ס.מעשר בהמהפרק תשיעיבכורות

לאֹ יאֹמַר אֶבְרוֹר עֲשָרָה וְְאֶטּוֹל מֵהֶן אֶחָד  וְְהַשְּאָר פְטוּרִים אֶלָּא כוֹנְסָן לַדִיר וּמוֹצִיא עֲשָרָה  וְְנוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְְהַשְּאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר  וְְהָתַנְיָא תִּשְעָה עָשָר טְלָאִים לאֹ יאֹמַר אֶבְרוֹר  עֲשָרָה וְְאֶטּוֹל מֵהֶן אֶחָד וְְהַשְּאָר פְטוּרִין אֶלָּא  כוֹנְסָן לַדִיר וּמוֹצִיא עֲשָרָה וְְנוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד  וְְהַשְּאָר פְטוּרִין תִּרְגְּמָהּ רַב הוּנָא בַר סְחוֹרָה  קַמֵיהּ דְרָבָא בְרִיגְלָא בְדִיר שֶיֵּש לוֹ שְנֵי  פְתָחִים עָסְקִינַן וְְיָצְאוּ ט׳ בְפֶתַח זֶה וט׳ בְפֶתַח זֶה דְהָאֵיךְ חַד חֲזִי לְהָכָא וּלְהָכָא  וְְלִישְנֵי לֵיהּ כְגוֹן שֶמָנָה תִּשְעָה וְְכִי מְטָא עֲשָרָה קָרֵי חַד מֵרֵישָא קָסָבַר עֲשִירִי  מֵאֵלָיו קָדוֹש וְְלִישְנֵי לֵיהּ בְגוֹרֶן וּמְנָאָן זוּגוֹת זוּגוֹת קָסָבַר עֲשִירִי לְמִנְיַן  בְהֵמוֹת הוּא קָדוֹש אר״נ בַר יִצְחָק זַכַאי אִימֵיהּ דְרַב הוּנָא בַר סְחוֹרָה דְשַנֵּי לֵיהּ  שְמַעֲתָא בְרִיגְלָא כִשְמַעֲתֵיהּ׃ מתני׳ יָצְאוּ שְנַיִם כְאַחַת מוֹנֶה אוֹתָם שְנַיִם  שְנַיִם מְנָאָן אֶחָד תְּשִיעִי וְַעֲשִירִי מְקוּלְקָלִין קָרָא לַתְּשִיעִי עֲשִירִי וְְלָעֲשִירִי  תְּשִיעִי וּלְאַחַד עָשָר עֲשִירִי שְלָשְתָּן מְקוּדָשִין הַתְּשִיעִי נֶאֱכָל בְמוּמוֹ וְְהָעֲשִירִי  מַעֲשֵר וְְאַחַד עָשָר קָרֵב שְלָמִים וְְעוֹשֶה תְּמוּרָה דִבְרֵי ר׳ מֵאִיר א״ר יּהּוּדהּ וְְכִי  יֵש תְּמוּרָה עוֹשָה תְּמוּרָה אָמְרוּ מִשּוּם ר״מ אִילּוּ הָיָה תְּמוּרָה לאֹ הָיָה קָרֵב  קָרָא לַתְּשִיעִי עֲשִירִי וְְלָעֲשִירִי עֲשִירִי וְְלָאַחַד עָשָר עֲשִירִי אֵין אַחַד עָשָר מְקוּדָש  זֶה הַכְלָל כָל שֶלּאֹ נֱֶעקַר שֵם עֲשִירִי מִמֶנּוּ אֵין אַחַד עָשָר מְקוּדָש׃  גמ׳ אָמַר ר׳ יוֹחָנָן מְנָאָן זוּגוֹת זוּגוֹת קִינְטְרָן קִינְטְרָן עֲשִירִי לְמִנְיָנוֹ הוּא  קָדוֹש לְמִנְיָנוֹ מַאי רַב מָארִי אָמַר לְמִנְיָן שֶלּוֹ הוּא קָדוֹש רַב כַהֲנָא אָמַר  לְמִנְיַן בְהֵמוֹת הוּא קָדוֹש תְּנַן יָצְאוּ שְנַיִם כְאַחַת מוֹנֶה אוֹתָן שְנַיִם