לאֹ הָיָה קָרֵב אָמַר לוֹ מִי הֵם הַלָּלוּ שמימיהם
אָנוּ שוֹתִים וּשְׁמוֹתָם אֵין אָנוּ מַזְכִירִים אֲמַר
לֵיהּ בְנֵי אָדָם שֶבִקְּשוּ לַעֲקוֹר כְבוֹדֶך וְְכָבוֹד
בֵית אָבִיךְ אָמַר לֵיהּ גַם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם
גַּם קִנְאָתָם כְבָר אָבְדָה אֲמַר לֵיהּ הָאוֹיֵב תַּמוּ
חֲרָבוֹת לָנֶצַח אֲמַר לֵיהּ הָנֵי מְלֵי הֵיכָא דְאַהֲנוּ
מעשייהו רַבָנַן לָא אַהֲנוּ מעשייהו הֲדַר
אַתְנֵי לֵיהּ אֲמַרוּ מִשּוּם רַבִי מֵאִיר אִילּוּ הָיָה
תְּמוּרָה לאֹ הָיָה קָרֵב אֲמַר רָבָא אֲפִילוּ רַבִי
דענוותנא הוּא תָּנָא אָמְרוּ מִשּוּם ר״מ אָמַר
ר״מ לאֹ אָמַר אֲמַר רַבִי יוֹחָנָן פְלִיגוּ בָהּ רַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל וְְרַבָנַן חַד אֲמַר סִינַי עָדִיף וְְחַד אָמַר עוֹקֵר
הָרִים עָדִיף רַב יוֹסֵף סִינַי רַבָה עוֹקֵר הָרִים שָלְחוּ לְתַמָן אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם שָלְחוּ לְהוּ סִינַי עָדִיף דְאָמַר
מָר הַכלֹ צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא וְַאֲפִילּוּ הָכִי לָא קַבֵיל רַב יוֹסֵף עָלֶיהָ מֶלֶךְ רַבָה עֶשְרִין וְְתַרְתֵּי שְנִין וְַהֲדַר
מֶלֶךְ רַב יוֹסֵף וְְכָל שְנֵי דְמֶלֶךְ רַבָה רַב יוֹסֵף אֲפִילּוּ אוּמָנָא לְבֵיתֵיהּ לָא חָלֵיף אַבַיֵי וּרבא וְְרַבִי זֵירָא וְְרַבָה
בַר מַתָּנָה הֲוְוּ יָתְבִי וְַהֲוְוּ צְרִיכִי רֵישָא אָמְרִי כָל דְאָמַר מִלְּתָא וְְלָא מַפְרִיךְ לֶהֱוְֵי רֵישָא דְכוּלְּהוּ איפריך דְאַבַיֵי לאֹ
איפריך חַזְיֵיהּ רַבָה לְאַבַיֵי דגבה רֵישָא א״ל נַחֲמָנִי פָתַח וְְאֵימָא אִיבָעְיָא לְהוּ רַבִי זֵירָא וְְרַבָה בַר רַב מַתְנָה הֵי מִנַּיְיהוּ עָדִיף רַבִי זֵירָא חָרִיף
וּמִקְשָה וְְרַבָה בַר רַב מַתְנָה מָתוּן וּמַסִּיק מַאי תֵּיקוּ׃ הדרן עלך כהן משיח וסליקא לה מסכת הוריות
אמר ליה האויב תמו חרבות לנצח. למשמע אע״פ שכבר מתו תרבות להביא מוס אומן בתוך ביתו, אלא כשהוא רוצה להקיז דם ") היה האומן
לכלח ואין יפה להזכירם: אפי׳ רבי, דעניו הוס הכח לא נהוג ענותנומה על לבימיה דרבה ושם היה מקיז. וחית דגרסי שלא כזה לנהוג שכרות
יתירה, דהמרג משום רבי מאיר ולא רזה לומר בהדיה אמר ר״מ: סיני נעלמו' כל אותן שנים שמלך רבה, כלומר שלא היה לו פנאי להקיז
עדיף. מי ששנה משנה וברייתא סדורין לו כנתינתן מהר סיני: וחד
עלמו אלה היה עוסק כל שעה בתורה לפני רבה: חזייה לאביי דגבה
אמר עוקר הרים. דחריף ומפולפל בתורה,
רישיה. כלומר ראה לו הרמת רחם:
אע"פ שאין משנה וברייתא סדוכין לו כל
נחמני פתח. וחמור דרשה, דמסמיה
כך: רב יוסף קרו ליה סיני לפי שהיו
פסקו ליה רבותה. אניי קרו ליה נחמני
משניות ובריימות סדורות לו כנתינתן
(וחיכה דחמרי דבלשון גנאי קרי ליה
מהר סיני, אבל לא היה מפולפל כרבה:
נחמני, כלומר עדיין חמה תלמידו של
הכל צריכין למרי חטיא. כלומר רצ
רב נחמן"): חריף ומקשה. מתוך פלפול
יוסף הוח מרי מטיח שמשנה וברייתא
יתירה דהוה ליה הוס מקשה וממרן,
סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מסר
אבל רבה בר מתנה לא הוה חריף כל
סיני, דמשנה וברייתא אבוהון דהלכתא:
כך, אלא מתוך שהוא שוהה ומעיין יפה
אומנא לביתיה לא קרא. שלח רלה
יפה מסיק אליבא דהלכתא:
לנהוג שררה נעלמו כל אותן השנים שמלך
הדרן עלך כהן משיח
רבה אפילו בהחי שכרותה שלא כלה
וסליקא לה מסכת הוריות