Орайот 7b

אָמַר רַב פַפָא כְגוֹן שֶהָיוּ מופלין שְנֵיהֶן סָבַר אַבַיֵּי לְמֵימַר חֵטְא בִפְנֵי עַצְמוֹ וְְעָשָה בִפְנֵי עַצְמוֹ הֵיכִי דָמֵי דְיָתְבִי בִשְנֵי מְקוֹמוֹת וְְקָא מורו בִתְרֵי אִיסּוּרֵי אֲמַר לֵיהּ רָבָא אָטוּ שְנֵי מְקוֹמוֹת גּוֹרְמִין אֶלָּא אֲפִילּוּ יָתְבִי בְחַד מָקוֹם וְְכֵיוְָן דְקָא מורו בִתְרֵי אִיסּוּרֵי חֵטְא בִפְנֵי עַצְמוֹ הוּא׃ פְשִיטָא הוּא בְחָלָב וְְהֵן בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים חֵטְא בִפְנֵי עַצְמוֹ הוּא דְהָא חֲלוּקִין בטעמייהו וְַחֲלוּקִין בְקָרְבְנוֹת דְהוּא בְפַר וְְהֵן בְפַר וְְשָעִיר דְהָא קָא מַיְיתוּ הָנֵי שָעִיר וְְהוּא לאֹ מַיְיתֵי וְְכָל שֶכֵן הוּא בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים וְְהֵן בְחָלָב דַחֲלוּקִין בְקָרְבְנוֹתֵיהֶן [ לְגַמְרֵי ] דְהוּא שְעִירָה וְְאִינְהוּ פָר אֶלָּא הוּא בְחָלָב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְְהֵן בְחָלָב שֶעַל הַדַקִּין מַהוּ מִי אָמְרִינַן אַף עַל גַּב דְּקָרְבָּנָן שָוְֶה כֵיוְָן דְמָתְרִי קְרָאֵי קָאָתוּ הָא פְלִיגִין בטעמייהו אוֹ דִלְמָא שֵם חֵלֶב אֶחָד הוּא אִם תִּמְצָא לוֹמַר שֵם חֵלֶב אֶחָד הוּא הוּא בְחָלָב וְְהֵן בְדָם מַהוּ מִי אָמְרִינַן בטעמייהו הָא פְלִיגִין אוֹ דִלְמָא כֵיוְָן דְשָוְִין בְקָרְבָן בָתַר קָרְבָן אָזְלִינַן תֵּיקוּ׃ שֶאֵין בֵית דִין חַיָּיבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּים מִקְצָת וכו׳׃ מְנָלַן דְעַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּים מִקְצָת כִדְאָמְרִינַן בְאִידָךְ פִירְקִין וְְנֶעְלָם דָבָר דָבָר וְְלאֹ כָל הַגּוּף׃ וְְכֵן הַמָשִיחַ׃ מְנָלַן דכתי׳ לְאַשְמַת הָעָם הֲרֵי מָשִיחַ כְצִבוּר׃ וְְלאֹ בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים כו׳׃ מְנָלַן דְתָנוּ רַבָנַן לְפִי שֶיָּצְאָה עֲבוֹדַת כוֹכָבִים לָדוּן בְעַצְמָהּ יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין עַל עֲקִירַת מִצְוְָה כוּלָּהּ נֶאֱמַר כָאן מֵעֵינֵי וְְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵעֵינֵי מַה לְּהַלָּן בב״ד אַף כָאן נַמִי בב״ד וּמַה לְּהַלָּן דָבָר וְְלאֹ כָל הַגּוּף אַף כָאן נַמִי דָבָר וְְלאֹ כָל הַגּוּף׃ מתני׳ אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת הַמַעֲשֶה וְְכֵן הַמָשִיחַ וְְלאֹ בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת הַמַעֲשֶה׃ גמ׳ מְנָלַן דְתָנוּ רַבָנַן יִשְׁגּוּ יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין עַל שִגְגַת מַעֲשֶה ת״ל יִשְׁגּוּ וְְנֶעְלָם דָבָר אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה׃ וְְכֵן הַמָשִיחַ׃ מְנָלָן דִכְתִיב לְאַשְמַת הָעָם הֲרֵי מָשִיחַ כְצִבוּר׃ וְְלאֹ בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה׃ מְנָלַן דת״ר לְפִי שֶיָּצְאָה עֲבוֹדַת כוֹכָבִים לָדוּן בְעַצְמָהּ יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין עַל שִגְגַת הַמַעֲשֶה נֶאֱמַר כָאן מֵעֵינֵי וְְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵעֵינֵי מַה לְּהַלָּן אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה אַף כָאן אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה וְְאִילּוּ מָשִיחַ בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים לאֹ קָתָנֵי מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִי הִיא דְתַנְיָא מָשִיחַ בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים רַבִי אוֹמֵר בְשִגְגַת מַעֲשֶה וְַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְהֶעְלֵם דָבָר וְְשָוְִין שֶׁבִּשְׂעִירָה וְְשָוְִין שֶאֵין מֵבִיא אָשָם תָּלוּי וְְתִסְבְרָא בזדונו כָרֵת ובשגגתו חַטָּאת מִי קָתָּנֵי אֶלָּא תְּנֵי הָא הוּא הַדִין לְהָא ה״נ תָּנָא הָא וְְהוּא הַדִין לְהָא מ״ט דְרַבִי אָמַר קְרָא וְְכִפֵר הַכהֵֹן עַל הַנֶּפֶש הַשּׁוֹגֶגֶת בְחֶטְאָהּ בִשְגָגָה הַנֶּפֶש זֶה מָשִיחַ הַשּׁוֹגֶגֶת זֶה נָשִיא בְחֶטְאָהּ בִשְגָגָה רַבִי סָבַר חֵטְא זֶה בִשְגָגָה יְהֵא וְְרַבָנַן סַבְרֵי מִי שֶחַטָּאתוֹ בִשְגָגָה יָצָא מָשִיחַ שֶאֵין חַטָּאתוֹ בִשְגָגָה אֶלָּא בְהֶעְלֵם דָבָר וְְשָוְִין שֶׁבִּשְׂעִירָה כְיָחִיד מְנָלָן דְאָמַר קְרָא וְְאִם נֶפֶש אַחַת אֶחָד יָחִיד וְְאֶחָד נָשִיא וְְאֶחָד מָשִיחַ כוּלָּם בִכְלָל נֶפֶש אַחַת הֵן׃ ושוין ב״ד מייבין קרבן אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח, דכי חטא בפני עצמו אע״ג דהוראה דידהו הוי הוראה מעליח אפילו הכי ולבור הוא דכי עבדי בשגגת מעשה למודיה מיימו כל חד וחד כשנה מתכפר בפני עצמו מטוס דקל מוכו בשני איסורי, חטא עם הלבור אע״ג או שעירה דדיניהם כיחידים, דכיון דלא עשו ע״פ כ״ד מחלקי כולהו מהדדי דהוא מופלח דהוראה דידיה הוי הוראה מעליא אפ״ה מתכפר עם סלבור והוו יחידים ויחידים חייבין בשגגת מעשה, אבל משיח בשגגמ מעשה מסוס דקה מורו נמדח איסורא: בשני למודיה פטור מכלום, כדאמר לקמן בפרק מקומות. משיח במקוס חמל וב״ד במקוס בתרא (דף יא.) מעם הארץ פרט למשיח אמר: בטעמייהו. בפסוקיס, דחלב דאינו מביא בשגגת מעשה כלל, והיינו ועבודת כוכבים מתרי קרחי נפקי: דקאמר ) יצא משיח שאין חטאתו בשגגה וחלוקין בקרבנות. דכ״ד מיימי שעיר דהיינו בשגגת מעסה וכו׳ ״ג]: גמ׳ ואילו לעבודת כוכבים והוא לא מייתי שעיר: משיח בעבודת כוכבים לא קתני. דקמני דהוא שעירה. למודיה, דכתיב בעבודת ולא בעבודת כוכבים אין חייבים חלה כוכבים נפרשת שלח לך אנשים וחס נפס על העלם דבר עם שגגת מעשה ולא " דחמד יחיד ואחד נשיא במשמע: הוא קמני וכן המשיח, ומדלא קמני וכן המשיח בחלב המכסה את הקרב. דהוי דבר מכלל דמשיח בעבודת כוכבים מייצ שאין הלדוקיס מודין, דהא לא מפרם קרה בשגגת מעשה למודיה: מתני' מני ר׳ מאי ניסו, דחפי׳ אמוראי פליגי בשחיטת היא, דתניא משיח בעבודת כוכבים ר׳ חולין בחלו טריפות (דף (:) מאי ניסו אומר בשגגת מעשה. למודיס: וחכ״א כרם הפנימי, וכ״ש מלב שעל גבי בהעלם דבר. כלומר עס שגגת מעסה, הדקיס שאין הלדוקיס מודין דהא לא כשאר מלות. ושוין שאין מביא סוס אפס כתיב בהדיה. חי נמי דהוכו בחלב שעל תלוי 7]: ותסברא זדונו כרת ושגגתו הקרב בין בכזית לפחות מכזית, דכזית לא חטאת. לעבוד' כוכבי', דקמני ולא בעבוד׳ כתיב בהדיא והוי דבר שאין הללוקין כוכבים חלה על דבר שמייבין על זדונו מולין: אע״ג דקרבנן שוה. דהן בפר כרת ועל שגגתו מטואת מי קמני וכן וסוח נפר: כיון דמתרי קראי קא אתו. המשיח, והא קי״ל דמשיח נמי בעבודת כדאמרינן לעיל בפרק קמא (דף ג.) ואת כוכבים אינו חייב חלה על דבר סולונו החלב וי״ו יתירה להציה מלב שעל גבי כרת ועל שגגתו חטאת, כדאמרי' לקמן הלקין: הא פליגין בטעמייהו. סח נאמר כאן עליה כו׳ לאשמת העם הרי חלוקים בפסוקים, ומתכפר בפני עצמו: משיח כלבור טון, ואפי׳ הכי לה קמני במתני׳ או דלמא שם חלב אחד הוא. והורס וכן המשיח: אלא תנא בהא. בדבר עם הלבור הוא ומתכפר עם הלבור: שמייבין על זדונו כרת ושגגמו מטאת והן בדם. כגון נדס המובלע בחיבריס, כשאר שם מלות וכן המשיח, והוא הדין או בין כזית לפחות מכזית, והוי דבר בעבודת כוכבים דמשיח כלנור דאינו שאין הללוקין מולין: בתר קרבן אזלינן. מייצ בעבודת כוכבים חלה בדבר סזדונו דכיון לסוין בקרבן הורה עם הלבול כרת ושגגתו מטאת: הכא נמי תנא בהא. הוח ומתכפר עם הלבור, תיקו: לפי דאין מייבין בשאר מלות חלה על העלס שיצאה עבודת כוכבים. מכלל פר העלס דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח, והוא דבר של לבור לידון בעלמו "ל] בהבאת פר הדין לעבודת כוכבים דמשיח כלצור כי ושעיר: נאמר כאן. בעבודת כוכביס היכי דאין כ״ד מייבין על עבודת כוכבים מעיני והיה חס מעיני העדה: ונאמר אלא על העלם דבר עם סגגת מעשה", להלן מעיני. ונעלם דבר מעיני הקהל: ודלא כרכי: מאי טעמא דרבי אמר מה להלן ב״ד. דכתיב ונעלם דבר מעיני קרא. נפרשת שלח לך וכפר הכהן על הקהל ועםו, ואמרינן לעיל בפ״ק (דף ה.) הנפש החוגגת וגו׳, סבר רבי חטאה הוראה תלויה בנ״ד דכתיב ונעלם דבר בשגגה הכי משמע חטא זה בשגגה יהא מעיני הקהל דהיינו ב״ד, ומעשה מלוי כלומר בשגגת מעשה לחודיה ואפילו בקהל דכתיב הקהל ועמו, ובעבודת משיח: ורבנן סברי מי שחטאו בשגגה. כוכבים לה כתיב ב״ד, דכתיב והיה אס דהכי משמע וכפר הכהן על הנפם מעיני העדה נעשתה לסגגה, וחי ס״ד החוגגת דיביא שעירה בשגגת מעסה ב״ד והח אין מעשה תלוי בנ״ד חלה מי שמטאו בשגגה נשאר מלות: יצא בקהל, דהכא כתיב מעיני העדה נעשתה משיח שאין חטאתו בשגגה. נשאר דהיינו מעשה, אלא מה להלן ב״ד דכתיב מלות כלומר בשגגת מעשה ] חלה נפרשת ויקרא אף כאן בית דין: בהעלס דבר עם שגגת מעסה, דעל מתני' אין חייבין בקרבן וכו׳]. אין שגגת מעשה לחודיה פטור לגמרי: וסוין ושוין דיתבי בתרי מקומות וקמורו בחד איסורא. מימה מאי חלטריך בסוין אפי׳ לח סון מעשה תלוי בקהל כדמשמע נעשתה ה״נ החי עיני השחר מלות: דת״ר ישנו יכול יהיו נמי הוראתן הוראה דהא דבעינן לעיל מופלח בב״ד שהיה להן ללמוד ולא למדו חייבין על שגנת מעשה, מימה למחי חילטריך הח כבר ילפינן מדבר דבר דמקלמ דבר והכח מאי אלטרכין ללמוד כיון דבאיסור אחד הוכו ושניהן הורו מוס ונראה כספריס בעינן והח לא שייך כי אם בהוראה ועוד איך יהיו חייבין על שגגת מעשה למ״ד כ״ד דגרסי מלמא דרב] טופי בשוין במר דמוקי במרי הסורי: נאמר כאן מעיני. מימה מציאין פר טוביה חטא וזיגוד מינגד ") מה מטאו ב״ד ועוד מניח פ״ק ") עם הארץ לרבות דלעיל בפ״ק ) משמע מדברי אביי דלא ידעינן שאר מלות אלח מעבודת כוכבים והכח משמע אפי׳ כונו ואפי׳ כולו דמייתו שעירה או כשנה ולח פר. וי"ל דחי לחו דמשמע דבעינן איפכא וי״ל דחביי נמי הכי בעי למילף כי הכח דעיני דעבודת כוכבים לח פשוט לן העלם דבר לא היינו אומרים שב״ד יהיו מייבין אלה לבור דאע״ג דלעיל דרשינן דמעשה שהוא ב״ד אלא ה״ק ילפינן עיני עיני כלומר החי עיני דעבודת כוכבים ילפינן מסחר תלוי בקהל והוראה תלויה בב״ד השתא מיהו לח דרשינן הכי מיהו הקישה דדבר ל״ל מלות שהוא ב״ד והדר ילפינן ההוא מעיני מהאי לענין זה דכי היכי דגבי עבודת כוכבים דממחלה צריך למילף הוא ואח״כ לומר דבר ולא כל הגוף: