רבי
בעי רב יוסף אין חרישה בשבת מהו מי
אמרי׳ כיון דקא מודו בכולהו מלתא כביטול
מקצת וקיום מקצת דמי או דלמא כיון דקא
עקריין ליה לחרישה כל עיקר כעקירת גוף דמי
ת״ש יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת
יום כנגד יום פטור ואמאי הא עקריין לשומרת
יום כנגד יום כל עיקר אמר לך רב יוסף
שומרת יום דקאמרין כדשנין ת״ש יש שבת
בתורה אבל המוציא מרה״י לרה״ר פטור
ואמאי הא עקריין להוצאה כל עיקר התם נמי
כדשנין ת״ש יש עבודת כוכבים בתורה אבל
המשתחוה פטור ואמאי והא עקריין להשתחויה
כל עיקר אמרי השתחויה נמי כדשנין בעי ר׳
זירא אין שבת בשביעית מהו במאי טעו
בהדין קרא בחריש ובקציר תשבות בזמן
דאיכא חרישה איכא שבת ובזמן דליכא
חרישה ליכא שבת מי אמרינן כיון דמקיימין
לה בשאר שני שבוע כביטול מקצת וקיום
מקצת דמי או דלמא כיון דקא עקריין ליה
בשביעית כעקירת הגוף דמי אמר רבינא ת״ש
נביא שנתנבא לעקור דבר מדברי תורה
חייב לביטול מקצת ולקיום מקצת רבי שמעון
אומר פטור ובעבודת כוכבים אפילו אמר
היום עובדה ולמחר בטלה חייב שמע מינה
אין שבת בשביעית כביטול מקצת וקיום
מקצת דמי שמע מינה׃ מתני׳ הורו ב״ד
וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם
או שלא היה מופלא של ב״ד שם או שהיה
אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא
ראוי לבנים ה״ז פטור שנאמ׳ כאן עדה ונאמר
להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן
ראוין להוראה אף עדה האמורה כאן עד
שיהיו כולן ראוין להוראה׃ גמ׳ או שלא היה
מופלא של ב״ד שם מנלן אמר רב ששת וכן
תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אמרו הורו
בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין מפני שהיה
להם ללמוד ולא למדו לא היה מופלא של
ב״ד שם נמי פטורין מפני שהיה להם ללמוד
ולא למדו׃ נאמר שם עדה ונאמר כאן עדה
עד שיהו כולן ראוין להוראה׃ והתם מנלן
דאמר רב חסדא אמר קרא והתיצבו שם עמך עמך בדומין לך ואימא עמך לשכינה אלא אמר ר״נ בר
יצחק אמר קרא ונשאו אתך אתך בדומין לך׃ מתני׳ הורו ב״ד שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר
מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה ושעירה שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין׃ גמ׳ שוגגין ועשו מזידין
הרי אלו פטורין הא שוגג דומיא דמזיד חייב והיכי דמי שהורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו בשומן
ואכלו לימא תפשוט הא דבעי רמי בר חמא אמר לך משום דתנא רישא מזידין ועשו שוגגין תנא סיפא שוגגין
ועשו מזידין׃ מתני׳ הורו ב״ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר
דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר י״ב שבטים מביאין י״ב פרים ובעבודת כוכבים מביאין י״ב פרים ושנים עשר שעירים
רבי
בעי רב יוסף אין חרישה בשבת מהו. הכח לה מבעיה ליה לרב יוסף להוראה שמעינן מינה נמי דהיינו סנהדרי גדולה, דתניא בח״כ ) עדת ישראל
בדבר שאין הלדוקין מודין כלל, אלא בנטול מקלת וקיום מקלמ קה מבעיה עדה המיוחדת לכל ישראל וחיזו זו סנהדרי גדולה: ואימא עמך משום
ליס: מי אמרינן כיון דקא מודו. ב״ד בכולהו שחר מלאכות לשבת שכינה. דלגופיה הוא דחתה כלומר שיהו עומדין עמך ולא יכנסו לפני
דחסירי, כנטול מקלת וקיוס מקלת דמי ומייבין: (וכלהו) כדשנין. לעיל ולפנים במקום שכינה, דסלקח דעתה אמינה והואיל דכתבים חספס לי דיכנסו
דלא הוי עקירת כל הגוף דשומרת יוס:
במקוס שכינה, קמ״ל. [ל״מ עיון עמך
(וכולה) כדשנין. למושיט וזורק שלי, דלא
מטוס שכינה כלומ׳ ברור לדיקיס גמורים
סוי עקירת כל הגוף: (וכולה) כדשנין.
שאני כולה להשרות שכינה עליהם: אתך
להםתחושה שלא כדרכה סריה: בחריש
בדומין לך. שיהיו ראויין להוראה: ובקציר תשבות.
דמשמע בזמן דחיכה מתני' הורו ב״ד
שוגגין ועשו הקהל מריסה דהיינו נשאר שני
שבוע משנות שוגגין. על פיהס ש ב״ד מציאין
פר, רצי איכא סנת: בזמן דליכא חרישה. דהיינו
מחיר כדאית ליה ור׳ יהודה כדאית ליה בשביעית
ליכה שנת: נביא שהתנבא. ור״ם כדאית ליה,
דהוי הוראה מעליה: כגון שמחלתו נציה של המת
ולבסוף הורו ב״ד מזידין ועשו הקהל שוגגין.
נציח השקר שהמנצח לעקור דבר מדברי לא הוי
הוכחה מעליה, דחס כל עדת תורה חייב,
ודברי הכל נחנק: לקיים ישראל ישגו כתיב דבעינן
שוגגין בצ״ד, מקצת ולבטל מקצת. דשחר מלות
כ״ם והכא הוה ליה שגגת מעשה בלא " הוראה,
פוטר, וס״ס לרבנן: ובעבודת כוכבים ומציאין כל
אחד מן הקהל כשנה או אפי׳ אמר לך היום
עובדה ולמחר בטלה. שעירה לכימיד דמו:
הורו ב״ד שוגגין דהיינו קיום מקלת ונטול
מקלת דעבודת ועשו הקהל מזידים פטורים.
דמזיד לאו כוכבים חייב, דרחמנא אמר להדיחך
מן בר קרבן הוא: גב׳ טעמא דשוגגין
הדרך אפי׳ מקלת דרך, ובעבודת כוכבי׳
ועשו מזידים דפטורין. דמזיד לאו
צר קרבן הוא לא לבור ולא יחיד, הח
שוגג הוא דכתיב, וכי קמני חייב כגון
לרבנן בסקילה ולר״ם בחנק, והכי מתרץ
ליה רב דומיה דמויד דלא הוי ממש מולה
בב״ד מסדה בפ׳ אלו הן הנחנקין (סנהדרין דף
סוי שוגג מולה] נעלמו ומייב נסגגמט] 5),
והיום עובדה ולמחר בטלה כחין שנת
מעשה קרינה ביה: כגון שהורו ב״ד
בשביעית דמי וקרי להו ביטול מקלת
שחלב מותר. שעל הקרב ולא שעל וקיוס
מקלת, ס״מ: מתני' ואמר להם הכליות,
דלא הוי עוקר כל הגוף: ונתחלף
טועים אתם. לא הוי הוכחה מעליה
חלב בשומן ואכלו. דמייב דתולה נעלמו
ופטור", דבעינן עד שיוכו כולן כדאמר
הוא, והחי דקרי ליה דומיא דמזיד
מסוס לעיל": או שלא היה מופלא של
ב״ד שם. דכי היכי דמזיד לאו מולה בב״ד
הוא החי אע״ג דלה הוס מסנהדרין עלמן,
דחילו שוגג נמי לחו מולה בב״ד הוא,
ותפסוט הוי מסנהדרין על'מן חפי׳ (חס)
קטן האי דבעי רמי בר חמא (לעיל
דף 3): שבכולן לא היה שם לה הויה
הוראה אמר לך. רמי בר חמא האי דקמני
שוגגין מעליה, כדאמר לקמן' מחס כל
ועשו מזידיס לחו למידק מינה קח חתי, עדת
אימה לכולם סנהדרי הויח הוראה
אלא איידי דתנח מזידין ועשו שוגגין
מנה ואי לא לא, ואיכא למימר נצטרך אחד כמי
שוגגין ועשו מזידיס, וכדי נסבה ולא
מהן " לצאת לדרך ומינו אחר במקומו,
א״כ דייקי׳ מינה כלוס, ובעיח דידי׳ מהח
ליכה זקן (או")) שאין לו ננים היה
לכך נתמנה למשמע מינס: מתני' הורו
ב״ד ועשו אמר" בסנהדרין: או זקן
שאין ראוי כל הקהל או רובן על פיהן
מביאין פר. לבנים. ) ● וקשיח לי מפני
מה אין ראוי (כגון) כח] ב״ד ולח
לבור: בעבודת [3] להוראה: יש] ונאמר
להלן עדה. וספטו כוכבים ב״ד מביאין פר
ושעי׳ דברי ר״מ. העדה והלילו העדה
(במדבר לה), דהיינו דבעבוד׳ כוכבים
בהוראה פר ושעיר מיימי, סנהדרין
כלמכן בפ״ק לסנהדרין (ד׳ 3): דכמי׳ בפ׳
שלח לך אנשים וכי משגו ולא תעשו
את כל המלצות החלה דהיינו בעבודת
נאמר כאן עדה. דכתיב (ויקרא ד)
מס'3] כל עדת ישראל ישגו: (ושפטו את
העדה) מה כוכבים, כדאמר לקמן בפרק
הורה כהן להלן ראויין להוראה כו׳:
גמ׳והתם מנ״ל. משיח " איזו היא מלוס
ששקולה כנגד כל דכולהו דהויין "ג]
ראויין להוראה: אמר רב המנות הוי
חומר זה עבוד׳ כוכבי׳, וכתיב חסדא. גמר
ממשה, דמשה חוקי סנהדרין (במדבר טו)
ועשו כל העדה פר בן נקל דהוו כולן ראויין
להוראה, דכמי׳ והמילבו אחד לעולה לרימ
ניתוח לה׳ ומנחתו ונסכו שס עמך עמך
בדומין לך דליהוי (הם) כמשפט ושעיר
עזים המד למטהת: רבי כולן ראויין
להוראה, ה״נ בעינן דסנהדרי יהודה
אומר י״ב שבטים מביאין י״ב דעלמא
ליהוו ראויין להוראה, והואיל פרים.
דכל שבט ושבט הקרי קהל, ומלינו דעדה
החמורה כאן כולן כמויין וקסבר לבור
מניחין פר ולח בית דין: רבי רבי
בעי רב יוסף אין חרישה כו׳. רישה
דאבות מלאכות דפ׳ כלל גדול ) נקטו
אבל
כג) מריסה לדוקין היה במנין דא״כ אפי׳ קטן שבהם נמי כדאמרי' לעיל שיהיו כולן בהוראה. וקשה דהא התותב מולין בה ולרב יוסף נמי בעי דבר
שאין מודין בו כדלקמן אמר לך רב יוסף כו׳ משמע לעיל. (נ״ל דלריכין לומר דלפני המו׳ לא היה כתוב לעיל הח דמסיק ואלה מחי כל עדת דקאמר לסנר
כשמואל: ש״מ אין שבת בשביעית כו׳. משמע דאין לדוקין מודין בהאי דרשה אע״ג רחמנא כו׳ עי' לקמן ברש״י דף (ה׳) [י] ע״ח) ובת״כ מוסיף נמי אם אמר א׳ איני יודע דכמאן דלימי׳
דלעיל דרסי ליה יהיה לה לשומרת (ינס) [יוס]: או שלא היה מופלא שבב״ד שם. פרש״י ולא דמים: אחד מהן גר או ממזר. בירושלמי שעברו ומנוהו. דמי שאין ראוי להוראה נעשה כאכן: