Орайот 11a

מַה הוּא דְלָא הָא צָעוּרֵי צַעֲרִינְהוּ וְְאִילּוּ צְעִירָה דְקָרְיֵיהּ בֶן עַמִי א״ל אַל תְּצוּרֵם וְְאַל תִּתְגָּר בָם כְלָל אֲפִילּוּ צָעוּרֵי לאֹ א״ר חִיָּיא בַר אָבִין א״ר יְהוֹשֻעַ בֶן קָרְחָה לְעוֹלָם יַקְדִים אָדָם לִדְבַר מִצְוְָה שֶבִשְכַר לַיְלָה אַחַת שֶקָּדְמָה בְכִירָה לִצְעִירָה זָכְתָה וְקִדַּמְתָּהּ אַרְבַע דוֹרוֹת לַמַלְכוּת תָּנוּ רַבָנָן מֵעַם הָאָרֶץ פְרָט לַמָשִיחַ מֵעַם הָאָרֶץ פְרָט לְנָשִיא וְַהֲלאֹ כְבָר יָצְאוּ מָשִיחַ לִידוֹן בְפַר נָשִיא לִידוֹן בַשָּעִיר שֶיָּכוֹל מָשִיחַ עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה מֵבִיא פַר עַל שִגְגַת מַעֲשֶה לְחוּדֵיהּ מֵבִיא כִשְבָה וּשְעִירָה ת״ל מֵעַם הָאָרֶץ פְרָט לַמָשִיחַ מֵעַם הָאָרֶץ פְרָט לְנָשִיא תֵּינַח מָשִיחַ אֶלָּא נָשִיא בְשִגְגַת מַעֲשֶה הוּא דְמַיְיתֵי אָמַר רַב זְבִיד מִשְּמֵיהּ דְרָבָא הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְגוֹן שֶאָכַל כַזַּיִת חֵלֶב כְשֶהוּא הֶדְיוֹט וְְנִתְמַנָּה ואח״כ נוֹדַע לוֹ סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמִינָא נַיְיתֵי כִשְבָה אוֹ שְעִירָה קמ״ל הָנִיחָא לר״ש דַאֲזַל בָתַר יְדִיעָה אֶלָּא לְרַבָנָן דְאָזְלוּ בָתַר חֲטָאָה מַאי אִיכָא לְמֵימַר אֶלָּא אֲמַר רַב זְבִיד מִשְּמֵיהּ דְרָבָא הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְגוֹן שֶאָכַל חֲצִי כַזַּיִת חֵלֶב כְשֶהוּא הֶדְיוֹט וְְנִתְמַנָּה וְְהִשְלִימוֹ ואח״כ נוֹדַע לוֹ סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמִינָא נִצְטָרֵף וְְנַיְיתֵי כִשְבָה אוֹ שְעִירָה קמ״ל בְעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן נְשִיאוּת מַהוּ שֶׁתַּפְסִיק הֵיכִי דָמֵי כְגוֹן שֶאָכַל חֲצִי כַזַּיִת חֵלֶב כְשֶהוּא הֶדְיוֹט וְְנִתְמַנָּה וְְעָבַר וְְהִשְלִימוֹ הָתָם הוּא דְלָא מִצְטָרֵף דַאֲכָלֵיהּ פַלְגָּא כְשֶהוּא הֶדְיוֹט וּפַלְגָּא כְשֶהוּא נָשִיא אֲבָל הָכָא דְאִידִי וְְאִידִי כְשֶהוּא הֶדְיוֹט אָכְלֵיהּ מִצְטָרֵף אוֹ דִלְמָא לָא שְנָא מַאי תִּפְשוֹט לֵיהּ מֵהָא דְאָמַר עוּלָּא א״ר יוֹחָנָן אָכַל חֵלֶב וְְהִפְרִיש קָרְבָן וְְהֵמִיר וְְחָזַר בוֹ הוֹאִיל וְְנִדְחָה יִדָחֶה הָכִי הָשְתָּא מוּמָר לָאו בַר אַתּוּיֵי קָרְבָן הוּא הַאי בַר אַתּוּיֵי קָרְבָן הוּא בְעָא מִינֵיהּ רַבִי זֵירָא מֵרַב שֵשֶת אָכַל סָפֵק חֵלֶב כְשֶהוּא הֶדְיוֹט וְְנִתְמַנָּה וְְנוֹדַע לוֹ עַל סְפֵקוֹ מַהוּ אַלִּיבָא דְרַבָנַן דְאָזְלִי בָתַר חֲטָאָה