עט׃אותו ואת בנופרק חמישיחולין

וְְסִימָנִין דְאוֹרַיְיתָא תָּנוּ רַבָנָן אוֹתוֹ וְְאֶת בְנוֹ  נוֹהֵג בְכִלְאַיִם וּבַכוֹי רַבִי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר  כִלְאַיִם הַבָא מִן הָעֵז וּמִן הָרָחֵל אוֹתוֹ וְְאֶת  בְנוֹ נוֹהֵג בוֹ כוֹי אֵין אוֹתוֹ וְְאֶת בְנוֹ נוֹהֵג בוֹ  אָמַר רַב חִסְדָא אֵיזֶהוּ כוֹי שֶנֶּחְלְקוּ בוֹ רַבִי  אֱלִיעֶזֶר וְַחֲכָמִים זֶה הַבָא מִן הַתַּיִיש וּמִן  הַצְּבִיָּיה הֵיכִי דָמֵי אִילֵימָא בְתַיִיש הַבָא עַל  הַצְּבִיָּיה וְְיָלְדָה וְְקָא שָחִיט לָהּ וְְלִבְרָהּ וְְהָאָמַר  רַב חִסְדָא הַכלֹ מוֹדִים בְּהִיא צְבִיָּיה וּבְנָהּ  תַּיִּיש שֶפָטוּר שֶה וּבְנוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְְלאֹ צְבִי  וּבְנוֹ אֶלָּא בִצְבִי הַבָא עַל הַתְּיָישָה וְְיָלְדָה  וְְקָא שָחִיט לָהּ וְְלִבְרָהּ וְְהָאָמַר רַב חִסְדָא  הַכלֹ מוֹדִים בְּהִיא תְּיָישָה וּבְנָהּ צְבִי שֶחַיָּיב  שֶה אָמַר רַחֲמָנָא וּבְנוֹ כָל דְהוּ לְעוֹלָם בְתַיִיש  הַבָא עַל הַצְּבִיָּיה וְְיָלְדָה בַת וּבַת יָלְדָה בֶן  וְְקָא שָחִיט לָהּ וְְלִבְרָהּ רַבָנַן סָבְרִי חוֹשְשִין  לְזֶרַע הָאָב וְְשֶה וְַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶה וְְרַבִי  אֱלִיעֶזֶר סָבַר אֵין חוֹשְשִין לְזֶרַע הָאָב וְְשֶה  וְַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶה לָא אַמְרִינָן וְְלִיפְלוֹג  בְחוֹשְשִין לְזֶרַע הָאָב בִפְלוּגְתָּא דַחֲנַנְיָה וְְרַבָנַן  אִי פְלִיגִי בְהַהִיא הֲוְָה אָמִינָא בְהָא אֲפִילּוּ  רַבָנַן מוֹדוּ דְשֶה וְַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶה לָא אמרי׳  קמ״ל וְְהָא דִתְנַן כוֹי אֵין שוֹחֲטִין אוֹתוֹ ביו״ט  וְְאִם שָחֲטוּ אֵין מְכַסִּין אֶת דָמוֹ בְמַאי עָסְקִינַן  אִילֵימָא בְתַיִיש הַבָא עַל הַצְּבִיָּיה וְְיָלְדָה בֵין  לְרַבָנָן בֵין לר״א לִשְחוֹט וליכסי צְבִי וְַאֲפִילּוּ  מִקְצָת צְבִי אֶלָּא בִצְבִי הַבָא עַל הַתְּיָישָה  וְְיָלְדָה אִי לְרַבָנָן לִשְחוֹט וליכסי אִי לר״א לִשְחוֹט  וְְלאֹ ליכסי לְעוֹלָם בִצְבִי הַבָא עַל הַתְּיָישָה  וְְרַבָנַן סַפוֹקֵי מִסַפְקָא לְהוּ אִי חוֹשְשִין לְזֶרַע  הָאָב אִי אֵין חוֹשְשִין ומדלרבנן מִסַּפְקָא לְהוּ  לְרַבִי אֱלִיעֶזֶר פְשִיטָא לֵיהּ וְְהָא דְתַנְיָא הַזְּרוֹעַ  וְְהַלְּחָיַיִם וְְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בְכוֹי וּבְכִלְאַיִם ר׳  אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כִלְאַיִם הַבָא מִן הָעֵז וּמִן הָרָחֵל  חַיָּיב בְמַתָּנוֹת מִן הַכוֹי פָטוּר מִן הַמַתָּנוֹת  בְמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְתַיִיש הַבָא עַל הַצְּבִיָּיה  וְְיָלְדָה בִשְלָמָא לְרַבִי אֱלִיעֶזֶר דְפָטַר קָסָבַר  שֶה וְַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶה לָא אָמְרִינַן אֶלָּא  לְרַבָנַן נְהִי דְקָסָבְרִי שֶה וְַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶה בִשְלָמָא פַלְגָּא לָא יָהֵיב לֵיהּ  אִידָךְ פַלְגָּא לֵימָא לֵיהּ אַיְיתֵי רְאִיָּיה דְחוֹשְשִין לְזֶרַע הָאָב וּשְקוֹל אֶלָּא  בִצְבִי הַבָא עַל הַתְּיָישָה וְְיָלְדָה בִשְלָמָא לְרַבָנַן מַאי חַיָּיב בַחֲצִי  מַתָּנוֹת אֶלָּא לְרַבִי אֱלִיעֶזֶר לִיחַיֵּיב בכולהי מַתָּנוֹת לְעוֹלָם בִצְבִי הַבָא עַל  הַתְּיָישָה וְְיָלְדָה ור״א נַמִי סַפוּקֵי מְסַפְקָא לֵיהּ אִי חוֹשְשִין לְזֶרַע הָאָב  אוֹ לאֹ וְְכֵיוְָן דִלְרַבָנַן מִסַּפְקָא לְהוּ וּלְרַבִי אֱלִיעֶזֶר מְסַפְקָא לֵיהּ בְמַאי פְלִיגִי  בְשֶה  וסימנין דאורייתא. מדסמיך חסימנין ושרי איסורא עלייהו ס״מ  הח דסמכינן אסימנין בחזרת אבדה כדאמרינן נחלו מליחות (ב״מ דף  כז) דאורייתא היא, דאי דרבנן נהי דעבוד רצון תקנת ממונאג]  באיסורח מני מזו מתקני, אלא ש״מ דאורייתא היה, והתס נחלו מליחות  מיבעיה לן סימנין דאורייתא או  דרבנן: כוי. מן החיים ומן הלבייה,  ואע״ג דסור חו כשבד כתיב (ויקרא כב)  ולא כמיב לני וחיל: ה״ג רבי אליעזר  אומר כלחים הבא מן העז ומן הכמל  אותו ואת בנו נוהג נו, מן הכוי אין אותו  ואת בנו נוהג בו, וכן הוא בתוספתה,  ולא גרסינן מן החיים ומן הלבייה אין  אותו ואת בנו נוהג נו דח״כ מחי  המח רב חסדא לאשמועינן: איזהו  כוי שנחלקו בו כו'. לאפוקי ממאן  דאמר) כוי נריה בפני עצמו הוא:  ובנה תייש. שילדה מן המיים: שה  אמר רחמנא ובנו כל דהו. על החס  הקפיד שתהא נהמה חבל על הבן לח  הקפיד ואפילו הוא חיה: ובת ילדה  בן. האי בן לאו דוקא דה״ס לכת:  חוששין לזרע האב. וים נאס הזאת  מקלת שה, ושה דאמר רחמנא אפילו  במקלת שה משמע: ורבי אליעזר  סבר אין חוששין. הלכך שה ואפילו  מקלת שה לא אמרינן כלומר ליכה  למימר נס: וליפלגו בחוששין בפלוגתא  דחנניה. ונימח רבי אליעזר אינו נוהג  נזכרים ונימרו רצון נוהג: ה״א בהא  אפילו רבנן מודו. דאע״ג למוססין  ליכה אלא מקלת שה, ושה אפילו מקלת  שה לא אמרינן: אין שוחטין אותו  ביו״ט. לפי שחין יכול לכסותו ולדחות  יו״ט מספק חס שמטו: לשחוט וליכסי.  דהח מלד החם הוח לני והכל מודים  דמושסין לאס, וחי נמי חוששין לאב  מקלת לבי מיהח חיכה, והח אמרן  דדברי הכל כי חיכה מקלת מיחייב  במלות דשייכי ניה, וכיון דאמר רחמנא  לבי חייב נכסוי אפילו מקלת לבי  במשמע: אלא בצבי הבא כו׳. דלית  ציה לד לני חלה מן החב, המאי חין  שוחטין: אי לרבנן. דאמרי מוססין  בר כסוי הוא: ואי לרבי אליעזר.  בהמה גמורה היא ואין כאן ספק:  לעולם הא בצבי הבא על התיישה.  ורצון היא, ואע״ג דמחייבי לעיל  מסוס חוששין לזרע החב לחו מיפסטו  פשיטה להו הלא מספקה להו, הילכך  גני חותו וחת ננו נתיים הצח על  הלבייה לחומרח ואמרינן מוססין  וחיכה מקלת שה, וגבי כסוי נמי  למומרח בלבי הנח על המייסה כמי  לא ישחוט ביו״ט, שמח מושסין ואכן ]  לבי ואפילו מקלת לבי קיס לן ולריך  כסוי, והוא אינו יכול לכסות שמא אין  חוששין ומחלל יו״ט: ופרכיון מדלרבנן מספקא להו מכלל דרבי אליעזר דאמר אין נוהג, אפילו מספקה קחמר דפשיטה ליה דאין חוששין,  והח דתניא כו׳: זרוע ולחיים וקבה. חס מוכ חס מה כתיב בהו (דברים יח) ומשמע דאין נוהגין נחיה: אי נימא בתייש הבא על הצבייה  וילדה. דאי אין חוששין לזרע האב אפילו מקלת שה ליכה: בשלמא לרבי אליעזר דפטר קסבר שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן. ניה נהחי,  כדאמרן דפשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב הילכך אפילו מקלתו ליכה: אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפילו מקצת שה. אמרינן היכה  דלד שיות מן האם, מיהו הכא דאין לד שיות אלא מן האב וחוקימנה דלרבנן מספקח להו חי מוששין חי לח: בשלמא פלגא לא יהיב ליה  גרסינן. כלומר בשלמא פלגא דמתנות לח פרכיכן עלייהו מידי דודחי פשיטה ליה' דלא יהיב ליה, דחי נמי חוששין ושה ואפילו מקלת שה לא  מיחייב חלה פלגא דלד שיות, דכיון דאפשר למיפלגינהו יהיב פלגא דחיות ומעכב פלגח דלד זני, דאיכא למ״ד הכי בפרק הזרוע (לקמן דף קלב),  והאי דקתני לרבנן נוהגין בפלגח ממנות קאמרי וממוס דילמה חוששין, אלא הח קשיח לן אידך פלגא גופיה דקה מחייבי רבנן למיתציה לכהן  שמאי, והח כהן מוליח מחבירו הוא וקי״ל בכל דבר ספק המוליח ממניכו עליו הראיה, ונימח החי ישראל לכהן חייתי ראיה לחוםשין לזרע  אִילֵימָא דִשְחָטָהּ לָהּ וְְלִבְרָהּ וְְהָאָמַר רַב חִסְדָא הַכלֹ מוֹדִים  בְּהִיא צְבִיָּיה כו׳. תֵּימָה וְְדִלְמָא דְשָחֵיט לֵיהּ לתייש וּבְנוֹ  וּפְלִיגִי אִם חוֹשְשִין לְזֶרַע הָאָב וְְנוֹהֵג בִזְכָרִים אִי לָא וְְהָא