לאֹ  אַף הַתְּשִיעִי אֵינוֹ קָדוֹש אֶלָּא א״כ נֱֶעקַר שֵם עֲשִירִי הֵימֶנּוּ וְְהַדִין נוֹתֵן וּמָה  אַחַד עָשָר שֶהוּא עוֹשֶה קְדוּשָּה לִיקָּרֵב אֵינוֹ קָדוֹש אֶלָּא א״כ נֱֶעקַר שֵם  עֲשִירִי הֵימֶנּוּ תְּשִיעִי שֶאֵין עוֹשֶה קְדוּשָּה לִיקָּרֵב אֵינוֹ דִין שֶאִם נֱֶעקַר שֵם עֲשִירִי  הֵימֶנּוּ אִין אִי לָא לָא הִיא הַנּוֹתֶנֶת אַחַד עָשָר שֶהוּא עוֹשֶה קְדוּשָּה לִיקָּרֵב  אִי נֱֶעקַר שֵם עֲשִירִי הֵימֶנּוּ אִין  אִי לָא לָא תְּשִיעִי שֶאֵינוֹ עוֹשֶה  קְדוּשָּה לִיקָּרֵב אע״ג דְלאֹ נֱֶעקַר  שֵם עֲשִירִי הֵימֶנּוּ אִי נַמִי אַחַד עָשָר  דְאִיבָרַר לֵיהּ עֲשִירִי אִי נֱֶעקַר שֵם  עֲשִירִי הֵימֶנּוּ אִין אִי לָא לָא תְּשִיעִי  דְאַכַתִּי לָא אִיבָרַר לֵיהּ עֲשִירִי ואע״ג  דְלאֹ נֱֶעקַר שֵם עֲשִירִי הֵימֶנּוּ תּוּ  לָא מִידֵי אָמַר רָבָא מִנְיָן הָרָאוּי  פוֹטֵר מְנָא לֵיהּ לְרָבָא הָא אִילֵימָא  מֵהָא דִתְנַן קָפַץ אֶחָד מִן הַמְנוּיִין  לְתוֹכָן כוּלָּן פְטוּרִין מְנוּיִין גּוּפַיְיהוּ  דְאִיפְטְרוּ לָאו בְמִנְיָן הָרָאוּי וְְדִלְמָא  דְעִשֵּר עִילָּוְַיְיהוּ הַהִיא לָא מָצֵית  אָמְרַתְּ הָא תָּנֵי מִן הַמְעוּשָּרִין לְתוֹכָן  וְְדִלְמָא מַאי מְעוּשָּרִין מַעֲשֵר דַוְְקָא  דַיְקָא נַמִי דְקָתָנֵי יִרְעוּ אֶלָּא אֲמַר  רָבָא אָמַר קְרָא יַעֲבוֹר וְְלאֹ שֶכְבָר  עָבַר מַאי שֶכְבָר עָבַר אִי דְעִשֵּר  עִילָּוְַיְיהוּ צְרִיכָא לְמֵימְרָא אֶלָּא לָאו  דְאִיפְטְרוּ לְהוּ בְמִנְיָן הָרָאוּי שְמַע  מִינָּהּ תַּנְיָא כְוְָוְתֵיהּ דְרָבָא הָיוּ לוֹ  עֲשָרָה טְלָאִים וְְהִכְנִיסָן לַדִיר וּמָנָה  חֲמִשָּה וּמֵת אֶחָד מֵהֶם אִם מִן  הַמְנוּיִים מֵת מוֹנֶה וּמַשְלִים עֲלֵיהֶם  וְְאִם מִשֶּאֵינָן מְנוּיִים מֵת מְנוּיִים פְטוּרִין  וְְשֶאֵינָן מְנוּיִים מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר וְְאָמַר  רָבָא הָיוּ לוֹ י״ד טְלָאִים וְְהִכְנִיסָן  לַדִיר וְְיָצְאוּ שִשָּה בְפֶתַח זֶה וְְאַרְבָעָה  בְפֶתַח זֶה וְְאַרְבָעָה נִשְתַּיְּירוּ שָם אוֹתָם  אַרְבָעָה אִם בְפֶתַח הַשִּשָּה יָצְאוּ נוֹטֵל  אֶחָד מֵהֶם וְְהַשְּאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר וְְאִם  לָאו שִשָּה פְטוּרִין וְְאַרְבָעָה אַרְבָעָה מִצְטָרְפִין  לְגוֹרֶן אַחֵר יָצְאוּ אַרְבָעָה בְפֶתַח זֶה וְְשִשָּה  בְפֶתַח זֶה וְְנִשְתַּיְּירוּ שָם אַרְבָעָה אִם אוֹתָם  אַרְבָעָה בְפֶתַח הַשִּשָּה יָצְאוּ נוֹטֵל מֵהֶם אֶחָד  וְְהַשְּאָר