לאֹ תִּבָעֵי לָךְ דְמַיְיתֵי אָשָם תָּלוּי אֶלָּא כִי תִּבָעֵי לָךְ אַלִּיבָא דְרַבִי שִמְעוֹן מדאשתני לְוְַדַאי אִשְתַּנֵּי לְסָפֵק אוֹ דִלְמָא כִי אִשְתַּנֵּי לְוְַדַאי דְאִשְתַּנֵּי קָרְבָן דִידֵיהּ אֲבָל הָכָא דְלָא אִשְתַּנֵּי קָרְבָן דִידֵיהּ אֵימָא לַיְיתֵי אָשָם תָּלוּי תֵּיקוּ ת״ר מֵעַם הָאָרֶץ פְרָט לְמוּמָר ר״ש בַר יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּוּם ר״ש אֲשֶר לאֹ תֵעָשֶינָה בִשְגָגָה וְְאָשֵם הַשָּב בִּידִיעָתוֹ מֵבִיא קָרְבָן עַל שִגְגָתוֹ לאֹ שָב בִּידִיעָתוֹ אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָן עַל שִגְגָתוֹ מַאי בֵינַיְיהוּ א״ר הַמְנוּנָא מוּמָר לֶאֱכוֹל חֵלֶב וּמֵבִיא קָרְבָן עַל הַדָם אִיכָא בֵינַיְיהוּ מ״ס כֵיוְָן דְּמוּמָר לֶאֱכוֹל חֵלֶב לְדַם נַמִי מוּמָר הָוְֵי ומ״ס לְדַם מִיהָא שַב בִּידִיעָתוֹ הוּא וְְהָא רָבָא אָמַר דְכוּלֵּי עָלְמָא מוּמָר לֶאֱכוֹל חֵלֶב לָא הָוְֵי מוּמָר לְדַם אֶלָּא הָכָא בְאוֹכֶל נְבֵלָה לְתֵאָבוֹן וְְנִתְחַלֵּף לוֹ בְּשׁוּמָן וְְאָכְלוּ קָמִיפַלְגִי מָר סָבַר כֵיוְָן דלתאבון אָכֵיל בְמֵזִיד מוּמָר הוּא ומ״ס כֵיוְָן דְאִילּוּ אַשְכַח דְהֶיתֵּרָא לאֹ אֲכַל דְאִיסּוּרָא לָאו מוּמָר הוּא תָּנוּ רַבָנַן אָכַל חֵלֶב זֶהוּ מוּמָר וְְאֵיזֶהוּ מוּמָר אָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְקָצִים וּרְמָשִים וְְשָתָה יַיִן נֶסֶךְ רַבִי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַלּוֹבֵשׁ כִלְאַיִם אָמַר מַר אָכַל חֵלֶב זֶהוּ מוּמָר וְְאֵיזֶהוּ מוּמָר אוֹכֵל נְבֵילוֹת כו׳ מַאי קָאָמַר אָמַר רַבָה בַר בַר חָנָה א״ר יוֹחָנָן ה״ק אָכַל חֵלֶב לְתֵאָבוֹן הֲרֵי זֶה מוּמָר לְהַכְעִיס הֲרֵי זֶה צְדוֹקִי וְְאֵיזֶהוּ מוּמָר דבסתמו צְדוֹקִי הֱוְֵי אוֹמֵר אוֹכֵל נְבֵילָה וּטְרֵיפָה שְקָצִים וּרְמָשִים וְְשָתָה יַיִן נֶסֶךְ רַבִי יוֹסֵי בְרַבִי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַלּוֹבֵשׁ כִלְאַיִם מַאי בֵינַיְיהוּ אִיכָא בֵינַיְיהוּ כִלְאַיִם דְרַבָנַן מָר סְבַר מִדְאוֹרַיְיתָא הָוְֵי מוּמָר דְרַבָנַן לָא הָוְֵי מוּמָר וּמָר סָבַר כִלְאַיִם כֵיוְָן דִּמְפַרְסֵם אִסוּרֵיהּ אפי׳ בִדְרַבָנַן הָוְֵי מוּמָר פְלִיגִי בָהּ רַב אַחָא וְְרָבִינָא חַד אֲמַר לְתֵאָבוֹן מוּמָר לְהַכְעִיס צְדוֹקִי וְְחַד אָמַר לְהַכְעִיס נַמִי מוּמָר אֶלָּא אֵיזֶהוּ צְדוֹקִי כָל הָעוֹבֵד עֲבוֹדַת כוֹכָבִים מֵיתִיבִי אָכַל פַרְעוֹש אֶחָד אוֹ יַתּוּש אֶחָד ה״ז מוּמָר וְְהָא הָכָא דלהכעיס הוּא וְְקָא קָרֵי לֵיהּ מוּמָר הָתָם דְאָמַר אֶטְעוֹם טַעַם דְאִיסּוּרָא׃ וְְאֵיזֶהוּ נָשִיא זֶה מֶלֶךְ כו׳׃ תָּנוּ רַבָנָן נָשִיא יָכוֹל נְשִיא שֵבֶט כנחשון בֶן עֲמִינָדָב ת״ל מִכָל מִצְוְתֹ ה׳ אֱלהָֹיו וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה׳ אֱלהָֹיו בן עמי. בלשון נקיה הוא, דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה: אמר קרבן דידיה, דכשהוא הדיוט מביא כשנה חו שעירה, והשתא כי נתמנה אל תצורם ואל תתגר בם. ומדלה כתיבה בהו מלחמה ש״מ דחפילו משיח מביא פר ונשיא מביא בעיר: אבל הכא. כי נודע לו על ספק, לערח לח ליעבד להם. ולא עוד אפילו בכירה דקרימיה חב הכתוב פירסמה דנודע לו משנתמנה לספק מלב הכל: דלא אישתני קרבן דידיה. דכתיב (בראשית יט) ומשכב את אביה, ובזעירה כתיב ומשכנ עמו": דעל ספק מטאת קבוע בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביה אפס וקדמתה ארבע דורות. בישראל, עובד תלוי, פו] מודה רבי שמעון דמיימי הםס ישי דוד שלמה, ואילו לעירה לה הוה תלוי, תיקו: מעם הארץ. מביא קרבן בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוס לים ולא כל עם החכן: פרט למומר. שאין מנעמה העמונית: ת״ר ואם נפש אחת מקבלין מידו: אלא הכא באוכל נבילה תחטא בשגגה מעם הארץ. ולא כל ע״ס, לתאבון. דכי אין לו בשר דהיתרה אוכל פרט למשיח, דמשמע דלח יביא כשנה מלב ונבלה, ונתחלף לו לזה חלב בשומן או שעירה כימיד: '] למה לי מעם הארץ. ואכלו דסבור דשומן הוא קח מיפלגי, למעוטי הני, והלח כבר ילח משיח מכלל ולכשנודע לו לחלב הוא כולה להקריב יחיד לידון בפר, ונטיה ילח מכלל יחיד קרבן, ת״ק סבר כיון דלמחבון מכיל במזיד לידון בסעיר: שיכול. כלומר אילו לא מומר הוא ואין מקבלין מידו, וכ״ם נאמר מעם החרן הייתי חומר משיח בר יוסי סבר כיון דבמזיד חי משכמ על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא היתרה לח הכיל איסורא שב מידיעתו פר, ועל שגגת מעשה למודיה יביא כשנה קרינה ביה ולח מומר הוא ומקבלין או שעירה כסדיוט: ת״ל מעם הארץ מידו: קמני אכל חלב שמוטה זה מומר, פרט למשיח. דחינו מנציח בשגגת מעסה והדר מני חיזהו מומר, מחי קאמר: למודה כלל, והיינו דקאמרן בפרק דלעיל להכעים. דאית ליה היתרה ואכיל איסורא: (דף ז:) ילא משיח שאין מטאו בשגגה הרי זה צדוקי. ש'] ושמיטתו לעבודת כוכבים: דהיינו נשגגת מעשה: אלא נשיא הא אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים בשגגת מעשה הוא מייתי 32]. ומחי קה ושתה יין נסך. הואיל והני אוכלין הוו ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא: דברים שהנפש קלה