כח.אין צדיןפרק שלישיביצה

מתני׳ ר׳ יְהוּדָה אוֹמֵר שוֹקֵל אָדָם בָשָר כְנֶגֶד הַכְלִי אוֹ כְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ וחכ״א  אֵין מַשְגִּיחִין בְכַף מאֹזְנַיִם כָל עִיקָּר׃ גמ׳ מַאי כָל עִיקָּר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר  שְמוּאֵל אפי׳ לְשָמְרוֹ מִן הָעַכְבָרִים אֲמַר רַב אִידֵי בַר אָבִין וְְהוּא דְתַלְיָא  בִתְרִיטָא וְְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל טַבָח אוּמָן אָסוּר לִשְקוֹל בָשָר בַיָּד  וְְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל טַבָח אוּמָן אָסוּר לִשְקוֹל בָשָר בַמָיִם וְְאָמַר רַב  חִיָּיא בַר אַשִי אָסוּר לַעֲשוֹת בֵית יָד בְבָשָר אָמַר רָבִינָא וּבִידָא שָרֵי אָמַר רַב  הוּנָא מוּתָּר לַעֲשוֹת סִימָן בְבָשָר כִי הָא דְרַבָה בַר רַב הוּנָא מְחַתֵּךְ לָהּ אַתְּלָת  קַרְנָתָא ר׳ חִיָּיא ור״ש בְרַבִי שוֹקְלִין מָנָה כְנֶגֶד מָנָה בְיוֹם טוֹב כְמַאן לָא כרַבִי  יְהוּדָה וְְלאֹ כְרַבָנַן אִי כר׳ יְהוּדָה הָאָמַר שוֹקֵל אָדָם בָשָר כְנֶגֶד הַכְלִי אוֹ כְנֶגֶד  הַקּוֹפִיץ כְנֶגֶד הַכְלִי אִין כְנֶגֶד מִידֵי אַחֲרִינָא לָא אִי כְרַבָנַן הָא אָמְרִי אֵין מַשְגִּיחִין  בְכַף מאֹזְנַיִם כָל עִיקָּר אִינְהוּ דַעֲבוּד כר׳ יְהוֹשֻעַ דְתַנְיָא ר׳ יְהוֹשֻעַ אוֹמֵר שוֹקְלִין  מָנָה כְנֶגֶד מָנָה בְיוֹם טוֹב אָמַר רַב יוֹסֵף הֲלָכָה כר׳ יְהוֹשֻעַ הוֹאִיל וּתְנַן בִבְכוֹרוֹת  כְוְָתֵיהּ דִתְנַן פְסוּלֵי הַמוּקְדָשִין הֲנָאָתָן לַהֶקְדֵש וְְשוֹקְלִין מָנָה כְנֶגֶד מָנָה בִבְכוֹר  א״ל אַבַיֵי וְְדִלְמָא לָא הִיא עַד כָאן לאֹ קָאָמַר ר׳ יְהוֹשֻעַ הָכָא אֶלָּא דְלֵיכָא בִזְיוֹן  קָדָשִים אֲבָל הָתָם דְאִיכָא בִזְיוֹן קָדָשִים לָא אִי נַמִי עַד כָאן לָא קָאָמְרִי רַבָנַן הָתָם  אֶלָּא מִשּוּם דְלָא מֶחֱזִי כְעוֹבְדִין דְחוֹל אֲבָל הָכָא דְמֶחֱזִי כְעוֹבְדִין דְחוֹל לָא  לְמֵימְרָא דְקָפְדִי אַהֲדָדֵי וְְהָא הָנְהוּ שַב בִנִיתָא דַאֲתוּ לְבֵי רַבִי וְְאִשְתַּכַח חָמֵש  מִנַּיְיהוּ בֵי ר׳ חִיָּיא וְְלָא קָפֵיד ר״ש בְרַבִי אֲמַר רַב פַפָא שְדֵי גַּבְרָא בֵינַיְיהוּ אִי ר׳  חִיָּיא ור׳ יִשְמָעֵאל בר׳ יוֹסֵי אִי ר״ש בְרַבִי וּבַר קַפָרָא׃ מתני׳ אֵין מַשְחִיזִין אֶת  הַסַּכִין בְיוֹם טוֹב אֲבָל מַשִּיאָהּ עַל גַּבֵי חֲבֶרְתָּהּ׃ גמ׳ אָמַר רַב הוּנָא לאֹ שָנוּ  אֶלָּא בְמַשְחֶזֶת שֶל אֶבֶן אֲבָל בְמַשְחֶזֶת שֶל עֵץ מוּתָּר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר  שְמוּאֵל הָא דְאָמְרַתְּ שֶל אֶבֶן אָסוּר לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְחַדְדָהּ אֲבָל לְהַעֲבִיר  שַמְנוּנִיתָהּ מוּתָּר מִכְלָל דִבְשֶל עֵץ אֲפִילּוּ לְחַדְדָהּ נַמִי מוּתָּר אִיכָא דְמַתְנֵי  לָהּ אַסֵּיפָא בְשֶל עֵץ מוּתָּר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל הָא דְאָמְרַתְּ בְשֶל עֵץ  מוּתָּר לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְהַעֲבִיר שַמְנוּנִיתָהּ אֲבָל לְחַדְדָהּ אָסוּר מִכְלָל דִבְשֶל אֶבֶן  אֲפִילּוּ לְהַעֲבִיר שַמְנוּנִיתָהּ אָסוּר אִיכָא דְמַתְנֵי לָהּ אַמַתְנִיתִין אֵין מַשְחִיזִין  אֶת הַסַּכִין ביו״ט אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל לאֹ שָנוּ אֶלָּא לְחַדְדָהּ אֲבָל  לְהַעֲבִיר שַמְנוּנִיתָהּ מוּתָּר מִכְלָל דע״ג חֲבֶרְתָּהּ אֲפִילּוּ לְחַדְדָהּ נַמִי מוּתָּר וְְאִיכָא  דְמַתְנִי לָהּ אַסֵּיפָא אֲבָל מַשִּיאָהּ עַל גַּבֵי חֲבֶרְתָּהּ אֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל  לאֹ שָנוּ אֶלָּא לְהַעֲבִיר שַמְנוּנִיתָהּ אֲבָל לְחַדְדָהּ אָסוּר מִכְלָל דִבְמַשְחֶזֶת אֲפִילּוּ  לְהַעֲבִיר שַמְנוּנִיתָהּ אָסוּר מַאן תַּנָּא דִבְמַשְחֶזֶת אָסוּר אָמַר רַב חִסְדָא דְלָא כר׳  יְהוּדָה דְתַנְיָא אֵין בֵין יו״ט לְשַבָת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶש בִלְבַד ר׳ יְהוּדָה מַתִּיר  אַף מַכְשִירֵי אוֹכֶל נֶפֶש א״ל רָבָא לְרַב חִסְדָא דָרְשִינַן מִשְּמָךְ הֲלָכָה כְרַבִי  יְהוּדָה אֲמַר לֵיהּ יְהֵא רַעֲוְָא דְכָל כִי הָנֵי מִילֵּי מַעַלְיָיתָא תִּדְרְשוּן מִשְּמַאי  אֲמַר רַב נְחֶמְיָה בְרֵיהּ דְרַב יוֹסֵף הֲוְָה קָאִימְנָא קַמֵיהּ דְרָבָא וְַהֲוְָה קָא  מַעֲבַר  מתני׳ ר׳ יהודה אומר שוקל אדם בשר. טבמ המוכר נשר במשקל, אע״פ שאסור לשקול בליטרא דהיינו מעשה מול, מותר הוא  לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופין סכין גדול שקולבין נו נשר, דאיכא שנוי ולא הוי מעשה לחול: אין משגיחין. אין מעיינין: גב׳ מאי  כל עיקר. מחי חתה לרבויי החי כל עיקר, נימה וחכמים אוסרין: אפי׳ לשמרו מן העכברים. אין נותנין אותו במחזנים המלויין ביתד גבוה:  והוא דתליא בתריטא. בטבעת שתולין אותן נה כשמוקלין, דמחזי כנותנו לסס משקל: טבח אומן. שיודע לכוין משקל כנגד משקל בידיו: אסור  לשקול בשר ביד. לאמוז הליטרא  בידו המת והבשר בידו המרת ולכוין,  דבחול נמי כיון דחומן הוא בכך  חורמיס הכי: במים. סים לו שנתות")  וסימנים בכלי, ונותנין בו מיס,  והסימנים מודיעין חותו כמה המים  עולין למעלה בשביל ליטרה נסר,  שכבר שיערו לכך: בית יד. נקב לאמוז  נו: ובידא שרי. לנקוב נחלבעו שרי  דלאו דרך מול הוא, אבל בסכין דרך  מול סוח, כשמוכר נסכ עוסה נו נית  יד ונומנו ללוקח להוליכו לביתו, ובי״ט  צריך לשנות לעשות היכר שאין מקמ  וממכר מותר נו: סימן בבשר. שלא  ימליפסו הנוסחו: אתלת קרנתא. כזה  כשהיה מסלח הבשר לביתו  היה רגיל לעשות כל חתיכה  בעלת שלם קרנות, וכבר  היו מכירין אנשי ביתו שזה היה  סימן שלו: ר׳ חייא ורבי שמעון  ברבי. כשהיו מולקין נשר ביניהם היו  שוקלין אותה מנה כנגד מנה ביו״ט:  כנגד כלי אין. דנמול לחו הכי  אורחים, אבל מנה כנגד מנה כך דרך  כל המולקין: הואיל ותנן בבכורות  כותיה. דחסוכ לשקול ולמכור בכור  בעל מוס שםמטו כהן בליטרה, שלא  לעשות מעשה חול נקלסיס, דבזיון  הוא, וקמני דמנה כנגד מנה ויודע  כמה משקל ראשונה ושוקל כנגדה  מותר, הלמח לחו עובדה דמול משיב  ליס: דתנן פסולי המוקדשין הנאתן  להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה  בבכור. סיפח דמתני׳ נקט, וכיסא הכי  אימא כל פסולי המוקדסין נמכרים  באטליז ונשקלים בליטרא מוך מן  הבכור והמעםר שהניימן לבעלים,  אצל פסולי המוקדסין הנייתן להקדם,  ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור, וכן  פירושה, כל קדסיס בעלי מומים  סנפרו במומן, אף על פי שעדיין  מקלת קדושה עליהן שחסרן הכתוב  בגיזה ועבודה כדאמרינן בבכורות (דף מו) מזצמ) ולא גיזה וכו׳, אפילו הכי נוהגין מעשה מולין בהן מזו שנשמטין באטליז ונמכרין  באטליז בליטרה, חוץ מן הבכור והמעםר שהניית מכירתן ביוקר אינה להקדם אלא לבעלים, לפי שאין להם פדיון במומס להיות  דמיהן נכנסין לקדושתן, דבבכור נאמר") לא תפדה ובמעשכ' נאמר לה יגאל" (ויקרא כו), אלא נחכלין לבעלים במומן, הלכך אין  נוהגין בהן מעשה חולין במכירת נכס כשנפל בהן מוס ושמטוס הבעלים, בעלים דבכור כהן ובעלים דמעשר ישראל, חבל שהכ פסולי  המוקדשים הניית מכירתן ביוקר להקדם היא, ואע"פ שכבר נפדו קודם שמיטה, דהא קודם פדייה אין נסחטין דבעי העמדה והערכה"), אפי׳ הכי  הניית מכירתן ביוקר להקדם, שלפי מה שיודע שהנאמו יפה הוא מוסיף פדיונו ממחלתו, לפיכך מצוין אותו למוכרו באטליז שהכל פוניס מס  ליקח בשר: ושוקלין מנה כנגד מנה, כשמוכרו בתוך הבית, אלמא כי החי גוונא לחו משקל הוי: לא היא. לא סבירה להו לרבנן דבכורות כר׳  יהושע צי״ט, ולא ר׳ יהושע ס״ל בנכור לסכי: ע״כ לא קאמרי רבנן התם אלא דלא עביד מעשה דחול. דהמס מכירה היא, ואין דרך לשקול  בשר הנמכר במנה כנגד מנה: אבל הכא. גבי רבי חייא וכ״ש ברבי קח עבדי עובדין דחול, דהא חלוקה היה וכן דרך כל החולקין, ולא  סבירה להו לרבנן דבכורות כר׳ יהושע: ומי קפדי אהדדי. ר׳ חייה וכ״ש ברבי לחלוק בשר במשקל, והלא מוותרין זה לזה ונוטלין זה  משל זה מטוס חנה: דהנהו שב בניתא. שבעה דגים שנאו לרבי, ונמלוח שנטל רבי חייה חמם והוליכן לביתו: ולא קפיד רבי שמעון  ברבי. לומר משל אני הוא נזון יותר ממני: אי ר׳ חייא ור' ישמעאל בר׳ יוסי. היו אותן שחלקו, שהן היו רגילין ליקח זה עם זה,  אי כ״ם ברני ובר קפרא: מתני' אין משחיזין. אגוייזי״כ בלע״ז: אבל משיאה על גבי חברתה. דמשני מדרך מול: גב׳ משחזת  של אבן. דמתקנת ליה שפיר, דמחזי כמתקן בחול: מכלל דבשל עץ כו'. גמרה קח דייק מדחוקי כב יהודה איסורח בשל חנן  נלמדדה מכלל דבשל ען אף למדדה שרי, דמחי דחסר רב הונא בשל חנן שכי לכוומה בשל ען: איכא דמתני לה. להח דרב יהודה:  אסיפא. דמלמיה דרב הונא: איכא דמתני לה. להח דרב יהודה אמתני', ולאו המלמיה דרב הונא: ] לחדדה. סוי תקון: להעביר שמנונית.  אינו אלא כהדחה בעלמא: מתיר אף מכשירי אוכל נפש. וטעמה מסוס דדרים יעשה לכם לכל לרכיכס): דרשינן משמך. נדרום מסמך: