ה.הורו בית דיןפרק ראשוןהוריות

רבי שמעון אומר י״ג פרים ובעבודת כוכבים  שלשה עשר פרים וי״ג שעירים פר ושעיר  לכל שבט ושבט פר ושעיר לב״ד הורו ב״ד  ועשו ז׳ שבטים או רובן על פיהן מביאין  פר ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר  דברי ר״מ רבי יהודה אומר ז׳ שבטים  שחטאו מביאין ז׳ פרים ושאר שבטים שלא  חטאו מביאין על ידיהן פר שאף אלו שלא  חטאו מביאין ע״י חוטאין ר״ש אומר ח׳  פרים ובעבודת כוכבים ח׳ פרים וח׳ שעירים  פר ושעיר לכל שבט ושבט פר ושעיר לב״ד  הורו ב״ד של אחד מן השבטים ועשה אותו  השבט על פיהן אותו שבט הוא חייב ושאר  כל השבטים פטורין דברי רבי יהודה וחכמים  אומרים אין חייבין אלא על הוריות בית דין  הגדול בלבד שנאמר ואם כל עדת ישראל  ישגו ולא עדת אותו שבט׃ גמ׳ ת״ר ידעו  שהורו וטעו מה הורו יכול יהו חייבין ת״ל  ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין אשר  חטאו חטאו שני שבטים מביאין שני פרים  חטאו שלשה מביאין שלשה או אינו אומר  אלא חטאו שני יחידים מביאין שני פרים  חטאו ג׳ מביאין ג׳ ת״ל הקהל הקהל חייב  וכל קהל וקהל חייב כיצד חטאו שני שבטים  מביאין שני פרים חטאו ז׳ מביאין ז׳ ושאר  שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר  שאפילו אלו שלא חטאו מביאין ע״י החוטאין  לכך נאמר קהל לחייב על כל קהל וקהל דברי  רבי יהודה ר״ש אומר ז׳ שבטים שחטאו  מביאין ז׳ פרים ובית דין מביאין על ידיהן  פר שנאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל  מה קהל האמור למעלה ב״ד עם הקהל אף  קהל האמור למטה ב״ד עם הקהל רבי מאיר  אומר ז׳ שבטים שחטאו ב״ד מביאין על  ידיהם פר והן פטורין נאמר קהל למטה ונאמר  קהל למעלה מה קהל האמור למעלה ב״ד  ולא צבור אף קהל האמור למטה ב״ד ולא  צבור רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו  חטאו ששה שבטים והם רובו של קהל  או ז׳ אע״פ שאינו רובו של קהל מביאין פר  אמר מר ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבא דלא כרבי  אליעזר דתנן אמר ר׳ אליעזר מה נפשך אם חלב אכל חייב נותר אכל חייב רב אשי אמר אפילו תימא רבי  אליעזר שאני הכא דכתיב אשר חטאו עליה התם נמי הכתי׳ אשר חטא בה ההוא מיבעי ליה פרט למתעסק  מ״ט דר׳ יהודה קסבר ארבעה קהלי כתיבי קהל הקהל קהל הקהל חד לחייב על כל קהל וקהל וחד להוראה  תלויה בב״ד ומעשה תלוי בקהל וחד לגרירה וחד לשבט שעשה בהוראת ב״ד ור״ש תלתא קהלי כתיבי הקהל  קהל הקהל מעיני הקהל אורחיה דקרא הוא כדאמרי אינשי מעיני דפלניא חד לחייב על כל קהל וקהל ותרי  אחריני נאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל מה להלן ב״ד עם הקהל אף כאן ב״ד עם הקהל ור״מ קהל הקהל  לא דריש הלכך תרי קהלי כתיבי מיבעי ליה לנאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל מה להלן ב״ד ולא צבור  אף כאן ב״ד ולא צבור ורשב״א מ״ט כתי׳ והיה אם מעיני העדה אלמא מיעוטא דכתיב מעיני וכתי׳ כי לכל העם  בשגגה למימרא דרובא אין מיעוטא לא הא כיצד עשו ו׳ והן רובו של קהל או ז׳ אע״פ שאינן רובו של קהל  חייבין  ור״ש  רבי שמעון אומר שלש עשרה פרים. פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין.  אכל חלב (דף יט.) מלב ונותר לפניו והכל הת אחד מהם ואינו יודע  וטעמייסו דכולהו מפרם בגמרא: הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או איזה מהן אכל רבי אליעזר מחייב מטאת ורבי יהושע פוטר, ומניה  רובו. של כל שבט ושבט לשבעה סנטיס וכגון דהוי כובן של ישראל מציאין אמר רבי אליעזר מה נפשך, הס חלב הכל חייב חס נותר הכל חייב,  פר וכו׳ דברי רבי מאיר, [דס"ל] ב״ד מניחין פר ולח לבור: רבי יהודה אמר לו רבי יהושע הרי הוא חומר אשר חטא בה עד שיודע לו במחי  אומר ז׳ שבטים שחטאו מביאין ז׳ פרים,  מטה, הכח נמי סבירא ליה לר׳ אליעזר  ושאר שבטים שלא חטאו מביאין פר פר  מה נפשך, אם חלב אכלו בהוראה מביאין  על ידיהם. כלומר פר לכל שבט ושבט.  פר, וחס דם הכלו בהוראה מציאין פר,  ואמר בגמרא דז׳ דקאמר ר׳ יהודה לאו  ומייבין ממ״כ: אפי׳ תימא רבי אליעזר,  דוקא, דהוא הדין לשבט אחד שמטה על  ושאני הכא דכתיב ונודעה החטאת אשר  [פי] הוראת בית דין הגדול שהשאר  חטאו עליה והקריבו. דמשמע שיודע  שנטיס שלא חטאו מציאין על ידיהן פר  להס החטא שחטלו עליו ע״פ בית דין:  פר, וחיידי דקאמר ר״מ ז׳ דחיהו בעי  התם נמי הא כתיב אשר חטא בה.  רוצה ממש קמ״ר יהודה נמי: וחכמים  דמשמע עד שיודע לו במה מטה: בה.  אומרים אין חייבים פר אלא על הוראת  (פרט למתעסק דנה) משמע דמתכוין  ב״ד הגדול. אבל שנט המד בהוראת  לעשות המטה, פרט למתעסק בשבת  בית דינו כשגגת מעשה דמי ומציאין  כגון שנמכוין להגביה את החלום וחתך  כל אחד כשנה חו שעירה: עדת ישראל.  את המחובר דפטור, אבל מתעסק בחלבי׳  היינו סנהדרין, כלומר סנהדרין של ישראל  ובעריות חייב שכבר נהנה כדאמר בפ׳  דהיינו כ״ד הגדול: גב׳ ידעו שהורו  ד׳ מימות (סנהדרין סב:): ד׳ קהל כתיבי.  וטעו מה שהורו. כלומר הוכו ב״ד שמלב  מעיני הקהל והקריבו הקהל, דלימח קרה  מותר בנטול מקלת, ועשו קהל על פיהן  מעיני קהל, מאי הקהל מרי, וליכתוב קרא  ואכלו שוגגין מלב ולס דהוי מל נשגגת  והקריבו קהל, מחי הקהל מרי, והכי  מעשה בלבד ומד בהוראה, והמ״כ ידעו  ארבעה, מטאת הקהל") לא קא משיב דהה  שהורו שלא כראוי אלא שטעו במה שהוכו  לא כתיב לה בהוראה ולא בהקרבה:  דאינם יודעים אם על המלכ הוכו חו על  לחייב על כל קהל וקהל. על כל שבט ושבט,  הדס, יכול יהו מייבין פר דליהוי הוראה  דשבט המד איקרי קהל כדאמר לקמן:  מעליה: ת״ל ונודעה החטאת. אשר  וחד להוראה תלויה בב״ד. כדאמר לעיל  מטחו עליה והקריבו, כלומר דלריך שיודע  (דף ג.) הקהל ועשו הוראה תלויה בב״ד  החטאת שיהיו יודעין על מה הוכו אס  ומעשה תלוי בקהל. וחד למידה ] לשאר  על החלב חו על הדס: ולא שידעו  שנטין שלא חטאו נגררין אמר המוטאין  החוטאין. דלא סגי בידיעה דמוטאין,  ומניחין על ידיהס פר פר: וחד לשבט  דאע״ג דעשו בהוראה דממה