵל אוֹמְרִים  הֵיאַךְ נוֹצִיא זֶה מִפְנֵי זֶה אָמַר רַב פַפָא כָל מִילֵּי עַתִּיקָא מְעַלְּיָא לְבַר מִתַּמְרֵי וְְשִיכְרָא וְְהַרְסְנָא׃  הדרן עלך המוכר את הספינה  (מנהיגו) קברינטא.י המוליך את הספינה: ריש גרגותא. שר  דברים הללו. מילאו מחלון וכליון למו״ל וע״י כך נחס כות ונשהת  הממונה על הבורות מי ידלה ממנו היום להשקות שדותיו ומי למחר,  לבועז וכולדו מלכי בית דוד: עתיק יומין אמרן. מחתו ילחו כבושים:  ושררה קטנה היא, ומדכתיב לך ה׳ הממלכה והמתנשא יליף לה, כלומר  שבועת אביהם. שלא לשתות יין ולח לבנות בתיס כדכתיב  על ידך המתנשא לכל דבר, אפי׳ לגרגומח לרחם הוח על פיך: בזעקך  בירמיה (זה): לנטיעה, הלוך וגדול, כדכתיב") על כסא ה' למלך:  יצילוך קבוציך. ע״י שתזעק לקצן  שגדרו. לעשות סייג לתורה: הכי  הנדמיס מכלל: אבל מעות ביוקר.  גרסי׳ במלכותו של שלמה בן בנו של  שהפרקמטיא זלה מחד יולחין, כדמפרם  בן בנה. כלומר שלמה בן דוד שהוא  טעמה לקמיס: נהירנא. זכורני:  בנו של ישי שהוא כן עובד מנה:  מדלית איסר. לקנות בו למס: מריח  לאמה של מלכות. שילחו ממנה כל  פיתא מייתין. שרומ מערבית מנשבת  המלכים: בלא סלמנטון. דסלמנטון  ומניחה ריח הפת שהוא טוב מאד  אין מניח ליישן המנוחה חלה מרקיצה:  למזרח העיר, ומיימין מתוך ריח טוב  רצינתא. תולעת המרקיצ חת  מרוצה, כן נראה בעיני. וים מפרם  המנוחה: שדיפא, מתחממת התבואה  מתוך מחות רענון: מטיילין.  ואין יכולה להתייסן: מצפין לחדש  מסמקין: טליא וטלייתא. נער  כו׳. דהכי קאמר קרא והכלמס מן  ונערה: דמודי להון. לעובדי כוכבים,  המנוחה ישן עד קרוב לימות הקליר  מחרלה להן במה שחומרים נפיל  ולה עד בכלל: שכלה. היינו ע״י  אוצר החכמה, אלא כל דבריהן יסתור:  כלינתח שמרקיבה ומכלה אותה:  דמתרחיץ. בוטח, שע״י שמתגלה להן  עד שתבא מאליה. שתתבשל התבואה  לוקמין כל מה שיודעין משלו, כדכתיב  יפה, ולא יהו לריכין להקדים קליר  בחזקים ויראס חת [כל] נית נכחתו וגו׳  ולעסות קליות: ישן' שרע. היינו  (מ״צ כ): יואש ושרף. בדברי הימים:  שריפה, אבל שלם הוא הגרעין חלה  שנתחייבו כליה. על שילחו מח״י:  שמתחמס: הכי גרסי׳ ואכלתם ישן  חולין. מו״ל אכן טמאה היא: מאי-]  מלמד שכל המיושן וכו׳. דמשמע  דכתיב ויוקים ואנשי כוזיבא וגו'. בני  הישן יאכלו, וינימו החדש להתיישן:  יהודה קח משיב וחזיל בדברי הימים,  דרכן ליישנן. מטה ויין: אין דרכן  וחיכא למימר דכל הני דקמשיב משבט  ליישנן. כגון מיני פירות שמלקיבין:  יהודה היו מלד החם או מלד האב:  ת״ל ישן נושן מכל מקום. שנה הכתוב  זה יהושע. ושמח חמו מיסודה,  להודיע שבמ א״י שאפי׳ אותן שאין  כדכתיב נמי חים יהודיג) חמו מיסודה  דרכן ליישכן יתיישנו ויתקיימו: היאך  (מגילה דף יב:): ואנשי כוזיבא. הכי  נוציא כו׳. דהכי משמע ויסן מפני  קאמר מי שהקים שבועה לאכסי  מדם מוליאו בעל כורמכס, שלא יהיה  כוזיצא דהיינו יהושע, אבל חכםי  לכם מקום להלניע החדם, ואע״פ  כוזיצא לח משבט יהודה הס, שהרי  שהישן טפי מעלי יוליאוהו מפני החרם,  כנענים היו שכיונו ביהושע: אלו  שהחלט ראוי להתיישן טפי מן הישן  מחלון וכליון. שהיו משבט יהודה,  שכבר נתייסן: עתיקא. ישן:  בני אלימלך בן נחשון: שנתיאשו מן  הרסנא. דגיס קטניס:  הגאולה. שיגאלס הקב״ה מן הרעב,  כדכתיב") כי פקד ה׳ את עמו לתת להם  לחס, סבורים היו שלה יפקלס: זו  רות המואביה, שנקראת על שבט  יהודה, כלומר בניס שיצאו ממנה:  דבריס