ו.הורו בית דיןפרק ראשוןהוריות

אלא  אף חטאת לא נאכלת כיוצא בו אמר רבי  יוסי הבאים מהשבי הגולה הקריבו [ עלות ]  לאלהי ישראל פרים שנים עשר וגו׳ הכל עולה  הכל עולה סלקא דעתך אפשר שחטאת  עולה אלא הכל כעולה מה עולה לא נאכלת  אף חטאת לא נאכלת דתניא רבי יהודה אומר  על עבודת כוכבים הביאום ואמר רב יהודה  אמר שמואל על עבודת כוכבים שעשו בימי  צדקיהו בשלמא לרבי יהודה משכחת לה  להני שנים עשר חטאות כגון דחטאו שנים  עשר שבטים דמייתו שנים עשר שעירים  אי נמי דחטאו שבעה שבטים ושארא אינך  בגרירה ולרבי שמעון נמי משכחת לה כגון  דחטאו אחד עשר שבטים דמייתו אחד עשר  שעירים ואידך דב״ד אלא לרבי מאיר דאמר  בית דין מביאין ולא צבור שנים עשר היכי  משכחת ליה כגון דחטאו והדר חטאו והדר  חטאו עד תריסר זימני והא מייתי להו הנהו  דחטאו אמר רב פפא כי גמירי חטאת שמתו  בעליה במיתה הני מילי ביחיד אבל לא  בצבור לפי שאין מיתה בצבור מנא ליה לרב  פפא הא אילימא מדכתי׳ תחת אבותיך יהיו  בניך אי הכי אפילו ביחיד נמי אלא דוקיא  דרב פפא משעיר דראש חדש דאמר רחמנא  מייתי מתרומת הלשכה והא מייתי להו  מישראל והנך דפיישי היכי מייתו אלא שמע  מינה חטאת שמתו בעליה בצבור קרבה מי  דמי שעיר ר״ח דלמא לא מייתו מצבור אבל  הכא ודאי מייתו אלא טעמא דרב פפא מהכא  דכתיב כפר לעמך ישראל אשר פדית ה׳  ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים  מדכתיב אשר פדית מי דמי התם כולהו  איתינון מגו דמכפרה אחיים מכפרה נמי  אמתים אלא הכא מי הוו חיים אין הכי נמי  דכתיב ורבים מהכהנים והלוים וראשי  האבות וגו׳ ודלמא מועטין הוו ולא רבים  הוו הכתיב ( ולא הכירו בקול ) תרועת  השמחה לקול בכי העם [ וגו׳ ] והקול נשמע עד למרחוק והא מזידין הוו הוראת שעה היתה הכי נמי מסתברא  דאי לא תימא הכי אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה כנגד מי אלא הוראת שעה היתה הכא נמי  הוראת שעה היתה ת״ר מת אחד מן הצבור חייבין אחד מבית דין פטורין מאן תנא אמר רב חסדא אמר רבי  זירא אמר רב ירמיה אמר רב רבי מאיר היא דאמר ב״ד מביאים ולא צבור הלכך מת אחד מן הצבור חייבין  דהא קאים כוליה בית דין מת אחד מבית דין פטורין דהויא לה חטאת שמת אחד מן השותפין ומשום  הכי פטורין מתקיף לה רב יוסף ונוקמה כרבי שמעון דאמר בית דין עם הצבור מת אחד מן הצבור  חייבין דאין צבור מתים מת אחד מבית דין פטורין כדאמרינן דחטאת שותפין היא א״ל אביי שמעינן  ליה לר״ש דאמר חטאת שותפין אינה מתה דתניא פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים  תחתיהם ימותו כולן דברי רבי יהודה ר״א ור״ש אומר ירעו לפי שאין חטאת צבור מתה א״ל רב  יוסף כהנים קא אמרת שאני כהנים דאיקרו קהל דכתיב על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר  הכל עולה סלקא דעתך. והכתיב שעירי עזים למטהמ "]: אף חטאת.  קול השמחה שמע מינה דרונא הוו אותן דנוכין, והוי כמטאת שרוב בעליה  דהקריבו לא נאכלת, לפי שהיו שעירין של לבור הנשרפין לפי שהכניסו דמן קיימין ומסוס הכי קרבה: והא מזידין הוו. דורו של לדקיה, ובני קטלה  לפני ולפנים, כדכתיב וכל מטאת אשר יובא מדמה חל אהל מועד לכפר נינהו ולה בני קרבן נינהו, והיכי מתכפרים בסכך מטאות: הוראת  בקדם, כדמכן (זבחים דף מז.) פריס הנשרפין ושעירים הנטרפין דהיינו  שעה היתה. דאף על גב דהוו מזידין הוו מתכפריס: תנו רבנן מת  שעירי עבודת כוכבים דלבור, דאמר רב  אחד מן הצבור. כגון שהוכו כ״ד ועםו  יהודה על עבודת כוכבים הציחוס: ואידך  לבור על פיהם, ולא