נפשך מל  שעשה בהוראת בית דינו. כלמכן נסיפה  מנייהו בהורא׳ הוה דהח חכלי למרווייהו  דמתניתין הוכו ב״ד של אחד מן השבטיס  חלב ודס אפ״ה פטורין, דלריך שיוצרר  כו׳: ג׳ קהל כתיבי. מעיני הקהל לא  להס חותו מטה שעשו בהוראה: חטאו דרשינן  ציה תרתי דהחם] לשמום הוא שני שבטים  מביאין ב׳ פרים. והוא דחתה דחורמיה  דקרא דמשתעי הכי, הדין דכי חטא שבט  אחד שמניה פר כדאמרי אינטי מעיני דפלניה  הכא נמי אחד, והח קמ״ל דםני שנטיס  לא סגי מעיני הקהל משמע מעיני של קהל  וחד לסו בפר חמד: לחייב על כל קהל וקהל.  הוא, אבל והקריבו הקהל דרשינן ניה השבט  המד איקרי קהל כדמפרש טעמה מרי, דלכתוב  קרה והקריבו קהל, מחי לקמן: מה הקהל  האמור למעלה ב״ד הקהל מרי, הח תלת: חד  לחייב על כל עם הקהל. דתרוייהו כתיב למעלה  ב״ד קהל וקהל. דר״ם נמי ס״ל דםנט  חמד עם קהל דכתיב ונעלם דבר מעיני  הקהל, איקרי קהל, אייתרי ליה מרי  לג״ם נאמר דהחי מעיני היינו ב״ד: אף קהל  האמור קהל למעלה וכו׳: ור״ש בן אלעזר  למטה. והקריבו הקהל ב״ד עם הקהל. מ״ט.  דכתיב בהוראה לעבודת כוכבים הכי דרים  ר״מ מה קהל החמור למעלה נפרשת  שלח לך אנשים והיה חס מעיני ונעלם  דבר מעיני הקהל בית דין ולא העדה  הלמח הפי׳ מיעוטה חטאו מציאין קהל  כלומר דהוראה תלויה היה בב״ד פר  ושעירה' דכתיב מעיני משמע מקלמ ולא  בקהל, דהח לה כתיב ונעלם מקהל עיני ולח  כל עיני, וכתיב כי לכל משמע אלא  מנעיני הקהל דמשמע מצ״ד של קהל  דרונא אין דרובו ככולו ומיעוטה לה, הח  ולא מקהל, אף קהל החמור למטה כילד  וכו׳ דמעיני אפי׳ מיעוט קהל כגון  והקריבו הקהל בית דין ולא לבור: מה  ברוב שבטים, והאי דכתי׳ כי לכל  דבעינן רובא דקהל אפילו במיעוט  שנטיס: נפשך. דתנן במסכת כריתות נפ׳  ספק וכ״ש ורבי אם חלב אכל חייב  כו. מימה מי דמי המס בין בחלב בין  בנותר  מד קרבן  הוא חבל שמעון דקהל האמור למעלה הוא בית דין עם הלבור ואי לה כתיב ההוא קהל ס״מ הכח קרנן דעבודת כוכבים אינו סוה  לחלב. ול״ל דה״נ ידעי דלה איירי הלא בעניינים דקהל למטה היינו לבור ולה בית דין ולרבי מאיר משמע איפכא. וע״ק אליבא דרבי  שקרבנס סוה כעין חלב ולס כלפרש״י: ור״ש תלתא קהלי כתיבי כו׳. יש ספרים שמעון לימה ד׳ קהל כתיבי ומייתר ליה מד קהל למעשה תלוי בקהל ולא הוה כריך  דגרסי מרי קהל כמיני וכן נראה ובעי למימר דמד קהל כוליה קרח לחוכמה דקרא ומד לאהדורי הקרה המרינה. מיהו ליכא למפרך לר״מ לדרום ג׳ קהל כרבי שמעון למדרם  קהל דרשינן קהל הקהל והיינו מרי קהל. ולר׳ מאיר מד קהל כוליה לאורמה דקרה ומיניה מעשה תלוי בקהל כיון דאית ליה ג'ם דקהל בבית דין חמור ח״כ לח מלי למילף מפס  כמי שמעינן דאיירי בבית דין ולא בלבוכ ומד קהל לג״ם ולפי הגירסא הכתוב בספרים מעשה תלוי בקהל דהח לעיל אמר הקהל ועשו הוראה תלויה בנ״ד ומעשה תלוי בקהל ח״כ  בעי למימר דתרוייהו אתו לג״ם ולא נהירה. מיהו אפשר דמלמודח בעי למימר לרבי מי שלמד משס סובר דקהל החמור למעלה בלבור מיירי ולר״מ לח ס״ל הכי דבלבור מיירי: