וְְאָמְרוּ
וְְאֵימָא הַר הַבַיִת דְאָסוּר בְמִנְעָל לֵילְפָא
מִמִנְעָל אֲבָל ( ב״ה ) דְשָרֵי בְמִנְעָל אַדְיָלֵיף
מִמִנְעָל וּלְהֶיתֵּר נֵילַף מִקַּפַנְדָרְיָא וּלְאִסּוּר
אֶלָּא אֲמַר רָבָא כִי בֵיתוֹ מַה בֵיתוֹ אַקַּפַנְדָרְיָא
קָפֵיד אֱינָש אַרְקִיקָה וּמִנְעָל לָא קָפֵיד אֱינָש
אַף ב״ה קַפַנְדָרְיָא הוּא דְאָסוּר רְקִיקָה וּמִנְעָל
שָרֵי׃ כָל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶבַמִקְדָש וכו׳׃ כָל
כָךְ לָמָה לְפִי שֶאֵין עוֹנִין אָמֵן בַמִקְדָש וּמִנַּיִן
שֶאֵין עוֹנִין אָמֵן בַמִקְדָש שֶנֶּאֱמַר קוּמוּ
בָרְכוּ אֶת ה׳ אֱלהֵֹיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם
וְְאוֹמֵר וְִיבָרְכוּ ( את ) שֵם כְבוֹדֶך וּמְרוֹמַם
עַל כָל בְרָכָה וּתְהִלָּה יָכוֹל כָל הַבְרָכוֹת
כוּלָּן תְּהֵא לָהֶן תְהִלָּה אַחַת ת״ל וּמְרוֹמַם
עַל כָל בְרָכָה וּתְהִלָּה עַל כָל בְרָכָה וּבְרָכָה
תֵּן לוֹ תְּהִלָּה׃ הִתְקִינוּ שֶיְּהֵא אָדָם שוֹאֵל
בִשְלוֹם חֲבֵרוֹ וכו׳׃ מַאי וְְאוֹמֵר וְְכִי תֵּימָא
בעַֹז מִדַעְתֵּיהּ דְנַפְשֵיהּ קָאָמַר ת״ש ה׳ עִמְך
גִּבוֹר הֶחָיִל וְְכִי תֵּימָא מַלְאָךְ הוּא דְקָאָמַר לֵיהּ
לְגִדְעוֹן ת״ש אַל תָּבוּז כִי זָקְנָה אִמֶך וְְאוֹמֵר
עֵת לַעֲשוֹת לה׳ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶך אֲמַר רָבָא
הַאי קְרָא מֵרֵישֵיהּ לְסֵיפֵיהּ מִדְרִיש מִסֵּיפֵיהּ
לְרֵישֵיהּ מִדְרִיש מֵרֵישֵיהּ לְסֵיפֵיהּ מִדְרִיש
עֵת לַעֲשוֹת לה׳ מַאי טַעַם מִשּוּם הֵפֵרוּ
תוֹרָתֶך מִסֵּיפֵיהּ לְרֵישֵיהּ מִדְרִיש הֵפֵרוּ
תּוֹרָתֶך מ״ט מִשּוּם עֵת לַעֲשוֹת לה׳ תַּנְיָא
הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר בִשְעַת הַמַכְנִיסִין פַזֵּר בִשְעַת
הַמְפַזְּרִים כַנֵּס וְְאִם רָאִיתָ דוֹר שֶהַתּוֹרָה חֲבִיבָה
עָלָיו פַזֵּר שֶנֶּאֱמַר יֵש מְפַזֵּר וְְנוֹסָף עוֹד וְְאִם
רָאִיתָ דוֹר שֶאֵין הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עָלָיו כַנֵּס
שנא׳ עֵת לַעֲשוֹת לה׳ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶך דָרַש בַר
קַפָרָא זָלַת קְבוֹץ קְנֵה מִינָּהּ בַאֲתַר דְלֵית
גְּבַר תַּמָן הֱוְֵי גְּבַר אֲמַר אַבַיֵי ש״מ בַאֲתַר
דְאִית גְּבַר תַּמָן לָא תֶּהֱוְֵי גְּבַר פְשִיטָא לָא
נִצְרְכָה אֶלָּא בְשֶשְּנֵיהֶם שָוְִין דָרַש בַר קַפָרָא
אֵיזוֹהִי פָרָשָה קְטַנָּה שֶכָל גּוּפֵי תוֹרָה תְּלוּיִן
בָהּ בְכָל דְרָכֶיך דָעֵהוּ וְְהוּא יְיַשֵּר אֹרְחוֹתֶיךָ אֲמַר רָבָא אֲפִילּוּ לִדְבַר עֲבֵירָה
דָרַש בַר קַפָרָא לְעוֹלָם יְלַמֵד אָדָם אֶת בְנוֹ אוּמָנוּת נְקִיָּה וְְקַלָּה מַה הִיא אָמַר
רַב חִסְדָא מַחְטָא דְתַלְמִיּוּתָא׃ תַּנְיָא ר׳ אוֹמֵר לְעוֹלָם אַל יַרְבֶה אָדָם רֵעִים בְתוֹךְ בֵיתוֹ שנא׳ אִיש רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ
תַּנְיָא ר׳ אוֹמֵר אַל יְמַנֶּה אָדָם אַפִטְרוֹפוֹס בְתוֹךְ בֵיתוֹ שֶאִלְמָלֵי לאֹ מִינָּהּ פוֹטִיפַר אֶת יוֹסֵף אַפִטְרוֹפוֹס בְתוֹךְ
בֵיתוֹ לאֹ בָא לְאוֹתוֹ דָבָר תַּנְיָא ר׳ אוֹמֵר לָמָה נִסְמְכָה פָרָשַת נָזִיר לְפָרָשַת סוֹטָה לוֹמַר לְך שֶכָל הָרוֹאֶה
סוֹטָה בְקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן אָמַר חִזְקִיָּה בְרֵיהּ דר׳ פַרְנָךְ אָמַר רַבִי יוֹחָנָן לָמָה נִסְמְכָה פָרָשַת סוֹטָה
לְפָרָשַת תְּרוּמוֹת וּמַעְשְרוֹת לוֹמַר לְך כָל שֶיֵּש לוֹ תְּרוּמוֹת וּמַעְשְרוֹת וְְאֵינוֹ נוֹתֵן לַכהֵֹן סוֹף נִצְרַךְ לַכהֵֹן עַל יְדֵי
אִשְתּוֹ שֶנֶּאֱמַר וְְאִיש אֶת קָדָשָיו לוֹ יִהְיוּ וְְסָמֵיךְ לֵיהּ אִיש אִיש כִי תִשְטֶה אִשְתּוֹ וּכְתִיב וְְהֵבִיא הָאִיש אֶת
אִשְתּוֹ וְגוֹ׳ וְְלאֹ עוֹד אֶלָּא סוֹף שֶנִצְרַךְ לָהֶן שֶנֶּאֱמַר וְְאִיש אֶת קָדָשָיו לוֹ יִהְיוּ אָמַר רַב נַחְמָן בַר יִצְחָק וְְאִם
נְתָנָן סוֹף מִתְעַשֵּר שֶנֶּאֱמַר אִיש אֲשֶר יִתֵּן לַכהֵֹן לוֹ יִהְיֶה לוֹ יִהְיֶה מָמוֹן הַרְבֵה א״ר הוּנָא בַר בֶרֶכְיָה מִשּוּם
רַבִי אֶלְעָזָר הַקַּפָר כָל הַמְשַתֵּף שֵם שָמַיִם בְצַעֲרוֹ כוֹפְלִין לוֹ פַרְנָסָתוֹ שֶנֶּאֱמַר וְְהָיָה שַדַי בְצָרֶיך וְְכֶסֶף
תּוֹעָפוֹת לָךְ ר׳ שְמוּאֵל בַר נַחְמָנִי אָמַר פַרְנָסָתוֹ מְעוֹפֶפֶת לוֹ כְצִפוֹר שֶנֶּאֱמַר וְְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ א״ר טָבִי
א״ר יאֹשִיָּה כָל הַמְרַפֶה עַצְמוֹ מִדִבְרֵי תוֹרָה אֵין בוֹ כחַֹ לַעֲמוֹד בְיוֹם צָרָה שֶנֶּאֱמַר הִתְרַפִיתָ בְיוֹם צָרָה צַר
כחֶֹכָה א״ר אַמִי בַר מַתָּנָה אָמַר שְמוּאֵל וְַאֲפִילּוּ מִצְוְָה אַחַת שֶנֶּאֱמַר הִתְרַפִיתָ מִכָל מָקוֹם אָמַר רַב סָפְרָא
ר׳ אַבָהוּ הֲוְָה מִשְתָּעֵי כְשֶיָּרַד חֲנִינָא בֶן אֲחִי רַבִי יְהוֹשֻעַ לַגּוֹלָה הָיָה מְעַבֵר שָנִים וְְקוֹבֵעַ חֲדָשִים בְחוּצָה
לָאָרֶץ שִגְּרוּ אַחֲרָיו שְנֵי ת״ח רַבִי יוֹסֵי בֶן כֵיפַר וּבֶן בְנוֹ שֶל זְכַרְיָה בֶן קְבוּטַל כֵיוְָן שֶרָאָה אוֹתָם אָמַר לָהֶם לָמָה
בָאתֶם אָמְרוּ לֵיהּ לִלְמוֹד תּוֹרָה בָאנוּ הִכְרִיז [ עֲלֵיהֶם ] אֲנָשִים הַלָּלוּ גְּדוֹלֵי הַדוֹר הֵם וְַאֲבוֹתֵיהֶם שִמְשוּ בְבֵית הַמִקְדָש כְאוֹתָהּ שֶשָּנִינוּ
זְכַרְיָה בֶן קְבוּטַל אוֹמֵר הַרְבֵה פְעָמִים קָרִיתִי לְפָנָיו בְסֵפֶר דָנִיֵּאל הִתְחִיל הוּא מְטַמֵא וְְהֵם מְטַהֲרִים הוּא אוֹסֵר וְְהֵם מַתִּירִים הִכְרִיז
עֲלֵיהֶם אֲנָשִים הַלָּלוּ שֶל שָוְְא הֵם שֶל תּהֹוּ הֵם אָמְרוּ לוֹ כְבָר בָנִיתָ וְְאִי אַתָּה יָכוֹל לִסְתּוֹר כְבָר גָּדַרְתָּ וְְאִי אַתָּה יָכוֹל לִפְרוֹץ אָמַר לָהֶם
מִפְנֵי מָה אֲנִי מְטַמֵא וְְאַתֶּם מְטַהֲרִים אֲנִי אוֹסֵר וְְאַתֶּם מַתִּירִים אָמְרוּ לוֹ מִפְנֵי שֶאַתָּה מְעַבֵר שָנִים וְְקוֹבֵעַ חֲדָשִים בחו״ל אָמַר
לָהֶם וְַהֲלאֹ עֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף הָיָה מְעַבֵר שָנִים וְְקוֹבֵעַ חֲדָשִים בחו״ל אָמְרוּ לוֹ הַנַּח רַבִי עֲקִיבָא שֶלּאֹ הִנִּיחַ
כְמוֹתוֹ בְאֶרֶץ יִשְרָאֵל א״ל אַף אֲנִי לאֹ הִנַּחְתִּי כְמוֹתִי בא״י אָמְרוּ לוֹ גְּדָיִים שֶהִנַּחְתָּ נַעֲשוּ תְּיָשִים בַעֲלֵי
קַרְנַיִם וְְהֵם שִגְּרוּנוּ אֶצְלְך וְְכֵן אָמְרוּ לָנוּ לְכוּ וְְאִמְרוּ לוֹ בִשְמֵנוּ אִם שוֹמֵעַ מוּטָב וְְאִם לָאו יְהֵא בְנִדוּי
ואמרו
ואימא הר הבית דאסור נמנעל. ילפינן דקיקה מיניה לאיסורא
מטיל דברי תורה לבזיון: הפרו תורתך. מלפזכה בשעה שהכנוס
בקל וחומר אבל בית הכנסת דשרי נמנעל לח נילף כקיקה להתירה
לשם שמים: הכי גרסינן זלת קצוץ קנס מינה. אם ראית פרקמטיא
דרקיקה מאיסה חלא ילפינן מקפנדריח לאיסוכה: ויברכו שס
בזול קצוץ וקנה מינה ואסוף שסופה להתיקר: פשיטא. הח דחביי
כבודך. בשכמל״ו עונים והמברך אומר ברוך ה׳ אלהי ישראל מן
למה לי פשיטה שלה יורה אדם הלכה בפני כבו למה ליה לחביי
העולם ועד העולם. מפרט בתוספתאי)
למשמע מכללה: בששניסן שוין.
שתקנו מן העולם ועד העולם
אם נחת במקום תלמיד חכם וחינך
להודיע שאין העוס״ז לפני העוה״צ
גדול ממנו חל מטול עטרה לדרום
כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין
במקומו: בכל דרכיך. אפילו לעבור
כלומר הנהיגו ברכותיו בעוה״ז כדי
עצירה: דעהו. מן לב חס לוכך
להיות רגילים לעוס״צ שכולו ארוך:
מלוה הוח כגון אליהו בהר הכרמל
מהלה אחת. שיענו פעם אחת
עבור עליה: מחטא דתלמיותא.
בשכמל״ו: על כל הברכות בסוף
ברושי״ד שלגבויי״ם שהתפירות עשויות
ברכה אחרונה: וכי תימא בועז
שורות שורות כתלמי מענה:
מדעמיה עבד. ולא גמרינן מינים:
להתרועע. להמכולן: אפוטרופוס.
מא שמע. דגמרינן ממלאך שאמר
מכנים ומוליה נכסיו: כל שיש לו
לגדעון: וכי תימא מלאך הוא
תרומות ומעשרות ואינו נומכן לכהן
דקאמר ליה לגדעון. כלומר לא שחל
סוף שכלכך לו על ידי אשתו. שנעשית
בשלומו ולח ברכו אלא בשלימות
סוטה: ה״ג ואים את קדשיו לו יהיו
קאמר מחת המקום לבשרו שהםכינה
וסמיך ליה אים אים כי משטה אשתו
עמו ולא גמרינן מיניה: מא שמע אל
וכתיב והביא האיש את אשתו: אים
מנוז כי זקנה אמך. חל מנו את
את קדשיו לו יהיו. שמעכב קדםיו
בועז להמר מדעתו עשה הלא למוד
אזלו ואינו נותן לכהנים וללויס:
מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך
סוף שכלכך להן. שנעשה עני ולריך
שנאמר עת לעשות לה׳: מסיפיה
לכך ליטול מעשר עני: לו יהיו.
לרישיה כו׳. הס נחת לדכשו למקרה
לעלמו יצטרכו: המשתף שס שמיס
זה יש לך לדרשו יפה בין ככתיבתו
בלערו. שמברך על הרעה דיין האמת.
בין נהפוך: מרישיה לסיפיה עם
חי נמי שמבקש רחמים מלפניו:
לעשות לה׳ משום הפרו. עתיס הס
כלריך. בלכתך: תועפות. לסון
לה׳ לעשות משפט פורעניות בעוברי
כפילה כדמתרגמינן וכפלת ומעיף
כלונו מטוס דהפרו תורתך: מסיפיה
(שמות כו): התרפים. מדברי תורה
לרישיה. ספרו תורתו עושי כלונו
ציוס לרס לר כמכה: ואפילו מלוס
כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א יח)
אחת. אם נתרפה ממנה כשנאה
שהקריב בכמה בשעת איסור הצמות
לידו ולח מם להתעסק בה לר כמו:
מטוס דעת לעשות סייג וגדר בישראל
התרפים מכל מקום. אף נמלוה אמת
לשמו של הקדוש ברוך הוא: בשעת
משמע: מעצר שניס וכו׳. ומכן אין
המכניסים. שאין חכמי הדור מרצילים
מעצרין את השנים חלה ביהודה
מורה לתלמידים: פור. אתה לשנות
דכתיב לשכנו מדרסוס) כל דרישות
לתלמידים: בשעת המפזרים.
שאתה דורש לח יהו חלה בשכנו של
שהגדולים שבדור מרביליס מורה:
מקוס בפ"ק דסנהדרין (דף יח:):
כנם. אתה ולא מעול שכרה עליהם
שגרו אחריו. למחות בידו: כבר
דחף זו לכבוד שמיס היא לאמוז
בנית. שהגדלת שמנו לומר גדולי הדור
במדת הענוה וכתיב עת לעשות לה׳
הם: והלא עקיבא בן יוסף עשה כן.
הפרו תורתך: ואם ראית דור שאין
דתנן ביצמות ח״כ עקיבא כשירדתי
המורה הבינה עליו כנם. ואל
לנהרדעה לעבר שניס בפרק בתרא
האשה שהלך בעלה ולרתה (דף קכב.):