ולא מבעיא למ״ד צבור מייתי דמפרסמא  מלתא אלא אפילו למ״ד ב״ד מביאין דלא  מפרסמא מלתא אי הוה שאיל הוו אמרין ליה  אמר ר׳ יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר  זבידא משל דסומכוס למה הדבר דומה  לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק  מבעו״י נתכפר לו ספק משחשכה נתכפר לו  שאין מביא אשם תלוי ולא מבעיא למ״ד ב״ד  מביאין דלא אפרסמא מלתא אלא אפילו  למ״ד צבור מביאין דמפרסמא מלתא והוו  אמרינן ליה דהכא בספק מבעוד יום ספק  משחשכה אי שאיל לא אשכח אינש  דמשייליה׃ אמר לו בן עזאי מאי שנא מן  היושב כו׳׃ שפיר קאמר ליה ר״ע לבן עזאי  אמר רבא החזיק בדרך איכא בינייהו לבן  עזאי חייב דהא בביתיה איתיה לר״ע פטור  דהא החזיק בדרך׃ הורו לו ב״ד לעקור את  כל הגוף׃ ת״ר ונעלם דבר ולא שיעקר  המצוה כולה כיצד אמרו אין נדה בתורה  אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה  יכול יהו חייבין ת״ל ונעלם דבר ולא שתתעלם  מצוה כולה הרי אלו פטורין אבל אמרו יש  נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד  יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא  מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודת  כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור יכול יהו  פטורין תלמוד לומר ונעלם דבר ולא כל הגוף  אמר מר יכול יהו פטורין ואי בקיום מקצת  וביטול מקצת פטורין ובעקירת כל הגוף  פטורין במאי חייבין תנא הכי קא קשיא ליה  אימא דבר כולה מילתא משמע ת״ל ונעלם  דבר מאי משמע אמר עולא קרי ביה ונעלם  מדבר חזקיה אמר אמר קרא ועשו אחת מכל  מצות מכל מצות ולא כל מצות מצות תרתי  משמע אמר ר״נ בר יצחק מצות כתי׳ רב אשי  אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה  בזקן ממרא כי יפלא ממך דבר לא תסור מן  הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל מה ממרא  מן הדבר ולא כל דבר אף בהוראה דבר ולא  כל הגוף אמר רב יהודה אמר שמואל אין  ב״ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין  מודין בו אבל בדבר שהצדוקין מודין בו  פטורין מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא תנן יש  נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור ואמאי שומרת יום כנגד יום הא כתי׳ וספרה לה מלמד  שסופרת אחד לאחד דאמרי העראה שריא גמר ביאה הוא דאסירא הא נמי כתיב את מקורה הערה דאמרי  כדרכה אסירא שלא כדרכה שריא הא כתיב משכבי אשה דאמרי כדרכה אסור אפי׳ העראה בשלא כדרכה  גמר ביאה הוא דאסור אבל העראה שריא אי הכי אפי׳ נדה נמי אלא לעולם כדרכה ודאמרי העראה באשה  דוה הוא דכתיבא ואיבעית אימא דאמרי זבה לא הויא אלא ביממי דכתיב כל ימי זובה תנן יש שבת בתורה  אבל המוציא מרשות לרשות פטור ואמאי הוצאה הא כתיבא לא תוציאו משא מבתיכם [ דאמרי הוצאה  הוא דאסור הכנסה מותר ואיבעית אימא ] דאמרי הוצאה ( והכנסה ) הוא דאסירא מושיט וזורק שרי  תנן יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור ואמאי המשתחוה הא כתיבא דכתיב לא תשתחוה  לאל אחר דאמרי כי אסירא השתחויה כדרכה אבל שלא כדרכה שריא ואיב״א דאמרי השתחויה גופה  כדרכה הוא דאסיר דאית בה פשוט ידים ורגלים הא השתחויה דלית בה פשוט ידים ורגלים  שריא  בעי  ולא מיבעיא למ״ד צבור מביאין. דכי הביאו כפרתן דמי דהח מפרסמה  כוכבים דהוי ביטול מקלת וקיום מקלת, או מכל מלות נדה דהוי ביטול מקלת  מלמח ולא הוי החי יחיד תולה בב״ד, אלא אפילו למ״ד דכי הוכו ב״ד ועםו וקיום מקלת, ולא כל מלות הםבת דהוי עוקר כל הגוף, ולא כל מלות דנדה  קהל על פיהם דב״ד מביאין עליהם פר והם פטורין דאיכא למימר לא ולעבודת כוכבים דעוקר כל הגוף: מצות תרתי משמע. כלומר מלות  מפרסמה מילמא כל כך והאי יחיד מולה בבית דין הוא, אפ״ה להו מולה טונה משמע כגון נדה שנת ועבודת כוכבים, דהכי משמע ועשה אמת  בב״ד הוא שהרי היה בידו ליםחל מפני  מכל מלות ה׳ דעבד מד מהני חו שבת  מה ב״ד מביאין פר ואי שחיל חומרים  או עבודת כוכבים הו נדה, ולעולם  לו דטעו וחזרו, הלכך תולה נעלמו קרינה  בעוקר כל הגוף קח מיירי: אמר ר״ג  ציה ואית ביה לד חיוב מעליה, הלכך  בר יצחק מצות"] כתיב. נמד וי״ו למדה  מניח חשס תלוי: ספק מבעוד יום נתכפר  מלוה משמע, דהכי משמע ועשה אמת  לו. והיה כפרה מעליה: ספק משחשכה  מכל מלות דשנת חו המת מכל מלות  נתכפר לו. ולה הוי כפרה מעליא"ג] דניוס  לעבודת כוכבים חו אחת מכל מלות  לוותו כתיב, דקיימא לן דפטור דאין צריך  דנדה, דהוי מקייס מקלת דםנת ומבטל  להביא קרבן אמר, ואע"פ שהוא קרב  מקלת והוא הדין לעבודת כוכבים והוא  אמר תמיד של בין הערבים אין בו סוס  הדין לכדה, והוא הדין לשאר מצות דקיוס  פסול, דהכי אמר בפ׳ תמיד כשמטו (פסחים  מקלמ ונטול מקלת חייב ועוקר כל  ד׳ נט.) דחמי עשה לפסח ועשה דאכילת  הגוף פטור: מה זקן ממרא מן הדבר  קדסיס ודמי עשה להשלמה, וחיכה נמי  ולא כל דבר. דהח כמי׳ מן הדבר, ומגן בחלו  שינויי המריני טובה, והח הכח (מפני [7])  הן הנמנקין (סנהדרין דף סח:) החומר  דבין השמשות לית ניה לד מיוצ מעליה,  אין מפלין לעבור על דברי תורה פטור,  דליכא למימר שמה משמשכה נתכפר  חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים  לו שהרי בין השמשות כהרף עין ואין  חייב, דהיינו מן הדבר ולא כל דבר:  אדם בעולם יכול לעמוד עליו הס מן  אין ב״ד חייבין. דלא הוי הוראה מעליח  היום הו מן הלילה ופטור, ה״נ ליכה  עד שיורו להתיר בדבר שאין הללוקין  למימר שמח ממש מולה נעלמו שהרי מודין  שיהא אסור, שהוכו להיתר בדבר כבר סולו  כ״ד: ולא מיבעיא למ״ד ב״ד איסור שאין  כתוב בתורה נהליה: זיל מביאין. ולא לבור  דלה מפרסמה מלמח קרי בי רב הוא.  דכיון לאפשר לו ללמוד היה, והחי יחיד  תולה בב״ד הוח ופטור: ולידע לא הוי  שוגג מעליה, וקרוב למזיד אלא אפילו למ״ד  צבור מביאין. וחיכה סוי: אחד לאחד. היינו  יוס כנגד יוס: למימר מפרסמה מלמח היה והאי  יחיד דאמרי כדרכה אסירא. גמר ביאה, ושלא  לאו מולה בב״ד ותולה נעלמו הוא,  אפ״ה כדרכה שריה: והא. שלא כדרכה נמי  אמר מולה בב״ד הוח דכי עשה על פיהן כתיב  משכבי אשה שני משכנות, אחד עסה: לא  משכח איניש דלשייליה. ולא כדרכה ואחד  שלא כדרכה: דאמרי סליק חדעתיה למיםהל  למה הביאו לבור כדרכה אסירא אפי׳ העראה.  דהחי פר, הלכך ליכה לד מיוב מעליה,  דהח דכתיב את מקורה הערה בכדרכה: אי  לד פטור שייך ביה טפי דתולה בב״ד הכי. מחי  חיריה לקמני שהוכו נסומרת הוא, הלכך אינו  מניח אשם תלוי: יוס כנגד יוס, אפילו נדה נמי  כי החי החזיק בדרך. לילך למדינת סיס  ועדיין גוונה קיום מקלת וביטול מקלת  הוא ישנו בעיר: טו] איכא בינייהו. לר״ע  פטור וסוי בדבר שאין הלדוקין מודין  בו: דהא החזיק בדרך, דכיון דטרוד הוא  לא אלא לעולם בכדרכה. דאמרי נסומרת  יוס הערהה שריה אפילו בכדרכה וגמר  היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן, הלכך  מולה בב״ד הוח ופטור לגמרי: תנא ציאה הוא  דחסיר, ודקאמרת הח העראה הכי קשיא ליה דבר  כולה מלתא משמע. כתיב דאמרי העראה  נאשה נדה הוא לסורו לעקור כל הגוף,  דהח לה כתיב דכמי׳ ולא נשומרת יוס,  הלכך לא מתוקמה מדבר, וחימה חיפכח דהוכו  לבטל בנדה חלה בשומרת יוס והוי בדבר שאין  במקלת ולקיים במקלת יכול יהו פטורין הלדוקין  מודין בה: ואי בעית אימא. וכי סוכו לעקור  כל הגוף יהו חייבין: דקאמרת שומרת יום הח  כתיבה, הח לא ת״ל ונעלם דבר. נח ללמד  דבטול מקלמ קשיח, דכי קמני כגון דאמרי  זכה לא הוה וקיוס מקלת חייב: מאי משמע.  כלומר אלא [היכה דחזיה] ביממה כדכתי׳ כל  ימי היכי משמע החי ונעלם דהוי קיום מקלמ  זונה, אבל היכא דחזיה בליליה טהורה, ונטול  מקלת: אמר עולא קרי ביה והוא הדין לסומרת  יום דאמרי דהוא היכה ונעלם מדבר. דהחי מ״ס  דונעלס שדיה דקמזיה ביממה דהיינו בימי זיבה,  הלכך לא לדבר, דמ״ס נדרסת לפניו ולאחריו, וקרי  מתוקמח ננדה אלא נסומרת יוס ומזצה "], ביה  ונעלם מדבר דמשמע מדבר ולא כל וסויה  הוראה בדבר שאין הלדוקין מודין:  דבר: חזקיה אמר. מסיפה דקרא מושיט  וזורק. לח כמיני בהדיא: השתחואה נפקה מכל  מלות, דמשמע מכל מלות שלא כדרכה.  כגון משתמוס לפעור או של שנת דהוי  בטול מקלמ וקיוס למרקוליס: השתחואה.  בפסוט ידיס ורגלי׳ מקלת, חו מכל  מלות של עבודת ● כדכמי׳ (בראשית  יט) וישתמו '] חפים חרלה: צעי בעי שהביא  כפרתו בין השמשות. משמע אבל קודם  לכן נתכפר אע״ג דקרב אחר תמיד חייב נמי  בשאר מלות בכל ענין והכי נמי הכח ולהכי  כתיב הכח דבר למעוטי כל הגוף. בין הערבים  וקשה לבתוספת ) משמע דפסולין וכן  משמע נפסחים ') דרמי המס כתיב לה  וליכא  למימר  הפכה לדבר כולו דבר משמע דמניה נמ״כ כתיב הכח מכל מלות ה׳ וכמי׳ ילין עד בוקר הח כל הלילה ילין וכתיב השלמים עליה השלס כו׳  ולא משני הח לכתחלה במשיח מכל מזות ה׳ וחי לה דמיחייב אלא בעוקר כל הגוף לח משכחת במלות החמורות הא דיעבד אלמא דפסולין. ושמא הכא נמי  איירי במחוסר כפורים בערב פסח כדאמרינן אלא נתו מאנוסתו ואם ממותו והם ממיו דבר שאין הלדוקין מודין בו. הועתק מפי׳ רצינו התס׳)  אין מתעכב אחר התמיד בין הערבים אלא קטרת ונרות ומחוסר כפורים בערב פסח: שמחה זז״ל: רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא. והמס יליף בתוספתא  ) בין דס קרי ביה ונעלם מדבר. דמ״ס מונעלס קלי להכח ולהכח ואמר בירושלמי דאיכא דאמר לדס ולא כל דבר והני דהכח לא שמיע להו ברייתא דילן כג] מטעמה  המרינה: בדבר שאין גורעין ודורשין ממחלת פרשה לסופה וא״ד אף באמצע  פרשה וילקמ עליה שמן הלקת שמן הצדוקין מודין בו. והח דאזטריך למעוטי  כוליה דבר ולא נפיק מטוס דלדוקין מודין בו. המנחה ] ללמד כל המנחות ליזיקה הקשה כיצ'ק בר׳ מאיר מאי שנא דהכא דרשינן ונעלם כמו בתו מאנוסתו  דלית להו ג״ם הו הס חמיו וחס ממותו ומתני׳ דנקט נדה ושבת מדבר וגבי עדות יקוס דבר לכ״ע דרשינן ) דבר ולא מלי דבר. וי״ל דודחי דבר  כולה דבר ועבודת כוכבים לא משום דההנהו דוקא קאי אלא רק לפרס קיוס מקלמ נקטינהו: משמע והכח מעניינו דקרה מכדי כמיב אחת מכל מלות ה׳ דמשמע  מזוה שלימה למחי הלכמה יש נדה אבל הבא על שומרת יום כו׳. בנדה גופה הוי מלי לחסכומי טובה כגון כתב דבר אלא ע״כ למדרם ונעלם מדבר  אפי׳ דבר אחד מן המזות וכן בכל דוכתי גורעין צדס אדוס נדס שחור וטונא דחשיב בת״כ אלא דהמא לאשמועינן אפילו בשומרת יוס ומוסיפין ודורשין מסוס דומקל דקרא  דחיהו דמיק ומוקים אנפשיה. כי ההוא להוהצ ט) דה״ל ונכדה מקרי קיום מקלמ וביטול מקלת ובגמרא דפריך אי הכי אפילו נדה נמי ה״פ למכתב וחמישיתו יוסף  עליו כי היכי דכתיב') גבי מעשר. ובפ׳ ים נומלין ) ה״ל למכתב חסמו אפילו נדה בכה״ג אי הוה בדבר שאין הללוקין מודין בו הוי קיוס מקלת: הכתיב  תירם את הנחלה וכי כתב קרא לריך ליישב המקרא על ידי גרעון ותוספת. מימה מנ״ל  וספרה לה ל״ג דהח נשמעתה בחריימה דודה מפיק לה ממשכב נדחה יהיה לה:  דחתי קרא לחייב רק קיום מקלת וביטול מקלת דלמא קרא אתה אפילו לחייב בכך וכל שכן  שלא כדרכה נמי הכתיב כו'. משמע דלדוקין מודין בו וצפ׳ אחד דיני ממונות ) גבי  בביטול כל הגוף כדאמר בפ׳ הנמנקין ל) גבי עבודת כוכבי׳ דכמי׳ מן הדרך אפי׳ מקלת דרך טעה בנואף ונואפת משמע דאין לדוקין מולין נו המס בהעראה שלא כדרכה:  ומייצ בקיום מקלת ובין על כל הגוף אבל בשאר מכות אינו חייב אלא בביטול כל הגוף.  הכתיב כל ימי זוכה. ה״מ לחתויי קרא קמח דכתיב זוב דמה ימים רבים:  וי"ל דהמס כתיב ללכת בה ומניה בספרי מ) ולא העושה כח] במקלת מסייר מקלת מיעוט  דאמרי הוצאה אסירא והכנסה שריא, ומנא הוצאה הכנסה ] קרי לה כדאמרינן נמס׳  נהדי יג] קיום מקלת להכי בעבודת כוכבים דגלי קרה חייב אפילו במקלת הגוף. וגם בביטול שבת (3:) ובמסכת שבועות (ה.): איכא דאמרי הוצאה והכנסה (שריא) [הוא דאסירא].