הספיקו להביא עד  דב״ד. ואחד שהביאו ב״ד, הכי י״צ:  שמת אחד מן הלבור חייבין וכו׳ יט]: מת  בין לר' יהודה בין לר׳ שמעון בין לרבי  אחד מן ב״ד. והויח ליה מטאת שמת  מחיר היכי קרבי הנהו חטחות, והח  אחד מן השותפין דהויח כמתו מקלת  מייתי הנהו דחטאו בימי לדקיהו דהוו  בעליה ולא קרבה. הח דחיקרי כאן להו  מטאת שמתו בעליהן: לפי שאין מיתה  שותפין לח משוס דחטאת של שותפין  בצבור. דאע״ג דמתו לבור לה חזלא  דעלמה קרבה, דאין שניס מציאין קרבן כנן,  למיתס מטאת דילסו: אילימא מדכתיב  אלא האי דאיקרי לג להו שותפין מסוס  תחת אבותיך יהיו בניך. דמשמע דבניס  דלא מצי קרי להו לבור, דהח לחו לבור  במקום חנות קיימי וכחנות מייס דמו,  נינהו, הלכך קרי להו שותפין ]: דאין  והכח איכא בניס דדוכו של לדקיסו:  צבור מתים. דאין דין מימה בלבור, דכי  אי הכי אפי׳ ביחיד נמי. לימה מטאת  גמירי חטאת שמתו בעליה למיתה החלה  שמתו בעליה דלח למיתה חזלא דלהוי  בימיד ולא בלבול: שמעינן ליה לר״ש  הבן במקוס חב: משעיר דר״ח. דהוי  דאמר חטאת השותפין אינה מתה, דתניא  חטאת, דאמר רחמנא דניתו מתרומת  פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו  הלשכה דכל קרבנות לבור מתרומת  והפריש אחרים תחתיהם. ונתכפרו בהן  הלשכה הם בחין, והח דלמח מייתי להו  ואח״כ נמלחו האבודים כולן ימותו דברי  מישראל לאחר שנתרמה תרומת  רבי יהודה, ר׳ אלעזר ור׳ שמעון  הלשכה: והנך. ישראל דפייסו: היכי  אומרים ירעו, והח הכח דפר של יוס  מייתו. שעיר דר״מ דחמח מתרומת  הכפולים דהיינו פר של אהרן הוי מטאת  הלשכה והח הוי חטאת שמתו בעליה,  השותפין, דכהנים מתכפרים נו, וקאמר  אלא ש״מ וכו׳: מי דמי, שעיר דר״ח.  רבי שמעון ירעו, דלא הוי כחטאת שכפרו  דלמה מיתו מלבור דלמה לא מיתו  בעליה בעלמח דלמיתה אזלא, משום  דספק הוי ואהכי קרבה, אלא הכא דוכו  דמטאת שותפות לחו כמטאת ימיד דמיה  של צדקיהו ודאי מתו: ראויה כפרה זו.  אלא כמטאת לבור דמיה, והוא הדין כי  בעגלה "] ערופה שתכפר על יולאי כלריס,  מת אחד מן השותפין דלה כחטחת שמתו  וכיון שתכפר על יוצאי מצרים ויולאי  בעליה דמיה חלה מטאת הסותפין היה  מלרים מתים נינהו חלמה אין מיתה  ואינה מתה, והכח הוא דקאמר ירעו  כלבור, וס״ה לדוכו של צדקיהו דאע״ג  משום דהח כפרו בעליה, אבל היכא דמת  דמתו מתכפרין בהנסו מטאות: התם.  אחד מן השותפין חימה לך דסבירא ליה  גבי עגלה ערופה כולהו איתנהו בחיים,  לרבי שמעון דקרבה, דחטאת השותפין  דעיקר כי חתיה עגלה ערופה חהני  אינה מתה, הלכך לח מיתוקמה כרבי  (דהיכי) דאיתנהו קח אתיא, ומגו למכפרה  שמעון: פס] רבי יהודה אומר כולן ימותו.  אמיים מכפרה נמי המתים דהיינו יוצאי  דהכי ס״ל דחפי׳ מטאת לבור מתה:  מלרים, אבל הכא מי הוו מייס הני דוכו  אמר ליה רב יוסף כהנים קא אמרת,  של לדקיסו: ודלמא מעוטי הזו. דהחי  שאני כהנים דאיקרו קהל דכתיב על  דכתיב ורבים מהכהניס והלויס דלמח  הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר.  מעוטי דלבור דנית שני סוו, והוס לים  דחתקם לקהל, וכיון דמיקרו קהל מסוס  מטאת שמתו רוב בעליה ולח קרבה,  הכי קאמר רבי שמעון דפר מטאת  והכח כתיב דקרבה: הח לח מלית  דידהו כמטאת שעיר דקהל דמי דחינה  אמרת דמעוטי הוו הלא ודאי רבים  מתה, אבל במטאת השותפין לעולם אימא  הוו, דכמי׳ ואין העם מכירים קול תרועת  לך דס"ל לרבי שמעון דכי מת אחד מן  השמחה לקול בכי העם, ואותן דבוכיס  השותפין דלה קרבה, וכי מת אחד מן  מדור של בית הראשון היו, ומדחין מכירין  בית דין פטור, וחכתי נוקמה כר״ם: אלה