כָל
בטשה בֵיהּ אָמְרָה לֵיהּ לאֹ כָךְ כָתוּב עֲרוּכָה
בַכלֹ וּשְמוּרָה אִם עֲרוּכָה ברמ״ח אֵבָרִים
שֶלְּך מִשְתַּמֶרֶת וְְאִם לָאו אֵינָהּ מִשְתַּמֶרֶת
תָּנָא תַּלְמִיד אֶחָד הָיָה לְרַבִי אֱלִיעֶזֶר שֶהָיָה
שוֹנֶה בְלַחַש לְאַחַר גׁ׳ שְנַיִם שָכַח תַּלְמוּדוֹ
תָּנָא תַּלְמִיד אֶחָד הָיָה לוֹ לְרַבִי אֱלִיעֶזֶר
שֶנִּתְחַיֵּיב בִשְרֵיפָה לַמָקוֹם אָמְרוּ הַנִּיחוּ לוֹ
אָדָם גָּדוֹל שִמֵש א״ל שְמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה
שִינָּנָא פְתַח פוּמֵיךְ קְרֵי פְתַח פוּמֵיךְ תְּנֵי כִי
הֵיכִי דְתִתְקַיֵּים בִיךְ וְְתוֹרִיךְ חַיֵּי שֶנֶּאֱמַר כִי
חַיִּים הֵם לְמצְֹאֵיהֶם וּלְכָל בְשָרוֹ מַרְפֵא אַל
תִּקְרִי לְמצְֹאֵיהֶם אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶם בַפֶה א״ל
שְמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִינָּנָא חֲטוֹף וְֶאֱכוֹל
חֲטוֹף וְְאִישְתֵי דְעָלְמָא דְאָזְלִינַן מִינֵּיהּ כְהִלּוּלָא
דָמֵי א״ל רַב לְרַב הַמְנוּנָא בְנִי אִם יֵש לְך
הֵיטֵב לְך שֶאֵין בַשְּאוֹל תַּעֲנוּג וְְאֵין לַמָוְֶת
הִתְמַהְמֵהַּ וְְאִם תּאֹמַר אַנִּיחַ לְבָנַי חוֹק בַשְּאוֹל
מִי יַגִּיד לְך בְנֵי הָאָדָם דוֹמִים לְעִשְבֵי הַשָּדֶה
הַלָּלוּ נוֹצְצִין וְְהַלָּלוּ נוֹבְלִין א״ר יְהוֹשֻעַ בֶן
לֵוְִי הַמְהַלֵּךְ בַדֶרֶךְ וְְאֵין עִמוֹ לְוְָיָיה יַעֲסוֹק
בַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר כִי לִוְְיַת חֵן הֵם חָש בְראֹשוֹ
יַעֲסוֹק בַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר כִי לִוְְיַת חֵן הֵם לְראֹשֶך
חָש בִגְרוֹנוֹ יַעֲסוֹק בַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר וְַעֲנָקִים
לְגַרְגְרוְֹתֶיך חָש בְמֵעָיו יַעֲסוֹק בַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר
רִפְאוּת תְּהִי לְשָרֶך חָש בְעַצְמוֹתָיו יַעֲסוֹק
בַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר וְְשִקוּי לְעַצְמוֹתֶיך חָש בְכָל
גּוּפוֹ יַעֲסוֹק בַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר וּלְכָל בְשָרוֹ מַרְפֵא
אָמַר רַב יְהוּדָה בר׳ חִיָּיא באֹ וּרְאֵה שֶלאֹ
כְמִדַת הקב״ה מִדַת בָשָר וְָדָם מִדַת בָשָר וְָדָם אָדָם נוֹתֵן סַם לַחֲבֵירוֹ לָזֶה
יָפֶה וְְלָזֶה קָשֶה אֲבָל הקב״ה אֵינוֹ כֵן נָתַן תּוֹרָה לְיִשְרָאֵל סַם חַיִּים לְכָל גּוּפוֹ שֶנֶּאֱמַר וּלְכָל בְשָרוֹ מַרְפֵא א״ר
אַמִי מ״ד כִי נָעִים כִי תִשְמְרֵם בְבִטְנֶך יִכוְֹנוּ יַחְדָיו עַל שְפָתֶיך אֵימָתַי ד״ת נעי׳ בִזְמַן שֶתִּשְמְרֵם בְבִטְנֶך וְְאֵימָתַי
