ג.הורו בית דיןפרק ראשוןהוריות

זאֹת תּוֹרַת הָעוֹלָה הִיא הּריּ אֵלּוּ שְלשָה  מִיעוּטִין וְְאִיבָעֵית אֵימָא עֲדַיִין אֲנִי אוֹמֵר לאֹ  מָצֵית מוֹקְמָת לָהּ כר׳ יְהוּדָה דְקָתָנֵי רוֹב קָהָל  שֶחָטְאוּ ב״ד מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַר וְְאִי רַבִי  יְהוּדָה הָאָמַר צִבוּר הוּא דְמַיְיתֵי ב״ד לאֹ דִתְנַן  רַבִי יְהוּדָה אוֹמֵר שִבְעָה שְבָטִים שֶחָטְאוּ  מְבִיאִין ז׳ פָרִים וְְרַב נַחְמָן אָמַר שְמוּאֵל זוּ דִבְרֵי  ר״מ אֲבָל חכמי׳ אומרי׳ יָחִיד שֶעָשָה בְהוֹרָאַת  ב״ד חַיָּיב מַאי ר״מ וּמַאי רַבָנָן דְתַנְיָא הוֹרוּ  וְְעָשוּ רַבִי מֵאִיר פוֹטֵר וְַחֲכָמִים מְחַיְּיבִין מַאן  עָשוּ אִילֵימָא ב״ד מ״ט דְרַבָנַן דִמְחַיְּיבִי וְְהָתַנְיָא  יָכוֹל הוֹרוּ ב״ד וְְעָשוּ ב״ד יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין ת״ל  הַקָּהָל וְְעָשוּ מַעֲשֶה תָּלוּי בַקָּהָל וְהוֹרָאָה  תְּלוּיָה בב״ד אֶלָּא הוֹרוּ ב״ד וְְעָשוּ רוֹב קָהָל  מַאי טַעְמָא דר׳ מֵאִיר דְּפּוֹטֵר אלּא לָאו הוֹרוּ  ב״ד וְְעָשוּ מִיעוּט קָהָל וּבְהָא קָמִיפַלְגִי מָר סְבַר  יָחִיד שֶעָשָה בְהוֹרָאַת בֵית דִין פָטוּר וּמַר סָבַר  יָחִיד שֶעָשָה בְהוֹרָאַת ב״ד חַיָּיב אָמַר רַב פַפָא  דְכוּלֵּי עָלְמָא יָחִיד שֶעָשָה בְהוֹרָאַת ב״ד פָטוּר  אֶלָּא ב״ד מַשְלִים לְרוֹב צִבוּר קָמִיפַלְגִי מ״ס  ב״ד מַשְלִים לְרוֹב צִבוּר ומ״ס אֵין ב״ד מַשְלִים  לְרוֹב צִבוּר וְְאִיבָעֵית אֵימָא הוֹרוּ ב״ד וְְעָשוּ  רוּבוֹ שֶל קָהָל וּמַאן חֲכָמִים רַבִי שִמְעוֹן הִיא  דְאָמַר צִבוּר מַיְיתֵי וב״ד מַיְיתֵי וְְאִיבָעֵית אֵימָא  שֵבֶט שֶעָשָה בְהוֹרָאַת בֵית דִינוֹ וּמַאן חכמי׳  רַבִי יְהוּדָה הִיא דְתַנְיָא שֵבֶט שֶעָשָה בְהוֹרָאַת  בֵית דִינוֹ אוֹתוֹ הַשֵּבֶט חַיָּיב ואב״א כְגוֹן שֶחָטְאוּ  שִשָּה וְְהֵן רוּבוֹ שֶל קָהָל אוֹ שִבְעָה אע״פ  שֶאֵינָן רוּבוֹ שֶל קָהָל וּמַתְנִיתִין מַנִּי ר׳ שִמְעוֹן  בֶן אֶלְעָזָר הִיא דְתַנְיָא רַבִי שִמְעוֹן בֶן אֶלְעָזָר  אוֹמֵר מִשְּמוֹ חָטְאוּ שִשָּה וְְהֵן רוּבוֹ שֶל קָהָל  אוֹ שִבְעָה אע״פ שֶאֵינָן רוּבוֹ שֶל קָהָל חַיָּיבִין  אֲמַר רַב אַסִי וּבְהוֹרָאָה הַלֵּךְ אַחַר רוֹב יוֹשְבֵי  אֶרֶץ יִשְרָאֵל שֶנֶּאֱמַר וְַיַּעַש שְלמֹהֹ בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְְכָל יִשְרָאֵל עִמוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם  לִפְנֵי ה׳ אֱלהֵֹינוּ שִבְעַת יָמִים וְְשִבְעַת יָמִים אַרְבָעָה עָשָר יוֹם מִכְדִי כְתִיב וְְכָל יִשְרָאֵל עִמוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת  עַד נַחַל מִצְרַיִם לָמָה לִי שְמַע מִינָּהּ הָנֵי הוּא דְאִיקְרֵי קָהָל אֲבָל הָנָךְ לָא אִיקְרֵי קָהָל פְשִיטָא מְרוּבִין וְְנִתְמַעֲטוּ  הַיְינוּ פְלוּגְתָא דְרַבִי שִמְעוֹן וְְרַבָנַן מוּעָטִין וְְנִתְרַבוּ מַאי מִי פְלִיגִי רַבִי שִמְעוֹן וְְרַבָנַן ר״ש דְאָזִיל בָתַר יְדִיעָה מְחַיֵּיב  וְְרַבָנַן דְאָזְלִי בָתַר חַטָּאת פִטְרֵי [ אוֹ לאֹ ] מַאי וְְתִיסְבְרָא אֵימוּר דְשַמְעָת לֵיהּ לר״ש דְאָזֵיל אַף בָתַר יְדִיעָה [ הֵיכִי  דְהָוְֵי יְדִיעָה וְְחָטְאָה בְחִיּוּב ] יְדִיעָה דְלָא חֲטָאָה מִי שַמְעָת לֵיהּ דא״כ לַיְיתֵי כִי הַשְתָּא אֶלָּא ר״ש חֲטָאָה וְִידִיעָה  בָעֵי אִיבָעְיָא לְהוּ הוֹרוּ ב״ד חֵלֶב מוּתָּר וְְעָשוּ מִיעוּט הַקָּהָל וְְחָזְרוּ ב״ד בָהֶן וְְהוֹרוּ וְְעָשוּ מִיעוּט אַחַר מַהוּ כֵיוְָן דִשְתֵּי  יְדִיעוֹת נִינְהוּ לאֹ מִצְטָרֵף אוֹ דִלְמָא כֵיוְָן דְאִידִי וְְאִידִי חֵלֶב הוּא מִצְטָרֵף וְְאִם תִּמְצָא לוֹמַר כֵיוְָן דְאִידִי וְְאִידִי חֵלֶב  הוּא מִצְטָרֵף מִיעוּט בְחָלָב שֶעַל גַּבֵי הַקֵּבָה וּמִיעוּט בְחָלָב שֶעַל גַּבֵי דַקִּין מַהוּ הָכָא וְַדַאי כֵיוְָן דְבִתְרֵי קְרָאֵי  קָאָתֵי לָא מִצְטָרֵף אוֹ דִלְמָא כֵיוְָן דְאִידִי וְְאִידִי חֵלֶב הוּא מִצְטָרֵף ואת״ל שֵם חֵלֶב הוּא וּמִצְטָרֵף מִיעוּט בְחָלָב  וּמִיעוּט בְדָם מַהוּ הָכָא וְַדַאי ( כיון ) דִתְרֵי אִיסּוּרֵי נִינְהוּ [ וְְכֵיוְָן דְאֵין אִיסּוּרָן שָוְֶה ] לאֹ מִצְטָרֵף אוֹ דִלְמָא כֵיוְָן ( דאיסורן  שָׁוֶה ) דְּקָרְבָּנָן שָוְֶה מִצְטָרֵף ואת״ל כֵיוְָן ( דְּאִיסּוּרָן שָׁוֶה ) דְּקָרְבָּנָן שָוְֶה מִצְטָרֵף מִיעוּט בְחָלָב וּמִיעוּט בַעֲבוֹדַת  כוֹכָבִים מַהוּ הָכָא וְַדַאי אִין אִיסּוּרָן שָוְֶה וְְאֵין קָרְבָנָן שָוְֶה אוֹ דִלְמָא כֵיוְָן דְאִידִי וְְאִידִי כָרֵת הוּא מִצְטָרֵף תֵּיקוּ אִיבַעֲיָא  לְהוּ הוֹרוּ ב״ד שֶׁחֵלֶב מוּתָּר וְְעָשוּ מִיעוּט הַקָּהָל וּמֵת אוֹתוֹ ב״ד וְְעָמַד ב״ד אַחֵר וְְחָזְרוּ וְְהוֹרוּ וְְעָשוּ מִיעוּט אַחַר אליב׳  דמ״ד ב״ד מַיְיתֵי לָא תִּיבָעֵי לָךְ דְהָא לֵיתְנְהוּ אֶלָּא כִי תִּיבָעֵי לָךְ אַלִּיבָא דמ״ד צִבוּר מַיְיתֵי מַאי צִבוּר  הָא קָאֵי  כאן  זאת תורת העולה היא העולה. זאת היא העולה הכי חלו סלסה מיעוטי,  ועשו מיעוט קהל על פיהם, דימיד שעשה בהוראת בית דין פטור, ומתו  חד פרט לכםמטה צלילה, וחד פרט לנשפך דמה, ומד פרט ליזיאמ '] דמה מון מקלמן של כוב קהל ונמרצו חלו ולאחר שנתרבו נודע להם שחטאו, דהני  לקלעים, שהס עלתה על גבי המזבח מרד דלא הויא עולה חשובה, והכי נמי מועטין ונמרצו לא דמי ממם למטהו עד שלא נתמנו, דמועטין כי חטאו  מפרש במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מ.): ז׳ שבטים. דהוו רוצ בהוראה לחו בני קרבן נינהו, דימיד שעשה