סא׃הרואהפרק תשיעיברכות

תניא  ריאה שואבת כל מיני משקין כבד כועס  מרה זורקת בו טפה ומניחתו טחול שוחק  קרקבן טוחן קיבה ישנה אף נעור נעור  הישן ישן הנעור נמוק והולך לו תנא אם  שניהם ישנים או שניהם נעורים מיד מת  תניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר  טוב שופטן שנאמר ולבי חלל בקרבי  רשעים יצר רע שופטן שנאמר נאם פשע  לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד  עיניו בינונים זה וזה שופטן שנאמר יעמוד  לימין אביון להושיע משופטי נפשו אמר  רבא כגון אנו בינונים אמר ליה אביי לא  שביק מר חיי לכל בריה ואמר רבא לא  איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי  גמורי אמר רבא לידע אינש בנפשיה אם  צדיק גמור הוא אם לאו אמר רב לא איברי  עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולר׳ חנינא  בן דוסא לאחאב בן עמרי העולם הזה ולרבי  חנינא בן דוסא העולם הבא׃ ואהבת את  י״י אלהיך׃ תניא ר׳ אליעזר אומר אם  נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך  ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל  נפשך אלא אם יש לך אדם שגופו חביב  עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם  יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך  נאמר בכל מאדך רבי עקיבא אומר בכל  נפשך אפילו נוטל את נפשך תנו רבנן  פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו  ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו  לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים  ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה  מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך  משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך  על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים  ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם  בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם  שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך  פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת  כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך  אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכ״ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר״ע וחבשוהו בבית  האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי  עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את ר׳ עקיבא  להריגה זמן ק״ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים  אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל  את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה  נשמתו באחד יצתה ב״ק ואמרה אשריך ר״ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה זו תורה  וזו שכרה ממתים ידך י״י ממתים וגו׳ אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר״ע שאתה  מזומן לחיי העוה״ב׃ לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים  וכו׳׃ אמר רב יהודה אמר רב לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה איתמר נמי א״ר אבא בריה דרבי  חייא בר אבא הכי אמר רבי יוחנן לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה ובשאין גדר ובזמן שהשכינה  שורה ת״ר הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב אלא צפון ודרום ובגליל לא יפנה אלא מזרח ומערב  ורבי יוסי מתיר שהיה ר׳ יוסי אומר לא אסרו אלא ברואה ובמקום שאין שם גדר ובזמן שהשכינה שורה  וחכמים אוסרים חכמים היינו ת״ק איכא בינייהו צדדין תניא אידך הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב  אלא צפון ודרום ובגליל צפון ודרום אסור מזרח ומערב מותר ורבי יוסי מתיר שהיה רבי יוסי אומר לא  אסרו אלא ברואה רבי יהודה אומר בזמן שבית המקדש קיים אסור בזמן  שאין בית המקדש קיים מותר רבי עקיבא אוסר בכל מקום רבי עקיבא  היינו ת״ק איכא בינייהו חוץ לארץ רבה הוו שדיין ליה לבני מזרח  ומערב אזל אביי שדנהו צפון ודרום על רבה תרצנהו אמר מאן האי  דקמצער לי אנא כר׳ עקיבא סבירא לי דאמר בכל מקום אסור׃  אחר  שואבת כל מיני משקין. אע״פ שהן נכנסין בכרם דרך הוסטו  ומערב. המוכיו למזרח ופניו למערב ולח המוכיו למערב ופניו  הריאה מולזמן ושואנתן מבעד לדופני הכרם: זורקת נו טפה. מרה  למזרח. מפני שירושלים בארץ יהודה היה בלפונה של ארץ יהודה  ומניממו מן הכעס: שותק. שמוק: קרקבן. נעוף הוא המסס בבהמה:  בגבול שבין יהודה לבנימין וים מארץ יהודה הימנה [למזרח] עד  טומן. המהכל: אף. המוטס: נעור. מקילו משנתו: נעור הישן  סוף ארץ ישראל והימנה למערב עד סוף ארץ ישראל שאכן  וישן הנעור. שנתחלפה ונאה השינה  יהודה על פני כל אורך ארץ ישראל  מן האף והקיבה נעורת: נמוק והולך  היה מן המזרח למערב כרזועם  לו. מתנונה והולך לו ונמשך למיתה.  ארוכה וקלרה וחס יפנה מזכמ  ומערב יהיה פרועו ללד ירושלים או  לשון אחר נעור הישן הקיבה ונמלאו  קיבה ואף נעורים שאינו ישן כלל או  פרועו שלפניו חו פרועו שלאחריו  ישן הנעור ונמלחו שניהס יםניס  אבל לפון ודכוס יפנה ובלבד שלא  ואינו נעור כי חס בקושי: ולבי הלל  יפנה כנגד ירושלים ממם בדרומה  בקרבי. יצר הרע הרי הוא כמת  של ארץ יהודה: ובגליל. שהיה  בקרדי שים בידי לכופו: נאס פשע  בלפונה של ח״י לא יחזיר פניו לפון  לרשע וגו׳. אמר דוד בקרב לבי  ודרוס חלה מזרח ומערב: ס״ג  ישו) וחומר חני שהפשע נחס לכשע  וחכמים אוסכין. ולח גרסינן בכל  כלומר שהילר הרע חומר לרשע הל  מקוס: חכמים היינו פ״ק. דאמר  יהא פחד אלהים לנגד עיניך חלמה  לא יפנה ולא מפליג בין כוחה ללא  ילר הרע שופטו עד שמרמיקו שאינו  רואה נין בזמן הצית נין בזמן הזה:  מתפחד מיולרו: כי יעמוד. הקב״ה:  איכא בינייהו לדדיס. דיהודה וגליל  לימין הציון להושיע משופטי נפשו.  שאינן כנגד ירושלים ממש. למנה  ס״מ יש לך חדס שים לנפסו שני  קמח לדדין נמי אסירי דהח הנפנה  שופטיס: לא שנק מר קיי לכל  ביהודה קחמר כל יהודה משמע ורבנן  נריה. אם אתה מן הבינוניס אין  בתרחי סברי כנגד ירושלים ממם  לך לדיק גמור בעולם: לרשיעי  אסור אבל לצדדין מותר דהח אדר׳  גמורי. העולם הזה שאין להם בעולם  יוסי קיימי דחמר לא חסכו אלא  הנח כלוס ולריכין ליטול שכרן כאן  ברואה אבל ברמוק לח ואפילו כנגד  כגון המחז שהיה עשיר מחד דקאמר  ירושלים ממש וחמו רבנן למימר  ליה בן הדד כספך חסכך לי הוא  ומכמיס חוסרים אפילו שלה ברואה  (מלכים א כ): ללדיקי גמורי. העוה״צ  ואפילו בזמן הזה ומיסו נגד ירושלים  שאין להם בעוה״ז כלוס כגון רבי  לא: צדר׳ עקיבא גרסינן בכל מקום.  חנינא בן דוסא שדי לו נקב מכובין  הלכך בחולה לאכן כמי קאמר: הוו  מערב שבת לערב שבת ) (תענית כד:):  שדיין ליה לבני. לבניס שיםב עליהן  לכך נאמר בכל מאדך. מן המציב  לפנות היו מתוקנים וזקופות על  עליך: והיה מקבל עליו עול מלכות  לדיהן רחמן א׳ למזרח והשני למערב  שמים. קורא קריאת שמע: ממתיס  לבנה אחת לצפון ולבנה המת לדרוס  ידך יי׳ ממתיס. מידך היה לו למות  והוא יושב על האמת ונפנה בינמיס  ולח מידי בשר ודם: מן הלופיס.  נמלא הוא נפנה צפון ודרום ולא היה  מקום שיכולין לראות ממס הר הבית  כולה לפנות בבבל מזרח ומערב לפי  ומשם והלאה אין יכולין לראותו:  שבכל במזרחה של ארץ ישראל עומדת  וברואה. שיכול לראות ממס פרט  שלא יהח פרועו לא מלפניו ולא  אס מקום נמוך הוא: וכשאין גדר.  מלחמריו לצד ארץ ישראל: אזל אניי  מפסיק בינו להר הבית: ובזמן  שדנהו לפון ודרוס. לראות חס יקפיד  שהשכינה שורה. שנית המקדם  כנו על כך אי סבירא ליה כר״ע דחמר  קייס: הנפנה ביהודה לא יפנה מזרק  בחו״ל נמי קפדיון עלה דמילמה:  אמר  רבי עקיבא אוסר בכל מקום. מזכמ  חמוריו ופניו למערב ומסקינן  אפילו נמון לארץ ומפרש בירושלמי  ובלבד שאין שס כותל:  רבא