כט.אין צדיןפרק שלישיביצה

שְמוּאֵל  דִבְסוּרָא אָמְרִי תַּרְטָא וּפַלְגּוּ תַּרְטָא בְנֶרֶש  אָמְרִי חֶלְקָא וּפַלְגּוּ חֶלְקָא בְפוּמְבְדִיתָא אָמְרִי  אוּזְיָא וּפַלְגּוּ אוּזְיָא בִנְהַר פְקוֹד וּבְמָתָא מְחַסְיָא  אָמְרִי רִבְעָא וּפַלְגּוּ רִבְעָא׃ מתני׳ אוֹמֵר  אָדָם לַחֲבֵרוֹ מַלֵּא לִי כְלִי זֶה אֲבָל לאֹ בְמִדָה  ר׳ יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה כְלִי שֶל מִדָה לאֹ  יְמַלְּאֶנּוּ מַעֲשֶה בְאַבָא שָאוּל בֶן בָטְנִית שֶהָיָה  מְמַלֵּא מִדוֹתָיו מֵעֶרֶב יו״ט וְְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת  ביו״ט אַבָא שָאוּל אוֹמֵר אַף בַמוֹעֵד עוֹשֶה  כֵן מִפְנֵי בֵרוּרֵי הַמִדוֹת וְַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף  בַחוֹל עוֹשֶה כֵן מִפְנֵי מִצּוּי הַמִדוֹת׃ גמ׳ מַאי  אֲבָל לאֹ בְמִדָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל  אֲבָל לאֹ בִכְלִי הַמְיוּחָד לְמִדָה אֲבָל כְלִי  הָעוֹמֵד לְמִדָה יְמַלְּאֶנּוּ וְַאֲתָא ר׳ יְהוּדָה לְמֵימַר  אֲפִילּוּ כְלִי הָעוֹמֵד לְמִדָה לאֹ יְמַלְּאֶנּוּ אַלְמָא  גַּבֵי שִמְחַת יוֹם טוֹב ר׳ יְהוּדָה לְחוּמְרָא וְְרַבָנַן  לְקוּלָּא וְְהָא אִפְכָא שָמְעִינַן לְהוּ דִתְנַן רַבִי  יְהוּדָה אוֹמֵר שוֹקֵל אָדָם בָשָר כְנֶגֶד הַכְלִי  וּכְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ וְַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְגִּיחִין  בְכַף מאֹזְנַיִם כָל עִיקָּר אַלְמָא ר׳ יְהוּדָה לְקוּלָּא  וְְרַבָנַן לְחוּמְרָא קַשְיָא דר׳ יְהוּדָה אדר׳ יְהוּדָה  קַשְיָא דְרַבָנַן אַדְרַבָנַן דר׳ יְהוּדָה אדר׳ יְהוּדָה  לָא קַשְיָא הָתָם בְשֶאֵינוֹ עוֹמֵד לְמִדָה הָכָא  בְעוֹמֵד לְמִדָה דְרַבָנַן אַדְרַבָנַן נַמִי לאֹ קַשְיָא  הָתָם קָא עָבֵיד כִדְעָבְדִין בַחוֹל הָכָא לָא קָא  עָבֵיד כִדְעָבְדִין בַחוֹל רָבָא אָמַר מַאי אֲבָל לאֹ  בְמִדָה שֶלּאֹ יִזְכוֹר לוֹ שֵם מִדָה אֲבָל כְלִי  הַמְיוּחָד לְמִדָה יְמַלְּאֶנּוּ וְַאֲתָא ר׳ יְהוּדָה לְמֵימַר  כְלִי הַמְיוּחָד לְמִדָה לאֹ יְמַלְּאֶנּוּ אַלְמָא גַּבֵי  שִמְחַת יוֹם טוֹב רַבִי יְהוּדָה לְחוּמְרָא וְְרַבָנַן  לְקוּלָּא וְְהָא אִפְכָא שָמְעִינַן לְהוּ דִתְנַן רַבִי  יְהוּדָה אוֹמֵר שוֹקֵל אָדָם בָשָר כְנֶגֶד הַכְלִי  וּכְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ וְַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְגִּיחִין  בְכַף מאֹזְנַיִם כָל עִיקָּר אַלְמָא ר׳ יְהוּדָה לְקוּלָּא  וְְרַבָנַן לְחוּמְרָא קַשְיָא דר׳ יְהוּדָה אדר׳ יְהוּדָה  קַשְיָא דְרַבָנַן אַדְרַבָנַן דר׳ יְהוּדָה אדר׳ יְהוּדָה  ל״ק הָתָם בְשֶאֵינוֹ מְיוּחָד לְמִדָה הָכָא מְיוּחָד  לְמִדָה דְרַבָנַן אַדְרַבָנַן נַמִי לאֹ קַשְיָא הָתָם  קָא עָבֵיד כִדְעָבְדִין בַחוֹל הָכָא לָא קָעָבֵיד כִדְעָבְדִין בַחוֹל דְעָבְדִי אֱינָשֵי דִמְקָרְבִי חַמְרָא בְמָנָא דְכִילָא וְְשָתוּ׃  מַעֲשֶה בְאַבָא שָאוּל בֶן בָטְנִית׃ תָּנָא אַף בַמוֹעֵד עוֹשֶה כֵן מִפְנֵי בִטּוּל בֵית הַמִדְרָש תָּנוּ רַבָנַן הוּא כָנַס  שְלשֹ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן מִבֵרוּרֵי הַמִדוֹת וְַחֲבֵרָיו כָנְסוּ שְלשֹ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶמֶן מִמִצּוּי הַמִדוֹת וְֶהֱבִיאוּם לִפְנֵי הַגִּזְבָרִים  לִירוּשָלַיִם אָמְרוּ לָהֶם אִי אַתֶּם זְקוּקִים לְכָךְ אָמְרוּ לָהֶם אַף אָנוּ אֵין רְצוֹנֵנוּ בְכָךְ אָמְרוּ לָהֶם הוֹאִיל וְְהֶחֱמַרְתֶּם עַל  עַצְמְכֶם עֲשוּ מֵהֶם צָרְכֵי רַבִים דְתַנְיָא גָּזַל וְְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי גָּזַל יַעֲשֶה בָהֶם צָרְכֵי רַבִים מַאי נִינְהוּ אָמַר רַב חִסְדָא  בוֹרוֹת שִיחִין וּמְעָרוֹת אַדְבְרֵיהּ רַב חִסְדָא לְרַבָנָא עוּקְבָא וְְדָרַש לאֹ יִמְדוֹד אָדָם שְעוֹרִים וְְיִתֵּן לִפְנֵי בְהֶמְתּוֹ ביו״ט  אֲבָל קוֹדֵר הוּא קַב אוֹ קַבַיִם וְְנוֹתֵן לִפְנֵי בְהֶמְתּוֹ וְְאֵינוֹ חוֹשֵש וְְהַנַּחְתּוֹם מוֹדֵד תְּבָלִין וְְנוֹתֵן לְתוֹךְ קְדֵרָתוֹ כְדֵי שֶלּאֹ  יַקְדִיחַ תַּבְשִילוֹ אָמַר רַב יִרְמְיָה בַר אַבָא אָמַר רַב מוֹדֶדֶת אִשָּה קֶמַח ביו״ט וְְנוֹתֶנֶת לְתוֹךְ עִיסָּתָהּ כְדֵי שֶתִּטּוֹל חַלָּה בְעַיִן  יָפָה וּשְמוּאֵל אָמַר אָסוּר וְְהָא תָּנָא דְבֵי שְמוּאֵל מוּתָּר אֲמַר אַבַיֵי הָשְתָּא דַאֲמַר שְמוּאֵל אָסוּר וְְתָנָא דְבֵי שְמוּאֵל מוּתָּר  בסורא אמרי. דרכן לומר לטבח תן לי מרטה חו פלג מרטה, ונגרם במדה ומכר ממנה עד שמכרי חשבונו, נמצא כל הנומר צחנית על ידי  אמרי חלקה או פלג חלקה, ובפומבדיתא אמרי חוזיה. כל הטבחין היו ברוכין שהרתיח היין כשמוליהו ומעלה חופי היםקומ״א בלע״ז, ואין  מנתחין בהמותיהם נשוה כך וכך נתחים מן הבהמה, ולחומן הנתחים המדה מלאה, והן נקראין ברוכין לפי שמברכין אותן מן היין כססומה,  קרו להו בסוכה מרטה ונגרם חלקה ובפומבדיתא חוזיה ובנהר פקוד אי נמי על דקליםי וזיגי, ושמן ים בו מצוי מפני שמודבק בשולי המדה  כנעה: מתני' אבל לא במדה.  ובדפנותיה, וציין שכימי ברוכין ולא  בגמ׳ מפרש לה ומחי פלוגתייהו:  בשמן: וחבריו כנסו כו'. כלפריסית  שהיה ממלא מדותיו כו׳. שאין  בברוכין: לפני הגזברים. של הקדם  מודדין ביו״ט: אף בחולו של מועד  לעשות בהן לרכי הקדם חס ירצו,  עושה כן. בגמ׳ מפרש טעמה, ולא  והם לא הקדיםוה כסבורין אין יכולין  גרסינן במתני׳ מפני ברוכי המדות,  להקדים שאינו שלהם, חי נמי יכולין  ואית דגרם ליה והן העלאת הרמימות,  הוה ליה גזל נעולה"): אמרו להם.  ובגמרח מפרס: מפני מצוי המדות.  חכמים: אין אתם זקוקין לכך. הואיל  כשהיה מוכר שמן היה לו מדות הרבה,  וממחלה לא נמכונתס לגזול, שהלקוחות  ומניחין הלקוחות כליהן ומודד לחים  מומלין על ידי טרדן ומרולתס שחינס  וחים במדה לעצמו, ומממלות והולכות  יכולין לשהות עוד" וידעי וקא מחלי:  לתוך כליהן כל הלילה: גמ׳ המיוחד  אף אנו אין רצוננו לכך. לזה, ליהנות  למדה. שמולד ומוכר נו: העומד  מסל אחריס": אמרו להם. חכמים,  למדה. מכסיםבר זה נח זה תחתיו,  ח״כ אין לכם לעשות הקדם אלא  אבל עדיין לא מדד נו: ואתא רבי  לעשות בהן לרכי רבים, שהכי מסל  יהודה למימר. כיון דהוא עלמו מדה  רבים היה, ויהנו הבעלים מהן:  ולכך עשוי וכדי מדה מחזיק לא ימלאנו,  ואין יודע למי גזל. שגזל חנסיס  דמחזי ספיר כמודד ומוכר כעובדין  סכנה: שיחין ומערות. שמתכנסין  דמול: כלי וקופיץ. אין עומדין לכך:  בהן מיס ומומין מהן, ובצ'ק (דף כ:)  כדעבדין בחול. במחזנים, פעמים  מפרש מחי בור ומחי שיח ומחי  שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל  מערה: אדבריה. הנהיגו ומטייל  כליו שוקל נו: לא קא עביד כעובדין  עמו במבושוט העיר: לא ימדוד אדם  דחול. דעדיין לא ילח טבעו של כלי  קב שעורין. אפילו ליתן לנהמתו,  זה למדה: שם מדה. רבעח חו לוג,  שנראה כמודד למכור: אבל קודר  אלא כך יאמר לו סתם כלי זה מלא  הוא. נקב עלמו נוקב בכרי וממלאו,  לי: הכא לא קא עביד כדעבדין  שלא כדרך מדה לתת בידו לתוכו:  בחול. שדרך לקוחות לומר מן לי לוג,  קודר. לסון נוקב: נחתום. מנסל  ואין דרכן לומר כלי זה מלח לי בדרך  קדרות כמי קרוי נחתוס: יקדיח.  מקח אלא בדרך הלוחה חו ממנה,  ישרוף, אחורסי״כ" בלע״ז: בעין יפה.  ואע״ג דמיוחד למדה: גזעבידי אינשי  שיעור מלה אחד מכ״ד לכהן "), וכשחינה  דמקרבי חמרא. לחבריסס: במנא  יודעת מדת עיסתה היח מקמלת  דכילא, של מדה: תנא אף במועד  וחומרת אין כאן כל כך, אבל כשיודעת  עושה כן מפני בטול בית המדרש.  מדת עיסתה יודעת מה מפרים ועינה  שהיה חכם גדול ונאים רבים לשאול  יפה נס: תנא דבי שמואל. בתוספתח  הימנו, ובמועד רבים עוסקים בתורה  שסידר שמואל מתנחים שלפניו, כמו  שאין טרודים במלאכה, והיה ממלאן  שסדרו רבי חייה ורצי חוםעיה) וכמו  בלילה שאין זמן בית המדרש כדי שיהה  שסידר רצי חת המשנה: השתא דאמר  פנוי ביוס. ולמאן דגרם במתני׳ מפני  שמואל אסור. והוא שנה נמשכתו  ברוכי המדות מפרם הכי, מפני נטול  מותר, שמואל נשמעתיה דהמר חסור  בית המדרש של נחי מועד לא יהיה  הלכה למעשה התח לאשמועינן, שהנה  פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירמימו,  לשאול הלכה לעשות מעשה מורין לו  לפיכך ממלחן בלילה: הוא כנס כו׳.  אסור, וחי חזינן חינים דעביד לא מחיכן  משכמן יין בחבית כך וכך לוגין  בידיה, דהלכה דמותר ואין מוכין כן:  צמדה