בהס ודאי להכעיס ס״ד אמינא. הואיל ומטה כשהוא הדיוט הוא עושה וסתמו רע" הוא: ר׳ יוסי ניימי כשנה חו שעירה כהדיוט: בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים. קמ״ל. מעס הארן פרטו לנשיא דחינו הרי זה מומר: מאי איכא. בין מ״ק מציה כשנה או שעירה: אלא לרבנן לרבי יוסי בר רבי יהודה, כיון דאמר דאזלי בתר חטאה. ומיימי ודאי כשנה מ״ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי או שעירה, כדמכן חטאו עד שלא נממנו אוכל מלב מה לי לובם כלחיס, אידי ואח״כ נממנו הרי אלו כהדיוטות: מאי וחידי דאורייתא ואסור"]: מ״ק סבר איכא למימר. דממחי קח ממעט לנשיא כלחים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר, דקמני פרט לנשיא: ס״ד אמינא נצטרף. דהיינו ארוג ניה מוט של למר ומוט של חלי זית בחרה למלי זית קמח וליימי פסמיס יחד על פני כולו: ור' יוסי סבר כשנה חו שעירה: קמ״ל. מעס הארן אף הלובם נמי כלאים דרבנן הוי מומר פרט לנשיא דכהאי גוונא לח מנייתי דהיינו חו סוע או טווי חו כוז, דהכי כשנה או שעירה, וכהאי גוונא נמי לא מפרשי רבנן שעטנז סוע טווי וכוז מיימי שעיר דהח לה מלטרפי כלל. כדאמרינן במסכת נדה (דף סח:), ורבנן והוא הדין דמלי למימר סלקא דעתך גזוכ במד מנייהו, מוע שמנפן כחמת אמינה נצטרף ונייתי שעיר, אלא מסוס ועשה מהס לבד, טווי שנטוה כאמת ותכף דקרא קא מישמעי בכשנה או שעירה: בו שתי תכיפות, נוז שארוג אפי׳ מוט כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט אחד של למר בבגד פשתן או חוט אחד ונתמנה ועבר. מנשיאותו והשלימו: של פשתן בבגד למר, דכולהו אסור אכל ספק חלב כשהוא הדיוט. דקל מדרבנן: חד אמר. האוכל חלב ונצילה סבור לשומן הוא: ונתמנה ונודע לתאבון הרי זה מומר: להכעים. דחית לו על ספקו, שנודע לו לאחר שנתמנה ליה היתרה ואפי׳ הכי הכיל איסורא מספק מלב הכל: מהו. מי מיימי הםס לדוקי הוא: אכל פרעוש או יתוש תלוי חו לה: מדאישתני לודאי. דקאמר הרי זה מומר. דהכא ודחי להכעיס ר׳ שמעון דקודם לכן היו סוגגיס שלה קא עביד דלחו מידי דבר מיכל הוא, ידעו אס אכלו כלל ובההוא ליכה הםס וקמני הרי זה מומר ואינו לדוקי, מלוי ״ג] חס נודע להם משנתמנו פטורים וקשיח למאן דאמר להכעיס לדוקי הוא: לפי שנשתנה גופס דהשתח נתמנו, לעולם חימה לך להכעיס לדוקי הוא, ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי והכח היינו טעמה דהוי מומר ולא הוי לקרבן ספק ופטור ואין מציאין ] אפס לדוקי מטוס דקאמר בעינה למיטעס תלוי: או דלמא כי אישתני לודאי. היינו טעמא דחיסורה שמחב לטעוס דבר טעמה דר׳ שמעון דפטר מסוס דחיסתני אסור, ולא להכעיס קח עביד: