שמואל
דבסורא אמרי תרטא ופלגו תרטא בנרש
אמרי חלקא ופלגו חלקא בפומבדיתא אמרי
אוזיא ופלגו אוזיא בנהר פקוד ובמתא מחסיא
אמרי רבעא ופלגו רבעא׃ מתני׳ אומר
אדם לחברו מלא לי כלי זה אבל לא במדה
ר׳ יהודה אומר אם היה כלי של מדה לא
ימלאנו מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה
ממלא מדותיו מערב יו״ט ונותנן ללקוחות
ביו״ט אבא שאול אומר אף במועד עושה
כן מפני ברורי המדות וחכמים אומרים אף
בחול עושה כן מפני מצוי המדות׃ גמ׳ מאי
אבל לא במדה אמר רב יהודה אמר שמואל
אבל לא בכלי המיוחד למדה אבל כלי
העומד למדה ימלאנו ואתא ר׳ יהודה למימר
אפילו כלי העומד למדה לא ימלאנו אלמא
גבי שמחת יום טוב ר׳ יהודה לחומרא ורבנן
לקולא והא אפכא שמעינן להו דתנן רבי
יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי
וכנגד הקופיץ וחכמים אומרים אין משגיחין
בכף מאזנים כל עיקר אלמא ר׳ יהודה לקולא
ורבנן לחומרא קשיא דר׳ יהודה אדר׳ יהודה
קשיא דרבנן אדרבנן דר׳ יהודה אדר׳ יהודה
לא קשיא התם בשאינו עומד למדה הכא
בעומד למדה דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא
התם קא עביד כדעבדין בחול הכא לא קא
עביד כדעבדין בחול רבא אמר מאי אבל לא
במדה שלא יזכור לו שם מדה אבל כלי
המיוחד למדה ימלאנו ואתא ר׳ יהודה למימר
כלי המיוחד למדה לא ימלאנו אלמא גבי
שמחת יום טוב רבי יהודה לחומרא ורבנן
לקולא והא אפכא שמעינן להו דתנן רבי
יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי
וכנגד הקופיץ וחכמים אומרים אין משגיחין
בכף מאזנים כל עיקר אלמא ר׳ יהודה לקולא
ורבנן לחומרא קשיא דר׳ יהודה אדר׳ יהודה
קשיא דרבנן אדרבנן דר׳ יהודה אדר׳ יהודה
ל״ק התם בשאינו מיוחד למדה הכא מיוחד
למדה דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא התם
קא עביד כדעבדין בחול הכא לא קעביד כדעבדין בחול דעבדי אינשי דמקרבי חמרא במנא דכילא ושתו׃
מעשה באבא שאול בן בטנית׃ תנא אף במועד עושה כן מפני בטול בית המדרש תנו רבנן הוא כנס
שלש מאות גרבי יין מברורי המדות וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות והביאום לפני הגזברים
לירושלים אמרו להם אי אתם זקוקים לכך אמרו להם אף אנו אין רצוננו בכך אמרו להם הואיל והחמרתם על
עצמכם עשו מהם צרכי רבים דתניא גזל ואינו יודע למי גזל יעשה בהם צרכי רבים מאי נינהו אמר רב חסדא
בורות שיחין ומערות אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביו״ט
אבל קודר הוא קב או קבים ונותן לפני בהמתו ואינו חושש והנחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדרתו כדי שלא
יקדיח תבשילו אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב מודדת אשה קמח ביו״ט ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין
יפה ושמואל אמר אסור והא תנא דבי שמואל מותר אמר אביי השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר
בסורא אמרי. דרכן לומר לטבח תן לי מרטה חו פלג מרטה, ונגרם במדה ומכר ממנה עד שמכרי חשבונו, נמצא כל הנומר צחנית על ידי
אמרי חלקה או פלג חלקה, ובפומבדיתא אמרי חוזיה. כל הטבחין היו ברוכין שהרתיח היין כשמוליהו ומעלה חופי היםקומ״א בלע״ז, ואין
מנתחין בהמותיהם נשוה כך וכך נתחים מן הבהמה, ולחומן הנתחים המדה מלאה, והן נקראין ברוכין לפי שמברכין אותן מן היין כססומה,
קרו להו בסוכה מרטה ונגרם חלקה ובפומבדיתא חוזיה ובנהר פקוד אי נמי על דקליםי וזיגי, ושמן ים בו מצוי מפני שמודבק בשולי
המדה כנעה: מתני' אבל לא במדה.
ובדפנותיה, וציין שכימי ברוכין ולא
בגמ׳ מפרש לה ומחי פלוגתייהו:
בשמן: וחבריו כנסו כו'. כלפריסית
שהיה ממלא מדותיו כו׳. שאין
בברוכין: לפני הגזברים. של הקדם
מודדין ביו״ט: אף בחולו של מועד
לעשות בהן לרכי הקדם חס ירצו,
עושה כן. בגמ׳ מפרש טעמה, ולא
והם לא הקדיםוה כסבורין אין יכולין
גרסינן במתני׳ מפני ברוכי המדות,
להקדים שאינו שלהם, חי נמי יכולין
ואית דגרם ליה והן העלאת הרמימות,
הוה ליה גזל נעולה"): אמרו להם.
ובגמרח מפרס: מפני מצוי המדות.
חכמים: אין אתם זקוקין לכך. הואיל
כשהיה מוכר שמן היה לו מדות הרבה,
וממחלה לא נמכונתס לגזול, שהלקוחות
ומניחין הלקוחות כליהן ומודד לחים
מומלין על ידי טרדן ומרולתס שחינס
וחים במדה לעצמו, ומממלות והולכות
יכולין לשהות עוד" וידעי וקא מחלי:
לתוך כליהן כל הלילה: גמ׳ המיוחד
אף אנו אין רצוננו לכך. לזה, ליהנות
למדה. שמולד ומוכר נו: העומד
מסל אחריס": אמרו להם. חכמים,
למדה. מכסיםבר זה נח זה תחתיו,
ח״כ אין לכם לעשות הקדם אלא
אבל עדיין לא מדד נו: ואתא רבי
לעשות בהן לרכי רבים, שהכי מסל
יהודה למימר. כיון דהוא עלמו מדה
רבים היה, ויהנו הבעלים מהן:
ולכך עשוי וכדי מדה מחזיק לא ימלאנו,
ואין יודע למי גזל. שגזל חנסיס
דמחזי ספיר כמודד ומוכר כעובדין
סכנה: שיחין ומערות. שמתכנסין
דמול: כלי וקופיץ. אין עומדין לכך:
בהן מיס ומומין מהן, ובצ'ק (דף כ:)
כדעבדין בחול. במחזנים, פעמים
מפרש מחי בור ומחי שיח ומחי
שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל
מערה: אדבריה. הנהיגו ומטייל
כליו שוקל נו: לא קא עביד כעובדין
עמו במבושוט העיר: לא ימדוד אדם
דחול. דעדיין לא ילח טבעו של כלי
קב שעורין. אפילו ליתן לנהמתו,
זה למדה: שם מדה. רבעח חו לוג,
שנראה כמודד למכור: אבל קודר
אלא כך יאמר לו סתם כלי זה מלא
הוא. נקב עלמו נוקב בכרי וממלאו,
שלא כדרך מדה לתת בידו לתוכו:
לי: הכא לא קא עביד כדעבדין
בחול. שדרך לקוחות לומר מן לי לוג,
קודר. לסון נוקב: נחתום. מנסל
ואין דרכן לומר כלי זה מלח לי בדרך
קדרות כמי קרוי נחתוס: יקדיח.
מקח אלא בדרך הלוחה חו ממנה,
ישרוף, אחורסי״כ" בלע״ז: בעין יפה.
ואע״ג דמיוחד למדה: גזעבידי אינשי
שיעור מלה אחד מכ״ד לכהן "), וכשחינה
דמקרבי חמרא. לחבריסס: במנא
יודעת מדת עיסתה היח מקמלת
דכילא, של מדה: תנא אף במועד
וחומרת אין כאן כל כך, אבל כשיודעת
עושה כן מפני בטול בית המדרש.
מדת עיסתה יודעת מה מפרים ועינה
שהיה חכם גדול ונאים רבים לשאול
יפה נס: תנא דבי שמואל. בתוספתח
הימנו, ובמועד רבים עוסקים בתורה
שסידר שמואל מתנחים שלפניו, כמו
שאין טרודים במלאכה, והיה ממלאן
שסדרו רבי חייה ורצי חוםעיה) וכמו
בלילה שאין זמן בית המדרש כדי שיהה
שסידר רצי חת המשנה: השתא דאמר
פנוי ביוס. ולמאן דגרם במתני׳ מפני
שמואל אסור. והוא שנה נמשכתו
ברוכי המדות מפרם הכי, מפני נטול
מותר, שמואל נשמעתיה דהמר חסור
בית המדרש של נחי מועד לא יהיה
הלכה למעשה התח לאשמועינן, שהנה
פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירמימו,
לשאול הלכה לעשות מעשה מורין לו
לפיכך ממלחן בלילה: הוא כנס כו׳.
אסור, וחי חזינן חינים דעביד לא מחיכן
משכמן יין בחבית כך וכך לוגין
בידיה, דהלכה דמותר ואין מוכין כן:
צמדה אין