קמב.שילוח הקןפרק שתים עשרחולין

בְעוֹמֵד וְְאוֹמֵר זֶה וְְזֶה אֲנִי נוֹטֵל סַגְיָא הָנְהוּ  פֵירֵי חַדְתֵּי הָוְוּ דְלֵוְִי בַר סִימוֹן גּוּפֵיהּ לָא  הֲוְָה קָנֵי לְהוּ וְְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ זִיל וְְטָרֵיף  אַקֵּן דְלִיתְגַּבְהוּ וְְנִיקְנִינְהוּ לֵוְִי בַר סִימוֹן וְַהֲדַר  לִיקְנִינְהוּ נִיהֲלָךְ בְסוּדָר׃ מתני׳ לאֹ יִטּוֹל  אָדָם אִם עַל בָנִים אפי׳ לְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע  וּמָה אִם מִצְוְָה קַלָּה שֶהִיא כְאִיסָר אָמְרָה  תּוֹרָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים ק״ו עַל  מַצּוֹת חֲמוּרוֹת שֶבַתּוֹרָה׃ גמ׳ תַּנְיָא דְבֵי ר׳ יַעֲקבֹ אוֹמֵר אֵין לְך כָל מִצְוְָה וּמִצְוְָה שֶבַתּוֹרָה שֶמַתַּן שְכָרָהּ  בְצִדָהּ שֶאֵין תְּחִיַּית הַמֵתִים תְּלוּיָה בָהּ בִכְבוֹד אָב וְְאֵם כְתִיב לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיך וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ בְשִילּוּחַ  הַקֵּן כְתִיב לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים הֲרֵי שֶאָמַר לוֹ אָבִיו עֲלָהּ לַבִּירָה וְְהָבֵא לִי גּוֹזָלוֹת וְְעָלָה וְְשִלַּח אֶת  הָאֵם וְְלָקַח אֶת הַבָנִים וּבַחֲזָרָתוֹ נָפַל וּמֵת הֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶל זֶה וְְהֵיכָן טוֹבָתוֹ שֶל זֶה אֶלָּא לְמַעַן יַאֲרִיכוּן  יָמֶיך בָעוֹלָם שֶכוּלּוֹ אָרוֹךְ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ לְעוֹלָם שֶכוּלּוֹ טוֹב וְְדִלְמָא לָא הֲוְָה הָכִי ר׳ יַעֲקבֹ מַעֲשֶה חֲזָא  וְְדִלְמָא מְהַרְהֵר בַעֲבֵירָה הֲוְָה מַחֲשָבָה רָעָה אֵין הקב״ה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶה וְְדִלְמָא מְהַרְהֵר בַעֲבוֹדָה זָרָה  הֲוְָה דִכְתִיב לְמַעַן תָּפוּש אֶת בֵית יִשְרָאֵל בְלִבָם וְְאָמַר רַב אַחָא בַר יַעֲקבֹ זוֹ מַחֲשֶבֶת עֲבוֹדָה זָרָה הָכִי  קָאָמַר אִם אִיתָא דְאִיכָא שָכָר מִצְוְַת בְהַאי עָלְמָא תֶּהֱנֵי לֵיהּ וְתָגֵן עֲלֵיהּ דְלָא לֵיתֵי לִידֵי הִרְהוּר וְלִיתְּזַק  אֶלָּא שְכַר מִצְוְַת בְהַאי עָלְמָא לֵיכָא וְְהָאָמַר ר׳ אֶלְעָזָר שְלוּחֵי מִצְוְָה אֵינָן נִזּוֹקִים בַחֲזָרָתָם שָאנֵי וְְהָאֲמַר  רַבִי אֶלְעָזָר שְלוּחֵי מִצְוְָה אֵינָן נִזּוֹקִים לאֹ בַהֲלִיכָתָן וְְלאֹ בַחֲזָרָתָן סוּלָּם רָעוּעַ הֲוְָה וּמָקוֹם דְקָבוּעַ הֶיזֵּקָא שָאנֵי  דִכְתִיב וְַיּאֹמֶר שְמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְְשָמַע שָאוּל וְַהֲרָגָנִי אֲמַר רַב יוֹסֵף אִלְמָלֵא דְרָשֵיהּ אַחֵר לְהַאי קְרָא כְרַבִי יַעֲקבֹ בַר בְרַתֵּיהּ  לָא חֲטָא מַאי חֲזָא אִיכָא דְאָמְרִי כִי הַאי מַעֲשֶה חֲזָא וְְאִיכָא דְאָמְרִי לִישָּנָא דְרַבִי חוּצְפִית הַמְתוּרְגְּמָן חֲזָא דַהֲוְָה מוּטֶּלֶת בָאַשְפָה  אָמַר פֶה שֶהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יִלְחוֹךְ עָפָר וְְהוּא לאֹ יָדַע לְמַעַן יִיטַב לָךְ בָעוֹלָם שֶכָלוּ טוֹב וּלְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיך בָעוֹלָם שֶכוּלּוֹ אָרוֹךְ׃  בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא. כבית הלל במסכת בילה  שכרה שעתידין הממיס להחיות: לעולם שכולו טוב, שאין בו לח סיזק  (דף ".): פירי חדתי. בילים שהטילה אותם החס ולא עמדה  ולא יסורין אלה טובה. ובשילהי פרק קמח דקדושין (דף לט:)  מעליהם מעולם, ולא קנתה לו הלכו ללוי, דחסור לזכות בהן כל זמן  אמרינן דרבי יעקב עובדה חזה נחמד שאמר לו אביו עלה לבירה  שהאם רובלת עליהם, ולוי היה צריך לילך לקנות ומה שלא קנה אינו  והנח לי גוזלות ועלה ושלח את החס ונטל את הבנים וקייס כבוד  יכול להקנות, וחס יקנה לו בסודר  חב וחס ושלום הקן ונחזרתו  יכול לחזור בו: זיל טרוף אקן  נפל ומת היכן טובתו של זה והיכן  דליתגבהו. אמהות, וליקנינהו לוי  אריכות ימיו, חלה הוי חומר  לפירות על ידי מלירו, ויקנהו  למען ייטב לך לעולם שכולו טוב  לוי ניסלך בסולר: מתני' שהיא  ולמען יאריכון ימיך לעולם  כאיסר. שאין בה חסרון כיס  שכולו ארוך:  חלה דבר מועט: גמ׳ שמתן  הדרן עלך שלוח הקן  שכרה בצדה. כגון כבוד אב ואם  וסליקא לה מסכת חולין  ושלומ הקן, שלא תוכל להבין מתן ]