שְנַיִם  מְנָאָן אֶחָד תְּשִיעִי וְַעֲשִירִי מְקוּלְקָלִין בִשְלָמָא לְמַאן דְאָמַר לְמִנְיָן שֶלּוֹ הוּא  קָדוֹש מִשּוּם הָכִי הָוְוּ תְּשִיעִי וְַעֲשִירִי מְקוּלְקָלִין וְְלָעֲשִירִי קָא קָרֵי לֵיהּ  תְּשִיעִי וּלְאַחַד עָשָר עֲשִירִי אֶלָּא לְמַאן דְאָמַר לְמִנְיַן בְהֵמוֹת הוּא קָדוֹש  לַתְּשִיעִי תְּשִיעִי קָא קָרֵי לֵיהּ וְְלָעֲשִירִי עֲשִירִי קָא קָרֵי לֵיהּ אָמַר לָךְ רַבִי  יוֹחָנָן כִי אָמִינָא אֲנָא הֵיכִי דְאִיכַוְֵין לְאַפוּקֵי זוּגוֹת זוּגוֹת הֵיכָא דִנְפַק מִמֵילָא  לָא תָּא שְמַע מְנָאָן לְמַפְרֵעַ עֲשִירִי שֶבְמִנְיָן הוּא קָדוֹש בִשְלָמָא לְמַאן דְאָמַר  לְמִנְיַן בְהֵמוֹת הוּא קָדוֹש שַפִיר אֶלָּא למ״ד לְמִנְיָן שֶלּוֹ הוּא קָדוֹש עֲשִירִי חַד  קָרֵי לֵיהּ אֲמַר רָבָא הוֹאִיל וְְאִיתֵיהּ בְמִנְיָנָא פַרְסָאָה דְקָרוּ לָעֲשָרָה חַד׃  וכל  יולא יאמר אברור עשרה, סכמוסיס: והשאר פטורין. מטוס דלח נסתייכו  אלא ממשה דלחו בר עיטורי נינהו: אלא כונסן לדיר. כולן בין כמוסיס בין  שמנים. ומרי מילי חשמועינן, מדא דאינו יכול לברור הכמוסים, וחדה אע״ג  דלא נשתיירו הלא ממשה לח מלי למימר דליהוו פטורין לגמרי חלה  מלטרפין לגורן אמר. וכמדומה דלאם]  אינטריך למימר דהח אמרינן לעיל (דף  מז:) דממשה לפני הגורן וממשה לאחר  הגורן מלטרפין לעשרה, אלא הכי פירושו  לא יאמר וכו׳ והשאר ליסוו פטורין  עכשיו שלה הכניסס בדיר ' עם האחרים  ואע״פ שהגיע הגורן אוכל למכרן  ולשומטס הוחיל ולחו בני עשורי נינהו,  דאין הגורן קובע אלא דבר הראוי  למעשר וסכך ממשה לחו בני עסורי  נינהו, אלא כונסן לדיר כולן ביחד  ומוציא עשרה והשאר מצטרפין לגורן  אחר על כרחו, שהוקבעו נדיר למעםכ  ולה יוכל למכור ולשומטס: בריגלא.  בשבת שלפני הרגל שבו דורשים הלכות  סרגל: דהאיך חד. שנשתייר באחרונה  הוי מנין הראוי בין להכח ובין להכח  ופוטר את כולן, והוח עלמו קדום הוי  בין שילה בין שנשתייר באחרונה דעשירי  קדום מאליו: קרא חד מרישא. שלח  קראו עשירי חלה התחיל למנות כבתחלה  אחד שנים שלשה ונמלא דהתשעה עשר  היה עשירי, ואפילו המשעה שמנה  מתחלה נפטרו במנין הראוי: מאליו  קדוש. אע״פ שקראו אחד, ונמצא  שהתשעה אחרונים לא יהו פטורין:  זוגות זוגות. שניס כאמל, וזוג עסירי לא  היה רק אחד, ויפטרו כולן במנין הראוי,  דההוא מד נמרח מזיה להכח ולהכה:  למנין בהמות. דלה אזלינן אמר פיו  שחומר חמד שנים חלה החר בהמות  שהוליה, וכיון שהוליה ממש זוגות שהן  עשרה בהמות הוי חד מינייהו קדום,  ואינך כולן" דהוליה לאחר כן במחי  ליפטרי הח לח הוי מנין הראוי: זכאי  אימיה דרב הונא בר סחורה (ה)  דאשנייה ליה לרבא כשמעתיה. כלומר  זכתה אמו של רב הונא בר סחורה  שילדה בן כמותו שידע למרן לרבה  שמועתו בתוך הדרשה ותרלה לו בשיטות  שמועמו, דהוא דקאמר לעילי מנין הראוי פוטר, והכי קה מתרן רב הונא הכח דהאת מד מזי להכח ומזי להכח: מתני' התשיעי והעשירי מקולקלין.  כלומר אותו שקרה הוא תשיעי דהיינו עשירי ואותו שקרה הוא עשירי דהיינו אחד עשר עומדים לקלקלה, שהוא סבור על התשיעי שהוא חולין ועל  העשירי שהוא מעשר, ואם עשה כן ולא נמלך בב״ד הכי הן מקולקלין, כדקמני סיפח קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי העשירי מעשר ואחד עשר  קרב שלמים. ע״מט הויין מקולקלין דלא חל עליהן קדושה ליקרב הלח נהכלין במומן, דאע״ג דבעלמא חס קרא לעשירי תשיעי ולאחד עםר עשירי  העשירי קרב מעשר והאחד עשר קרב שלמיס כדלקמן, הני מילי היכא דלא טעה אלא מתשיעי ואילך, אבל הכא ' כל המנין למעלה ממשיעי דקרא לסמיני  שביעי ולשביעי ששי או למשיעי שמיני לא הוו עשירי ואחד עשר קדושים ליקרב הואיל וטעה כל כך, והח דקמני ילחו שנים כאחת לח מיירי ממשיעי  ועשירי דהא ממשיעי ואילך קמפרש רצח דינא בגמרא), אלא הכח מיירי כגון דטעה בחשבון מתשיעי ולמעלה ] כגון שיצאו שנים בשמיני וקראן שמיני  אי נמי יצאו שנים בשביעי וקראן שביעי. והא דקחני לקמן מכאן למפרע העשירי קדוש, ההוא כדמפרש טעמא דמיימי י] לה במנינא דפרסאי דקרו לעשרה  מדה. ואית דמפרשי משום הכי מקולקלין דמיירי כגון דנתכוין למנותן אחד, ובמס׳ נזירות בפ׳ ב״מ (דף לב) אמריקן גבי מעשר טעותו ולא כוונתו, ולא  נהירה משום דא״כ אפי׳ קרא למשיעי עשירי"ג] נמי ליהוי מקולקל בלה ילחו שנים כאחת, ועוד למאן דפליג המס דאמר טעותו ואפי׳ כוונתו מאי איכא  למימר. ובנמוקי ר׳ מז'אתי דמקולקלין היינו דקדושה מלה עליהן יין, ומספק ליה אמאי נקט לשון מקולקלין, והכי נהירח טופי, ואיכא למימר דפרוסי  קמפרם במשנה עלמה מ״ט מקולקלין