Орайот 7a

אָמַר צִבוּר מוּצָא מִכְלַל יָחִיד וּמָשִיחַ מוּצָא מִכְלַל יָחִיד מַה צִבוּר אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה אַף מָשִיחַ לאֹ יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה אוֹ כְלָךְ לְדֶרֶךְ זוּ נָשִיא מוּצָא מִכְלַל יָחִיד וּמָשִיחַ מוּצָא מִכְלַל יָחִיד מַה נָשִיא מֵבִיא בְשִגְגַת מַעֲשֶה בְלאֹ הֶעְלֵם דָבָר אַף מָשִיחַ מֵבִיא בְשִגְגַת מַעֲשֶה בְלאֹ הֶעְלֵם דָבָר נִרְאֶה לְמִי דוֹמֶה צִבוּר בְפַר וְְאֵין מְבִיאִין אָשָם תָּלוּי וּמָשִיחַ בְפַר וְְאֵין מֵבִיא אָשָם תָּלוּי מַה צִבוּר אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה אַף מָשִיחַ לאֹ יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה אוֹ כְלָךְ לְדֶרֶךְ זוּ נָשִיא מֵבִיא שְעִירָה בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים וּמֵבִיא אָשָם וְַדַאי וּמָשִיחַ מֵבִיא שְעִירָה בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים וּמֵבִיא אָשָם וְַדַאי מַה נָשִיא מֵבִיא בְשִגְגַת מַעֲשֶה אַף מָשִיחַ מֵבִיא בְשִגְגַת מַעֲשֶה ת״ל לְאַשְמַת הָעָם הֲרֵי הוּא מָשִיחַ כְצִבוּר מַה צִבוּר אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה אַף מָשִיחַ אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה אֵימָא מַה צִבוּר הוֹרָה וְְעָשוּ אַחֲרָיו בְּהוֹרָאָתוֹ חַיָּיבִין אַף מָשִיחַ כשהורה וְְעָשוּ אַחֲרָיו בְּהוֹרָאָתוֹ יְהֵא חַיָּיב ת״ל וְְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶר חָטָא עַל מָה שֶחָטָא הוּא מֵבִיא וְְאֵין מֵבִיא עַל מָה שֶחָטְאוּ אֲחֵרִים אֲמַר מַר מָשִיחַ בְפַר וְְאֵין מֵבִיא אָשָם תָּלוּי מְנָא לֵיהּ דְאֵין מֵבִיא אָשָם תָּלוּי דִכְתִיב וְְכָפַר עָלָיו הַכהֵֹן עַל שִגְגָתוֹ אֲשֶר שָגַג מִי שֶחַטָּאתוֹ וְְשִגְגָתוֹ שָוְֶה יָצָא מָשִיחַ שֶאֵין שִגְגָתוֹ וְחַטָּאתוֹ שָוְֶה דִכְתִיב לְאַשְמַת הָעָם הֲרֵי הוּא מָשִיחַ כְצִבוּר לְאַשְמַת הָעָם ע״כ לָא קָאָמַר לֵיהּ אֶלָּא אָשָם כְדִי נָסְבָה׃ מתני׳ הוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְְעָשָה בִפְנֵי עַצְמוֹ מִתְכַפֵר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ הוֹרָה עִם הַצִּבוּר וְְעָשָה עִם הַצִּבוּר מִתְכַפֵר לוֹ עִם הַצִּבוּר שֶאֵין ב״ד חַיָּיבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּים מִקְצָת וְְכֵן הַמָשִיחַ וְְלאֹ בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּים מִקְצָת׃ גמ׳ מְנָהַנֵּי מִילֵּי דת״ר הוֹרָה עִם הַצִּבוּר וְְעָשָה עִם הַצִּבוּר יָכוֹל יָבִיא פַר לְעַצְמוֹ וְְדִין הוּא נָשִיא מוּצָא מִכְלַל יָחִיד וּמָשִיחַ מוּצָא מִכְלַל יָחִיד מַה נָשִיא חֵטְא בִפְנֵי עַצְמוֹ מֵבִיא בִפְנֵי עַצְמוֹ חֵטְא עִם הַצִּבוּר מִתְכַפֵר לוֹ עִם הַצִּבוּר אַף מָשִיחַ חֵטְא בִפְנֵי עַצְמוֹ מֵבִיא בִפְנֵי עַצְמוֹ חֵטְא עִם הַצִּבוּר מִתְכַפֵר לוֹ עִם הַצִּבוּר לאֹ אִם אָמַרְתָּ בְנָשִיא שֶכֵן מִתְכַפֵר לוֹ עִם הַצִּבוּר בְיוֹם הַכִפוּרִים תּאֹמַר בְמָשִיחַ שֶאֵין מִתְכַפֵר לוֹ עִם הַצִּבוּר בְיוֹם הַכִפוּרִים הוֹאִיל וְְאֵין מִתְכַפֵר לוֹ עִם הַצִּבוּר בְיוֹם הַכִפוּרִים יָכוֹל יָבִיא פַר לְעַצְמוֹ ת״ל עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶר חָטָא הָא כֵיצַד חֵטְא בִפְנֵי עַצְמוֹ מֵבִיא בִפְנֵי עַצְמוֹ חֵטְא עִם הַצִּבוּר מִתְכַפֵר לוֹ עִם הַצִּבוּר הֵיכִי דָמֵי אִילֵימָא דְהוּא מוּפְלָא וְְהֵם אֵינָן מופלאין פְשִיטָא דְמִתְכַפֵר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ הוֹרָאָה דִלְהוֹן וְְלאֹ כְלוּם וּבָעֵי אַתּוּיֵי כִשְבָה אוֹ שְעִירָה כָל חַד וְְחַד וְְאִי דְאִינוּן מופלאין וְְהוּא לָאו מוּפְלָא אַמַאי מִתְכַפֵר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ הָא הוֹרָאָה דִידֵיהּ וְְלאֹ כְלוּם הִיא צבור מוצא מכלל יחיד. דימיד מניח כשנה חו שעירה ולבור מביא פר: על העלם דבר עם שגגת מעשה אף משיח לא יהא חייב חלה על העלס דבר נשיא מוצא מכלל יחיד. דבכלל אם נפם המת הוא, ומולא מכללו דימיד מניה ושגגת מעסה: מתני' הורה. כהן משיח נעלמו כהן, כגון דמורו במרי איסורי כשנה או שעירה ונשיא מביא שעיר: מה נשיא בשגגמ מעשה" בלא העלס ב״ד בחלב והוא נעבודת כוכבים מו]: נתכפר לו בפני עצמו. דמנציה פר בפני דבר וכו׳ יל]: צבור בפר זאין מביאין אשם תלוי. כלל, כדאמר לקמן דכתיב עלמו. דחי הורה הוא בפני עצמו ולא הוכו ב״ד כלל לא חילטריך למימני דחייב ניה באפס תלוי 7) וחס נפם כי תמטה וגו׳ להניח פר דמקרח מלה הוא, חלה כי ולח ידע והשס וכתיב וכפר עליו הכהן אינטריך למימני כגון שהוכו נשני על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע, מי איסוריס: הורה עם הצבור. ב״ד, כגון שמטשתו ושגגתו סוס מייצ בשגגת דהורו במדה איסור הוא נמלב והן מעשה בלא העלם דבר, יצא כהן משיח במלב: נתכפר לו עם הצבור. שהוא שחטא "ג] בהעלס דבר, וכ״ש לבור דילה מתכפר בשל ב״ד, ומפני מה מתכפר מחשס תלוי משוס דהעלס דבר בהדיה בשל בית דין עם הלבור כי הורה עס כתיב בהו ") ואין חטאתו ושגגתו סוס הלבור לפי שבדברים הרבה סוס מסימ דבעינן העלם דבר עס שגגת מעשה, לב״ד, שאין ב״ד מייבין קרבן עד סיורו ועוד דלבור אינו נכלל נפם: נשיא. לבטל מקלת וכן המשיח וכו׳, והואיל משיח "] מניחין שעירה בעבודת כוכבים, וסוסוה משיח לב״ד הלכך כי הורה עס דכתיב נפרשת שלח לך אנשים בעבודת הלבור ועשה עם הלבור מתכפר עס כוכבים ") וחס נפס טו] דחמד יחיד וחמד הלבור. והח דקמני שאין ב״ד מייבין ולה נשיא ואחד משיח במשמע: ומביא אשם קמני שאין לבור חייבין, סתמה כר״מ ודאי. בין נשיא ובין משיח, דכתיב דאמר לעיל בפ״ק" ב״ד מציאין על ידיהן נחמס גזילות " ובאפס מעילות ) נפם פר והן פטורין: ולא בעבודת כוכבים. ומשיח ונשיא בכלל נפש אחת הן, ולבור אין מייבין קרנן: גב׳ מה נשיא חטא אין מציאין אפס ודאי דאינן בכלל נפס עם הצבור מתכפר לו עם הצבור. אחת. והא דמכן ") אין חייבין חלה על דבר מטוס דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא שודונו כרת ושגגתו מטחת וכן המשיח, שעירה , והואיל ומטאתו בשגגת מעשה הכי משמע דב״ד הוא דאינן מייצין כלל הוא כימיד דעלמח הלכך כי חטא ע״פ עד שיוכו בדבר שמייצין על זהונו בבת ב״ד עם הלבור דהוי העלם דבר עס אוצר החכמה" שגגת מעשה מתכפר עם הלבור כס], ועוד ושגגתו חטאת, שהס הורו בשמייבין " על שכן מתכפר לו עם הלבוכ ביוה״כ זלונו כרת ושגגמו אשם פטורין לגמרי, לפיכך מתכפר לו עם הלבור, אף משיח ועוד דבאשמות אין בהס דין שוגג דעל הורה בפני עצמו וכו׳: ת״ל. דכתיב זדון הוא מביא השם, וכן המשיח אין בכהן משיח על חטאתו אשר חטא, מניח פר חלה בדבר שמייצין על זלוכו דמשמע דכי מטח בפני עצמו הוא דיניה כרת ועל שגגמו חטאת, אבל במקום בפני עצמו, הח הס מטה עם הלבור אשם ודאי חייב השס לפי שהוא בכלל מתכפר לו עס הלבור: ה״ד. דכי נפש אחת, דלהכי" הושוה לזכור דאין הורה משיח בפני עצמו דמוכו בחרי מציאין פר במקוס חסס: ומנא ליה. איסורי דמתכפר בפני עצמו: אי דהוא דאין משיח מניה המס מלוי: דכתיב. מופלא ב״ד והן אינן מופלאין. פשיטה באשס מלוי וכפרים הכהן על שגגתו אשר דמתכפר בפני עצמו להוראה דידהו שגג מחטהמו ט], מי שמטאתו ושגגתו סוס לאו כלום היא: ובעי איתויי. כל מל דאינו חייב עד דהוי הכל בשגגת מעשה ומד מלבור: כשבה או שעירה. דהח דהיינו יחיד, ילח משיח שמטאתו ושגגתו תכן לעיל בפ״ק (דף ד׳:) או שלא היה אין שום דאינו חייב אלא על העלס שס מופלא של ב״ד דלא הויה הוראה דבר עס שגגת מעשה: לאשמת העם שאע"פ שאינו מסנהדרין, שאילו היה ע״כ לא קאמר ליה. כלומר מלחשמת מסנהדרין אפי׳ [אס] קטן מנכולס לא העם קאמר כאן דנפקא ליה דאין מטאתו היה שס לה הויה הוראה, כדאמרינן מחי ושגגתו סוס דמשיח כלצור, והח חכמי כל עדת דחי היתה לכולה סנהדרין לא קמה ליה היקם דלאשמת העם סויה הוכחה ואי לא לא הויח הוראה, דעדיין לא הועמד לחםמת העם במקומו, וכשגגת מעשה למודיה דמי דמיימי כל דהח קחמר אע״ג דחילו לא נאמר חד ומד כשנה או שעירה, ה״נ כי הוי לאשמת העם יכולני ללמוד מן הדין הוא מופלא והן אינן מופלאין, כי הורה דמשיח לריך העלס דבר עס שגגת בפני עצמו הואיל והוא לא היה מס מעשה בלבור כנן, וקאמר נראה למי דומה עמהן פשיטא דמתכפר בפני עצמו לבור נפר ואין מניחין המס מלוי להוראה דידהו לאו כלום היא: ואי הן ומשיח בפר ואין מביא אםס תלוי, בענין מופלאין והוא אינו מופלא. כי הורה זה הוא דומה משיח לגבור אע״ג דחילו בפני עלמו המחי מתכפר בפני עצמו: לא נאמר להםמת העם, והכח קחמר והא הוראה דידיה לאו כלום היא. דכיון דמלחשמת העם נפקח ליה דמשיח דאינו מופלה לה ידע מחי קח מורה ולא אין חטאתו ושגגתו סוס דאין מציאין כג] סוה הוכחה מעליה, וכשגגת מעסה אשם תלוי, והלא בלא אשמת העם הוא למודיה דמי, וחשכמן משיח נסגגמ דן ולמד: אלא אשם כדי נסבה. מן אלא מעשה גרידתח פטור לגמרי, כדאמרינן עיקר הדין שהוא דן כך הוא, לבור בפר בסוף פירקה שאין חטאתו סוס לימידיס: ומשיח בפר, מה לבור אינו חייב אלא אמר