דִפְלִיגִי בְכוֹי  לְאַשְמוּעִינַן דִבְנוֹ וְַאֲפִילּוּ כָל דְהוּ׃ וְְרַבִי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אֵין חוֹשְשִין  כו׳. ה״מ לְמֵימַר לְכוּלֵּי עָלְמָא חוֹשְשִין  וּבְשֶה אֲפִילּוּ מִקְצָת שֶה פְלִיגִי וְַאֲפִילּוּ  בִצְבִי הַבָא עַל הַתְּיָישָה שֶיָּלְדָה בַת וּבַת  יָלְדָה בֶן אֶלָּא דְנִיחָא לְאוֹקוֹמֵי פְלוּגְתָּא  בְחוֹשְשִין לְזֶרַע הָאָב דְמָצִינוּ פְלוּגְתָּא  דְתַנָּאֵי אֲבָל בְשֶה וְַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶה  לָא אַשְכַחַן פְלוּגְתָּא דְתַנָּאֵי׃  בֵין לְרַבָנָן בֵין לְרַבִי אֱלִיעֶזֶר לִשְחוֹט  וליכסי צְבִי וְַאֲפִילּוּ מִקְצָת צְבִי.  הִקְשָה הָרַב רַבִי שְמוּאֵל מוורדו״ן הָא  גַּבֵי מַתָּנוֹת כִי אָמְרִינַן שֶה ואפי׳ מִקְצָת  שֶה לָא חֲשִיב מִשּוּם הָכִי כוּלּוֹ שֶה  להתחייב בְכָל הַמַתָּנוֹת אִם כֵן הָכָא  נַמִי לָא חֲשִיב כְאִילּוּ הוּא כוּלּוֹ דָם צְבִי  אֶלָּא חֶצְיוֹ וּבֶפֶרֶק קַמָא דְּבֵיצָה ( דף  ח׃) אָמְרִינַן לָא כוֹי בִלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא  אֲפִילּוּ שָחַט בְהֵמָה חַיָּה וְָעוֹף וְְנִתְעָרְבוּ  דָמָם זֶה בָזֶה אָסוּר לְכַסּוֹת ביו״ט וי״ל  דְאָמְרִינַן הָתָם בד״א בִשְתֵּי דְקִירוֹת  אֲבָל בִדְקִירָה אַחַת חַיָּיב לְכַסּוֹת וְְהָכָא  נַמִי כֵיוְָן שֶכָל מַשֶּהוּ שֶבוֹ חֶצְיוֹ דָם  צְבִי חַיָּיב לְכַסּוֹת׃  ומדלרבנן מִסַּפְקָא לְהוּ מִכְלָל דלר׳  אֱלִיעֶזֶר פְשִיטָא לֵיהּ  אֶלָּא הָא דְתַנְיָא כו׳. מַשְמַע מִשּוּם  דִלְרַבִי אֱלִיעֶזֶר פְשִיטָא לֵיהּ קָשֶה לֵיהּ  מֵהַךְ בָרַיְיתָא דמתנות ותימה דאפי׳  מְסַפְקָא לֵיהּ נַמִי יָכוֹל לְהַקְשוֹת כָל  כַמָה דְלָא מוֹקְמִינַן פְלוּגְתַּיְיהוּ בְשֶה  וְַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶה׃  לֵימָא לֵיהּ אַיְיתֵי רְאָיָה. ואע״ג  דְרַב אַסִי קָאָמַר בפ״ק  דב״ק ( דף ט.) וּבְפֶרֶק בֵית כוּר  (ב״ב קז.) גַּבֵי אַחִין שֶחָלְקוּ וּבָא ב״ח  וְְטָרַף חֶלְקוֹ שֶל אֶחָד מֵהֶם דְּנוֹטֵל  רְבִיעַ בְקַרְקַע וּרְבִיעַ בְמָעוֹת מִשּוּם  דִמְסַפְקָא לֵיהּ אִי יוֹרְשִין הֲוְוּ אִי  לָקוֹחוֹת הָוְוּ וְְנוֹטֵל מִסְּפֵיקָא מֶחֱצָה  מִמַה שֶּהָיָה לוֹ לִיטּוֹל וְְלאֹ מָצֵי אָמַר  לֵיהּ אַיְיתֵי רְאָיָה דְיוֹרְשִין הָוְוּ וּשְקוֹל  יֵש מְקוֹמוֹת שֶתִּקְּנוּ חֲכָמִים מֵחֲמַת  הַסָּפֵק שֶיִּטּוֹל מֶחֱצָה ובהמוכר אֶת  הַבַיִת ( שם ע.) מְפוֹרָש בְאוֹרֶךְ׃