ג.הורו בית דיןפרק ראשוןהוריות

זאת תורת העולה היא הרי אלו שלשה  מיעוטין ואיבעית אימא עדיין אני אומר לא  מצית מוקמת לה כר׳ יהודה דקתני רוב קהל  שחטאו ב״ד מביאין על ידיהן פר ואי רבי  יהודה האמר צבור הוא דמייתי ב״ד לא דתנן  רבי יהודה אומר שבעה שבטים שחטאו  מביאין ז׳ פרים ורב נחמן אמר שמואל זו דברי  ר״מ אבל חכמי׳ אומרי׳ יחיד שעשה בהוראת  ב״ד חייב מאי ר״מ ומאי רבנן דתניא הורו  ועשו רבי מאיר פוטר וחכמים מחייבין מאן  עשו אילימא ב״ד מ״ט דרבנן דמחייבי והתניא  יכול הורו ב״ד ועשו ב״ד יכול יהו חייבין ת״ל  הקהל ועשו מעשה תלוי בקהל והוראה  תלויה בב״ד אלא הורו ב״ד ועשו רוב קהל  מאי טעמא דר׳ מאיר דפוטר אלא לאו הורו  ב״ד ועשו מיעוט קהל ובהא קמיפלגי מר סבר  יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור ומר סבר  יחיד שעשה בהוראת ב״ד חייב אמר רב פפא  דכולי עלמא יחיד שעשה בהוראת ב״ד פטור  אלא ב״ד משלים לרוב צבור קמיפלגי מ״ס  ב״ד משלים לרוב צבור ומ״ס אין ב״ד משלים  לרוב צבור ואיבעית אימא הורו ב״ד ועשו  רובו של קהל ומאן חכמים רבי שמעון היא  דאמר צבור מייתי וב״ד מייתי ואיבעית אימא  שבט שעשה בהוראת בית דינו ומאן חכמי׳  רבי יהודה היא דתניא שבט שעשה בהוראת  בית דינו אותו השבט חייב ואב״א כגון שחטאו  ששה והן רובו של קהל או שבעה אע״פ  שאינן רובו של קהל ומתניתין מני ר׳ שמעון  בן אלעזר היא דתניא רבי שמעון בן אלעזר  אומר משמו חטאו ששה והן רובו של קהל  או שבעה אע״פ שאינן רובו של קהל חייבין  אמר רב אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי  ארץ ישראל שנאמר ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים  לפני ה׳ אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום מכדי כתיב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת  עד נחל מצרים למה לי שמע מינה הני הוא דאיקרי קהל אבל הנך לא איקרי קהל פשיטא מרובין ונתמעטו  היינו פלוגתא דרבי שמעון ורבנן מועטין ונתרבו מאי מי פליגי רבי שמעון ורבנן ר״ש דאזיל בתר ידיעה מחייב  ורבנן דאזלי בתר חטאת פטרי [ או לא ] מאי ותיסברא אימור דשמעת ליה לר״ש דאזיל אף בתר ידיעה [ היכי  דהוי ידיעה וחטאה בחיוב ] ידיעה דלא חטאה מי שמעת ליה דא״כ לייתי כי השתא אלא ר״ש חטאה וידיעה  בעי איבעיא להו הורו ב״ד חלב מותר ועשו מיעוט הקהל וחזרו ב״ד בהן והורו ועשו מיעוט אחר מהו כיון דשתי  ידיעות נינהו לא מצטרף או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף ואם תמצא לומר כיון דאידי ואידי חלב  הוא מצטרף מיעוט בחלב שעל גבי הקבה ומיעוט בחלב שעל גבי דקין מהו הכא ודאי כיון דבתרי קראי  קאתי לא מצטרף או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף ואת״ל שם חלב הוא ומצטרף מיעוט בחלב  ומיעוט בדם מהו הכא ודאי ( כיון ) דתרי איסורי נינהו [ וכיון דאין איסורן שוה ] לא מצטרף או דלמא כיון ( דאיסורן  שוה ) דקרבנן שוה מצטרף ואת״ל כיון ( דאיסורן שוה ) דקרבנן שוה מצטרף מיעוט בחלב ומיעוט בעבודת  כוכבים מהו הכא ודאי אין איסורן שוה ואין קרבנן שוה או דלמא כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרף תיקו איבעיא  להו הורו ב״ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל ומת אותו ב״ד ועמד ב״ד אחר וחזרו והורו ועשו מיעוט אחר אליב׳  דמ״ד ב״ד מייתי לא תיבעי לך דהא ליתנהו אלא כי תיבעי לך אליבא דמ״ד צבור מייתי מאי צבור  הא קאי  כאן  זאת תורת העולה היא העולה. זאת היא העולה הכי חלו סלסה מיעוטי,  ועשו מיעוט קהל על פיהם, דימיד שעשה בהוראת בית דין פטור, ומתו  חד פרט לכםמטה צלילה, וחד פרט לנשפך דמה, ומד פרט ליזיאמ '] דמה מון מקלמן של כוב קהל ונמרצו חלו ולאחר שנתרבו נודע להם שחטאו, דהני  לקלעים, שהס עלתה על גבי המזבח מרד דלא הויא עולה חשובה, והכי נמי מועטין ונמרצו לא דמי ממם למטהו עד שלא נתמנו, דמועטין כי חטאו  מפרש במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מ.): ז׳ שבטים. דהוו רוצ בהוראה לחו בני קרבן נינהו, דימיד שעשה בהוראת בית דין פטור, אבל  שבטים מניחים שבעה פריס, דקסבר ר׳  כי מטהו כהן משיח ונשיא עד שלא  יהודה דסנט א׳ איקרי קהל, והן מציאין  נממנו נעםו כנן בני קרבן ומחייבי לחמויי  ולא כ״ד: הוראה תלויה בב״ד. דכתיב  כשנה חו שעירה, אבל מרובין ונתמעטו  ונעלם דבר דהיינו שהורו לעבור, מעיני  דמי ממש למטהו עד שלא נתמנו, דהח  הקהל דהיינו כ״ד: ב״ד משלים לרוב  מרובין כי חטאו בני קרבן נינהו, והמטו  צבור. דעסו עם מעט״"] לבור והשלימו  להכי קאמר במרובין ונתמעטו דהוי  לרוב לבור: [צבור מייתי]. ור׳ מחיר פלוגתא  דר״ם ורבין, אבל במועטין פוטר לבור דהח  קה מייתי ב״ד, כדאמרי' ונמרצו היבעיה לן  חי דמי לפלוגתא לקמן רבי מאיר חומר שבעה  סנטיס דר׳ שמעון ורבנן אי לא, מי המרי׳  ר״ם שמטאו בית דין מציאין עליהם פר והן  דבתר ידיעה חזיל, דהמר חס נודע להס פטורין.  ● ואי קשיח הח המרי׳ בכל התורה עד שלא  נתמנו חייבין כבתחלה, הכח אין מיעוט אחר  מיעוט הלא לרבות, והיכי כמי מחייב דכי  התיידע להו נחיוצא אמרי׳ חלו ג׳ מיעוטין  דממעטיין חומס, אתיידע להו, דכי נתרבו  המיידע להו בירושלמי מפרם ס״מ היכה  דליכא חלה ומציאין פר, ורבנן דבתר מעלה  אזלי, צ׳ מעוטין, אבל הכא דאיכא ג׳  מיעוטין דאמרי הכי חלו כהדיוטות הואיל  ומעאו בזה אחר זה נחל קרח כולהו חתו  למעט, כי לא נתמנו, הכא נמי חזלי בתר  חטאה וכן בל״צ מדות מלהתי: אותו השבט  וכי מטהו הכתי מועטין היו ופטורין,  חייב. להניח פר, דקסבר שבטו אחד  דימיד שעשה בהוראת בית דין פטור: אקרי  קהל: רבי שמעון בן אלעזר אומר ותסברא,  אימור דשמעת ליה לר״ש משמו. של ר׳  מאיר, והח מתניתח מפרס דאזיל אף  בתר ידיעה. דאמר חס נודע לקמן: אמר  רב אסי ובהוראה. דקיי"ל להם עד שלא נתמנו  חייבין היכא דהוי כי הוכו ב״ד ועשו כוב  קהל על פיהס ידיעה ומטהה בחיוב: כי השתא.  שמניחיס פר: הלך אחר רוב יושבי׳ בארץ דלהוי  כי חטאו משנתמנו דלייתי פר, ישראל.  דחומס שבחוזה לארן אינן מן וחמחי קמני  משנתמנו פטורין, אלא המנין, ולא אותן  דמנחל מלכים ולמון מדקמני פטור ס״מ דר״ם  חטאה וידיעה לחולה לאכך היא: פשיטא מרובין  בעי בחיוצא, ומועטין וכתרבו לדברי הכל  ונתמעטו. כגון שהולו ב״ד ועסו כוצ פטורין,  דכי חטאו בפטור מטלו, דימיד קהל על פיהס  דנתחיינו להביא פר, ולא שעשה בהוראת  בית דין פטור: או הספיקו להביא פר עד  שנתמעטו שמתו דלמא. כיון דמלב מס חמד  הוא, לבין מקלמן: היינו פלוגתא דר׳ שמעון  ורבנן. חלב המכסה את הקרב ובין חלב  המכסה דמכן (לקמן י.) חטא כהן משוח  ונשיא עד את הדקין מס אחד הוא, שחלב  סמס שלא נתמנו דהיו חייבים להביא כשנה  או מיקרו: כיון דתרי איסורי נינהו כג].  