Орайот 12b

פַר אֵימָא סֵיפָא אֵין בֵין כהֵֹן מְשַמֵש לְכהֵֹן שֶעָבַר אֶלָּא פַר יוֹם הַכִפוּרִים וְַעֲשִירִית הָאֵיפָה אֲתָאן לְרַבִי מֵאִיר דְתַנְיָא אֵירַע בוֹ פְסוּל בְכהֵֹן גָּדוֹל וְְעָבַר וּמִינּוּ כהֵֹן אַחֵר תַּחְתָּיו הָרִאשוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וְְהַשֵּנִי כָל מִצְוֹת כְהוּנָּה עָלָיו דִבְרֵי ר״מ [ רַבִי יוֹסֵי אוֹמֵר רִאשוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וְְשֵנִי אֵינוֹ רָאוּי לאֹ לְכהֵֹן גָּדוֹל וְְלאֹ לְכהֵֹן הֶדְיוֹט ] אָמַר רַבִי יוֹסֵי מַעֲשֶה בְיוֹסֵף בֶן אֵילִים מִצִּפּוֹרִי שֶאֵירַע בוֹ פְסוּל בְכהֵֹן גָּדוֹל (ועבר ומינו אחר תחתיו ולא הניחוהו אחיו הכהנים להיות לא כהן גדול ולא כהן הדיוט ) כהֵֹן גָּדוֹל מִשּוּם אֵיבָה כהֵֹן הֶדְיוֹט מִשּוּם מַעֲלִין בַקּדֶֹש וְְאֵין מוֹרִידִין רֵישָא רַבָנַן וְְסֵיפָא ר״מ אָמַר רַב חִסְדָא אִין רֵישָא רַבָנַן וְְסֵיפָא ר״מ רַב יוֹסֵף אָמַר רַבִי הִיא וּנְסֵיב לָהּ אַלִּיבָא דְתַנָּאֵי רָבָא אֲמַר ר״ש הִיא וְְסָבַר לָהּ כר״מ בַחֲדָא וּפָלֵיג עֲלֵיהּ בַחֲדָא דְתַנְיָא דְבָרִים שֶבֵין כהֵֹן גָּדוֹל לְכהֵֹן הֶדְיוֹט אֵלּוּ הֵם פַר הַבָא עַל כָל הַמִצְוֹת וּפַר יוה״כ וְַעֲשִירִית הָאֵיפָה וְְלאֹ פוֹרֵעַ וְְלאֹ פוֹרֵם אֲבָל הוּא פוֹרֵם מִלְּמַטָּה וְְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה וְְאֵין מְטַמָא לַקְּרוֹבִים וּמוּזְהָר עַל הַבְתוּלָה וְְאָסוּר בְאַלְמָנָה וּמַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ וּמַקְרִיב אוֹנֵן וְְאֵינוֹ אוֹכֵל [ וְְאֵינוֹ חוֹלֵק ] מַקְרִיב חֵלֶק בְראֹש וְְנוֹטֵל חֵלֶק בְראֹש וּמְשַמֵש בִשְמוֹנֶה כֵלִים וְְכָל עֲבוֹדַת יוֹם הַכִפוּרִים אֵינָהּ כְשֵרָה אֶלָּא בוֹ וּפָטוּר עַל טוּמְאַת מִקְדָש וְְקָדָשָיו וְְכוּלָּן נוֹהֲגִין בִמְרוּבֶה בְגָדִים חוּץ מִפָר הַמֵבִיא עַל כָל הַמִצְוֹת וְְכוּלָּן נוֹהֲגִין בְמָשִיחַ שֶעָבַר חוּץ מִפָר יוה״כ וְַעֲשִירִית הָאֵיפָה וְְכוּלָּן אֵין נוֹהֲגִין בִמְשוּחַ מִלְחָמָה חוּץ מה׳ דְבָרִים הָאֲמוּרִים בַפָרָשָה לאֹ פוֹרֵעַ וְְלאֹ פוֹרֵם וְְאֵין מְטַמָא לַקְּרוֹבִים וּמוּזְהָר עַל הַבְתוּלָה וְְאָסוּר בְאַלְמָנָה וּמַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ דִבְרֵי רַבִי יְהוּדָה וְַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מַחֲזִיר וְְהַאי מִמַאי דר״ש הִיא א״ר פַפָא מַאן שָמְעַתְּ לֵיהּ דְאָמַר פָטוּר עַל טוּמְאַת מִקְדָש וְְקָדָשָיו ר״ש׃ חוּץ מה׳ דְבָרִים הָאֲמוּרִים בַפָרָשָה׃ מה״מ דת״ר וְְהַכהֵֹן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו זֶה כהֵֹן גָּדוֹל אֲשֶר יוּצַק עַל ראֹשוֹ שֶמֶן הַמִשְחָה זֶה מְשוּחַ מִלְחָמָה וּמָלֵא אֶת יּדוּ לִלְבוֹש אֶת הַבְגָדִים זֶה מְרוּבֵה בְגָדִים עַל כוּלָּן הוּא אוֹמֵר ראֹשוֹ לאֹ יִפָרַע וּבְגָדָיו לאֹ יפרום וְְעַל כָל נַפְשוֹת מֵת לאֹ יָבאֹ יָכוֹל יְהוּ כוּלָּן מַקְרִיבִין אוֹנְנִים ת״ל כִי נֵזֶר שֶמֶן מִשְחַת אֱלהָֹיו עָלָיו עָלָיו וְְלאֹ עַל חֲבֵירוֹ וְְאַחֵר שֶחָלְקוּ הַכָתוּב יָכוֹל לאֹ יְהֵא מְצוּוֶּה עַל הַבְתוּלָה ת״ל וְְהוּא כְתַנָּאֵי וְְהוּא אִשָּה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח אַחַר שֶחִלֵּק הַכָתוּב רִיבָה דִבְרֵי רַבִי יִשְמָעֵאל רַבִי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵין לִי אֶלָּא שֶעָבַר מֵחֲמַת קִרְיוֹ מֵחֲמַת מוּמִין מִנַּיִן ת״ל וְְהוּא בְעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן מָשִיחַ שֶׁנִּצְטָרֵעַ מַהוּ בְאַלְמָנָה מִידְחָא דָחֵי אוֹ מִיפְטַר פָטַר לָא הֲוְָה בִידֵיהּ זִימְנִין הָוְֵי יָתִיב רַב פַפָא וְקָמִבָּעְיָא לֵיהּ א״ל הוּנָא בְרֵיהּ דְרַב נַחְמָן לְרַב פַפָא תָּנֵינָא אֵין לִי אֶלָּא שֶעָבַר מֵחֲמַת קִרְיוֹ עָבַר מֵחֲמַת מוּמִין מִנַּיִן ת״ל וְְהוּא קָם נַשְקֵיהּ בְרֵישֵיהּ וְְיָהִיב לֵיהּ בְרַתֵּיהּ׃ מתני׳ כהֵֹן גָּדוֹל פוֹרֵם מִלְּמַטָּה וְְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה כהֵֹן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְְלאֹ אוֹכֵל וְְהַהֶדְיוֹט לאֹ מַקְרִיב וְְלאֹ אוֹכֵל׃ גמ׳ אָמַר [ רַב ] לְמַטָּה לְמַטָּה מַמָש לְמַעְלָה לְמַעְלָה מַמָש וּשְמוּאֵל אָמַר לְמַטָּה לְמַטָּה מִקַּמֵי שָפָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִקַּמֵי שָפָה וְְזֶה וְָזֶה בְצַוַּאר מֵיתִיבִי עלֹ כָל הַמֵתִים כוּלָּן רָצָה מַבְדִיל קַמֵי שָפָה שֶלּוֹ רָצָה אֵינוֹ מַבְדִיל קַמֵי שָפָה שֶלּוֹ עַל אָבִיו וְְעַל אִמוֹ מַבְדִיל כֵיוְָן דִבְעָלְמָא הָוְֵי קָרַע קְרֵי כָאן בְגָדָיו לאֹ יפרום שְמוּאֵל כְרַבִי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ דְאָמַר כָל קָרַע שֶאֵינוֹ מַבְדִיל שָפָה שֶלּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא קָרַע שֶל תְפִלּוֹת וּמִי אִית לֵיהּ לר״י קְרִיעָה בְכהֵֹן גָּדוֹל וְְהָא תַּנְיָא אִילּוּ נֶאֱמַר ראֹש לאֹ יִפָרַע וּבֶגֶד לאֹ יפרום הָיִיתִי אוֹמֵר בְראֹש וּבֶגֶד שֶל סוֹטָה הַכָתוּב מְדַבֵר ת״ל אֶת ראֹשוֹ לאֹ יִפָרַע וּבְגָדָיו לאֹ יפרום שֶאֵינוֹ בִּפְרִיעָה וּפְרִימָה כָל עִיקָּר דִבְרֵי רַבִי יְהוּדָה רַבִי יִשְמָעֵאל אוֹמֵר אֵינוֹ פוֹרֵם כְדֶרֶךְ שֶבְנֵי אָדָם פוֹרְמִין אֶלָּא הוּא מִלְּמַטָּה וְְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה שְמוּאֵל סְבַר לָהּ כר״י בַחֲדָא וּפָלֵיג עֲלֵיהּ בַחֲדָא׃ מתני׳ כָל הַתָּדִיר מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ וְְכָל הַמְקוּדָש מֵחֲבֵירוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ פַר הַמָשִיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים פַר הַמָשִיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה בְכָל מַעֲשָיו׃ גמ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי אֲמַר אַבַיֵי דְאָמַר קְרָא מִלְּבַד עוֹלַת הַבקֶֹר אֲשֶר לְעוֹלַת הַתָּמִיד ( למה לי ) מִכְדִי כְתִיב עוֹלַת הַבקֶֹר עוֹלַת הַתָּמִיד לָמָה לִי הָכֵי קָאָמַר רַחֲמָנָא כָל דתדירה קָדְמָה׃ וְְכָל הַמְקוּדָש מֵחֲבֵירוֹ הוּא קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ׃ מְנָלַן דְתָנָא דְבֵי רַבִי יִשְמָעֵאל וְְקִדַשְתּוֹ לְכָל דָבָר שֶבִקְדוּשָּה לִפְתּוֹחַ רִאשוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשוֹן וְְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשוֹן׃ אימא סיפא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר. דהיינו שני: אלא פר מומו. דאינו חוזר לעבודתו מפני המוס, מכין שמלווה על הבתולה תלמוד יום הכפורים ועשירית האיפה. למשל ראשון הן באין, הח לכל שאר לומר והוא: משיח שנצטרע. כלומר כהן גדול שנלטרע מהו באלמנה: דבריהס זה וזה שוין, דשני נמי כל מלות כהונה גדולה עליו: אתאן לרבי מי אמרינן כהונה גדולה מדמה דמי להשי מחלמנה, או דלמא כהונה מאיר דתניא וכו׳. עבר דברייתא לח דמי לשעבר דמתניתין: רבי גדולה מיפטר פטר ליה להחי מחלמנה, וכי כלטרע דליכא כהונה גדולה היא ונסיב לה אליבא דתנאי. נמלה לח פטר ומותר בחלמנה טי]: עבר מחמת סבר לה כרבי מאיר וסתמה כרצי מחיר, מומו מנין תלמוד לומר והוא. דאפילו וברישה סבר לה כרבנן וסתמה כרבנן: עצר ראשון מחמת מומו אסור באלמנה, רבי שמעון סבר לה כרבי מאיר בחדא. וכי כלטורע אין לך מוס גדול מזה ושמעי׳ דכהן שעבר השני ] כל מלות כהונה עליו מינה דאפילו הכי אסור באלמנה: למטה מון מפר יוה״כ ועשירית בחיפה: ופליג למטה ממש. דהיינו בשפת מלוקו: עליה בחדא. דחילו רבי מאיר סבר למעלה למעלה ממש. בלוחכ בשפה מרוצה בגדים מניח פר הנח על כל במפתח חלוקו: למטה מקמי שפה. המלצות " דהיינו פר העלם דבר של לבור, מקורעין למטה מספה לפיו שהוא למטה ואילו ר׳ שמעון סבר דאינו מביא פר מבית הלוחכ: למעלה מקמי שפה. הבא על כל המצות, כדתכן אין בין משומ שקורעין בית הלוחכ ממם: כיון דבעלמא בשמן המשחה למכונה בגדים אלא פר הוי קרע. דחס כזה אינו מבדיל חלה הנח על כל המלות: ונוטל חלק בראש. קולעין ] למטה מספה וילח ידי קריעה, אע״פ שאינו מקריב: ומשמש בח׳ כלים. אם כן כהן גדול היכי מלי קרע למטה והסליוט נד׳: וכולם נוהגין במשיח מקמי שפה קרי כאן בגדיו לא יפרוס: שעבר. דהיינו שני: חוץ מפר יוה״כ אינו אלא קרע של תפלות. דנעלמה ועשירית האיפה. דאין בין כהן המסמם לא יצא ידי קריעה, הלכך מותר בכהן לכהן שעבר אלא פר יוה״כ ועשירים גדול: בראש ובגד של סוטה. דכתיב סחיפה: מאן שמעת ליה דאמר פטור ופרע את רחם האשה (במדבר ה), ומגן על טומאת מקדש וקדשיו רבי שמעון "ג]: במס' סוטה (דף ז.) הכהן אוחז בבגדיה ת״ל כי נזר שמן משחת (קדש) אלהיו עליו אס נקרעו נקרעו וחס נפרמו נפרמו: 7] ולא על משיח חבירו. למעוטי מסומ שמואל סבר לה בחדא כרבי יהודה. מלחמה דאין מקריב אוכן, אצל כהן גדול דכל שאינו מבדיל מקמי שפה הוי קרע מקריב מוכן בין מרוצה בגדים ובין של תפלות: ופליג עליה בחדא. דאילו ראשון שחוזר לעבודה ואפילו שני מפני רבי יהודה סבר דכהן גדול אינו מפריעה שהן בכלל כהונה [גדולה], לאפוקי מסומ ופרימה כל עיקר, ושמואל סבר דפורס מלחמה דלאו בכלל כהונה גדולה הוא: מלמטה למטה מקמי ספה: " למה לי ואחר שחלקו הכתוב. למשות מלחמה למכתב אשר לעולת התמיד. אלא לכל שאינו מקריב חוכן ככהן גדול יכול לא דתדירה בכל מקום היא קדמה, דוס בנה יהח מלווה על הבתולה: אלא שעבר חב דבכל מקום תדיר קודס, דמשמע אשר מחמת קריו. דהוי כהן גדול מעליה לעולת התמיד שהיתה כבר: לפתוח ראשון. שהכי חוזר לעבודתו הוא: עבר מחמת לקרות בתוכה: ולברך ראשון. מזמון: