יא.כהן משיחפרק שלישיהוריות

מה  הוא דלא הא צעורי צערינהו ואילו צעירה  דקרייה בן עמי א״ל אל תצורם ואל תתגר  בם כלל אפילו צעורי לא א״ר חייא בר  אבין א״ר יהושע בן קרחה לעולם יקדים  אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת  שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה  ארבע דורות למלכות תנו רבנן מעם  הארץ פרט למשיח מעם הארץ פרט לנשיא  והלא כבר יצאו משיח לידון בפר נשיא  לידון בשעיר שיכול משיח על העלם דבר  עם שגגת מעשה מביא פר על שגגת מעשה  לחודיה מביא כשבה ושעירה ת״ל מעם  הארץ פרט למשיח מעם הארץ פרט לנשיא  תינח משיח אלא נשיא בשגגת מעשה הוא  דמייתי אמר רב זביד משמיה דרבא הכא  במאי עסקינן כגון שאכל כזית חלב כשהוא  הדיוט ונתמנה ואח״כ נודע לו סלקא דעתך  אמינא נייתי כשבה או שעירה קמ״ל הניחא  לר״ש דאזל בתר ידיעה אלא לרבנן דאזלו  בתר חטאה מאי איכא למימר אלא אמר רב  זביד משמיה דרבא הכא במאי עסקינן כגון  שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה  והשלימו ואח״כ נודע לו סלקא דעתך אמינא  נצטרף ונייתי כשבה או שעירה קמ״ל בעא  מיניה רבא מרב נחמן נשיאות מהו שתפסיק  היכי דמי כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא  הדיוט ונתמנה ועבר והשלימו התם הוא  דלא מצטרף דאכליה פלגא כשהוא הדיוט  ופלגא כשהוא נשיא אבל הכא דאידי ואידי  כשהוא הדיוט אכליה מצטרף או דלמא לא  שנא מאי תפשוט ליה מהא דאמר עולא  א״ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר  וחזר בו הואיל ונדחה ידחה הכי השתא  מומר לאו בר אתויי קרבן הוא האי בר  אתויי קרבן הוא בעא מיניה רבי זירא מרב  ששת אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה  ונודע לו על ספקו מהו אליבא דרבנן דאזלי  בתר חטאה לא תבעי לך דמייתי אשם  תלוי אלא כי תבעי לך אליבא דרבי שמעון  מדאשתני לודאי אשתני לספק או דלמא כי  אשתני לודאי דאשתני קרבן דידיה אבל  הכא דלא אשתני קרבן דידיה אימא לייתי  אשם תלוי תיקו ת״ר מעם הארץ פרט  למומר ר״ש בר יוסי אומר משום ר״ש אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב בידיעתו מביא קרבן על  שגגתו לא שב בידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו מאי בינייהו א״ר המנונא מומר לאכול חלב ומביא  קרבן על הדם איכא בינייהו מ״ס כיון דמומר לאכול חלב לדם נמי מומר הוי ומ״ס לדם מיהא שב בידיעתו  הוא והא רבא אמר דכולי עלמא מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם אלא הכא באוכל נבלה לתאבון  ונתחלף לו בשומן ואכלו קמיפלגי מר סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ומ״ס כיון דאילו אשכח  דהיתרא לא אכל דאיסורא לאו מומר הוא תנו רבנן אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אכל נבילות  וטריפות שקצים ורמשים ושתה יין נסך רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים אמר מר אכל חלב זהו  מומר ואיזהו מומר אוכל נבילות כו׳ מאי קאמר אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן ה״ק אכל חלב לתאבון  הרי זה מומר להכעיס הרי זה צדוקי ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי הוי אומר אוכל נבילה וטריפה שקצים  ורמשים ושתה יין נסך רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הלובש כלאים מאי בינייהו איכא בינייהו כלאים  דרבנן מר סבר מדאורייתא הוי מומר דרבנן לא הוי מומר ומר סבר כלאים כיון דמפרסם אסוריה אפי׳ בדרבנן  הוי מומר פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר לתאבון מומר להכעיס צדוקי וחד אמר להכעיס נמי מומר אלא  איזהו צדוקי כל העובד עבודת כוכבים מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד ה״ז מומר והא הכא דלהכעיס  הוא וקא קרי ליה מומר התם דאמר אטעום טעם דאיסורא׃ ואיזהו נשיא זה מלך כו׳׃ תנו רבנן נשיא יכול  נשיא שבט כנחשון בן עמינדב ת״ל מכל מצות ה׳ אלהיו ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה׳ אלהיו  בן עמי. בלשון נקיה הוא, דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה: אמר  קרבן דידיה, דכשהוא הדיוט מביא כשנה חו שעירה, והשתא כי נתמנה  אל תצורם ואל תתגר בם. ומדלה כתיבה בהו מלחמה ש״מ דחפילו משיח מביא פר ונשיא מביא בעיר: אבל הכא. כי נודע לו על ספק,  לערח לח ליעבד להם. ולא עוד אפילו בכירה דקרימיה חב הכתוב פירסמה דנודע לו משנתמנה לספק מלב הכל: דלא אישתני קרבן דידיה.  דכתיב (בראשית יט) ומשכב את אביה, ובזעירה כתיב ומשכנ עמו": דעל ספק מטאת קבוע בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביה אפס  וקדמתה ארבע דורות. בישראל, עובד  תלוי, פו] מודה רבי שמעון דמיימי הםס  ישי דוד שלמה, ואילו לעירה לה הוה  תלוי, תיקו: מעם הארץ. מביא קרבן  בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוס לים  ולא כל עם החכן: פרט למומר. שאין  מנעמה העמונית: ת״ר ואם נפש אחת  מקבלין מידו: אלא הכא באוכל נבילה  תחטא בשגגה מעם הארץ. ולא כל ע״ס,  לתאבון. דכי אין לו בשר דהיתרה אוכל  פרט למשיח, דמשמע דלח יביא כשנה  מלב ונבלה, ונתחלף לו לזה חלב בשומן  או שעירה כימיד: '] למה לי מעם הארץ.  ואכלו דסבור דשומן הוא קח מיפלגי,  למעוטי הני, והלח כבר ילח משיח מכלל  ולכשנודע לו לחלב הוא כולה להקריב  יחיד לידון בפר, ונטיה ילח מכלל יחיד  קרבן, ת״ק סבר כיון דלמחבון מכיל במזיד  לידון בסעיר: שיכול. כלומר אילו לא  מומר הוא ואין מקבלין מידו, וכ״ם  נאמר מעם החרן הייתי חומר משיח  בר יוסי סבר כיון דבמזיד חי משכמ  על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא  היתרה לח הכיל איסורא שב מידיעתו  פר, ועל שגגת מעשה למודיה יביא כשנה  קרינה ביה ולח מומר הוא ומקבלין  או שעירה כסדיוט: ת״ל מעם הארץ  מידו: קמני אכל חלב שמוטה זה מומר,  פרט למשיח. דחינו מנציח בשגגת מעסה  והדר מני חיזהו מומר, מחי קאמר:  להכעים. דאית ליה היתרה ואכיל איסורא:  למודה כלל, והיינו דקאמרן בפרק דלעיל  (דף ז:) ילא משיח שאין מטאו בשגגה  הרי זה צדוקי. ש'] ושמיטתו לעבודת כוכבים:  דהיינו נשגגת מעשה: אלא נשיא הא  אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים  בשגגת מעשה הוא מייתי 32]. ומחי קה  ושתה יין נסך. הואיל והני אוכלין הוו  ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא:  דברים שהנפש קלה בהס ודאי להכעיס  ס״ד אמינא. הואיל ומטה כשהוא הדיוט  הוא עושה וסתמו רע" הוא: ר׳ יוסי  ניימי כשנה חו שעירה כהדיוט:  בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים.  קמ״ל. מעס הארן פרטו לנשיא דחינו  הרי זה מומר: מאי איכא. בין מ״ק  מציה כשנה או שעירה: אלא לרבנן  לרבי יוסי בר רבי יהודה, כיון דאמר  דאזלי בתר חטאה. ומיימי ודאי כשנה  מ״ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי  אוכל מלב מה לי לובם כלחיס, אידי  או שעירה, כדמכן חטאו עד שלא נממנו  ואח״כ נממנו הרי אלו כהדיוטות: מאי  וחידי דאורייתא ואסור"]: מ״ק סבר  איכא למימר. דממחי קח ממעט לנשיא  כלחים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר,  דקמני פרט לנשיא: ס״ד אמינא נצטרף.  דהיינו ארוג ניה מוט של למר ומוט של  חלי זית בחרה למלי זית קמח וליימי  פסמיס יחד על פני כולו: ור' יוסי סבר  כשנה חו שעירה: קמ״ל. מעס הארן  אף הלובם נמי כלאים דרבנן הוי מומר  פרט לנשיא דכהאי גוונא לח מנייתי  דהיינו חו סוע או טווי חו כוז, דהכי  כשנה או שעירה, וכהאי גוונא נמי לא  מפרשי רבנן שעטנז סוע טווי וכוז  מיימי שעיר דהח לה מלטרפי כלל.  כדאמרינן במסכת נדה (דף סח:), ורבנן  והוא הדין דמלי למימר סלקא דעתך  גזוכ במד מנייהו, מוע שמנפן כחמת  אמינה נצטרף ונייתי שעיר, אלא מסוס  ועשה מהס לבד, טווי שנטוה כאמת ותכף  דקרא קא מישמעי בכשנה או שעירה:  בו שתי תכיפות, נוז שארוג אפי׳ מוט  כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט  אחד של למר בבגד פשתן או חוט אחד  ונתמנה ועבר. מנשיאותו והשלימו:  של פשתן בבגד למר, דכולהו אסור  אכל ספק חלב כשהוא הדיוט. דקל  מדרבנן: חד אמר. האוכל חלב ונצילה  סבור לשומן הוא: ונתמנה ונודע  לתאבון הרי זה מומר: להכעים. דחית  לו על ספקו, שנודע לו לאחר שנתמנה  ליה היתרה ואפי׳ הכי הכיל איסורא  מספק מלב הכל: מהו. מי מיימי הםס  לדוקי הוא: אכל פרעוש או יתוש  תלוי חו לה: מדאישתני לודאי. דקאמר  הרי זה מומר. דהכא ודחי להכעיס  ר׳ שמעון דקודם לכן היו סוגגיס שלה  קא עביד דלחו מידי דבר מיכל הוא,  ידעו אס אכלו כלל ובההוא ליכה הםס  וקמני הרי זה מומר ואינו לדוקי,  מלוי ״ג] חס נודע להם משנתמנו פטורים  וקשיח למאן דאמר להכעיס לדוקי הוא:  לפי שנשתנה גופס דהשתח נתמנו,  לעולם חימה לך להכעיס לדוקי הוא,  ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי  והכח היינו טעמה דהוי מומר ולא הוי  לקרבן ספק ופטור ואין מציאין ] אפס  לדוקי מטוס דקאמר בעינה למיטעס  תלוי: או דלמא כי אישתני לודאי. היינו  טעמא דחיסורה שמחב לטעוס דבר  טעמה דר׳ שמעון דפטר מסוס דחיסתני  אסור, ולא להכעיס קח עביד: מה