ג׃הורו בית דיןפרק ראשוןהוריות

ולא  או דלמא [ ידיעה ] דההוא ב״ד דהורו בעינן  תיקו אמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין  חייבין עד שיורו כולן שנאמר ואם כל עדת  ישראל ישגו עד שישגו כולן [ עד שתפשוט  הוראה בכל עדת ישראל ] אמר רב הונא  בריה דרב הושעיא הכי נמי מסתברא דבכל  התורה כולה קיי״ל רובו ככולו והכא כתי׳ כל  העדה הואיל וכך אפילו הן מאה [ תנן ] הורו  ב״ד וידע אחד מהן שטעו או תלמיד וראוי  להוראה והלך ועשה על פיהם בין שעשו  ועשה עמהן ובין שעשו ועשה אחריהן ובין  שלא עשו ועשה ה״ז חייב מפני שלא תלה  בב״ד האי הוא דחייב הא אחר פטור ואמאי  הא לא נגמרה הוראה הכא במאי עסקינן  כגון שהרכין ההוא אחד מהן בראשו ת״ש  הורו ב״ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן  טועין אתם הרי אלו פטורים טעמא דאמר  להן טועין אתם דפטורים הא שתיק מישתק  חייבין וגמר לה הוראה ואמאי והא לא הורו  כולן אמרי ה״נ כגון שהרכין בראשו מתיב רב  משרשיא סמכו רבותינו על דברי רשב״ג ועל  דברי ר״א בר׳ צדוק שהיו אומרים אין גוזרין  גזירה על הצבור אלא א״כ רוב הצבור יכולין  לעמוד בה ואמר רב אדא בר אבא מאי קרא  במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי  כולו והא הכא דכתי׳ הגוי כולו ורובא ככולא  דמי תיובתא דר׳ ( יוחנן ) [ יונתן ] תיובתא ואלא  מאי כל עדת דקאמר רחמנא ה״ק אי איכא  כולם הויא הוראה ואי לא לא הויא הוראה  אמר רבי יהושע י׳ שיושבין בדין קולר תלוי  בצואר כולן פשיטא הא קמ״ל דאפילו תלמיד  בפני רבו רב הונא כי הוה נפיק לבי דינא  מייתי עשרה תנאי דבי רב לקמיה כי היכי  דנימטיין שיבא מכשורא רב אשי כי הוו מייתי טרפתא לקמיה מייתי עשרה טבחי ממתא מחסיא ומותיב  קמיה אמר כי היכא דנימטיין שיבא מכשורא׃ מתני׳ הורו ב״ד וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן  ובין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהן ר׳ שמעון פוטר ור׳ אלעזר אומר ספק איזהו ספק ישב לו בתוך  ביתו חייב הלך לו למדינת הים פטור אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה אמר לו  בן עזאי מאי שנא זה מן היושב בביתו שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה לא היה לו אפשר שישמע  הורו ב״ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה הרי אלו  פטורין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת  יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרה״י לרה״ר פטור יש עבודת כוכבי׳ בתור׳ אבל המשתחוה  פטור הרי אלו חייבין שנא׳ ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף׃ גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב מ״ט דר״ש הואיל  וברשות ב״ד הוא עושה איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב אומר היה ר״ש כל הוראה שיצאה ברוב צבור  יחיד העושה אותה פטור לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד מיתיבי פר העלם דבר של צבור  ושעירי עבודת כוכבים בתחלה גובין עליהן דברי ר״ש ר׳ יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין אמאי כיון  דגבי להו הוי ליה הודע איבעית אימא כגון שגבו סתם ואב״א כגון דלא הוה ליה במתא ואיבעית אימא  רב כאידך תנא סבר דתניא איפכא בתחילה גובין להן דברי רבי יהודה ר״ש אומר מתרומת הלשכה הן  באין תני ר״מ מחייב ור״ש פוטר ר״א אומר ספק משום סומכוס אמרו תלוי אמר ר׳ יוחנן אשם תלוי  איכא בינייהו א״ר זירא משל דר״א למה הדבר דומה לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן ונודע לו שמביא אשם  כאן או לא בעינן ההוא בית דין דהוכו להס מעיקרא דתהוי להו ידיעה,  עושה נשגגת עלמו לעושה מזיד וברשות בית דין, וזה הכי חומר  כלומר לא בעינן דמהוי להו ידיעה לב״ד קמח ומלטרפי: כנ] עד שתפשוט לנו שלא ידע שחזרו ומזיד עשה על פיהס ולא על שגגת עלמו, ויחיד שעשה  הוראה בכל עדת ישראל. דהיינו אותן מיסנו לסוכות: כגון שהרכין כג] ההוא בהוכחת ב״ד פטור: מיתיבי פר העלם דבר של צבור. כגון שהולו ב״ל  אחד מהם. או תלמיד בראשו דנראה כהודה לדבריהם ונגמרה הוראה: נעבודת כוכבים כס] ועמו לבור על פיהס וידעו שטעו ומזכו בהס, ולדיכין  במארה אתם נארים וגו'. כגון לי] שהגוי  מעות כדי ליקח פרי ושעירי עבודת  כולו דיכולין לקבלה: הכי משמע אי  כוכביס של לבור: בתחלה גובין להם.  איכה גוי כולו וקה עבר עליה החי גברה  שגזצרין גובין מכל אחד מישראל מעות  אותי המס קובעים, והכי כתוב בספריס  לקנות מהס פר ושעירי עבודת כוכבים  נמס׳ עבודת כוכבים בפ׳ אין מעמידין:  לצורך קרבן, דברי ר״ם: ואמאי. קחמר  אי איתא לכולהו. סנהדרין סל םבעיס  רבי שמעון דפטור דברסות ב״ד הוא  וא׳: הויא הוראה. אע״פ שלא הוכו כל  עושה, הח כיון דחגבי להו מעות לצורך  אותן שישבו להורות: שיבא. חופתה:  פר העלם דבר של לבור הוס מתיידע  מתני' הורו ב״ד. ועשו כוצ לבול  ליה שהבית דין טעו וחזרו מהוראמן,  על פיסס: וידעו שטעו וחזרו. מסוראמן:  וחמחי הוי תולס בב״ד: איבעית אימא  בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו  שגבו ממנו סתם. שלא הודיעוסו לצורך  כפרתן. ולאחר שידעו שטעו הלך היחיד  מה הן גונין: ואיבעית אימא דלא הוי  ועשה על פיהם, דזה אין מלטרף עס  במתא. כי גבו להו, ולאחר גבייה הוא  רוב הלבור לפי םלאחר שנודע להס  דעשה על פיהס: ד״ש אומר מתרומת  עשה זה: ר׳ שמעון פוטר. לפי שברשות  הלשכה הם באים. דלא הוי מפרסמה,  ב״ד הוא עושה, שזה עדיין לא היה יודע  הלכך כי עשה על פיהס הוי תולה  שידעו שטעו ומזכו בהן, והוי מולה בב״ד,  בבית דין הלכך פטר ר׳ שמעון, ומנה  הלכך פטור: ר׳ אלעזר אומר ספק.  דמתניתין הכי סבירה ליה הלינה דרבי  כלומר ספק חי כמולה בב״ד חי כתולה  שמעון דמתרומת הלשכה הן בחין: תניא  בעלמו דמי, ומציאין כה] אםס תלוי: ואיזה  ר״מ מחייב. דתולה נעלמו הוי: ורבי  הוא הספק. כלומר המשיכו] הוא חייב  שמעון פוטר. דתולה בב״ד סוי: רבי  אפס תלוי: ישב לו בביתו חייב. אסס  אלעזר אומר ספק. מציה לח] המס מלוי:  תלוי: שהוא קרוב לפטור. דהוי ודאי  איכא בינייהו. בין כ׳ אלעזר לסומכוס,  מולה בב״ד, שלא ידע חזרתן הואיל והלך  לסומכוס אינו מביה המס מלוי, דהכי  לו למדינת סיס: אמר לו בן עזאי מאי  קאמר סומכוס מעשה שלו תלוי הוא,  שנא זה. שהלך למדינת הים מן היוםב  וליכא למימר שמה מולה נעלמו הוה  בביתו: אמר לו ר׳ עקיבא. לפי שהיום3  לז] דלא הוי בר חיוב מעליה, דהיכא דהוי  בביתו אפשר שישמע שב״ל חזרו בהן  לפניו חתיכה אחת ספק של חלב ספק  והוי קרוב לתולה נעלמו, ולפיכך חייב  של שומן ואכלו בדין הוא דמביה אפס  להביא אשם תלוי, וזה שהלך למדינת  תלוי משום דחיכא למימר שמח חלב  היס לח היה יכול לשמוע והוי מולה  ממש אכל דהוי נר מיוב מעליה, אבל  בבית דין ממש, הלכך פטור: נמ׳ כל  הכח ליכא למימר שמח מולה נעלמו  הוראה שיצאה ברוב צבור. אע״פ  ממש הוח שהרי על פי הוראה הוא  שב״ד חזרו בהן יחיד העושה חומה  עושה, הלכך מעשה שלו תלוי הוא, דלד  פטור: לפי שלא ניתנה הוראה אלא  מיוב שלו תלוי הוח דלא הוי לד חיוב  להבחין בין שוגג למזיד. להודיע שהעוסה  מעליה, הלכך אינו מניח חסס תלוי: לאדם  על פיהס שוגג הוא ולא מזיד הוא, וזה  שאכל ספק חלב ספק שומן. והרי לג]  על פי הוראה הוא עושה לפיכך מוגן  סבור שסומן הוא, ונודע לו מספק  הוא, ויחיד שעשה בהוראת בית דין  הוח שמניה השס תלוי מטוס דםמה  פטור. [פ״ח כון לא ניתנה הוראה לפטור  חלב ממש הכל, הכח נמי איכא למימר  יחיד המולה בה אלא להכיר לבין כמו]  שמח תולה נעלמו ממם הוא: ולא