Орайот 4a

וְְלָא מִבָעֲיָא למ״ד צִבוּר מַיְיתֵי דְּמִפַּרְסְמָא מִלְּתָא אֶלָּא אֲפִילּוּ למ״ד ב״ד מְבִיאִין דְלָא מְפַרְסְמָא מִלְּתָא אִי הֲוְָה שָאֵיל הָוְוּ אַמְרִין לֵיהּ אֲמַר ר׳ יוֹסֵי בַר אָבִין וְְאִיתֵּימָא רַבִי יוֹסֵי בַר זְבִידָא מִשֶּל דְסוּמָכוֹס לְמָה הַדָבָר דוֹמֶה לְאָדָם שֶהֵבִיא כַפָרָתוֹ בֵין הַשְּמָשוֹת סָפֵק מבעו״י נִתְכַפֵר לוֹ סָפֵק מִשֶּחֲשֵכָה נִתְכַפֵר לוֹ שֶאֵין מֵבִיא אָשָם תָּלוּי וְְלָא מִבָעֲיָא למ״ד ב״ד מְבִיאִין דְלָא אֲפַרְסְמָא מִלְּתָא אֶלָּא אֲפִילּוּ למ״ד צִבוּר מְבִיאִין דְּמִפַּרְסְמָא מִלְּתָא וְְהָוְוּ אַמְרִינָן לֵיהּ דְהָכָא בְסָפֵק מִבְעוֹד יוֹם סָפֵק מִשֶּחֲשֵכָה אִי שָאֵיל לָא אַשְכַח אֱינָש דִּמְשַׁיְּילֵיה׃ אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי מַאי שְנָא מִן הַיּוֹשֵב כו׳׃ שַפִיר קָאָמַר לֵיהּ ר״ע לְבֶן עַזַּאי אֲמַר רָבָא הֶחֱזִיק בַדֶרֶךְ אִיכָא בֵינַיְיהוּ לְבֶן עַזַּאי חַיָּיב דְהָא בְבֵיתֵיהּ אִיתֵיהּ לר״ע פָטוּר דְהָא הֶחֱזִיק בַדֶרֶךְ׃ הוֹרוּ לוֹ ב״ד לַעֲקוֹר אתּ כָל הַגּוּף׃ ת״ר וְְנֶעְלָם דָבָר וְְלאֹ שֶיֵּעָקֵר הַמִצְוְָה כוּלָּהּ כֵיצַד אָמְרוּ אֵין נִדָה בַתּוֹרָה אֵין שַבָת בַתּוֹרָה אֵין עֲבוֹדַת כוֹכָבִים בַתּוֹרָה יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין ת״ל וְְנֶעְלָם דָבָר וְְלאֹ שֶׁתִּתְעַלֵּם מִצְוְָה כוּלָּהּ הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין אֲבָל אָמְרוּ יֵש נִדָה בַתּוֹרָה אֲבָל הַבָא עַל שוֹמֶרֶת יוֹם כְנֶגֶד יוֹם פָטוּר יֵש שַבָת בַתּוֹרָה אֲבָל הַמוֹצִיא מֵרְשוּת הַיָּחִיד לִרְשוּת הָרַבִים פָטוּר יֵש עֲבוֹדַת כוֹכָבִים בַתּוֹרָה אֲבָל הַמִשְתַּחֲוְֶה פָטוּר יָכוֹל יְהוּ פְטוּרִין תַּלְמוּד לוֹמַר וְְנֶעְלָם דָבָר וְְלאֹ כָל הַגּוּף אֲמַר מָר יָכוֹל יְהוּ פְטוּרִין וְְאִי בְקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת פְטוּרִין וּבַעֲקִירַת כָל הַגּוּף פְטוּרִין בְמַאי חַיָּיבִין תָּנָא הָכִי קָא קַשְיָא לֵיהּ איּמא דָבָר כוּלָּהּ מִילְּתָא מַשְמַע ת״ל וְְנֶעְלָם דָבָר מַאי מַשְמַע אֲמַר עוּלָּא קְרִי בֵיהּ וְְנֶעְלָם מְדַבֵר חִזְקִיָּה אָמַר אָמַר קְרָא וְְעָשוּ אַחַת מִכָל מִצְוְתֹ מִכָל מִצְוְתֹ וְְלאֹ כָל מִצְוֹת מַצּוֹת תַּרְתֵּי מַשְמַע אֲמַר ר״נ בַר יִצְחָק מִצְוְַת כתי׳ רַב אַשִי אֲמַר יָלֵיף דָבָר דָבָר מִזָּקֵן מַמְרֵא דִכְתִיב בֵיהּ בַזָּקֵן מַמְרֵא כִי יִפָלֵא מִמְך דָבָר לאֹ תָּסוּר מִן הַדֶבֶר אֲשֶר יַגִידוּ לָךְ יָמִין וּשְׂמֹאל מַה מַמְרֵא מִן הַדֶבֶר וְְלאֹ כָל דְבַר אַף בְהוֹרָאָה דָבָר וְְלאֹ כָל הַגּוּף אֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל אֵין ב״ד חַיָּיבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ בְדָבָר שֶאֵין הַצְּדוֹקִין מוֹדִין בוֹ אֲבָל בְדָבָר שֶהַצְּדוֹקִין מוֹדִין בוֹ פְטוּרִין מַאי טַעְמָא זִיל קְרֵי בֵי רַב הוּא תְּנַן יֵש נִדָה בַתּוֹרָה אֲבָל הַבָא עַל שוֹמֶרֶת יוֹם כְנֶגֶד יוֹם פָטוּר וְְאַמַאי שוֹמֶרֶת יוֹם כְנֶגֶד יוֹם הָא כתי׳ וְְסָפְרָה לָהּ מְלַמֵד שֶסּוֹפֶרֶת אֶחָד לְאֶחָד דְאָמְרִי הַעֲרָאָה שַרְיָא גְּמַר בִיאָה הוּא דַאֲסִירָא הָא נַמִי כְתִיב אֶת מְקוֹרָהּ הֱֶערָה דְאָמְרִי כְדַרְכָהּ אֲסִירָא שֶלּאֹ כְדַרְכָהּ שַרְיָא הָא כְתִיב מִשְכְבֵי אִשָּה דְאָמְרִי כְדַרְכָהּ אָסוּר אפי׳ הַעֲרָאָה בְשֶלּאֹ כְדַרְכָהּ גְּמַר בִיאָה הוּא דְאָסוּר אֲבָל הַעֲרָאָה שָרְיָא אִי הָכִי אפי׳ נִדָה נַמִי אֶלָּא לְעוֹלָם כְדַרְכָהּ וּדְאָמְרִי הַעֲרָאָה בְאִשָּה דָוְָה הוּא דִכְתִיבָא וְְאִיבָעֵית אֵימָא דְאָמְרִי זָבָה לָא הָוְְיָא אֶלָּא בִּימָמֵי דִכְתִיב כָל יְמֵי זוֹבָהּ תְּנַן יֵש שַבָת בַתּוֹרָה אֲבָל הַמוֹצִיא מֵרְשוּת לִרְשוּת פָטוּר וְְאַמַאי הוֹצָאָה הָא כְתִיבָא לאֹ תּוְצִֹיאוּ מַשָּא מִבָתֵּיכֶם [ דְאָמְרִי הוֹצָאָה הוּא דְאָסוּר הַכְנָסָה מוּתָּר וְְאִיבָעֵית אֵימָא ] דְאָמְרִי הוֹצָאָה ( והכנסה ) הוּא דַאֲסִירָא מוֹשִׁיט וְְזוֹרֵק שָרֵי תְּנַן יֵש עֲבוֹדַת כוֹכָבִים בַתּוֹרָה אֲבָל הַמִשְתַּחֲוְֶה פָטוּר וְְאַמַאי הַמִשְתַּחֲוְֶה הָא כְתִיבָא דִכְתִיב לאֹ תִשְתַּחֲוְֶה לְאֵל אַחֵר דְאָמְרִי כִי אֲסִירָא הִשְתַּחֲוְָיָה כְדַרְכָהּ אֲבָל שֶלּאֹ כְדַרְכָהּ שַרְיָא ואיב״א דְאָמְרִי הִשְתַּחֲוְָיָה גּוּפָהּ כְדַרְכָהּ הוּא דַאֲסִיר דְאִית בָהּ פִשּוּט יָדַיִם וְְרַגְלַיִם הָא הִשְתַּחֲוְָיָה דְלֵית בָהּ פִשּוּט יָדַיִם וְְרַגְלַיִם שַרְיָא בעי ולא מיבעיא למ״ד צבור מביאין. דכי הביאו כפרתן דמי דהח מפרסמה כוכבים דהוי ביטול מקלת וקיום מקלת, או מכל מלות נדה דהוי ביטול מקלת מלמח ולא הוי החי יחיד תולה בב״ד, אלא אפילו למ״ד דכי הוכו ב״ד ועםו וקיום מקלת, ולא כל מלות הםבת דהוי עוקר כל הגוף, ולא כל מלות דנדה קהל על פיהם דב״ד מביאין עליהם פר והם פטורין דאיכא למימר לא ולעבודת כוכבים דעוקר כל הגוף: מצות תרתי משמע. כלומר מלות מפרסמה מילמא כל כך והאי יחיד מולה בבית דין הוא, אפ״ה להו מולה טונה משמע כגון נדה שנת ועבודת כוכבים, דהכי משמע ועשה אמת בב״ד הוא שהרי היה בידו ליםחל מפני מכל מלות ה׳ דעבד מד מהני חו שבת מה ב״ד מביאין פר ואי שחיל חומרים או עבודת כוכבים הו נדה, ולעולם לו דטעו וחזרו, הלכך תולה נעלמו קרינה בעוקר כל הגוף קח מיירי: אמר ר״ג ציה ואית ביה לד חיוב מעליה, הלכך בר יצחק מצות"] כתיב. נמד וי״ו למדה מניח חשס תלוי: ספק מבעוד יום נתכפר מלוה משמע, דהכי משמע ועשה אמת לו. והיה כפרה מעליה: ספק משחשכה מכל מלות דשנת חו המת מכל מלות נתכפר לו. ולה הוי כפרה מעליא"ג] דניוס לעבודת כוכבים חו אחת מכל מלות לוותו כתיב, דקיימא לן דפטור דאין צריך דנדה, דהוי מקייס מקלת דםנת ומבטל להביא קרבן אמר, ואע"פ שהוא קרב מקלת והוא הדין לעבודת כוכבים והוא אמר תמיד של בין הערבים אין בו סוס הדין לכדה, והוא הדין לשאר מצות דקיוס פסול, דהכי אמר בפ׳ תמיד כשמטו (פסחים מקלמ ונטול מקלת חייב ועוקר כל ד׳ נט.) דחמי עשה לפסח ועשה דאכילת הגוף פטור: מה זקן ממרא מן הדבר קדסיס ודמי עשה להשלמה, וחיכה נמי ולא כל דבר. דהח כמי׳ מן הדבר, ומגן בחלו שינויי המריני טובה, והח הכח (מפני [7]) הן הנמנקין (סנהדרין דף סח:) החומר דבין השמשות לית ניה לד מיוצ מעליה, אין מפלין לעבור על דברי תורה פטור, דליכא למימר שמה משמשכה נתכפר חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים לו שהרי בין השמשות כהרף עין ואין חייב, דהיינו מן הדבר ולא כל דבר: אדם בעולם יכול לעמוד עליו הס מן אין ב״ד חייבין. דלא הוי הוראה מעליח היום הו מן הלילה ופטור, ה״נ ליכה עד שיורו להתיר בדבר שאין הללוקין למימר שמח ממש מולה נעלמו שהרי מודין שיהא אסור, שהוכו להיתר בדבר כבר סולו כ״ד: ולא מיבעיא למ״ד ב״ד איסור שאין כתוב בתורה נהליה: זיל מביאין. ולא לבור דלה מפרסמה מלמח קרי בי רב הוא. דכיון לאפשר לו ללמוד היה, והחי יחיד תולה בב״ד הוח ופטור: ולידע לא הוי שוגג מעליה, וקרוב למזיד אלא אפילו למ״ד צבור מביאין. וחיכה סוי: אחד לאחד. היינו יוס כנגד יוס: למימר מפרסמה מלמח היה והאי יחיד דאמרי כדרכה אסירא. גמר ביאה, ושלא לאו מולה בב״ד ותולה נעלמו הוא, אפ״ה כדרכה שריה: והא. שלא כדרכה נמי אמר מולה בב״ד הוח דכי עשה על פיהן כתיב משכבי אשה שני משכנות, אחד עסה: לא משכח איניש דלשייליה. ולא כדרכה ואחד שלא כדרכה: דאמרי סליק חדעתיה למיםהל למה הביאו לבור כדרכה אסירא אפי׳ העראה. דהחי פר, הלכך ליכה לד מיוב מעליה, דהח דכתיב את מקורה הערה בכדרכה: אי לד פטור שייך ביה טפי דתולה בב״ד הכי. מחי חיריה לקמני שהוכו נסומרת הוא, הלכך אינו מניח אשם תלוי: יוס כנגד יוס, אפילו נדה נמי כי החי החזיק בדרך. לילך למדינת סיס ועדיין גוונה קיום מקלת וביטול מקלת הוא ישנו בעיר: טו] איכא בינייהו. לר״ע פטור וסוי בדבר שאין הלדוקין מודין בו: דהא החזיק בדרך, דכיון דטרוד הוא לא אלא לעולם בכדרכה. דאמרי נסומרת היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן, הלכך יוס הערהה שריה אפילו בכדרכה וגמר מולה בב״ד הוח ופטור לגמרי: תנא ציאה הוא דחסיר, ודקאמרת הח העראה הכי קשיא ליה דבר כולה מלתא משמע. כתיב דאמרי העראה נאשה נדה הוא לסורו לעקור כל הגוף, דהח לה כתיב דכמי׳ ולא נשומרת יוס, הלכך לא מתוקמה מדבר, וחימה חיפכח דהוכו לבטל בנדה חלה בשומרת יוס והוי בדבר שאין במקלת ולקיים במקלת יכול יהו פטורין הלדוקין מודין בה: ואי בעית אימא. וכי סוכו לעקור כל הגוף יהו חייבין: דקאמרת שומרת יום הח כתיבה, הח לא ת״ל ונעלם דבר. נח ללמד דבטול מקלמ קשיח, דכי קמני כגון דאמרי זכה לא הוה וקיוס מקלת חייב: מאי משמע. כלומר אלא [היכה דחזיה] ביממה כדכתי׳ כל ימי היכי משמע החי ונעלם דהוי קיום מקלמ זונה, אבל היכא דחזיה בליליה טהורה, ונטול מקלת: אמר עולא קרי ביה והוא הדין לסומרת יום דאמרי דהוא היכה ונעלם מדבר. דהחי מ״ס דונעלס שדיה דקמזיה ביממה דהיינו בימי זיבה, הלכך לא לדבר, דמ״ס נדרסת לפניו ולאחריו, וקרי מתוקמח ננדה אלא נסומרת יוס ומזצה "], ביה ונעלם מדבר דמשמע מדבר ולא כל וסויה הוראה בדבר שאין הלדוקין מודין: דבר: חזקיה אמר. מסיפה דקרא מושיט וזורק. לח כמיני בהדיא: השתחואה נפקה מכל מלות, דמשמע מכל מלות שלא כדרכה. כגון משתמוס לפעור או של שנת דהוי בטול מקלמ וקיוס למרקוליס: השתחואה. בפסוט ידיס ורגלי׳ מקלת, חו מכל מלות של עבודת ● כדכמי׳ (בראשית יט) וישתמו '] חפים חרלה: צעי בעי שהביא כפרתו בין השמשות. משמע אבל קודם לכן נתכפר אע״ג דקרב אחר תמיד חייב נמי בשאר מלות בכל ענין והכי נמי הכח ולהכי כתיב הכח דבר למעוטי כל הגוף. בין הערבים וקשה לבתוספת ) משמע דפסולין וכן משמע נפסחים ') דרמי המס כתיב לה וליכא למימר הפכה לדבר כולו דבר משמע דמניה נמ״כ כתיב הכח מכל מלות ה׳ וכמי׳ ילין עד בוקר הח כל הלילה ילין וכתיב השלמים עליה השלס כו׳ ולא משני הח לכתחלה במשיח מכל מזות ה׳ וחי לה דמיחייב אלא בעוקר כל הגוף לח משכחת במלות החמורות הא דיעבד אלמא דפסולין. ושמא הכא נמי איירי במחוסר כפורים בערב פסח כדאמרינן אלא נתו מאנוסתו ואם ממותו והם ממיו דבר שאין הלדוקין מודין בו. הועתק מפי׳ רצינו התס׳) אין מתעכב אחר התמיד בין הערבים אלא קטרת ונרות ומחוסר כפורים בערב פסח: שמחה זז״ל: רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא. והמס יליף בתוספתא ) בין דס קרי ביה ונעלם מדבר. דמ״ס מונעלס קלי להכח ולהכח ואמר בירושלמי דאיכא דאמר לדס ולא כל דבר והני דהכח לא שמיע להו ברייתא דילן כג] מטעמה המרינה: בדבר שאין גורעין ודורשין ממחלת פרשה לסופה וא״ד אף באמצע פרשה וילקמ עליה שמן הלקת שמן הצדוקין מודין בו. והח דאזטריך למעוטי כוליה דבר ולא נפיק מטוס דלדוקין מודין בו. המנחה ] ללמד כל המנחות ליזיקה הקשה כיצ'ק בר׳ מאיר מאי שנא דהכא דרשינן ונעלם כמו בתו מאנוסתו דלית להו ג״ם הו הס חמיו וחס ממותו ומתני׳ דנקט נדה ושבת מדבר וגבי עדות יקוס דבר לכ״ע דרשינן ) דבר ולא מלי דבר. וי״ל דודחי דבר כולה דבר ועבודת כוכבים לא משום דההנהו דוקא קאי אלא רק לפרס קיוס מקלמ נקטינהו: משמע והכח מעניינו דקרה מכדי כמיב אחת מכל מלות ה׳ דמשמע מזוה שלימה למחי הלכמה יש נדה אבל הבא על שומרת יום כו׳. בנדה גופה הוי מלי לחסכומי טובה כגון כתב דבר אלא ע״כ למדרם ונעלם מדבר אפי׳ דבר אחד מן המזות וכן בכל דוכתי גורעין צדס אדוס נדס שחור וטונא דחשיב בת״כ אלא דהמא לאשמועינן אפילו בשומרת יוס ומוסיפין ודורשין מסוס דומקל דקרא דחיהו דמיק ומוקים אנפשיה. כי ההוא להוהצ ט) דה״ל ונכדה מקרי קיום מקלמ וביטול מקלת ובגמרא דפריך אי הכי אפילו נדה נמי ה״פ למכתב וחמישיתו יוסף עליו כי היכי דכתיב') גבי מעשר. ובפ׳ ים נומלין ) ה״ל למכתב חסמו אפילו נדה בכה״ג אי הוה בדבר שאין הללוקין מודין בו הוי קיוס מקלת: הכתיב תירם את הנחלה וכי כתב קרא לריך ליישב המקרא על ידי גרעון ותוספת. מימה מנ״ל וספרה לה ל״ג דהח נשמעתה בחריימה דודה מפיק לה ממשכב נדחה יהיה לה: דחתי קרא לחייב רק קיום מקלת וביטול מקלת דלמא קרא אתה אפילו לחייב בכך וכל שכן שלא כדרכה נמי הכתיב כו'. משמע דלדוקין מודין בו וצפ׳ אחד דיני ממונות ) גבי בביטול כל הגוף כדאמר בפ׳ הנמנקין ל) גבי עבודת כוכבי׳ דכמי׳ מן הדרך אפי׳ מקלת דרך טעה בנואף ונואפת משמע דאין לדוקין מולין נו המס בהעראה שלא כדרכה: ומייצ בקיום מקלת ובין על כל הגוף אבל בשאר מכות אינו חייב אלא בביטול כל הגוף. הכתיב כל ימי זוכה. ה״מ לחתויי קרא קמח דכתיב זוב דמה ימים רבים: וי"ל דהמס כתיב ללכת בה ומניה בספרי מ) ולא העושה כח] במקלת מסייר מקלת מיעוט דאמרי הוצאה אסירא והכנסה שריא, ומנא הוצאה הכנסה ] קרי לה כדאמרינן נמס׳ נהדי יג] קיום מקלת להכי בעבודת כוכבים דגלי קרה חייב אפילו במקלת הגוף. וגם בביטול