בהוראת בית דין פטור, אבל  שבטים מניחים שבעה פריס, דקסבר ר׳  כי מטהו כהן משיח ונשיא עד שלא  יהודה דסנט א׳ איקרי קהל, והן מציאין  נממנו נעםו כנן בני קרבן ומחייבי לחמויי  ולא כ״ד: הוראה תלויה בב״ד. דכתיב  כשנה חו שעירה, אבל מרובין ונתמעטו  ונעלם דבר דהיינו שהורו לעבור, מעיני  דמי ממש למטהו עד שלא נתמנו, דהח  הקהל דהיינו כ״ד: ב״ד משלים לרוב  מרובין כי חטאו בני קרבן נינהו, והמטו  צבור. דעסו עם מעט״"] לבור והשלימו  להכי קאמר במרובין ונתמעטו דהוי  לרוב לבור: [צבור מייתי]. ור׳ מחיר  פלוגתא דר״ם ורבין, אבל במועטין  פוטר לבור דהח קה מייתי ב״ד, כדאמרי'  ונמרצו היבעיה לן חי דמי לפלוגתא  לקמן רבי מאיר חומר שבעה סנטיס  דר׳ שמעון ורבנן אי לא, מי המרי׳ ר״ם  שמטאו בית דין מציאין עליהם פר והן  דבתר ידיעה חזיל, דהמר חס נודע להס  פטורין. ● ואי קשיח הח המרי׳ בכל התורה  עד שלא נתמנו חייבין כבתחלה, הכח  אין מיעוט אחר מיעוט הלא לרבות, והיכי  כמי מחייב דכי התיידע להו נחיוצא  אמרי׳ חלו ג׳ מיעוטין דממעטיין חומס,  אתיידע להו, דכי נתרבו המיידע להו  בירושלמי מפרם ס״מ היכה דליכא חלה  ומציאין פר, ורבנן דבתר מעלה אזלי,  צ׳ מעוטין, אבל הכא דאיכא ג׳ מיעוטין  דאמרי הכי חלו כהדיוטות הואיל ומעאו  בזה אחר זה נחל קרח כולהו חתו למעט,  כי לא נתמנו, הכא נמי חזלי בתר חטאה  וכן בל״צ מדות מלהתי: אותו השבט  וכי מטהו הכתי מועטין היו ופטורין,  חייב. להניח פר, דקסבר שבטו אחד  דימיד שעשה בהוראת בית דין פטור:  אקרי קהל: רבי שמעון בן אלעזר אומר  ותסברא, אימור דשמעת ליה לר״ש  משמו. של ר׳ מאיר, והח מתניתח מפרס  דאזיל אף בתר ידיעה. דאמר חס נודע  לקמן: אמר רב אסי ובהוראה. דקיי"ל  להם עד שלא נתמנו חייבין היכא דהוי  כי הוכו ב״ד ועשו כוב קהל על פיהס  ידיעה ומטהה בחיוב: כי השתא.  שמניחיס פר: הלך אחר רוב יושבי׳ בארץ  דלהוי כי חטאו משנתמנו דלייתי פר,  ישראל. דחומס שבחוזה לארן אינן מן  וחמחי קמני משנתמנו פטורין, אלא  המנין, ולא אותן דמנחל מלכים ולמון  מדקמני פטור ס״מ דר״ם חטאה וידיעה  לחולה לאכך היא: פשיטא מרובין  בעי בחיוצא, ומועטין וכתרבו לדברי הכל  ונתמעטו. כגון שהולו ב״ד ועסו כוצ  פטורין, דכי חטאו בפטור מטלו, דימיד  קהל על פיהס דנתחיינו להביא פר, ולא  שעשה בהוראת בית דין פטור: או  הספיקו להביא פר עד שנתמעטו שמתו  דלמא. כיון דמלב מס חמד הוא, לבין  מקלמן: היינו פלוגתא דר׳ שמעון ורבנן.  חלב המכסה את הקרב ובין חלב המכסה  דמכן (לקמן י.) חטא כהן משוח ונשיא עד  את הדקין מס אחד הוא, שחלב סמס  שלא נתמנו דהיו חייבים להביא כשנה או  מיקרו: כיון דתרי איסורי נינהו כג]. דמלב  שעירה ולא הספיקו להביא עד שנתמנו  אינו סוה בכל, דחלב היה מותר "): או  הכי הן כהדיוטות ונמיינס כל] להביא  דלמא. כיון דחילו מין לבור הכלי החי  כשנה או שעירה כבתחלה, הכא נמי  חלב והאי דס שלה בהוראה בסגגת  חייבין פר כנתחלה, רבי שמעון חומר  מעשה מייתו כל חד וחד חי נעו כשנה  וכו׳, הכא נמי חס נודע להס עד שלא  מיימו חי בעו שעירה מייתו דמלי  נתמעטו חייבין להניח פר, חבל חס  אשוויי קרבנס, השמח כמי כי עםו  נודע להן משנתמעטו פטורין: מועטין  בהוראה מלטרפי: ומיעוט בתרא בעבודת  ונתרבו מאי. כגון שהוכו בית דין  כוכבים. קרבנס שעירה ולה כשנה:  או  או  אית ספריס דגרסי דמון ר׳ יהודה אומר י״ב שבטים שחטאו מציאין י״ב פריס וכן נראה  אלא חלב המכסה את הקרב וכן דם מאי איכא למימר מיהו לפי התוספ׳ ) דמכילתין נימא  דהכי מכן ברישא דמתני' ונמר הכי מני ו׳ לה שבטים כו׳ ולח מניק רישא דמתניתין דמנח לקיים מצות חייבין כילד ים חלב ודם בתורה אבל אין חייבין אלא על הקרב לשלמים.  למנקט סיפה: ר״מ סבר יחיד שעשה בהוראת ב״ד פטור. מימה מחי דוחקי' לכך דלמא ואע״ג דדס חיה נאסר. שמח הלדוקים חומרים דגם הוא קרב: וחזרו והורו שדם מותר.  ר״מ ס"ל דדוקא יחיד שעשה חייב אצל שנים ושלשה שעשו פטורים ולית ליה ברייתא הא דקמני כה״ג דמשמע דוקא משום שידעו בינתים שטעו בחלב דהח אפי׳ לא ידעו נמי  דועדיין אני אומר כו׳ דבלא״ה לית ליה דברייתה אית לה יחיד שעשה בהוראת כ״ד מייצ מלי למצעי כדקאמר משום דשני מינים הם דם שוה בכל ולח חלב אלא נקטי׳ הגב החריני.  ור״מ אית ליה דפטור ומיהו כיון דלא מצינו מנה דמחלק בין ח׳ לשנים דחיק למימר הכי:  והא דלא פשיט מההוא דלעיל עד שיהיו כולן בשגגה אחת. דהכא כיון לתליה בצ״ד הוי  קהל גדול מלבוא חמת. אע״ג דד״מ מדברי קבלה לא ילפינן ) הא הוי גילוי מילתא בעלמא כ):  שגגה אחת: והורו שעבודת כוכבים מותרת. ז״ע מה יביאו כיון שאין קרבנותיהן שוין אם יביאו  מרובין ונתמעטו כבר הוו בני קרבן. ולא נהירח דאפי׳ מרובין ונתמעטו כי נתמעטו לאו  קרבן עבודת כוכבים וגם לחלב או לא וגם ל״ע אי דוקא מיבעיה דמעיקרה הוי מיעוט וכן בסוף אבל  מבעיה ליה במועטין ונתרבו דאיכא למימר דאפי׳ ר״ם מודה לפטור כדפי׳ וחזיל: הורו  אי הוי רובו בסוף לא חיזטרכי כי למיעוטא שיתכפר בפר לההוא מיעוטא. א״ד ל״ם אצל הא ודאי  בני קרבן נינהו הם לא דבתר מעשה אזלינן אבל המס תרוייהו בני קרבן נינהו חלה מש״ס אי הוי מתחלה רוצח ולבסוף מיעוטה אין מיעוט מלטרף לרוצח כיון שכבר נתחיינו רוצה  ב״ד שחלב המכסה את הקרב כו׳. מימה דאמרי' לקמן (ד.) אין כ״ד חייבין עד שיורו בדבר  בקרבן: אלא כי תובעי לך כו'. ז״ע אי הוי מלי למבעיה כמי למ״ד ב״ד מייתי חס מתו  שאין הזדוקין מודין ובשלמה מלב שעל הדקין דאמי מריבוי' (חולין מט) נימא דאין הלדוקין מודין בו שלא כדת או לא והא דנקיט מת ב״ד ולא נקיט הוכו ב״ד החר דלא אפשר כי הס בסנהדרי גדולה: