יב׃כהן משיחפרק שלישיהוריות

פר  אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר  אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה אתאן  לרבי מאיר דתניא אירע בו פסול בכהן  גדול ועבר ומינו כהן אחר תחתיו הראשון  חוזר לעבודתו והשני כל מצות כהונה עליו  דברי ר״מ [ רבי יוסי אומר ראשון חוזר  לעבודתו ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא  לכהן הדיוט ] אמר רבי יוסי מעשה ביוסף  בן אילים מצפורי שאירע בו פסול בכהן גדול  (ועבר ומינו אחר תחתיו ולא הניחוהו אחיו  הכהנים להיות לא כהן גדול ולא כהן הדיוט  ) כהן גדול משום איבה כהן הדיוט משום  מעלין בקדש ואין מורידין רישא רבנן  וסיפא ר״מ אמר רב חסדא אין רישא רבנן  וסיפא ר״מ רב יוסף אמר רבי היא ונסיב לה  אליבא דתנאי רבא אמר ר״ש היא וסבר לה  כר״מ בחדא ופליג עליה בחדא דתניא  דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט אלו  הם פר הבא על כל המצות ופר יוה״כ  ועשירית האיפה ולא פורע ולא פורם אבל  הוא פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה ואין  מטמא לקרובים ומוזהר על הבתולה ואסור  באלמנה ומחזיר את הרוצח ומקריב אונן  ואינו אוכל [ ואינו חולק ] מקריב חלק בראש  ונוטל חלק בראש ומשמש בשמונה כלים  וכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא  בו ופטור על טומאת מקדש וקדשיו וכולן נוהגין במרובה בגדים חוץ מפר המביא על כל המצות  וכולן נוהגין במשיח שעבר חוץ מפר יוה״כ ועשירית האיפה וכולן אין נוהגין במשוח מלחמה חוץ מה׳  דברים האמורים בפרשה לא פורע ולא פורם ואין מטמא לקרובים ומוזהר על הבתולה ואסור באלמנה  ומחזיר את הרוצח דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אינו מחזיר והאי ממאי דר״ש היא א״ר פפא  מאן שמעת ליה דאמר פטור על טומאת מקדש וקדשיו ר״ש׃ חוץ מה׳ דברים האמורים בפרשה׃  מה״מ דת״ר והכהן הגדול מאחיו זה כהן גדול אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה משוח מלחמה  ומלא את ידו ללבוש את הבגדים זה מרובה בגדים על כולן הוא אומר ראשו לא יפרע ובגדיו לא  יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא יכול יהו כולן מקריבין אוננים ת״ל כי נזר שמן משחת אלהיו  עליו עליו ולא על חבירו ואחר שחלקו הכתוב יכול לא יהא מצווה על הבתולה ת״ל והוא כתנאי והוא אשה  בבתוליה יקח אחר שחלק הכתוב ריבה דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אין לי אלא שעבר מחמת קריו  מחמת מומין מנין ת״ל והוא בעא מיניה רבא מרב נחמן משיח שנצטרע מהו באלמנה מידחא דחי או מיפטר  פטר לא הוה בידיה זימנין הוי יתיב רב פפא וקמבעיא ליה א״ל הונא בריה דרב נחמן לרב פפא תנינא אין לי  אלא שעבר מחמת קריו עבר מחמת מומין מנין ת״ל והוא קם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה׃  מתני׳ כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל וההדיוט לא  מקריב ולא אוכל׃ גמ׳ אמר [ רב ] למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש ושמואל אמר למטה  למטה מקמי שפה למעלה למעלה מקמי שפה וזה וזה בצואר מיתיבי על כל המתים כולן רצה  מבדיל קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל קמי שפה שלו על אביו ועל אמו מבדיל כיון דבעלמא הוי  קרע קרי כאן בגדיו לא יפרום שמואל כרבי יהודה סבירא ליה דאמר כל קרע שאינו מבדיל שפה  שלו אינו אלא קרע של תפלות ומי אית ליה לר״י קריעה בכהן גדול והא תניא אילו נאמר ראש  לא יפרע ובגד לא יפרום הייתי אומר בראש ובגד של סוטה הכתוב מדבר ת״ל את ראשו לא יפרע  ובגדיו לא יפרום שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר דברי רבי יהודה רבי ישמעאל אומר אינו פורם כדרך  שבני אדם פורמין אלא הוא מלמטה וההדיוט מלמעלה שמואל סבר לה כר״י בחדא ופליג עליה בחדא׃  מתני׳ כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו פר המשיח ופר  העדה עומדים פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו׃ גמ׳ מנא הני מילי אמר אביי דאמר קרא  מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד ( למה לי ) מכדי כתיב עולת הבקר עולת התמיד למה לי  הכי קאמר רחמנא כל דתדירה קדמה׃ וכל המקודש מחבירו הוא קודם את חבירו׃ מנלן דתנא דבי  רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון׃  אימא סיפא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר. דהיינו שני: אלא פר  מומו. דאינו חוזר לעבודתו מפני המוס, מכין שמלווה על הבתולה תלמוד  יום הכפורים ועשירית האיפה. למשל ראשון הן באין, הח לכל שאר  לומר והוא: משיח שנצטרע. כלומר כהן גדול שנלטרע מהו באלמנה:  דבריהס זה וזה שוין, דשני נמי כל מלות כהונה גדולה עליו: אתאן לרבי מי אמרינן כהונה גדולה מדמה דמי להשי מחלמנה, או דלמא כהונה  מאיר דתניא וכו׳. עבר דברייתא לח דמי לשעבר דמתניתין: רבי  גדולה מיפטר פטר ליה להחי מחלמנה, וכי כלטרע דליכא כהונה גדולה  היא ונסיב לה אליבא דתנאי. נמלה  לח פטר ומותר בחלמנה טי]: עבר מחמת  סבר לה כרבי מאיר וסתמה כרצי מחיר,  מומו מנין תלמוד לומר והוא. דאפילו  וברישה סבר לה כרבנן וסתמה כרבנן:  עצר ראשון מחמת מומו אסור באלמנה,  רבי שמעון סבר לה כרבי מאיר בחדא.  וכי כלטורע אין לך מוס גדול מזה ושמעי׳  דכהן שעבר השני ] כל מלות כהונה עליו  מינה דאפילו הכי אסור באלמנה: למטה  מון מפר יוה״כ ועשירית בחיפה: ופליג  למטה ממש. דהיינו בשפת מלוקו:  עליה בחדא. דחילו רבי מאיר סבר  למעלה למעלה ממש. בלוחכ בשפה  מרוצה בגדים מניח פר הנח על כל  במפתח חלוקו: למטה מקמי שפה.  המלצות " דהיינו פר העלם דבר של לבור,  מקורעין למטה מספה לפיו שהוא למטה  ואילו ר׳ שמעון סבר דאינו מביא פר  מבית הלוחכ: למעלה מקמי שפה.  הבא על כל המצות, כדתכן אין בין משומ  שקורעין בית הלוחכ ממם: כיון דבעלמא  בשמן המשחה למכונה בגדים אלא פר  הוי קרע. דחס כזה אינו מבדיל חלה  הנח על כל המלות: ונוטל חלק בראש.  קולעין ] למטה מספה וילח ידי קריעה,  אע״פ שאינו מקריב: ומשמש בח׳ כלים.  אם כן כהן גדול היכי מלי קרע למטה  והסליוט נד׳: וכולם נוהגין במשיח  מקמי שפה קרי כאן בגדיו לא יפרוס:  שעבר. דהיינו שני: חוץ מפר יוה״כ  אינו אלא קרע של תפלות. דנעלמה  ועשירית האיפה. דאין בין כהן המסמם  לא יצא ידי קריעה, הלכך מותר בכהן  לכהן שעבר אלא פר יוה״כ ועשירים  גדול: בראש ובגד של סוטה. דכתיב  סחיפה: מאן שמעת ליה דאמר פטור  ופרע את רחם האשה (במדבר ה), ומגן  על טומאת מקדש וקדשיו רבי שמעון "ג]:  במס' סוטה (דף ז.) הכהן אוחז בבגדיה  ת״ל כי נזר שמן משחת (קדש) אלהיו עליו  אס נקרעו נקרעו וחס נפרמו נפרמו:  7] ולא על משיח חבירו. למעוטי מסומ  שמואל סבר לה בחדא כרבי יהודה.  מלחמה דאין מקריב אוכן, אצל כהן גדול  דכל שאינו מבדיל מקמי שפה הוי קרע  מקריב מוכן בין מרוצה בגדים ובין  של תפלות: ופליג עליה בחדא. דאילו  ראשון שחוזר לעבודה ואפילו שני מפני  רבי יהודה סבר דכהן גדול אינו מפריעה  שהן בכלל כהונה [גדולה], לאפוקי מסומ  ופרימה כל עיקר, ושמואל סבר דפורס  מלחמה דלאו בכלל כהונה גדולה הוא:  מלמטה למטה מקמי ספה: " למה לי  ואחר שחלקו הכתוב. למשות מלחמה  למכתב אשר לעולת התמיד. אלא לכל  שאינו מקריב חוכן ככהן גדול יכול לא  דתדירה בכל מקום היא קדמה, דוס בנה  יהח מלווה על הבתולה: אלא שעבר  חב דבכל מקום תדיר קודס, דמשמע אשר  מחמת קריו. דהוי כהן גדול מעליה  לעולת התמיד שהיתה כבר: לפתוח ראשון.  שהכי חוזר לעבודתו הוא: עבר מחמת  לקרות בתוכה: ולברך ראשון. מזמון: פרסת