Хулин 138a

אַלְמָא בְשִשִּים וְְתָנֵי תַּנָּא מָנֶה בֶן אַרְבָעִים סְלָעִים אִין וְְהָתְנַן חֵמֶת חֲדָשָה אע״פ שֶמְקַבֶלֶת רִמוֹנִים טְהוֹרָה תְּפָרָהּ וְְנִקְרְעָה שִיעוּרָהּ כְמוֹצִיא רִמוֹנִים רַבִי אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ אוֹמֵר כִפְקָעִיּוֹת שֶל שְתִי אַחַת מֵאַרְבַע בְמָנֶה בֶן אַרְבָעִים סְלָעִים׃ וְְכַמָה נוֹתֵן לוֹ כו׳׃ תָּנָא לאֹ שֶיְּלַבְנֶנּוֹ וְְיִתְּנֶנּוּ לוֹ אֶלָּא שֶיְּלַבְנֶנּוֹ כהֵֹן וְְיַעֲמוֹד עַל חָמֵש סְלָעִים׃ כְדֵי לַעֲשוֹת בֶגֶד קָטָן׃ מְנָהַנֵּי מִילֵּי אֲמַר ר׳ יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי אֲמַר קְרָא לַעֲמוֹד לְשָרֵת דָבָר שֶהוּא רָאוּי לְשֵירוּת מַאי נִיהוּ אַבְנֵט אֵימָא מְעִיל תָּפַשְתָּ מְרוּבֶה לאֹ תָּפַשְתָּ תָּפַשְתָּ מוּעָט תָּפַשְתָּ וְְאֵימָא כִיפָה שֶל צֶמֶר דְתַנְיָא כִיפָה שֶל צֶמֶר הָיְתָה מוּנַּחַת בְראֹש כהֵֹן גָּדוֹל וְְעָלֶיהָ צִיץ נָתוּן לְקַיֵּים מַה שֶּנֶּאֱמַר וְְשַמְתָּ אוֹתוֹ עַל פְתִיל תְּכֵלֶת אֲמַר קְרָא הוּא וּבָנָיו דָבָר הַשָּוְֶה לְאַהֲרןֹ וּלְבָנָיו אַבְנֵט נַמִי לָא שָוְֵי הָנִיחָא לְמַאן דַאֲמַר אַבְנֵטוֹ שֶל כ״ג לאֹ זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶל כהֵֹן הֶדְיוֹט שַפִיר אֶלָּא לְמַאן דַאֲמַר זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶל כהֵֹן הֶדְיוֹט מַאי אִיכָא לְמֵימַר שֵם אַבְנֵט בָעוֹלָם׃ לאֹ הִסְפִיק לִיתְּנוֹ וכו׳׃ אִיתְמַר גָּזַז וּמָכַר רִאשוֹנָה רַב חִסְדָא אָמַר חַיָּיב ר׳ נָתָן בַר הוֹשַעֲיָא אָמַר פָטוּר רַב חִסְדָא אָמַר חַיָּיב דְהָא גָּזַז ר׳ נָתָן בַר הוֹשַעֲיָא אָמַר פָטוּר בְעִידָנָא דְקָא מְלֵא שִיעוּרָא בָעֵינַן צאֹנְך וְְלֵיכָא תְּנַן הַלּוֹקֵחַ גֵּז צאֹנוֹ שֶל עוֹבֵד כוֹכָבִים פָטוּר מֵרֵאשִית הַגֵּז הָא צאֹנוֹ לִגְזוֹז חַיָּיב אַמַאי כָל חַד וְְחַד בָתַר גִּיזָּה נָפְקָא לָהּ מֵרְשוּתֵיהּ תִּרְגְּמָא רַב חִסְדָא אַלִּיבָא דר׳ נָתָן בַר הוֹשַעֲיָא כְגוֹן שֶהִקְנָן לוֹ כָל שְלשִים יוֹם׃ הַלּוֹקֵחַ גֵּז צאֹנוֹ שֶל חֲבֵירוֹ כו׳׃ מַאן תַּנָּא דְהֵיכָא דְאִיכָא שִיּוּרָא גַּבֵי מוֹכֵר בָתַר מוֹכֵר אָזְלִינַן א״ר חִסְדָא רַבִי יְהוּדָה הִיא דִתְנַן הַמוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְתוֹךְ שָדֵהוּ נוֹתֵן פֵאָה לְכָל אֶחָד וְְאֶחָד אָמַר רַבִי יְהוּדָה אֵימָתַי בִזְמַן שֶלּאֹ שִיֵּיר בַעַל הַשָּדֶה אֲבָל שִיֵּיר בַעַל הַשָּדֶה נוֹתֵן פֵאָה עַל הַכלֹ אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְְהָא מָר הוּא דַאֲמַר וְְהוּא שֶהִתְחִיל בַעַל הַשָּדֶה לִקְצוֹר וְְכִי תֵּימָא הָכָא נַמִי וְְהוּא שֶהִתְחִיל לִגְזוֹז בִשְלָמָא הָתָם וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם כְתִיב מֵעִידָנָא דְאַתְחֵיל לִקְצוֹר מִיחַיַּיב בְכוּלָּהּ שָדֶה אֶלָּא הָכָא מֵעִידָנָא דְאַתְחֵיל לְמֵיגַז לָא מִיחַיַּיב בְכוּלֵּיהּ עֶדְרֵיהּ אֶלָּא אֲמַר רָבָא הַאי תַּנָּא הוּא דִתְנַן אָמַר לוֹ מְכוֹר לִי בְנֵי מֵעֶיהָ שֶל פָרָה זוֹ וְְהָיָה בָהֶן מַתָּנוֹת נוֹתְנָן לַכהֵֹן וְְאֵין מְנַכֶה לוֹ מִן הַדָמִים לָקַח מִמֶנּוּ בַמִשְקָל נוֹתְנָן לַכהֵֹן וּמְנַכֶה לוֹ מִן הַדָמִים וְְכִי ופרכיקן ותני תנא מנה בן ארבעים, והח מנה ופרס דרב הוא מנה השנה, דכי כתיב אבנט בכלחיס גני פרשת בגדי כהונה בכהן גדול הוא אוצר החכמה ופרס דקאמר רבי דוסת בכל אחת מנה ופרס, ופליגי רבנן עליה דכתיב אבל בכהן הדיוט כולו של נון, א״כ לח משכחת למר בחבנטו של דאמרי כל שהן ופירש רב למילמייהו דכל שהן היינו בין כולן מנה הדיוט, והמאי משערת ראשית הגז באבנט הח לח שוין בה אהרן ובניו ופרס: חמת חדשה. של עור שלח גמר תפירתה ושייר בה סלק: שהלמר אינו ראוי לסירות הדיוט: שם אבנט. אע״ג דאין למר בשירות אע״פ שמקבלת רמונים. שאין נסדק הדיוטות הכי ראוי לסירות כ״ג, וחי כמוליה רמון: טהורה. שלא נגמרה מטוס הוח ובניו הכי קאמר דברים מלחכמה: תפרה. ונגמרה מלאכתה הכחויין לאבנט שהכי חבנט נוהג ומל עליה שס כלי ואח״כ נקרעה נו ונבניו: ע] מכר לו שחופות כו׳. כמוליה רמון טהורה, אבל מקבלת הא אוקימנא ") עלה טונה קמ״ל דאע״ג רמונים טמאה, דלא פקע מס כלי שטייר לעלמו מן הטוב יקנה מן מינה עד שתינקב כמוליח כמון הלוקח ממין הרעות אחד מססיס כשיעור כל כלי בעלי בתיס ששיעורן וימן לו: גזז ומכר ראשונה, ראשונה"] כרמוניס 9): כפקעיות של שתי. שיעור היה מוכר להמר גיזמה מיד קודס קריעת כלי לטהר כשמוליה פקעיות שלירף ממש גיזין: חייב. בראשית של שתי, שזה הוא משמיםמה של ממת הגז, דגז לאכך אמר רחמנא והח חיכה, ואין דרך להשתמש בה פירות, וסמס דבשעת גיזה כל אחת היתה שלו: פקעיות של שתי גדולים עשר סלעיס בעידנא דקא מלי שיעורא. לחמם משקלס ארבעה למנה: פקעיות. לחן, שעל ידי גיזה החמישית הוא למושיי״ל: תנא. הח דקמני ממנימין׳) מתחייב בארבעה ראשונות, וההיה חמש סלעים מלובן לח שיהח על שעתח לא הוו מלחן שלו: תנן ישראל מוטל ללבנו, אלא חשיעורה הלוקח כ צאנו של עובד כוכבים. קפיד דליתיב ליה בהכרע שכשיתלבן אפילו עד שלא נגזזה וגזזה: פטור. שיהח נו חמש סלעים ונפטרות כל הלוקח, דלחו לאנו הוא: הא צאנו סגיזיס: אמר קרא לעמוד לשרת. לגזוז. שמכר לו גוף ] הלחן זה קנה בתר ראשית הגז כתיבי כי נו במר לו הגוף עד שגזז: חייב. דלאכך ה׳ מכל שנטיך לעמוד לשכת: מאי קרינה ניה: כל חדא וחדא בתר ניהו אבנט. שהוא קטן שבנגדי גיזה נפק מרשותיה. וקמני מייצ, כהונה, וקיס להו לרבנן שיכול לעשות ' חלמח בתכ שעת גיזה דכל מדה מחמם סלעים למר שהרי אין כולו אזלינן: כל שלשים יום. לאו דוקא, למר חלה כלחיס הוא: תפשת מרובה אלא שיהו כל הגופים קנויין לו עד לא תפשת. בריימח בתורת כהניםל) מסלוס כל הגיזיס: בתר