דמלב שעירה ולא הספיקו להביא עד שנתמנו  אינו סוה בכל, דחלב היה מותר "): או הכי  הן כהדיוטות ונמיינס כל] להביא דלמא.  כיון דחילו מין לבור הכלי החי כשנה או  שעירה כבתחלה, הכא נמי חלב והאי דס שלה  בהוראה בסגגת חייבין פר כנתחלה, רבי שמעון  חומר מעשה מייתו כל חד וחד חי נעו כשנה  וכו׳, הכא נמי חס נודע להס עד שלא  מיימו חי בעו שעירה מייתו דמלי נתמעטו חייבין  להניח פר, חבל חס אשוויי קרבנס, השמח כמי  כי עםו נודע להן משנתמעטו פטורין: מועטין  בהוראה מלטרפי: ומיעוט בתרא בעבודת ונתרבו  מאי. כגון שהוכו בית דין כוכבים. קרבנס שעירה  ולה כשנה: או או אית ספריס דגרסי דמון ר׳  יהודה אומר י״ב שבטים שחטאו מציאין  י״ב פריס וכן נראה אלא חלב המכסה  את הקרב וכן דם מאי איכא למימר מיהו  לפי התוספ׳ ) דמכילתין נימא דהכי מכן  ברישא דמתני' ונמר הכי מני ו׳ לה שבטים  כו׳ ולח מניק רישא דמתניתין דמנח לקיים  מצות חייבין כילד ים חלב ודם בתורה  אבל  אין  חייבין אלא על הקרב לשלמים. למנקט סיפה: ר״מ סבר יחיד שעשה  בהוראת ב״ד פטור. מימה מחי דוחקי' לכך דלמא ואע״ג דדס חיה נאסר.  שמח הלדוקים חומרים דגם הוא קרב: וחזרו והורו שדם מותר. ר״מ ס"ל דדוקא יחיד שעשה חייב אצל שנים ושלשה שעשו פטורים ולית ליה ברייתא הא  דקמני כה״ג דמשמע דוקא משום שידעו בינתים שטעו בחלב דהח אפי׳ לא ידעו נמי דועדיין אני אומר כו׳ דבלא״ה לית ליה דברייתה אית  לה יחיד שעשה בהוראת כ״ד מייצ מלי למצעי כדקאמר משום דשני מינים הם דם שוה בכל ולח חלב אלא נקטי׳ הגב החריני. ור״מ אית ליה  דפטור ומיהו כיון דלא מצינו מנה דמחלק בין ח׳ לשנים דחיק למימר הכי: והא דלא פשיט מההוא דלעיל עד שיהיו כולן בשגגה אחת. דהכא כיון  לתליה בצ״ד הוי קהל גדול מלבוא חמת. אע״ג דד״מ מדברי קבלה לא ילפינן )  הא הוי גילוי מילתא בעלמא כ): שגגה אחת: והורו שעבודת כוכבים מותרת. ז״ע  מה יביאו כיון שאין קרבנותיהן שוין אם יביאו מועטין ונתרבו מאי. פרש״י (בעלמא)  [בעיין] דהני לחו בני קרבן כמו משיח ונשיא אבל קרבן עבודת כוכבים וגם לחלב או  לא וגם ל״ע אי דוקא מיבעיה דמעיקרה הוי מיעוט וכן בסוף אבל מרובין ונתמעטו כבר הוו בני קרבן. ולא נהירח דאפי׳ מרובין ונתמעטו  כי נתמעטו לאו אי הוי רובו בסוף לא חיזטרכי כי למיעוטא שיתכפר בפר  לההוא מיעוטא. א״ד ל״ם אצל הא ודאי בני קרבן נינהו הם לא דבתר  מעשה אזלינן אבל המס תרוייהו בני קרבן נינהו חלה מש״ס אי הוי מתחלה רוצח ולבסוף מיעוטה אין מיעוט מלטרף לרוצח כיון שכבר נתחיינו רוצה מבעיה ליה  במועטין ונתרבו דאיכא למימר דאפי׳ ר״ם מודה לפטור כדפי׳ וחזיל: הורו בקרבן: אלא כי  תובעי לך כו'. ז״ע אי הוי מלי למבעיה כמי למ״ד ב״ד מייתי חס מתו  ב״ד שחלב המכסה את הקרב כו׳. מימה דאמרי' לקמן (ד.) אין כ״ד חייבין עד שיורו בדבר מיעוט לבור הראשונים ולא נודע כי הס חל חלו החיים מי אמרי' ב״ד [חייבי׳] דמ״מ הס הורו  שאין הזדוקין מודין ובשלמה מלב שעל הדקין דאמי מריבוי' (חולין מט) נימא דאין הלדוקין מודין בו שלא כדת או לא והא דנקיט מת ב״ד ולא נקיט הוכו ב״ד החר דלא אפשר כי הס בסנהדרי גדולה: