ב׃הורו בית דיןפרק ראשוןהוריות

זו ואין צריך לומר זו קתני׃ וידע אחד מהן  שטעו או תלמיד וראוי להוראה׃ תרתי  למה לי אמר רבא איצטריך סלקא דעתך  אמינא הני מילי גמיר וסביר אבל גמיר ולא  סביר לא אמר ליה אביי להוראה גמיר וסביר  משמע אמר ליה אנא הכי קאמינא אי  מההיא הוה אמינא ה״מ גמיר וסביר אבל  גמיר ולא סביר לא תנא ראוי להוראה  ממשנה יתירה אפי׳ גמיר ולא סביר סביר  ולא גמיר׃ ראוי להוראה וכו׳׃ כגון מאן אמר  רבא כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא א״ל  אביי כי האי גוונא מזיד הוא ולטעמיך הא  דתניא בעשותה אחת יחיד העושה מפי  עצמו חייב בהוראת ב״ד פטור כיצד הורו ב״ד  שחלב מותר ונודע לאחד מהן שטעו או  תלמיד יושב לפניהן וראוי להוראה כגון  שמעון בן עזאי יכול יהא פטור ת״ל בעשותה  אחת יחיד העושה על פי עצמו חייב בהוראת  ב״ד פטור אלא היכי משכחת לה כגון דידע  דאסור וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמי׳  לדידי נמי דטעו במצוה לשמוע דברי חכמי׳׃  זה הכלל התולה בעצמו חייב׃ לאיתויי מאי  לאיתויי מבעט בהוראה תולה בב״ד לאיתויי  הורו ב״ד וידעו שטעו וחזרו בהן הא בהדיא  קתני לה תני והדר מפרש אמר רב יהודה  אמר שמואל זו דברי ר׳ יהודה אבל חכמים  אומרים יחיד שעשה בהוראת ב״ד חייב מאי  ר׳ יהודה דתניא אם נפש אחת תחטא בשגגה  בעשותה הרי אלו ג׳ מעוטין העושה מפי  עצמו חייב בהוראת ב״ד פטור מאי רבנן  דתניא עדיין אני אומר מיעוט קהל שחטאו  חייבין שאין ב״ד מביאין על ידיהן פר רוב קהל  שחטאו יהו פטורין שהרי בית דין מביאין על  ידיהם פר ת״ל מעם הארץ אפי׳ רובה ואפילו  כולה במאי אילימא בשגגת מעשה [ ב״ד  שלא בהוראה ] ב״ד מאי עבידתייהו שלא  בהוראת בית דין ב״ד מי מייתו שלא בהוראה  אלא בהוראה והא כי כתיב מעם הארץ  בשגגת מעשה הוא דכתיב אלא לאו הכי  קאמר מיעוט קהל שחטאו בשגגת מעשה  חייבין שאין ב״ד מביאין על ידיהן פר בהוראה  הא הן חייבין יכול רוב צבור שעשו בשגגת  מעשה יהו פטורין שהרי ב״ד מביאין עליהם  פר [ בהוראה ] ת״ל מעם הארץ אפילו רובו  אמר ר״פ ממאי דלמא לא הן ולא ב״ד אי הכי  מאי איריא דקמהדר על רובא לחיובא לאו  מכלל דמיעוט בהוראה קיימא ליה דמיחייבו  בהוראה ונהדר ברישא על מיעוט׳ דמיחייב  בשגגת מעשה ולבסוף ניהדר על רובא  לחיובא בשגגת מעשה אלא לאו מדלא  מהדר על מיעוט דמיחייבין בשגגת מעשה  ובסוף מהדר על רובא לחיובא בשגגת מעשה ש״מ מיעוט בהוראה חייבין הן כשבה ושעירה ושלא  בהוראה בשגגת מעשה חייבין מכדי תרוייהו סתמי תנן ממאי דקמייתא ר׳ יהודה ובתרייתא רבנן  אימא איפכא מאן שמעת