ה׃הורו בית דיןפרק ראשוןהוריות

אף  ורבי שמעון ורבי מאיר דהוראה תלויה בבית  דין ומעשה תלוי בקהל מנא להו אמר אביי  דאמר קרא והיה אם מעיני העדה נעשתה  לשגגה רבא אמר מלכל העם בשגגה  וצריכא דאי כתב רחמנא והיה אם מעיני  העדה נעשתה לשגגה הוה אמינא אפילו  מיעוטא להכי כתיב לכל העם בשגגה ואי  כתב לכל העם בשגגה הוה אמינא עד  דעבדי בית דין בהדי רובא להכי כתיב  והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה והא  כי כתיבי הני קראי בעבודת כוכבים הוא  דכתיבי ילפינן מעיני מעיני׃ הורו ב״ד של  אחד וכו׳׃ איבעיא להו שבט אחד לרבי  יהודה בהוראת ב״ד הגדול מי מייתו שאר  שבטים או לא מי אמרינן שבעה שבטים  הוא דמייתו שאר שבטים בהדייהו משום  דאיכא רובא אבל חד שבט דליכא רובא  לא או דלמא לא שנא תא שמע מה הן  מביאין פר אחד רבי שמעון אומר שני פרים  במאי עסקינן אילימא שחטאו שבעה ר״ש  תמניא בעי אלא דחטא שבט אחד במאי  אי בהוראת בית דינו רבי שמעון לית ליה  אלא לאו בהוראת בית דין הגדול ותנא קמא  מני אי נימא רבי מאיר הא רובא בעי אלא  לאו רבי יהודה ( וכגון שחטא שבט אחד )  אמרי הכא במאי עסקינן כגון שחטאו ששה  שבטים והן רובן של קהל ורבי שמעון בן  אלעזר היא דתניא ר״ש בן אלעזר אומר  משמו חטאו ששה והן רובו של קהל או שבעה אף על פי שאינן רובו של קהל מביאין פר תא שמע רבי יהודה  אומר שבט שעשה בהוראת בית דינו אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין ובהוראת ב״ד הגדול  אפילו שאר שבטים חייבים שמע מינה אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא דקתני ועשה אותו השבט על  פיהם אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין למה לי למיתנא ושאר שבטים פטורים הא תנא אותו השבט  חייב וכיון דתנא אותו השבט חייב ממילא ידענא שאר שבטים פטורין אלא הא קמשמע לן דבהוראת בית  דינו הוא דשאר שבטים פטורים אבל בהוראת ב״ד הגדול אפילו שאר שבטים חייבין שמע מינה איבעיא להו  שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול לרבי שמעון מי מייתי או לא תא שמע מה הן מביאין פר אחד רבי  שמעון אומר שני פרים ( במאי עסקינן אילימא שחטאו שבעה ) שני פרים שמנה פרים בעי אלא דחטא שבט  אחד ובמאי אילימא בהוראת בית דינו רבי שמעון לית ליה אלא בהוראת בית דין הגדול ותסברא תנא קמא  מני אי רבי מאיר הא רובא בעי אי רבי יהודה שאר שבטים נמי מייתו ( אלא ) הא מני רבי שמעון בן אלעזר היא  וכדתניא תא שמע וחכמים אומרים לעולם אינו חייב אלא על הוראת בית דין הגדול מאן חכמים אילימא  רבי מאיר רובא בעי אלא לאו רבי שמעון היא שמע מינה ורבי יהודה ורבי שמעון שבט אחד דאקרי  קהל מנא להו אמרי דכתיב ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים ( נכח חצר בית ה׳ ) החדשה מאי חדשה  א״ר יוחנן שחידשו דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה מתקיף לה רב אחא בר יעקב ממאי דלמא  שאני ירושלים דהוה נמי בנימין אלא אמר רב אחא בר יעקב דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך  לקהל עמים וגו׳ מאן אתיליד ליה ההיא שעתא בנימין ש״מ ה״ק רחמנא מתיליד לך השתא קהל אחרינא א״ל  רב שבא לרב כהנא דלמא הכי קא״ל רחמנא לכי מתיליד לך בנימין הוא דהוו י״ב שבטים דמתקריית קהל א״ל  אלא שנים עשר שבטים איקרו קהל אחד עשר שבטים לא איקרו קהל תניא ר״ש אומר מה תלמוד לומר  ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהם שנים והלא כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת  האחד עולה לה׳ [ אלא ] יכול [ תהא ] נאכלת חטאת ללוים ת״ל ופר שני שני לעולה מה עולה לא נאכלת  ור״ש זר״מ, דדרשי מרי קהל לג״ם, ולא הייתר מד להוראה תלויה בבית דין,  קהל כגון שחטאו שבעה סנטיס דהוו רונן, אבל היכא דליכא רובא כימיד  אם כן הוראה תלויה בבית דין מנח לסו: מעיני העדה נעשתה לשגגה. דמו ופטורים, דימיד שעשה בהוראת נ״ד פטור, או דלמא כיון דסבירא ליה  שתעשה לשגגה על ידי אחרים דהיינו על ידי הוראת ב״ד, דהוראה תלויה דשנט המד איקרי קהל, לא שנא שבט אחד ולא שנה שבעה מציאין פר לכל  בבית דין: רבא אמר כי לכל העם בשגגה, שיהו כולס מלויין נשגגת כאן שבט ושבט ופר לב״ד: אלא, הכח במחי עסקינן כגון שמטאו סטה וכו׳,  הקהל וב״ד, דהוראה תלויה בנ״ד ומעסה  דכיון דאיכא רוב שה רוצח כל דהו קחמר  תלוי בקהל: הוה אמינא אפי׳ מיעוט.  דמניחין פר ופר לב״ד: אלא לאו רבי  מטאו מציאין פר: הוה אמינא בית דין  שמעון. וקמני שנט חמד חייב על  בהדי רובא, ולא יהו מניחין פר עד  הוראת בית דין הגדול, אלמה כי המר  שיעשו בית דין עם הלבור דליבעי לבית  שבט המד איקרי קהל אפי׳ כי מטה  דין הוראה ועשיה, כתב רחמנא והיה  שבכו אחד כמרובין דמו ומציאין פר  אס מעיני העדה נעשתה לסגגה שתעשה  ופר לב״ד, והכי סבירא ליה לרבי שמעון  שגגה על ידי המריס דהוכחה בלבד  דהיכא דאיכא רובא בגברי ורוצה  תלויה בבית דין: ילפינן מעיני מעיני.  בשבטיס מציאין פר לכל שבט, אצלם]  כתיב הכח מעיני הקהל וכתיב בעבודת  היכא דחטאו ששה והן כונן או שבעה  כוכבים והיה חס מעיני העדה: אבל חד  ואינן רובן כשבט חמד דמו ומציאין פר  שבט דליכא רובא לא. והוא הדין לסניס חו  ופר לבית דין, מדקמני מה הן מציאין  סלסה סנטיס: רבי שמעון תמניא בעי.  וכו׳ ולה מתוקמה ריסה אלא כרבי  פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין: אי  שמעון בן אלעזר כגון שמטאו סטה וכו׳  בהוראת בית דינו רבי שמעון לית ליה.  וקאמר רבי שמעון שני פריס פר להו  דהא לא מייתר ליה (לא כו) קהל להוראת  ופר לבית דין: מדכתיב קהל יהודה  בית דינו: אלא לאו רבי יהודה היא.  אלמה דםבטו המד איקלי קהל: ודלמא  וקמני מה הן מציאין פר אחד, אלמא  שאני שבט יהודה דהוה עמיה בירושלים  לא מיימו שחר שנטיס בהדיה: אמרי  שבט בנימין. ושני שנטיס הוא דחקרי  הכא במאי עסקינן וכו׳. ותנא קמח  קהל חבל שנט אחד לא: אלא מהכא  רבי שמעון בן אלעזר הוא, ורבי שמעון  הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים  דאמר שני פריס קסצר כג] פר לכל שבטו  וגו'. והיכה אמר ליה הכי, דכתיב  ושבט לשבט א׳ היקרי קהל כגון שחטאו  " וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן  שבעה שבטים והן רובן של קהל, דכי  אכס וגו׳, וכתיב ויאמר לו חלהיס אני  סויה רוצח בגברי ורוצה בשבטיס הוא  אל שרי פרס ורבה גוי וקהל גויס יהיה  דמביא פר לכל שבט ושבט ופר לב״ד,  ממך וגו׳: מאן הוה אתיליד ליה בההיא  אבל היכא דאיכא משה והן רוצח כי או  שעתא. כלומר מאן הוה עתיד למילד  שבעה ואינן רוצח מן, כיון דלחו רוצה  ההיא שעתא בנימין, ושמע מינה דקאמר  בגברי ורוצה בשבטיס כחד שנט דמו  ליה רחמנא השתח מתיליד לך קהל  ומביאין פר חמד ופר לב״ד: איבעיא  אחרינה: י״א שבטים לא. בתמיהה,  להו שבט אחד שעשה בהוראת בית דין  והח המרת דשני שבטים היקרו קהל  הגדול לרבי שמעון מי מייתו. פר חו  יהודה ובנימין, אלא ודאי הכי קאמר  לא, מי אמרינן כי אמר ר׳ שמעון לחייב  ליה דהשמח מתיליד לך קהל המרינה,  על כל קהל וקהל דםבטו המד איקרי  אלמה שבט בנימין לצדו חיקרי קהל: הכל