גמר
בי״ט ר׳ שמעון אומר אין זה מן המוכן ושוין
שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן
דרש רבה בר רב הונא נולד הוא ומומו עמו
מבקרין אותו בי״ט לכתחלה א״ל רב נחמן
אבא תני אם עבר ובקרו מבוקר ואת אמרת
מבקרין אותו לכתחלה אמר אביי כותיה
דרבה בר רב הונא מסתברא מדקתני
תלתא בבי נולד בו מום מערב יום טוב
אין מבקרין אותו ביום טוב לכתחלה
הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי נולד בו
מום ביום טוב ר׳ שמעון אומר אין זה מן
המוכן דאפילו דיעבד נמי לא והדר תני
ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן
דאפילו לכתחלה נמי והא כי אתא רב אושעיא
אתא ואייתי מתניתא בידיה בין שנולד בו
מום מערב י״ט ובין שנולד בו מום בי״ט
חכמים אומרים אין זה מן המוכן ואלא קשיא
הך ההיא אדא בר אוכמי היא דמשבש ותני
אמר רב נחמן בר יצחק מתני׳ נמי דייקא
דקתני ר׳ שמעון אומר כל שאין מומו ניכר
מערב י״ט אין זה מן המוכן מאי אין מומו ניכר
אילימא שאין מומו ניכר כלל פשיטא צריכא
למימר אלא דלא אתחזי לחכם מערב י״ט
אם מום קבוע אם מום עובר קתני מיהת אין זה
מן המוכן שמע מינה בעי מיניה הלל מרבא
יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה לחצי
שבת היכי דמי אי דאחזי בין השמשות אחזי אי
דלא אחזי לא אחזי לא צריכא דאחזי והדר
אדחי והדר אחזי מאי א״ל יש מוקצה איתיביה
ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן
ואמאי נימא האי בכור מעיקרא הוה חזי אגב
אמיה אתיליד ליה אדחי ליה אחזייה לחכם
אשתרי ליה אמר אביי ואיתימא רב ספרא
כגון דיתבי דייני התם איכא דאמרי אמר ליה
אין מוקצה לחצי שבת לימא מסייע ליה
ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן
והא בכור מעיקרא הוה חזי אגב אמיה
אתיליד ליה אדחי ליה אחזייה לחכם אשתרי
ליה אמר אביי ואיתימא רב ספרא כגון
דיתבי דייני התם ת״ש היה אוכל בענבים
והותיר והעלן לגג לעשות מהן צמוקין
בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן
גרוגרות לא יאכל מהן עד שיזמין מבעוד יום
וכן אתה מוצא באפרסקין ובחבושין ובשאר
כל מיני פירות היכי דמי אי דחזו למה ליה
הזמנה אי דלא חזו כי אזמין להו מאי הוי וכי
תימא דלא ידע אי חזו אי לא חזו והאמר רב
כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין
בו מותר אלא לאו דחזו ואדחו והדר אחזו
ואי אמרת אין מוקצה למה להו הזמנה אלא
מאי יש מוקצה כי אזמין להו מאי הוי לא צריכא דאחזו ולא אחזו דאיכא
אינשי דאכלי ואיכא אינשי דלא אכלי אזמין גלי דעתיה לא אזמין לא גלי
דעתיה אמר רבי זירא ת״ש מפולין ועדשים דהא פולין ועדשים מעיקרא חזו לכוס שדינהו בקדרה אדחו להו
בי״ט. וחס נולד נו מוס ני״ט, כזו היה כ״ם בן יוחי חומר אין זה דאחזו. בין השמשות: ואדחו. בשנת, שנפלה עליהן גםמיס ותפחו,
מן המוכן, ואפילו עבר ובקרו לא ישמוכן , שהוח כמתקנו לגמרי: ושוין והדר המזו ששופמן הסתם, וקה מיבעיה לן סך שעתה דחתקלו מי
כו׳. אצל מזו היו מודים חולקים שלפנינו כ׳ יהודה וכ״ש, שהס נולד אסרה להו כולי יומח חו לה: נימא האי בכור מעיקרא. בין השמשות
היום ומומו עמו שזה מן המוכן, שאין בזה משום תקון ומסוס דין, שלא הוה חזי לשמוט את המו והוא נאכל נין מס בין בעל מוס, לפי שאין
היתה מו חזקת איסור מעולם, וכדמוקי
בכור קדום חלה בלידתו דכתיב
לה לקמן כגון דיתבי דייני המס:
אשר יולד בצקרך וגו' (דבריס כו):
אבא תני. על הניו קאמר: מבוקר.
אדחיה ליה. שהיה בחזקת בכור
וסומטו לכתחלה: כוותיה דרבה
מס ואסור עד שיראה מומו:
מסתברא. דלכתחלה שכי: מדקתני
דיתבי דייני התם. כשנולד, וכפוטרו
לה בתלתא בבי. בברייתא דלעיל
את הכחס כחו הת מומו, דלא
בדרבי שמעון בן מנסיה: אין
סוקלה כלל: היה אוכל בענבים
מבקרין. לכתחלה משמע: אין זה
והותיר. רצומח נקט, דלח מימח
מן המוכן. משמע אפילו דיעבד אינה
כיון דחוכל והולך לא ליבעי הזמנה,
הכנה, ועוד מדפלגינהו למרי בני:
וכן מפרס נפרק שלישי לשבת
שזה מן המוכן אפילו לכתחלה. קאמר
בכירה שהסיקוה (דף מס.): ענבים.
דמוכן לבקרו, דחי בדיעבד קחמר
יבסין קרויין למוקיס, ומחניס שנתינסו
ומאי מוכן מוכן לסוחטו קאמר, המחי
קרויין גרוגרות: אפרסקין. פרסקי״ם
פלגינהו לתלתח נני, למנייה להך סיפה
בלע״ז: חבושין. קרויכ״ן ]: אי דאחזו.
בהדי רישה ולערבינהו ולתנינהו הכי
בין השמשות: למה לי הזמנה. הח
נולד נו מוס מערב יום טוב חו שכולל
ודחי כיון דמזה נהו דינסו דעתיה
הוח ומומו עמו אין מנקרין אותו
עלוייסו, שהרי לא הוקלה חלה ליבסן:
ציוס טוב, דלהוי משמע לכתחלה הוא
ואי דלא אחזו כי אזמין להו מאי הוי.
דלא הח דיעבד שפיר דמי: ואייתי
הא לא הזו לאכילה ולא מהניה להו
מתניתא בידיה גרסינןג]: חכמים
הזמנה, דהוה ליה כמזמין עלים וחבניס
אומרים אין זה מן המוכן. אפילו
לאכילה שאין בריה אוכלמן: וכי
דיעבד, והח ר׳ שמעון היא דםמעיון
תימא דלא ידע אי חזו אי לא חזו.
ליה אין רואין מומין, וכיון דבהכך
וכי מימה סך הזמנה דקתני כגון
מרתי ערב ומני להו איכא למימר
דטורח הוח לו לעלות אליהן ולראות
אם ינסו אם לאו, ואינו יודע אם ראוין
דנולד הוא ומומו עמו דםרי דיעבד
קאמר כרב נחמן, וקטיה לאציי
אם לא ראוין, ומכין בהזמנה וחומר
דסייעים לרבה בר רב הונא מסך:
הריני חוכל מהן למחר אם ראוין הן,
ואלא קשיא ההיא. דלעיל דמסייעה
וחשמעינן חי לחו דחזמינהו מאתמול
ליה לרבה, וחהי מינייהו סמכינן:
כיון דלא הוה ידע שהן ראוין לא
ההיא. דלעיל: אדא בר אוכמי הוא.
סוס אמרינן דעתיה עלוייהו, ואסורים
מכס חמד שהיו מכירין נו שהיה
לאכול הפילו מזחן כחוין: והאמר רב
גורס מסניות ומסכח ומסנסן: דיקא.
כהנא מוקצה. של גרוגרות ולמוקין:
כי סך דחייתי רב הושעיה: אי נימא
שיבש. מנעול יוס: ואין הבעלים
שאין מומו7] מאתמול כלל. שלא היה
מכירין בו. אין הבעלים יודעים
סיכם, נו סוס מוס: צריכא למימר.
שלא בדקוהו מבעוד יום, ולמחר
נחמיה, וכי לריך היה רבי שמעון
מלחוהו שיבם היה מאתמול: מותר.
לומר לר׳ יהודה בן מחלוקתו כן, והלה
דכי הסקיה מעיקרה לא הקלייה הלא
רבי יהודה אית ליה מוקלה, ונסי דרואין
ליבם, והרי ינם והוכן מנעול יוס, כך
מומין סבירה ליה החי מיהח אסור
פירם רב המחי נשאלתומי) שלו: אלא
דמוקלה הוא: אין זה מן המוכן.
לאו דאחזו ואדחו והדר אחזו. ע״כ
אפילו דיעבד, ומהשמח על כרמיך
לא מתוקמה סך הזמנה חי לאו להכי
וסוין סאס נולד הוח ומומו עמו םזה
דהזמין להו דחס ידחו למחר ויתקנו'
מן המוכן בדיעבד קאמר: יש מוקצה
לנו ניוס יחכל מהן: ה״ג אלא מאי
לחצי שבת. מסוס מלי שבת, חס
יש מוקצה כי אזמין להו מאי הוי.
הוקלה במליו מי הוי מוקלה לכולי
הזמנה דקודם הקלחה מחי מהניה,
שנת חס לח: היכי דמי. מכדי סמס
צלאו הזמנה נמי מוכנין ועומדין הן
מוקלה היינו גרוגרות ולמוקין שמעלה
והאיסור נח אחרי כן: ס״ג אלא דאחזו
אותן על מנת ליצמן ומקלה אותן
ולא אחזו. נהכי עסקינן שינסו ולא
לכך, ומשמתחילין ליבם אין ראוין
כל לרכן: דאיכא אינשי דאכלי ואיכא
לאכילה עד שייבסו לגמרי, והח מלי
דלא אכלי. ואזטריך ליה לגלויי
שבת דקה אמרת היכי מספקת לך:
דעתיה חי הכיל חי לח אכיל: תא
אי דאחזו. שנגמרה מלאכתן בין
שמע. דאין מוקלה לחלי שבת: מפולין
השמשות החזו, ואין כאן אפילו מלי
ועדשים. שלנו מנסלין ציוס טוב:
שנת נהקלחה כלל: ואי דלא אחזו.
דמעיקרא. בין השמשות: חזו לכוס.
בין השמשות ודאי אסורין, דאין כאן
מיין. כל דבר הנחכל מי קרי אכילתו
הכנה מבעוד יום, ומאן דאית ליה
כוסס: אדחו להו. כל זמן שרותמין:
מוקלה הכנה מנעול יוס בעי,
גמר
כדכתיב ציוס הססי והכינו חת
אשר יניחו (שמות טז): לא צריכא