מוכר אזלינן. גני זנה (ויקרא טו) ימים רבים ימים למימב הכולהו: קלחי אילן. אילנות שנים רבים שלשה, חו אינו אלא רבים עלמן לקח עם פירותיהן. להכי נקט עשרה, אמרת כל ששמעו מרוצה לשון קלמי, שאין שדה זו שדה אילן אלא ושמעו מועט תפסת מרובה לא שדה לבן, וגדלו בה שניס חו סלסה תפסת תפסת מועט תפסת, הואיל אילנות ומכרן: נותן. לוקח פאה ולא פירש לך איזה מהן יש לך לתפוס מכל אילן ואילן כדכתיב (דברים כל) הראשון שנמשמע, שהס לא נתפוס" לא מפחד אחריך, ואין אחד מהס אלא המכונה אני משיבך מהיכן אתה פוטר את חבירו הואיל ואין השדה שלו, ממעטו לזה המועט והלה אף הוא שאם היתה שדה שלו היה נותן מחמד במשמע, כשתאמר אינה זכה בפחות על כולן: אימתי בזמן שלא שייר בעל מעשרה אני אומר לך והלא חף השדה. סוס אילן בשדה לעלמו: אבל שלשה במשמע, וכשמאמר בשלשה וחני שייר. אחד לעלמו רמיה כולה מיונה משיבך (6) אינו אלא עשרה חמה עליה ונותן פחה בקרקע בזרעים אומר לי חף הסלסה במשמע, וגבי לעניים ופוטר את כל האילנות, חלמה שירות נמי מאמר חבנט ואני מסיבך היכא דאיכא שיורה כולה מיובא כמיה ואימה מעיל אתה אומר לי והלא חף עליה, דחי לחו עליה רמיח היכי פטר החבנט בכלל שירות ומהיכן אתה נפחה דידיה אילנות של אחרים: ממעטו, אבל כשתאמר אין פטור חלה והוא שהתחיל בעל הבית לקצור. בכדי מעיל הני משיבך והלח חבנטו הזרעים קודס מכירת החילנות, ראוי לשירות וקרא שירות הוא דמההיא שעתח מיחייב נפחה, ופחה דכתיב: ואימא כיפה של צמר. שהיה דידיה דההיה שעתה מזיה למפטר מועטות מחבנט, ואף היא בכלל שירות כולה שדה, ומיהו כי לח שייר מידי כדכתיב (שמות כח) על פתיל תכלת הסתלק מדין פירות מו אילנות ואין ותכלת עמרח הוא: כיפה. כובע קטן, פחת זרעים פוטרמן, וכי שייר דחכתי פלטרי״ן: ושמת אותו. נלין ]: אמר שייר בפירות אילנות לא נפק קרא. גבי שירות דראשית הגז: מחיוצא קמח והוה ליה כדמעיקרא: הוא ובניו. ולין אינו בכהן הדיוט: ובקצרכם. משמע מתחלת קלירה: הניחא למ״ד אבנטו של כהן גדול. לא מיחייב בכוליה עדריה. דלח כמיצ ציוס הכפוליס שהוא נון כדכתיב בגזזכס אלא גז להנכס לאחר שנקרא (ויקרא טז) ונאננכן נד ימגור: לא זהו גז לחן: אלא אמר רבא. טעמא דמתני׳ אבנטו של כהן הדיוט. של כל השנה, מסוס דחין אדם רשאי להפקיע דהח הוא הוחי של כלחיס כדכתיב ממונו מיד מלוה ולמכור גיזיו כדי שיהח (שמות לט) וחת החבנט שם מסזר גז של אחד ולחן של המר לפוטרן דלא תכלת וגו׳, וכי כתיב חבנטו דכלחיס קרינה ניה גז לחנך, אלא כי קח מזנין צין בכהן גדול בין בכהן הדיוט דכל השנה כתיב: שפיר. משכחת לא קמזנין מתנות דכהן, הילכך כי שייר מידי איכא למימר מדלא שוין אהרן ובניו באבנט של למר כגון של שאר ימות השנה: אלא פרים מוכר ללוקמ מוך מממנותיו של כהן ודחי הכל מכר לו וסייר למ״ד. אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים כשר הוח בהדיוט כל אכלו את מתן הכהן ואמר לוקח למוכר מתנה דכהן גבך היא,