פְטוּרִים וְְאִם לָאו אַרְבָעָה וְְשִשָּה  פְטוּרִים וְְאַרְבָעָה מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר יָצְאוּ  אַרְבָעָה בְפֶתַח זֶה וְְאַרְבָעָה בְפֶתַח זֶה וְְנִשְתַּיְּירוּ  שָם שִשָּה אִם אוֹתָן שִשָּה יָצְאוּ בְפֶתַח אֶחָד  נוֹטֵל מֵהֶם אֶחָד וְְהַשְּאָר פְטוּרִים וְְאִם לָאו  אַרְבָעָה פְטוּרִים וְְשִשָּה מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן  אַחֵר מַאי קמ״ל דְמִנְיָן הָרָאוּי פוֹטֵר וְְהָאֲמַר  רָבָא חֲדָא זִמְנָא מַהוּ דְתֵימָא וְַדַאי מִנְיָן הָרָאוּי  אָמְרִינַן סָפֵק מִנְיָן הָרָאוּי דַחֲזִי לְהָכָא וְְדַחֲזִי  לְהָכָא לָא אַמְרִינָן קמ״ל וְַאֲמַר רָבָא הָיוּ לוֹ  חֲמִשָּה עָשָר טְלָאִים לאֹ יאֹמַר אֶבְרוֹר עֲשָרָה  וְְאַכְנִיסֵם לַדִיר וְְאֶטּוֹל מֵהֶם אֶחָד וְְהַשְּאָר  פְטוּרִים אֶלָּא כוֹנְסָן לַדִיר וּמוֹצִיא עֲשָרָה וְְנוֹטֵל  מֵהֶם אֶחָד וְְהַשְּאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר  תַּנְיָא נַמִי הָכִי הָיוּ לוֹ חֲמִשָּה עָשָר טְלָאִים  יולא  מז א מיי׳ פ״מ מהלכות  בכורות הלכה ט:  מח בגד ה מיי׳ שס הלכה י:  מט ו מיי׳ שס פ״ז הלכה טון:  לקמן ) שהס קרח לחמד עםר עשירי  רש״י כת״י  קרב שלמים ומפקיכן מקרה, ואע״פ  אף תשיעי אינו קדוש וכו׳. אמתני' קחי דקתנים קרא למשיעי  שהוא חמור כל כך חינו קדום חלה  עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודם  ח״כ נעקר מן העשירי שס עסירי כגון  הואיל ולא נעקר שס העשירי ממנו שקראו לעשירי עשירי ותו לא  שקרא לעשירי תשיעי וכדאמרינן לקמן  מלי מל שס עשירי האחד עשר, אבל תשיעי קדום אע״ג דלא  זה הכלל כו׳: תשיעי שהוא קל כל כך  נעקר שס העשירי מן העשירי, וקאמר ליה כ״ם חף תשיעי אינו  שאינו עושה קדושה ליקרב. אע״פ  קדום וכו׳: אחד עשר וכו׳ שעושה קדושה ליקרב. כדאמכן  שקראו עשירי אינו קרב חלא קדום  לקמןג) אס מן הבקר לרבות אחד עשר לשלמים, ואפ״ה אינו  להח מלמא גרידה דאינו נחכל אלא  קדום אא״כ נעקר וכו׳: תשיעי שאינו קדוש. הלח ליחכל במומו  במומו כדלקמן אינו דין וכו׳: אי לא  אינו דין וכו׳: וקה מסדרי ליה רבנן היא הנותנת. כלומר מזה  לא. ליסוי קדום כלל: היא הנותנת.  שאמרת היא נותנת טעם שלנו דודאי קדוש התשיעי ליחכל במומו  מסדר תלמודח דודחי גבי משיעי דין  אפילו לא נעקר שס עשירי ממנו, די״ח שעושה קדושה ליקרב חי  הוא דאע״ג דלא נעקר שס עסירי  לא נעקר שס עשירי לא אמרינן דליקדום קדושה חמורה כולי  הימנו דליהוי חל עליה קדושה שלו,  המי דכיון דקרא לעשירי עשירי תו לח מייל שס עשירי זמנה  מטוס דגני אחד עשר דין הוא דאי  המרינה, אבל תשיעי דקדושה קלה הוח לחומרה נעלמה ולא  נעקר אין חי לח לה משוס דקדושה  ליקרב אפילו לא נעקר וכו׳: דאיברר ליה העשירי. שכבר יצא  שלו המורה היא שהכי קרב כדלקמן,  העשירי, והא דקמני לעילי תשיעי מולין מסוס דנסתייר עשירי  ולכך דין הוא דבעינן עקירה עדין  נדיר ולא נעקר שמו ולח קרחו תשיעי: מנין הראוי. הס היו  דמימול על ההיח קדושה חמורה:  עשרה טלאים בדיר והתחיל ומנה משעה ומת עשירי נדיר חו יצא  אבל תשיעי. דקדושתו קלה דחינו  נפתח אמר פטורים הט׳ ואין לריכין להצטרף לגוכן אמר הואיל  קדוש ליקרב חלה שלא יהא נחכל אלה  ומנין היה ראוי להשלים בשעת מנין: קפץ אחד מן המנוין  במומו, דין הוח דההיא קדושה קלה  לתוכן. ס״ד דהאי מנויין נשלח הגיעו לעשרה חלה כשהיה  תימול בדבר קל כגון דקראו עשירי  מונה עד משה קפן ששי לתוך הדיר, פטורים חומס שבדיר כולם  ואע״ג דלא נעקר סס מעשר מן  אם אינו מכירו, הואיל ונתערב אחד פטור ביניהם הוו כולן  העשירי עלמו: אי נמי. איכא למימר  פטורים דשוב אין אחד מהס ראוי לעשירי ליקרב, ומנויין גופייהו  טעמח המרינה: י״א דאיברר ליה  איפטרו במנין הראוי: דילמא. האי מנויין דעיםר עלייהו: ומשני  עשירי. שכבר יצא העשירי קודס שילה  לא מצית אמרת. דעישר עלייהו דההיה בסיפא קמני לה קפן  האחד עשר ונברר מעלמו שהוא  אחד מן המעושריס בתוכן כולן ירעו, וקס״ד דהחי מעושרין  מעשר, ולהכי דין הוא דלח ליהוי חמד  היינו מולין שעשר עליהן, והסתה לא דייק חמחי ירעו: מעשר  עםר קדוש אע״פ שקראו עשירי  דוקא. דעשירי קפן לתוכן, ומנויין היינו דעיםר עלייהו כדחמכן,  אא״כ נעקר סס מעשר מן העשירי,  ודייקא נמי דהאי מעושרין היינו עשירייס מדקמני כולן ירעו וחי  דלאחר עשירי גמור היכי אפשר עםירי  מולין הוס ההוא דקפן חמאי ירעו: ולא שכבר עבר. תחת הסנט,  אמר בסמוך לו: אע״ג דלא (7)  והחי שכבר עבר מחי המח למעוטי שכבר עבר ועיסר עליו:  נעקריה. ואזל וקראו עםירי לזה: תו  צריכא למימר. דמו לח מעשר: אלא. ודאי שעבר במנין הראוי  לא מידי. ליכא למימר בהאי דינא  ומת עשירי נדיר, וקח ממעט ליה קרא דשוב לח יתעשר: מנויין  דקאמר היאגם הנותנת, דודאי דין הוא  פטורים. דאיפטרו במנין הראוי: לגורן. אחד מסני ג׳ גרנות  דמיסויי] קדוש אע״ג דלא נעקר:  דמעשר בהמסי): ויצאו ששה, מחלה נפתח זה: וד׳. אחריהס  מנין הראוי פוטר. שאס היה לו עשרה  נפתח אמר: והשאר. ארבעה שילחו נפתח אמר: מצטרפין  טלאים והכניסן לדיר ומנה תשעה או  לגורן אחר. שלא היה מנין ראוי להשלים בשעה שילאו, שהרי לא  שמונה ] ומת חמד מן הנסחרים בדיר  היה שס אלח שמונה נדיר שכבר יצאו השפה: ואם לאו, שילאו  או ילא בפתח אחר שלא נתקדם  נפתח הד׳ האחרים: הששה. ראשונים שמנין ראוי היה להשלים  העשירי פטורין חלו שמנה כבר מסוס  כשילאו: והשמנה מצטרפין לגורן אחר. שלא היה מנין ראוי  דהוו מנין הראוי, דבשעה שמכאן היו  להשלים: יצאו ארבעה. מחלה נפתח זה: וששה. אחריס נפתח  ראויין חלו שבדיר לצאת ולהתעשר  אמר: והשאר פטורים. דהח כשילאו ד׳ ראשונים היה מנין ראוי  העשירי עם חלום למנין. דהשתא  להשלים: ואם לאו. אלא שילחו נפתח הד׳ ראשונים: ד׳ ראשונים  משמע לן דהיינו מחותו מנין שלח  וששה פטורים. נמנין הראוי, שכשילחו הספה היו ד׳ אחרוניס  גמר עדיין שלא מנה חלה משעה או  ראויין להסלים: הד׳, המכונים מצטרפין לגורן אמר: ואם לאו.  שמנה כדפריםנח לעיל: לתוכן. נדיר:  אלא ם] נחלקו ויצאו ג׳ בזה וג׳ בזה, ובבת המת התחילו לזהת הלו  כולן פטורין. מטוס דחיערבי, דהנהו  מכאן וחלו מכאן: ארבעה וארבעה פטורים. נמנין הראוי: הא  שמנוין כבר פטורין אע״פ שעדיין לא  אמרה רבא חדא זימנא. לעיל יעבור ולח שכבר עבר: ודאי מנין  עיסר עליהן: ודילמא דעישר עלייהו.  הראוי. כגון דלה היו אלה י׳ וילאו מ׳ בזה וצ׳ בזה אמרינן  והיינו מן המנויין כלומר מאותן שמנה  פטורים השמונה דמנין היו להשלים ודאי: ספק מנין הראוי. כגון  ועיסר עליהן: מעשר (ה). כלומר מן  הכח דהכך ששה חזי להכח ולהכח להשלים ד׳ ראשוניס חו ד׳  המעשרות עלמן: ירעו. מטוס דכל מל  אחרונים, אימא חי נפקי נפתח ראשונים לח נפטרו הד׳ אחרונים,  ומד איכא לספוקי דהיינו הוא  דלא נחשביה מנין הראוי בשעת מנין דשמח שמה הנותרים ילאו  סמעםר: אלא לאו דאיפטרו וכו׳.  בפתח ראשונים והרי סופו הוכיח, קמ״ל: לא יאמר אברור  דהכי משמע ולח שכבר עבר ברחוי  עשרה. חברוכ לחו משוס כמושיס ושמנים, חלה הטול עשרה  דבשעה שעבר היה ראוי להתעשר  מהס והכניסס לדיר והטול חמד במנין עשירי: והשאר פטורים.  מאלו שנדיר, דההוח ודחי מסוס  דלא היה להן לירוף ולא קבעתן זמן הגורן: אלא כונסן כולן  דחיפטר במנין הראוי: ומנה חמשה.  לדיר. וקובע זמן הגורן על כולן, דלא ידעת הי מנייהו לחפוקי:  לאו דוקא נקט ה׳: מנויין פטורין.  ומוציא עשרה ונוטל א׳ והשאר מצטרפין לגורן אחר:  מסוס דהוו מנין הכחוי: בפתח זה.  שהיה לדיר שני פתחים: נוטל אחד  מהם. (1) דהואיל ויזאו עשרה נאומו פתח: והשאר, הארבעה שילחו נפתח אמר: מצטרפין לגורן אחר. דבמנין הראוי לא אפשר למפטרינסו להני מסוס שנסעה שיצאו