תִּשְמְרֵם בְבִטְנֶך בִזְמַן שֶיִּכוֹנוּ יַחְדָיו עַל שְפָתֶיך ר׳ זֵירָא אָמַר מֵהָכָא שִמְחָה לָאִיש בְמַעֲנֵה פִיו וְְדָבָר בְעִתּוֹ מַה
טּוֹב אֵימָתַי שִמְחָה לָאִיש בִזְמַן שֶמַעֲנֵה בְפִיו ל״א אֵימָתַי שִמְחָה לָאִיש בְמַעֲנֵה פִיו בִזְמַן שֶדָבָר בְעִתּוֹ מַה טּוֹב
ר׳ יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא כִי קָרוֹב אֵלֶיך הַדָבָר מְאדֹ בְפִיך וּבִלְבָבְך לַעֲשוֹתוֹ אֵימָתַי קָרוֹב אֵלֶיך בִזְמַן שֶבְפִיך
וּבִלְבָבְך לַעֲשוֹתוֹ רָבָא אָמַר מֵהָכָא תַּאֲוְַת לִבוֹ נָתַתָּה לוֹ וְַאֲרֶשֶת שְפָתָיו בַל מָנַעְתָּ סֶלָה אֵימָתַי תַּאֲוְַת לִבוֹ
נָתַתָּה לוֹ בִזְמַן שֶאֲרֶשֶת שְפָתָיו בַל מָנַעְתָּ סֶלָה רָבָא רָמֵי כְתִיב תַּאֲוְַת לִבוֹ נָתַתָּה לוֹ וּכְתִיב וְַאֲרֶשֶת שְפָתָיו בַל
מָנַעְתָּ סֶלָה זָכָה תַּאֲוְַת לִבוֹ נָתַתָּה לוֹ לאֹ זָכָה וְַאֲרֶשֶת שְפָתָיו בַל מָנַעְתָּ סֶלָה תָּנָא דְבֵי ר״א בֶן יַעֲקבֹ כָל מָקוֹם
שֶנֶּאֱמַר נֶצַח סֶלָה וְָעֶד אֵין לוֹ הֶפְסֵק עוֹלָמִית נֶצַח דִכְתִיב כִי לאֹ לְעוֹלָם אָרִיב וְְלאֹ לָנֶצַח אֶקְצוֹף סֶלָה
דִכְתִיב כַאֲשֶר שָמַעְנוּ כֵן רָאִינוּ בְעִיר ה׳ צְבָאוֹת בְעִיר אֱלהֵֹינוּ אֱלהִֹים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה וְָעֶד
דִכְתִיב ה׳ יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וְָעֶד׃ ( סימן ענקים לחייו לוחות חרות )׃ א״ר ( אליעזר ) מַאי דִכְתִיב וְַעֲנָקִים
לְגַרְגְּרוְֹתֶיך אִם מֵשִים אָדָם עַצְמוֹ כַעֲנָק זֶה שֶרָף עַל הַצַּוָּאר וְְנִרְאֶה וְְאֵינוֹ נִרְאֶה תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְיָדוֹ וְְאִם לָאו
אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְיָדוֹ וְַאֲמַר ר״א מַאי דִכְתִיב לְחָיָו כַעֲרוּגַת הַבַשָּם אִם מֵשִים אָדָם עַצְמוֹ כַעֲרוּגָה זוֹ
שֶהַכלֹ דָשִין בָהּ וּכְבוֹשֶם זֶה שֶהַכלֹ מִתְבַשְמִין בָהּ תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים וְְאִם לָאו אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים וא״ר
מ״ד לוּחוֹת אֶבֶן אִם אָדָם מֵשִים עַצְמוֹ אֶת לְחָיָיו כְאֶבֶן זוֹ שֶאֵינָהּ נִמְחֵית תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְיָדוֹ וְְאִם לָאו
אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְיָדוֹ וא״ר ( אליעזר ) מַאי דִכְתִיב חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת אִלְמָלֵי לאֹ נִשְתַּבְרוּ לוּחוֹת הָרִאשוֹנוֹת
לאֹ נִשְתַּכְחָה תּוֹרָה מִיִּשְרָאֵל רַב אַחָא בַר יַעֲקבֹ אָמַר אֵין כָל אוּמָה וְְלָשוֹן. שוֹלֶטֶת בָהֶן שֶנֶּאֱמַר חָרוּת אַל
תִּיקְרִי חָרוּת אֶלָּא חֵירוּת אָמַר רַב מַתָּנָה מַאי דִכְתִיב וּמִמִדְבָר מַתָּנָה אִם מֵשִים אָדָם עַצְמוֹ כְמִדְבָר זֶה שֶהַכלֹ
דָשִין בוֹ תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְיָדוֹ וְְאִם לָאו אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְיָדוֹ רָבָא בְרֵיהּ דְרַב יוֹסֵף בַר חָמָא הֲוְָה לֵיהּ מִלְּתָא
לְרַב יוֹסֵף בַהֲדֵיהּ כִי מְטָא מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפוּרֵי אֲמַר אֵיזִיל וְַאֲפַיְּיסֵיהּ אֲזַל אַשְכַחֵיהּ לְשַמָעֵיהּ דְקָא מָזֵיג לֵיהּ כָסָא
אֲמַר לֵיהּ הַב לִי וְְאִימְזַגֵּיהּ אֲנָא יְהַב לֵיהּ מְזַגֵיהּ כְדִטְעַמֵיהּ אֲמַר דָמֵי הַאי מְזִיגָא לִמְזִיגָא דְרָבָא בְרֵיהּ דְרַב יוֹסֵף
בַר חָמָא א״ל אֲנָא הוּא א״ל לָא תֵתִיב אַכַרְעִיךְ עַד דִמְפָרַשְתְּ לִי הָנֵי קְרָאֵי מַאי דִכְתִיב וּמִמִדְבָר מַתָּנָה וּמִמַתָּנָה
נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָמוֹת וּמִבָמוֹת הַגַּיְא א״ל אִם אָדָם מֵשִים עַצְמוֹ כְמִדְבָר זֶה שֶהַכלֹ דָשִין בוֹ תּוֹרָה נִיתְּנָה לוֹ
בְמַתָּנָה וְְכֵיוְָן שֶנִּיתְּנָה לוֹ בְמַתָּנָה נְחָלוֹ אֵל שֶנֶּאֱמַר וּמִמַתָּנָה נַחֲלִיאֵל וְְכֵיוְָן שֶנְּחָלוֹ אֵל עוֹלֶה לִגְדוּלָּה שֶנֶּאֱמַר
וּמִנַּחֲלִיאֵל בָמוֹת וְְאִם מֵגִיס לִבוֹ הַקָּדוֹש בָרוּךְ הוּא מַשְפִילוֹ שֶנֶּאֱמַר וּמִבָמוֹת הַגַּיְא וְְאִם חוֹזֵר בוֹ הקב״ה מַגְבִיהוֹ
שֶנֶּאֱמַר כָל גֶּיא יִנָּשֵא אָמַר רַב הוּנָא מ״ד חַיָּתְך יָשְבוּ בָהּ תָּכִין בְטוֹבָתְך לֶעָנִי אֱלהִֹים אִם אָדָם מֵשִים
עַצְמוֹ כְחַיָּה זוֹ שֶדוֹרֶסֶת וְְאוֹכֶלֶת וְְאִיכָא דְאָמְרִי שֶמַסְרַחַת וְְאוֹכֶלֶת תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְיָדוֹ וְְאִם לָאו אֵין תַּלְמוּדוֹ
מִתְקַיֵּים בְיָדוֹ וְְאִם עוֹשֶה כֵן הַקָּדוֹש בָרוּךְ הוּא עוֹשֶה לוֹ סְעוּדָה בְעַצְמוֹ שֶנֶּאֱמַר תָּכִין בְטוֹבָתְך לֶעָנִי אֱלהִֹים א״ר
חִיָּיא בַר אַבָא א״ר יוֹחָנָן מַאי דִכְתִיב נוֹצֵר תְּאֵנָה יאֹכַל פִרְיָהּ לָמָה נִמְשְלוּ דִבְרֵי תּוֹרָה כַתְּאֵנָה מַה תְּאֵנָה זוֹ
בטשה ביה. נעטס נו: תוריך חיי. שתאריך ימים: חטוף אכול. אס
תלמודו ממקייס בידו: שהכל דשין אותה. שאין בו גסות (3): שהכל
יש לך ממון להבנות עלממך אל תמתין עד למחר, שמא תמות ושוב אין מתבשמין ממנו. שמלמד תורה לתלמידים: כאבן זו שאינה נמחת.
לך הנחה: דעלמא דאזלינן מיניה גרסינן: כהלולא דמי. היוס ישנו מפני דריסת רגלי בני אדם, כך לחייו אינן כלאין כלחזר על תלמודו
ולמחר איננו, דומה לחופה שהולכת מסר: אם יש לך. ממון: ואין וללמד לאחריס: לא נשתכחה. מרות משמע מקוק ואינו נמחק לעולם,
למות התמהמה. עיכוב, כי פתחוס
על ידי הלוחות היתה מורה מקוקה
האדם מת: חוק. מזון: מי יגיד לך.
לישראל מהשתכח מהן עולמית: על
הס נסחר בידס, שמח יאבדוסו: הללו
הלוחות. בשביל הלומות היו בני
נוצצין. כלומר כשהן גדילין גדילה
ישראל בני מוכין: ממדבר מתנה.
פרנסמן ועושרן עמהן, ואינך לריך
אס כמדבר הוא, מורה נתונה לו
לדאוג עליהן: והללו נובלין. ממיס,
במתנה ולח ישכח: מילתא. כעס:
לשון והעלה נצל"): יפה. למולי זה
אמר. רצח חיזיל הפייסיה לרב יוסף:
וקשה למולי זה, יפה ללב ורע לעינים:
מזיג. נמיס: רב יוסף סגי נהור הוס)
שתשמרם בבטנך. שהן שמוריס
ולא היה כוחהו, והכיר בטעם היין
בידך שאינן משתכחין ממך: יכונו
שהוא מזגו, לפי שהיה מכיר רב יוסף
יחד. שלמה סודרן ומוליאן נפה,
במזגו של רצח מתחילה, שהיה נקי
ולח בגימגוס ובלמיסה: אימתי שמחה
ליתן מיס במדה: כל גיא ינשא. אף
וכו׳ בזמן. 17 שיודע לדרום הלכות מג
על גב דלחו גבי הני קראי כתיב, דרסי
במג׳. ד״ח חימתי שמחה לחים חימתי
ליה דמי שבא לידי גיא שהושפל מוזר
אדם שמח בתלמודו, בזמן סים לו
ומתנסה: שדורסת ואוכלת. מיד
מענה כשמוחלין ממנו דבר הלכה:
לאחר הריגתה, שאינו מקפיד על
שארשת. ספירת שפתיו בל ממנע
תענוגים אלה אוכל בשר בלא תבלין,
סלה, כשנחת נו דעת להוליח בשפתיו:
וכן שאר עינוגין: שמסרחת. בטיט, היינו
זכה. חס ים לו מזל טוב: תאות לבו
כמי שאינו הולך אמר גבהות לקון
נתת לו. שבעוד שהוא מתחוה באה לו
במחכלו הס לח נתבשל כל לרכו. ל״ח
מחותו עד שלא ישהלכה: לא זכה.
שדורסת ואוכלת לאחר הריגתה
כריך (6) להתמקמק ולהלטער: כי לא
אוכלת מיד, כך תלמיד חכם מחזר על
לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. חלמה
תלמודו מיד כשמקבלו מרבו. מסכמת
לכלמ לשון עולם הוא מדסמיך ליה,
מנצל עלמו על דברי תורה, ולסון זה
וכן עד עולם סלס הלמח סלה לסון
נראה בעיני, לפי שמלינו בכל הש״ס
לעולס משמע: שרף לצואר. שאינו
) שדרך תלמידי חכמים להקפיד על
מלומלס בדוחק סביב הלוחר חלה
מחכלן דרך גדולה וכבוד ועל
רפוי בריות, כך הוא נעים ומכולה
מלבושיהן, כדכתיב (משלי ח) ולמםנאים]
לבריות: ונראה ואינו נראה. כשמגציה
חסנו מות: לעני. לזה שמס עלמו
לוחרו נראה מתחת זקנו ורוב פעמים
כעני. וללישנא בתרא שמס עלמו
שסנטרו וזקנו מכסין אותו, כך
כעני לחזר עליה: תאנה. אילן:
אס תלמיד חכם אינו רודף ללאמ
כל
ולנח בשוק חלה יושב ומחזר על