לג׃אין עומדיןפרק חמישיברכות

תברותא  אמר ליה רבינא לרבא הלכתא מאי אמר  ליה כי קידוש מה קידוש אף על גב דמקדש  בצלותא מקדש אכסא אף הבדלה נמי אע״ג  דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא׃ ר׳ אליעזר  אומר בהודאה׃ ר׳ זירא הוה רכיב חמרא  הוה קא שקיל ואזיל ר׳ חייא בר אבין בתריה  אמר ליה ודאי דאמריתו משמיה דר׳ יוחנן  הלכה כר׳ אליעזר ביום טוב שחל להיות  אחר השבת אמר ליה אין הלכה מכלל  דפליגי ולא פליגי והא פליגי רבנן אימר  דפליגי רבנן בשאר ימות השנה ביום טוב  שחל להיות אחר השבת מי פליגי והא פליג  ר׳ עקיבא אטו כל השנה כולה מי  עבדינן כר׳ עקיבא דהשתא ניקו ונעביד  כוותיה כל השנה כולה  מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא  דתמני סרי תקון תשסרי לא תקון הכא  נמי שב תקון תמני לא תקון אמר ליה לאו  הלכה אתמר אלא מטין אתמר דאתמר  ר׳ יצחק בר אבדימי אמר משום רבינו הלכה  ואמרי לה מטין ר׳ יוחנן אמר מודים ור׳ חייא  בר אבא אמר נראין אמר ר׳ זירא נקוט דרבי  חייא בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא  מפומא דמרה שפיר כרחבא דפומבדיתא  דאמר רחבא אמר ר׳ יהודה הר הבית  סטיו כפול היה והיה סטיו לפנים מסטיו אמר  רב יוסף אנא לא האי ידענא ולא האי  ידענא אלא מדרב ושמואל ידענא דתקינו  לן מרגניתא בבבל ותודיענו ה׳ אלהינו את  משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חקי רצונך  ותנחילנו זמני ששון וחגי נדבה ותורישנו  קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב  הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את  עמך ישראל בקדושתך ותתן לנו וכו׳׃ מתני׳ האומר על קן צפור  יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו׃ גמ׳ בשלמא  מודים מודים משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות ועל טוב יזכר שמך  נמי משמע על הטובה ולא על הרעה ותנן חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אלא על  קן צפור יגיעו רחמיך מ״ט פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד  אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים  ואינן אלא גזרות ההוא דנחית קמיה דרבה ואמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו אמר רבה  כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה א״ל אביי והא משתקין אותו תנן ורבה נמי לחדודי לאביי הוא  דבעי ההוא דנחית קמיה דר׳ חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ  והודאי והנכבד המתין לו עד דסיים כי סיים א״ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך למה לי כולי האי אנן הני  תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא  הוינן יכולין למימר להו ואת אמרת כולי האי ואזלת משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו  מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו׃ ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר  ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא והא״ר חנינא  משום ר׳ שמעון בן יוחי אין לו להקב״ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה׳ היא  אוצרו אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא דאמר ר׳ חנינא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו  דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול׃ מודים מודים משתקין אותו׃ אמר ר׳ זירא כל  האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה  הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה והא דאמר פסוקא  פסוקא ותני ליה אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה אמר ליה  חברותא  הלכתא מאי. המבדיל בתפלה לריך שיבדיל על הכוס או לא: ביוס  במקום ומתן לנו ולכשיגיע בין קדושת שבת לקדושת י״ט וכו׳ הבדלת  טוב שחל להיות אמר השבת. שאין מתפללין אתה מוכן: ס״ג הלכה  וקדשת את עמך ישראל בקדושתך יאמר ותתן לנו ה' אלהינו מועדים  מכלל דפליגי ולא פליגי והא פליגי רבנן אימר דפליגי רבנן בשאר  לשמחה וכו׳ ומסיים מקדם ישראל והזמנים: מתני' החומר.  ימות השנה בי״ט שחל להיות אמר השבת מי פליגי והא פליג ר״ע  בתפלתו: על קן לפור יגיעו רחמיך. אנשים שהיו מראים עלמס  אטו כל השנה מי עבדינן לר״ע דהשתא  כמתכונים להעמיק בלשון תחנונים  נעביר וכו׳. והכי מ) פריך א״ל רבי  וחומרים כמוס ומנון אתה ועל קן  זירה [ג] הלכה מכלל דפליגי בממיה  לפור יגיעו רחמיך שאמרת לשלח את  ופריך הגמרא ולח פליגי והח פליגי  האם חו שאומר על טוב שאתה עושה  רבנן וכו׳: והא פליג ר׳ עקיבא.  לנו יזכר שמך חו שחומר מודיס  לומרה ברכה רביעית לעלמה וחלטריך  מודיס משתקין אותו: גמ׳ שמטיל  למימר הלכה כר״ח לאפוקי מדר״ע:  קנאה. לומר על חלה חם ולח על  אטו כל השנה כולה מי עבדינן לר״ע  שאר בריותיו: מדותיו. מלותיו. והוא  דהשמא נעביר כומיה. דאלטריך  לא לרחמיס עשה חלה להטיל על  למימר הלכה כר״ח: הלכה. מ״ד  ישראל מקי גזרותיו להודיע שהס  הלכה דרשינן לה בפרקין ומ״ד מטין  עבדיו ושומרי מלותיו וגזרות מקומיו  מדרש לח דרשינן ברבים אצל חורויי  אף בדברים שיש לשטן ולעכו״ס להשיב  מורינן ליחיד לעשות כר״ח ני״ט שחל  עליהם ולומר מה לוכך נמלוה זו:  להיות נח׳ בשנת ומ״ד נראין אורויי  ורצה נמי למדודי לאביי הוא דבעי.  שישיב לו מה שהשיב: אי לאו  נמי לא מורינן וחי עביד לא מהדרין  עובדה: מודים. מכמיס לר״ח ני״ט  דאמרינהו משה. החל הגדול הגבול  שחל להיות המר השבת: נקוט דר׳  והנוכח אשר לא ישה פנים ולא יקמ  שוחד (דברים י): ותקנינהו בתפלה.  בלשון רצו וקובע בו סימניס שלה  כשהתפלל עזרא על מעל הגולה  יתחלף לו נראין במטין חו צמודים:  בספר עזרא (נחמיה ט): הכל בידי  ברחנא, שהיה מדקדק בלשון כבו  שמים. כל הנח על החדס בידי  ואומר סטיו כפול היה ואע״פ שכלסון  הקב״ה הוא כגון ארוך קלר עני  משנה קורהו חלטבה בפסמיסי)  עשיר מכס שוטה לבן שמור הכל  ונסוכהם) על גב החלטבה הוא דקדק  בידי שמים הוח חבל לדיק וכשע  בלשון רצו ולה אמר חלטנה כפולה  אינו נח על ידי שמים את זו מסר  היתה, ים פותרין הא דרמצא מדאמר  בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים  ר׳ יהודה דדייק ספיקי דרצוותים  והוא יבחר לו יראת שמים: אי  מדרבי יהודה חי מדרב יהודה  מילתא מילתא ומני לה. כל מינה  וקסיח לי נגוס טונא מדח דרמצא  ומינה מוזר ושונה מגונה הוי שתוקי  לא ראה רבי יהודה מימיו לח רבי  לא משתקינן ליה שאין זה דומה  יהודה ברבי אלעאי ולא ר׳ יהודה  למקבל עליו שתי מלכיות חלה  ע) נשיאה ועוד כולהו חמורחי נמי  למתלונן. אמר פסוק שלס ומני ליה  דייקו לומר דבר נפס חומרו ועוד  משתקינן ליה דמחזי כשתי רשויות:  מברומא  ליכא למימר מהח דדייק ליםנה  דשמעתה חלה ספיקי דרצוותה:  סטיו כפול. אלטבחות זו לפניס  מזו בהיקף עגול ליםב שס: לא  האי ידענא כו'. לא נראין ולא  מודיס ולה מטיס: ומודיענו. לומר