ז.הורה כהן משיחפרק שניהוריות

אמר  צבור מוצא מכלל יחיד ומשיח מוצא מכלל  יחיד מה צבור אין חייבין אלא על העלם  דבר עם שגגת מעשה אף משיח לא יהא  חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה  או כלך לדרך זו נשיא מוצא מכלל יחיד  ומשיח מוצא מכלל יחיד מה נשיא מביא  בשגגת מעשה בלא העלם דבר אף משיח  מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר נראה  למי דומה צבור בפר ואין מביאין אשם  תלוי ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי מה  צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם  שגגת מעשה אף משיח לא יהא חייב אלא  על העלם דבר עם שגגת מעשה או כלך  לדרך זו נשיא מביא שעירה בעבודת כוכבים  ומביא אשם ודאי ומשיח מביא שעירה  בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי מה נשיא  מביא בשגגת מעשה אף משיח מביא בשגגת  מעשה ת״ל לאשמת העם הרי הוא משיח  כצבור מה צבור אינו מביא אלא על העלם  דבר עם שגגת מעשה אף משיח אינו מביא  אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אימא  מה צבור הורה ועשו אחריו בהוראתו חייבין  אף משיח כשהורה ועשו אחריו בהוראתו יהא  חייב ת״ל והקריב על חטאתו אשר חטא  על מה שחטא הוא מביא ואין מביא על  מה שחטאו אחרים אמר מר משיח בפר  ואין מביא אשם תלוי מנא ליה דאין מביא  אשם תלוי דכתיב וכפר עליו הכהן על  שגגתו אשר שגג מי שחטאתו ושגגתו שוה  יצא משיח שאין שגגתו וחטאתו שוה דכתיב  לאשמת העם הרי הוא משיח כצבור לאשמת  העם ע״כ לא קאמר ליה אלא אשם כדי  נסבה׃ מתני׳ הורה בפני עצמו ועשה  בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו הורה  עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם  הצבור שאין ב״ד חייבין עד שיורו לבטל  מקצת ולקיים מקצת וכן המשיח ולא  בעבודת כוכבים עד שיורו לבטל מקצת  ולקיים מקצת׃ גמ׳ מנהני מילי דת״ר  הורה עם הצבור ועשה עם הצבור יכול  יביא פר לעצמו ודין הוא נשיא מוצא מכלל  יחיד ומשיח מוצא מכלל יחיד מה נשיא  חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו חטא עם  הצבור מתכפר לו עם הצבור אף משיח חטא  בפני עצמו מביא בפני עצמו חטא עם הצבור  מתכפר לו עם הצבור לא אם אמרת בנשיא  שכן מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים  תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים  יכול יביא פר לעצמו ת״ל על חטאתו אשר חטא הא כיצד חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו  חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור היכי דמי אילימא דהוא מופלא והם אינן מופלאין פשיטא  דמתכפר לו בפני עצמו הוראה דלהון ולא כלום ובעי אתויי כשבה או שעירה כל חד וחד ואי  דאינון מופלאין והוא לאו מופלא אמאי מתכפר לו בפני עצמו הא הוראה דידיה ולא כלום היא  צבור מוצא מכלל יחיד. דימיד מניח כשנה חו שעירה ולבור מביא פר:  על העלם דבר עם שגגת מעשה אף משיח לא יהא חייב חלה על העלס דבר  נשיא מוצא מכלל יחיד. דבכלל אם נפם המת הוא, ומולא מכללו דימיד מניה ושגגת מעסה: מתני' הורה. כהן משיח נעלמו כהן, כגון דמורו במרי איסורי  כשנה או שעירה ונשיא מביא שעיר: מה נשיא בשגגמ מעשה" בלא העלס  ב״ד בחלב והוא נעבודת כוכבים מו]: נתכפר לו בפני עצמו. דמנציה פר בפני  דבר וכו׳ יל]: צבור בפר זאין מביאין אשם תלוי. כלל, כדאמר לקמן דכתיב עלמו. דחי הורה הוא בפני עצמו ולא הוכו ב״ד כלל לא חילטריך למימני דחייב  ניה באפס תלוי 7) וחס נפם כי תמטה וגו׳  להניח פר דמקרח מלה הוא, חלה כי  ולח ידע והשס וכתיב וכפר עליו הכהן  אינטריך למימני כגון שהוכו נשני  על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע, מי  איסוריס: הורה עם הצבור. ב״ד, כגון  שמטשתו ושגגתו סוס מייצ בשגגת  דהורו במדה איסור הוא נמלב והן  מעשה בלא העלם דבר, יצא כהן משיח  במלב: נתכפר לו עם הצבור. שהוא  שחטא "ג] בהעלס דבר, וכ״ש לבור דילה  מתכפר בשל ב״ד, ומפני מה מתכפר  מחשס תלוי משוס דהעלס דבר בהדיה  בשל בית דין עם הלבור כי הורה עס  כתיב בהו ") ואין חטאתו ושגגתו סוס  הלבור לפי שבדברים הרבה סוס מסימ  דבעינן העלם דבר עס שגגת מעשה,  לב״ד, שאין ב״ד מייבין קרבן עד סיורו  ועוד דלבור אינו נכלל נפם: נשיא.  לבטל מקלת וכן המשיח וכו׳, והואיל  משיח "] מניחין שעירה בעבודת כוכבים,  וסוסוה משיח לב״ד הלכך כי הורה עס  דכתיב נפרשת שלח לך אנשים בעבודת  הלבור ועשה עם הלבור מתכפר עס  כוכבים ") וחס נפס טו] דחמד יחיד וחמד  הלבור. והח דקמני שאין ב״ד מייבין ולה  נשיא ואחד משיח במשמע: ומביא אשם  קמני שאין לבור חייבין, סתמה כר״מ  ודאי. בין נשיא ובין משיח, דכתיב  דאמר לעיל בפ״ק" ב״ד מציאין על ידיהן  נחמס גזילות " ובאפס מעילות ) נפם  פר והן פטורין: ולא בעבודת כוכבים.  ומשיח ונשיא בכלל נפש אחת הן, ולבור  אין מייבין קרנן: גב׳ מה נשיא חטא  אין מציאין אפס ודאי דאינן בכלל נפס  עם הצבור מתכפר לו עם הצבור.  אחת. והא דמכן ") אין חייבין חלה על דבר  מטוס דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא  שודונו כרת ושגגתו מטחת וכן המשיח,  שעירה , והואיל ומטאתו בשגגת מעשה  הכי משמע דב״ד הוא דאינן מייצין כלל  הוא כימיד דעלמח הלכך כי חטא ע״פ  עד שיוכו בדבר שמייצין על זהונו בבת  ב״ד עם הלבור דהוי העלם דבר עס  אוצר החכמה"  ושגגתו חטאת, שהס הורו בשמייבין " על  שגגת מעשה מתכפר עם הלבור כס], ועוד  זלונו כרת ושגגמו אשם פטורין לגמרי,  שכן מתכפר לו עם הלבוכ ביוה״כ  ועוד דבאשמות אין בהס דין שוגג דעל  לפיכך מתכפר לו עם הלבור, אף משיח  זדון הוא מביא השם, וכן המשיח אין  הורה בפני עצמו וכו׳: ת״ל. דכתיב  מניח פר חלה בדבר שמייצין על זלוכו  בכהן משיח על חטאתו אשר חטא,  כרת ועל שגגמו חטאת, אבל במקום  דמשמע דכי מטח בפני עצמו הוא דיניה  אשם ודאי חייב השס לפי שהוא בכלל  בפני עצמו, הח הס מטה עם הלבור  נפש אחת, דלהכי" הושוה לזכור דאין  מתכפר לו עס הלבור: ה״ד. דכי  מציאין פר במקוס חסס: ומנא ליה.  הורה משיח בפני עצמו דמוכו בחרי  דאין משיח מניה המס מלוי: דכתיב.  איסורי דמתכפר בפני עצמו: אי דהוא  באשס מלוי וכפרים הכהן על שגגתו אשר  מופלא ב״ד והן אינן מופלאין. פשיטה  שגג מחטהמו ט], מי שמטאתו ושגגתו סוס  דמתכפר בפני עצמו להוראה דידהו  דאינו חייב עד דהוי הכל בשגגת מעשה  לאו כלום היא: ובעי איתויי. כל מל  דהיינו יחיד, ילח משיח שמטאתו ושגגתו  ומד מלבור: כשבה או שעירה. דהח  אין שום דאינו חייב אלא על העלס  תכן לעיל בפ״ק (דף ד׳:) או שלא היה  דבר עס שגגת מעשה: לאשמת העם  שס מופלא של ב״ד דלא הויה הוראה  ע״כ לא קאמר ליה. כלומר מלחשמת  שאע"פ שאינו מסנהדרין, שאילו היה  העם קאמר כאן דנפקא ליה דאין מטאתו  מסנהדרין אפי׳ [אס] קטן מנכולס לא  ושגגתו סוס דמשיח כלצור, והח חכמי  היה שס לה הויה הוראה, כדאמרינן מחי  לא קמה ליה היקם דלאשמת העם  כל עדת דחי היתה לכולה סנהדרין  דעדיין לא הועמד לחםמת העם במקומו,  סויה הוכחה ואי לא לא הויח הוראה,  דהח קחמר אע״ג דחילו לא נאמר  וכשגגת מעשה למודיה דמי דמיימי כל  לאשמת העם יכולני ללמוד מן הדין  חד ומד כשנה או שעירה, ה״נ כי הוי  דמשיח לריך העלס דבר עס שגגת  הוא מופלא והן אינן מופלאין, כי הורה  מעשה בלבור כנן, וקאמר נראה למי דומה  בפני עצמו הואיל והוא לא היה מס  לבור נפר ואין מניחין המס מלוי  עמהן פשיטא דמתכפר בפני עצמו  ומשיח בפר ואין מביא אםס תלוי, בענין  להוראה דידהו לאו כלום היא: ואי הן  זה הוא דומה משיח לגבור אע״ג דחילו  מופלאין והוא אינו מופלא. כי הורה  לא נאמר להםמת העם, והכח קחמר  בפני עלמו המחי מתכפר בפני עצמו:  דמלחשמת העם נפקח ליה דמשיח  והא הוראה דידיה לאו כלום היא. דכיון  אין חטאתו ושגגתו סוס דאין מציאין כג]  דאינו מופלה לה ידע מחי קח מורה ולא  אשם תלוי, והלא בלא אשמת העם הוא  סוה הוכחה מעליה, וכשגגת מעסה  דן ולמד: אלא אשם כדי נסבה. מן אלא  למודיה דמי, וחשכמן משיח נסגגמ  עיקר הדין שהוא דן כך הוא, לבור בפר  מעשה גרידתח פטור לגמרי, כדאמרינן  ומשיח בפר, מה לבור אינו חייב אלא  בסוף פירקה שאין חטאתו סוס לימידיס:  אמר