משום דקרא למשיעי עשירי וכו׳: קרב שלמים. בגמ׳") מפיק מקרא: וכי יש תמורה. דאחד עשר שקראו עשירי  היינו תמורת מעשר, ובמס׳ תמורה (דף יג.) גמרינן דאין תמורה עושה תמורה משום דכתיב תמורתו ולח תמורת תמורתו: אילו היה תמורה, אותו אחד  עשר לא היה קרב דתמורת מעשר אינה קרינה, כדגמרינן במס׳ תמורה (דף הז) [מעשר העברה העברה מבכור ובבכור דרשינן הס קריבין ואין תמורתו  קרינה], אלא ודאי מדקרב שלמיס הקדש ראשון משנינן ליה, ולכך עושה תמורה כדין שלמים אחרים: ממנו. מן העשירי עלמו: גמ׳ קינטרין. למחות, שמנה  כל מאה ומאה ביחד: למנין שלו הוא קדוש. מנין עשירי שהוא מונה, שלאחר שמנה משע מחות הוי המאה עשירית קודם: למנין הבהמות. דלא אזלינן  במר מנין שלו, אלא כשמנה ה׳ זוגות בהמות שהן י׳ בהמות הוי מיד מעשר טו] בתר מנינו: (ו) ולי י׳ קא קרי ליה, האי קח קרי ליה לחו דוקה, אלא  כלומר אמאי מקולקלים הח המרת דתשיעי למנין בהמות הוי תשיעי ועשירי הוי עשירי דלא חיישינן למנין שלו, וכיון דלא חיישינן אחד עשר שהוא קורא  עשירי ועשירי שהוא קורא תשיעי אמאי מקולקלין, ליהוי אחד עשר שלמיס ועשירי מעשר: היכא דנפק ממילא לא. אמרינן למנין בהמות קדום, אלא בתר  מנין שלו נמי אזלינן: מנאן למפרע, שהראשון שילא קרא עשרה והצ׳ משעה והג׳ שמנה וכן כולס עד המל: העשר שבמנין. שקרה המד הוי קדום:  יָצְאוּ שְנַיִם כְאֶחָד מוֹנֶה אוֹתָן שָנִים וְְאִם מְנָאָן אֶחָד  תְּשִיעִי וְַעֲשִירִי מְקוּלְקָלִין. פ״ה כְגוֹן שֶיָּצְאוּ שְנַיִם כְשֶהִגִּיעַ  לְשִשָּה אוֹ לְשִבְעָה וּמְנָאָן אֶחָד וְְעַל כֵן קְרָא הָעֲשִירִי לְמִנְיַן בְהֵמוֹת  תְּשִיעִי וְהָאַחַד עָשָר עֲשִירִי אע״ג דִבְסָמוּךְ אָמַר קְרָא לַעֲשִירִי תְּשִיעִי  וּלְאַחַד עָשָר עֲשִירִי עֲשִירִי מַעֲשֵר  וְְאַחַד עָשָר שְלָמִים הָכָא מְקוּלְקָלִין  מִשּוּם דְּמִנָּהּ אֶחָד בִשְנַיִם שֶיָּצְאוּ כְאֶחָד  וּמִסַּפְקָא לָן אִם נַעֲשִין כְאֶחָד ע״י  שֶמְנָאָן אֶחָד אוֹ לאֹ ואע״ג דְאִיכָא  מ״ד בִגְמָרָא עֲשִירִי לְמַעֲשֵר בְהֵמוֹת  קָדוֹש דָמָהּ שֶמְנָאָן אֶחָד מַשְוְֵי לֵיהּ  סְפֵיקָא וְְאוֹתוֹ הּקּרוּיּ תְּשִיעִי הָוְֵי סָפֵק  תְּשִיעִי סְפֵק עֲשִירִי והקרוי עֲשִירִי הָוְֵי  סָפֵק עֲשִירִי סָפֵק קָדוֹש לִיקָרֵב׃