יב.כהן משיחפרק שלישיהוריות

אימא  ומי הוה שמן המשחה והתניא משנגנז  ארון נגנז שמן המשחה וצנצנת המן ומקלו  של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו  פלשתים דורון לישראל שנאמר ואת כלי  הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז  מצדו ושלחתם אותו והלך ומי גנזו יאשיהו  מלך יהודה גנזו שראה שכתוב בתורה יולך  ה׳ אותך ואת מלכך וגו׳ צוה וגנזום שנאמר  ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים  לה׳ תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה  בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף  עתה עבדו את ה׳ אלהיכם ואת עמו ישראל  ואמר רבי אלעזר אתיא שם שם אתיא  משמרת משמרת אתיא דורות דורות  אמר רב פפא באפרסמא דכיא ת״ר כיצד  מושחין את המלכים כמין נזר ואת הכהנים  כמין כי מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר  גדא כמין כף יוני תני חדא בתחלה מוצקין  שמן על ראשו ואח״כ נותנין לו שמן בין ריסי  עיניו ותניא אחריתי בתחלה נותנין לו שמן  בין ריסי עיניו ואח״כ מוצקים לו שמן על ראשו  תנאי היא איכא דאמרי משיחה עדיפא ואיכא  דאמרי יציקה עדיפא מ״ט דמאן דאמר יציקה  עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה על  ראש אהרן וימשח אותו לקדשו ומאן דאמר  משיחה עדיפא מ״ט קסבר שכן אתה מוצא  אצל כלי שרת והכתיב ויצוק ובסוף וימשח  הכי קאמר מאי טעם ויצוק משום דוימשח  ת״ר כשמן הטוב [ וגו׳ ] יורד על הזקן זקן  אהרן וגו׳ כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו אמר רב פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות  לו בעיקר זקנו ועל דבר זה היה משה דואג אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה יצתה בת קול  ואמרה כשמן הטוב וגו׳ כטל חרמון מה טל חרמון אין בו מעילה אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין  בו מעילה ועדיין היה אהרן דואג אמר שמא משה לא מעל אבל אני מעלתי יצתה בת קול ואמרה לו  הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת ת״ר אין מושחים את  המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם שנא׳ ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם [ וגו׳  ] והורדתם אותו אל גיחון אמר רבי אמי האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא ניתלי שרגא  בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך נהוריה נידע דמסיק  שתיה ומאן דבעי למיעבד בעיסקא ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח לירבי תרנגולא אי שמין ושפר  מצלח האי מאן דבעי למיפק [ לאורחא ] ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא ניקום בביתא דחברא  אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר ואתי לביתא ולאו מלתא היא דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה  אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא [ לעולם ] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא  כרתי וסילקא ותמרי אמר להו רב משרשיא לבריה כי בעיתו מיעל ומיגמרי קמי רבייכו גרסו מתניתא  ועלו לקמי רבייכו וכי יתביתו קמיה חזו לפומיה דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך וכי גרסיתו גרסו  על נהרא דמיא דכי היכי דמשכן מיא משכן שמעתתייכו ותיבו אקילקלי דמתא מחסיא ולא תיבו  אפדני דפומבדיתא טב גלדנא סריא [ דמתא מחסיא למיכל ] מכותחא דרמי כיפי רמה קרני באלהי  רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך  לא נמשכה מלכותן׃ המשוח בשמן המשחה וכו׳׃ ת״ר משיח יכול מלך ת״ל כהן אי כהן יכול מרובה  בגדים ת״ל משיח אי משיח יכול משוח מלחמה תלמוד לומר והכהן המשיח שאינו משיח על גביו מאי  משמע כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך הכא נמי המשיח המיומן שבמשוחים אמר מר משיח יכול  מלך מלך פר הוא דמייתי שעיר הוא דמייתי איצטריך ס״ד אמינא על שגגת מעשה יביא שעיר על העלם  דבר יביא פר קמ״ל׃ אין בין משוח בשמן המשחה כו׳׃ מתניתין דלא כרבי מאיר דאי ר״מ הא תניא  מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דברי ר״מ ולא הודו לו חכמים מ״ט דר״מ דתניא משיח אין לי  אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין תלמוד לומר הכהן המשיח במאי אוקימתיה כרבנן  ומי הוה שמן המשחה. בימי יהואמז, דקמני ויהואמז נמשח מפני יהויקים: גיחון. אלמח בעי משימה על המעיין"]: ניתלי. ידליק: אי משוך  והתניא משנגנז הארון וכו'. מדכתיב משימו בארגז מלדו דארגז בלד נהוריה. שדולק כל זמן שהשמן בתוכו: לירבי תרנגולא. על מס הסוח  ארון קאי הלמח בהדי ארון נגנז, ומדקאמר יאשיהו תנו את חלון ה׳  עיסקה: שמין ושפיר. שמשמנת ומסכמת: ביתא דחברא. בית  בבית וגו׳ משמע שלוה לגומזו: אין לכם משא בכתף. ואמריקן במסכת  משוך: ולאו מילתא היא. דזימנה דחף על גב דלית ליה בבואה דבבואה  שקלים אמר להם הס גולה עמכם שוב  הדר חתי, ואפי׳ יפ] הכי לח ליעבד הכי  אינכם מחזירין אותו בכתפיכס, לוה  דדלמה לא מזי בבואה לבבואה חלשה  לגוכזו: אתיא שם שם. דכתיב בארון  דעתיה ומתרע מזליה ולא הדר חמי  וכועדתי לך שס ודברמי אתך מעל הכפורת  [מטוס דמיתרע מזליהע], דאי לא הוס  וגו׳ וכתיב ונועדמי שמה לבני ישראל,  עביד הכי לא הוה מיתרע מזליה והדר  וכתיב בלכלנת המן ותן שמה מלח  אמין, הלכך לח ליעביד: קרא ורוביא  העומר מן, מה ארון נגנז אף לכלכת  כרתי וסילקא ותמרי. דהני גדלי לעגל  סמן נגנז: אתיא דורות דורות. דכתיב  טופי משחר ירקות. קרא דלעת, רוביה  כלכלנת המן והנח אותו לפני ה׳ למשמרת  תלתן: גרסו מתניתא. מעיקרה, כי היכי  לדורותיכם, וכתיב בשמן המסמה שמן  דמסוי מרגלא מילתא בפומייכו ומהוון  משמת קדם יהיה זה לי לדורותיכם, מה  ידעין למשחל ליה: ממשכן שמעתא.  לכלכת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז:  דלח ליפסוק מפומייכו כמעין זה שמוסך  משמרת משמרת. דכתיב כלכלנת המן  והולך: דמתא מחסיא. הוו תלמידי  דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם, וכתיב  חכמים ראויים להוראה ותרבות יפה  במקלו של אהרן למשמרת לחות לבני  היה בהם, אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות  מרי וגו׳, מה לכלנת המן נגנז אף מקלו  מעליה כל כך, וקאמר ליה מוטב לו לדור  של אהרן נגנז: אמר רב פפא באפרסמא  נחשפה במתח מחסיה מלדור באפדנה  בפומבדיתא: גילדנא סריא. מוטב לאכול  דכיא. משמו את יהואמז: כמין נזר.  דהדר ליה הודרני נחלבעתיה ככלילה  דג קטן מוסרמ, כדאמרינן נפ״ק דמו״ק  (כזה]): כמין כף יוני, שמתחיל למסוק  (דף יא.) כוורה סמוך למיסרחיה מעלי:  באלבעו בין ריסי עיניו, ומוסך אלבעו  מכותחא דרמי כיפי. אפילו מכוממ שהוא  על הרחם והולך עד שמגיע לעורף, ככף  משובח ומזק שמשבר את האבן כשסופכיס  יוני כזה - טו]: נותנין לו שמן בין ריסי  הימנו חעפ״כ לח מחכל הימנו,  עיניו.  ושס מושמיס לכהן כמין  כדאמרינן בפרק (ערבי פסחים) [ואלו  כף יוני כדפריםנה: מאן דאמר יציקה  עוצרין (פסחים מ״נ)] שלשה דברים נאמרו  עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה.  בכוממ מטומטם את הלב וכו'. כיפי סלעים,  וסדר וימסח: שכן אתה מוצא אצל כלי  כדמתרגמינן סלע כיפה. חית דמפרסי  שרת. דהוה משימה ולא יליקה: מה  מוטב מאכל גילדנה סריה שאין דמיהס  טעם ויצוק משום דוימשה. כבר: כשהוא  יקרים, מכותמ שאוכלים אותו עשירים  מספר. כשהיה מדבר עם אחרים:  ושרים הדרים ברמי כיפי כלומ׳ במגדלים  עולות ויושבות. בעקרי "] זקנו כדי שלא  וחומות גדולות, לפי שדמיהס יקריס: אם  יפלו: שמא ח״ו מעלתי בשמן המשחה.  הכהן המשיח כל] יכול מלך. יביא פר שהיה  שנגעתי בו כשהלנסתיו: ואני מעלתי.  משוח, מ״ל כהן: המיומן שבמשוחים.  שמח נפל עלי מן השמן במקום שאין ראוי  דהיינו כהן גדול: מרוצה בגדים מנין  למשימה ומעלתי: והורדתם אותו אל  תלמוד לומר והציח "ג] הכהן המשיח: אימא