ליה דדריש מיעוטי כי האי גוונא רבי יהודה היא דתניא רבי יהודה  אומר  זאת  הח לא קשיא דסיפא זו ואין צריך לומר זו קתני. דהכי משמע לח מיבעיה  קרבן, והח כי כתיב מעס הארן בשגגת מעשה גרידתא הוא דכתיב, ומהכה  זו דעשה עמהם לא חלה בב״ד, ואין צריך לומר זו דעשה אחריהס דודאי לא לה נפקה דליחייבו רוב קהל בהוראה כלל: אלא לאו הכי קאמר מיעוט  מלה בצ״ד ומייצ קרבן, וכל שכן אין צריך לומר היכא דלא עשו ועשה לחייב:  קהל שחטאו בשגגת מעשה, גרידתה מייבין כשנה או שעירה: שאין  גמיר. למד הדבר: וסביר. מבין דבר מתוך דבר: תנא משנה יתירה.  ב״ד מביאין עליהם פר בהוראה. כי הוכו ב״ד ועמו מיעוט קהל שמטאו  להכי חילטריך משנה יתירה שלא לצורך  (נשגגת מעסה) על פיסס: הא הן  לאשמועי׳ אפילו גמיר ולא סביר, ולעולם  חייבין. בהוראה כשנה חו שעירה, דימיד  תלמיד ראוי להוכחה גמיר וסביר הוא:  שעשה בהוראת ז״ל [חייב], וכי היכי  כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא. שהיו  דחייבין בהוראה ה״נ חייבין נשגגת  יושבין לפני חכמים והיו ראויין להוראה,  מעסה גרידתא: אבל רוב קהל שחטאו  כדאמרינן בפרק קמא לסנהדרין (ד׳ יז:)  בשגגת מעשה גרידתא יכול יהו פטורין  דיין לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון  שהרי ב״ד מביאין עליהם פר בהוראה.  כן זומה: אמר ליה אביי, שמעון בן עזאי  והן פטורין, כדאמר לקמן ר״מ חומר  ושמעון בן זומה כי החי גוונא דידעי  שבעה שבטים שחטאו ב״ד מציאין עליהם  שטעו ואפ״ה עשו המחי חייבין קרדן,  פר בהוראה והן פטורין, וכי היכי  והח מזידין נינהו ומזיד לחו בר קרבן  דבהוראה פטורין הן לפטרו נמי בסגגמ  סוח: וקא טעה במצוה לשמוע דברי  מעסה גרידתה: ת״ל מעם הארץ דאפי׳  חכמים. אפי׳ למיעבד חיסוכה: לדידי  רובו. מייבין נשגגת מעסה גרידתא  נמי. דאמרי כגון שמעון בן עזאי ושמעון  דמייתו כל חד וחד כשנה חו שעירה, דסאי  כן זומה כגון דקה טעו נמלוה לשמוע  דכתיב מעס הארן בסגגת מעשה הוא  דברי חכמים: לאיתויי מבעט בהוראה.  דכתיב, אלמח שמעינן מהח מתני' יחיד  שאם היה רגיל להיות מבעט בהוראה  שעשה בהוראת ב״ד מייב: ועדיין אני  ואחר כך הורו שחלב מותר והלך זה  חומר ריסה דמתני׳ הכי היתה בת״כ ')  המצעט ועשה על פיהס וחכל חלב דחייב,  נעםומה יכול יחיד שעשה מייצ שניס  דהואיל והוא רגיל להיות מבעט הסתה  שעשו פטורין מ״ל מעם הארץ אפילו  נמי מבעט, וכשהוא אוכל חלב מפי עלמו  מרובין, ועדיין אני חומר מיעוט קהל  הוא עושה ואינו מולה בב״ד, הלכך חייב  שמטאו מייבין שאין ב״ד מניחין פר על  קרדן: תולה בב״ד פטור לאיתויי הורו  ידיהס וכו׳: אמר רב פפא ממאי, דלמא  ב״ד וטעו וידעו שטעו וחזרו בהן. בין  לא הן ולא ב״ד. וה״ק מיעוט קהל שחטאו  שהביאו כפרמן [ובין שלא הביאו] והלך  בשגגת מעשה מייבין שאין ב״ד מניחין  היחיד ועשה על פיהס פטור, דמולה  פר עליהם בהוראה, והן המועט כמי  נב״ד הוח וברשות ב״ד הוא עושה: הא  פטורין דימיד שעשה בהוראת ב״ד פטור:  בהדיא קתני לה. במתני׳ (לקמן דף ג:)  אי הכי כו׳. א״כ כדקהמרת לה הן ולא  דר׳ שמעון פוטר: הח לא קשיא דמני  ב״ד לא מחייבי בהוראה כלל ח״כ מיעוט  קהל בשגגת מעשה גרידתח כמי ליפטרו  כללה זה הכלל והדר מפרש במתניתין:  אם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה.  כי היכי דמיפטרו בהוראה, דאי הכי  דמשמע נפם מחטא המת תחטא בעמותה  כדקהמרת לה הן ולא ב״ד מאי איריא  תמטה, הכי חלו שלשה מיעוטים, דמשמע  דקה מהדר על רוצח למיוצא נשגגת  בעמותה מפי עלמו חייב למעוטי מולה  מעשה, דקתני אצל רוב קהל שחטאו  בבית דין דפטור. והני סלסה מיעוטי  בשגגת מעשה גרידמח יכול יהו פטורין מפרש  במסכת שבת בפרק המלניע (דף שהרי ב״ד  מציאין עליהם פר בהוראה זג.) לר'  יהודה, מד למעוטי זה עוקר וזה והן  פטורין מ״ל מעס החרן ואפי׳ כובו  מניה, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, ומד  דחייב בסגגת מעשה: לאו מכלל למעוטי  יחיד שעשה בהוראת בית דין דמיעוט.  קהל בהוראה פשיטה ליה למנה דפטור: ]  מביאין על ידיהן. מציאין דמימיידי בהוראה  כדאמר הח הן חייבין עליהן: במאי. מטאו:  אילימא בשגגת דימיד שעשה בהוכחת ב״ד חייב,  וכי היכי מעשה שלא בהוראת בית דין. דלא הוכו  דמימיידי בהוראה (הם) הכי נמי בית דין כלל,  וכגון שנתחלף חלב בשומן <] מימייצי  בסגגת מעשה גרידתה, והמטו שלא בהוראתס,  דהכי הוי משמע מיעוט להכי קח מסדר לעיל  על רוצח לחיוב, אלא קהל שחטאו בשגגת  מעשה גרידמה שלא לדידך דאמרת לה  הן ולא ב״ד דחכתי לא בהוראה מייבין 15,  אבל רוב קהל שמטהו נפקח לך דמיחייבי  מיעוטה נשגגת מעסה גרידתה, אי הכי נהדר  בריסח על מיעוטה נשגגת מעשה שלא בהוראה  יכול יהו פטורין שהרי ב״ד מניחין פר עליהם,  דלימייבו נשגגת מעשה גרידתח ולבסוף מ״ל  מעס החרך דמשמע דאפילו רובן נהדר על  רוצח לחיוצא נשגגת מעשה חייבין בקרבן  נשגגת מעשה דמיימו כל גרידתה: אלא. מדקה  מהדר על רוצח חד וחד כשנה או שעירה:  ומי מלית ושציק מיעוטה: שמע מינה. דמיעוט  למימר הכי שהרי ב״ד מביאין עליהם  בהוראה פשיטה ליה לתנא דחייבין כשנה  פר כי חטאו רוב קהל נשגגת מעשה או  שעירה, דהכי קאמר שאין בית דין שלא  בהוראה, וכי ב״ד מיימו קרבן שלא מציאין עליהם  פר בהוראה הח הן בהוראה, והח לא הוכו כלל:  אלא מייצין, דימיד שעשה בהוראת בית דין  בהוראה. דהכי הוי משמע מיעוט קהל  חייב, וכי היכי דחייבין בהוראה (הסקו)  שמטאו בהוראה כגון שהוכו ב״ד ועםו  הכי נמי שלה בהוראה נסגגמ מעשה  על פיהס חייבין כשנה או שעירה  שהכי מייצין, וכיון דקיימה ליה למכא  דמיעוט אין כ״ד מביאין פר עליהם,  כוב לבור בשגגת מעשה גרידתה  חייבין הלכך שעשו בהוראה יכול יהו  פטורין מ״ל קה מהדר על רוצח למיוצא,  ולעולם מעס הארן דאפילו ובן חייבין: ומי  שמעינן מהח מתניתין דיחיד שעסה  מלית המרת הכי שלבור מניחין בהוראת  בית דין חייב שמע מינה: זאת תנא  משנה יתירה דאפי׳ גמיד ולא סביר,  מימה דלח לימני במתני׳ כ״ח תלמיד שאינו  דהיכא דמיעוט המי למעוטי דבר אחד  כמו גבי כהנים כהן ולא ישראל המס התי  ראוי  להוראה וכ״מ דא״כ הוה משמע דלא גמיר ולא סביר דהח מריסה ידעינן דקמני לרבויי. אבל היכא דכל מדה המח למילמח לחוד כדהכח  וגבי זאת היה העולה המס ועםה יחיד על פיהס דפטור. וי״ל דקמ״ל דחפי׳ גמיר וסביר הוס חוגג דטעה במלוה חמי  למעוטי: מעם הארץ אפילו מקצתו. לא גרסינן מעס דהח לעיל יליף מיניה פרטו לשמוע דברי חכמים וחייב דלח תימה מזיד הוס: וליטעמיך הא תניא בעשותה  כו׳. למומר ול״ג נמי אפילו מקלתו דבלאו הכי יחיד ואפילו הרבה  משמע דמציאין מדמהדר ברייתא היא בת״כ וגרסי׳ נה כגון שמעון בן עזאי  ולהכי הלימח טפי לאקםויי מינה ארובה. וה״ג בת״כ עם החרן הפילו כונו ואפילו כולו: ש״מ מיעוט בהוראה חייבין. ממתני׳ דדוחק לומר דשמעון בן עזאי היה  טועה נמלוה לשמוע דברי חכמים. ולפי זה לא גרסי׳ מימה מהיכי תיתי  דאפילו חי מצריימה משמע הכי מ"מ אסמכתא מקרא לא חזינן שיהיו ודידי נמי  כו׳ דהא בברייתא נמי קתני הראוי להוראה וגם בספר מדויק הצח מארץ ישראל מייבין במקום הוראה ועוד היכח משמע ליה מסך ברייתא דחי משום דלא מהדר בריםה  ליתא: תנא כלל והדר מפרש. דהך דרישה אתי כרבי שמעון דפטר אס חזרו בהן:  ממיעוטה הח לח חילטריך דהח מיחיד ילפינן כי היכי דהוא חייב הכי נמי מיעוט קהל.  הרי אלו מעוטין. בירושלמי פריך בכל מקום הוי מיעוט אחר מיעוט לרבות והכח למעט  וכן משמע בתורת כהנים דשנים ושלשה ים להן דין יחיד ונראה כגירסת ספריס דגרסי  ומשני היינו דוקא במקום שהן זוגות כמו ספ״ק דסנהדרין (טו) י׳ כהנים כמובין נפרסה מחי הריח מיעוט מרוצה כלומר מחי שנה מיעוט מרוצה ומחי פשיטה מיעוט מרוצה  דראשון ממעט ושני לרבות ושלישי למעט ורביעי לרבות וכן לעולם ובירושלמי (פ״ד) דמגילה למאי דקאמר לה הן ולא בית דין אי לדבריך אלא מדאינטריך למילף רוצח שמע מינה