ח.הורה כהן משיחפרק שניהוריות

ושוין שאין מביא אשם תלוי מנלן דכתיב  וכפר [ עליו ] הכהן על שגגתו אשר שגג רבי  סבר מי שכל חטאו בשגגה יצא זה שאין  [כל ] חטאו בשגגה אלא בהעלם דבר מידי  כל כתיב אין דאם כן נכתוב על שגגתו למה  לי אשר שגג הא קמ״ל דעד דאיכא כל  חטאו בשגגה ( יצא משיח שאין כל חטאו  בשגגה אלא בעבודת כוכבים ולא בשאר  מצות אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה  ) ורבנן מי שחטאו בשגגה יצא משיח שאין  חטאו בשגגה לא בעבודת כוכבים ולא  בשאר מצות אלא בהעלם דבר עם שגגת  מעשה׃ מתני׳ אין בית דין חייבין עד  שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת  וכן המשיח ולא בעבודת כוכבים עד שיורו  על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת׃  גמ׳ מנלן דתניא רבי אומר נאמר כאן  עליה ונאמר להלן עליה מה להלן דבר  שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר  שזדונו כרת ושגגתו חטאת אשכחן צבור  משיח מנלן לאשמת העם הרי משיח כצבור  נשיא יליף מצות מצות כתיב גבי נשיא  ועשה אחת מכל מצות ה׳ וכתיב בצבור  ועשו אחת מכל מצות מה צבור דבר שזדונו  כרת ושגגתו חטאת אף נשיא דבר שזדונו כרת  ושגגתו חטאת יחיד אמר קרא ואם נפש  וילמד תחתון מעליון׃ ולא בעבודת כוכבים  עד שיורו׃ בעבודת כוכבים מנלן דת״ר  לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה  יכול יהו חייבין אפילו על דבר שאין זדונו  כרת ושגגתו חטאת נאמר כאן מעיני ונאמר  להלן מעיני מה להלן דבר שזדונו כרת  ושגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת  ושגגתו חטאת אשכחן צבור יחיד נשיא  משיח מנלן אמר קרא ואם נפש אחת אחד  יחיד ואחד נשיא ואחד משיח כולן בכלל  נפש אחת הן וילמד תחתון מן העליון הניחא  למאן דמפיק לה לעליה לג״ש כדאמרן אלא  לרבנן דמפקי לה לעליה לעריות וצרות דבר  שזדונו כרת ושגגתו חטאת מנא להו נפקא  להו מדמתני ליה ר׳ יהושע בן לוי לבריה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה  ביד רמה וגו׳ הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים שחייבין על זדונו כרת  ועל שגגתו חטאת אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אשכחן יחיד נשיא ומשיח בין  בעבודת כוכבים בין בשאר מצות צבור מנלן יליף עליון מתחתון ורבי הא דר׳ יהושע בן לוי מאי  עביד ליה מפיק ליה לכדתניא לפי שמצינו שחלק הכתוב בין רבים ליחידים רבים בסייף וממונן אבד  יחידים בסקילה וממונן פלט יכול נחלוק בקרבנותיהם ת״ל תורה אחת יהיה וגו׳ מתקיף לה רב חלקיה  מהגרוניא טעמא דלא חלק הכתוב הא חלק הוה אמינא נחלוק מאי נייתי נייתי פר צבור בשאר מצות  הוא דמייתו נייתי פר לעולה ושעיר לחטאת צבור בעבודת כוכבים הוא דמייתו נייתי שעיר נשיא בשאר  מצות הוא דמייתי נייתי שעירה יחיד נמי היינו קרבנו ( אלמה לא ) איצטריך ס״ד אמינא צבור מייתי פר  לעולה ושעיר לחטאת הני נייתי איפכא פר לחטאת ושעיר לעולה א״נ צריך ואין לו תקנה קמ״ל דכ״ע  מיהת כי כתיבי הני קראי בעבודת כוכבים הוא דכתיבי מאי משמע אמר רבא ואי תימא ר׳ יהושע  בן לוי ואמרי לה כדי אמר קרא וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה איזו היא מצוה שהיא שקולה  ככל המצות הוי אומר זו עבודת כוכבים דבי רבי תנא אמר קרא אשר דבר ה׳ אל משה וכתיב אשר  צוה ה׳ אליכם ביד משה איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב״ה וצוה על ידי משה הוי אומר זו עבודת  כוכבים דתנא רבי ישמעאל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום דבי רבי ישמעאל  תנא  למן  ושוין שאין. משיח מציה המס מלוי, דכתיב נאשם תלוי וכפר הכהן על אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה. נעבודת כוכבים  שגגתו אשר מגג והוא לא ידע מי שחטאו בשגגה, ילח משיח, ולרבי היכי משמעי קרח, דתניא בסיפרי ר״ם אומר בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שנא׳  מלי אמר ילא משיח, והח לרבי מטאו בעבודת כוכבים בשגגה הוא, דהח כי דבר ה׳ מזה שנה על דיבור ראשון שנאמר בו אנכי ה' אלהיך ולא יהיה  מניח לעיל משיח בעבודת כוכבים רבי חומר בשגגמ מעשה, אלא רבי סבר  לך אלהים אחרים על פני: מה עבודת כוכבים שחייבין על זדונו כרת. להכא  דהכי מתרץ' קרח לטעמים מי שכל  כתיב הכרת תכרת, אף כו׳: אשכחן  מטאו בשגגה ילא משיח שאין כל מטהו  יחיד ונשיא ומשיח בין בעבודת כוכבים  בשגגה, דבעבודת כוכבים בלבד הוא  ובין בשאר מצות. דכתיב וחס נפס  דמטאו בשגגה אבל בשאר מלות אין  וכתיב מורה אחת יהיה לכם והנפם חסר  מטאו בשגגה בלבד חלה בהעלס דבר  מעשה ביד רמה, דימיד ונשיא ומסימ  עס שגגת מעשה: ורבנן. סברי יזא  בכלל וחס נפש אחת: צבור מנלן, ילמוד  משיח שאין מטאו בשגגה לא בעבודת  עליון מן התחתון. דכתיב בפרשה למעלה  כוכבים ולה בשאר מלות חלה העלס  וכי משגו דהיינו לבור, וילמד מתחתון  דבר עם שגגמ מעשה, ולדברי הכל משיח  מוחס נפש, מה להלן דבר שחייבין על  אין מציה המס תלוי, וכ״ם לבור דאין  זדונו כרת ועל שגגתו מטאת בין בעבודת  מייבין המס מלוי דהעלס דבר כתיב  כוכבים בין נשאר מלות, דגבי יחיד  כהו נהדיה: מתני' אין ב״ד חייבין.  הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים,  קרבן חלה על דבר שודונו כרת ושגגתו  אף לבור אין מייבין אלא בדבר שמייצין  חטאת, ואם הוכו בדבר שמייבין אפס  על זדונו כרת ועל שגגמו מטאת בין  ודחי פטורין, דכתיב באפס ודאי וחס  בעבודת כוכבים בין נשאר מלות: רבים  נפש אחת וב״ד אין הם בכלל נפש אחת,  בסייף. במזיד, אנשי עיר הנדחת: יכול  ועוד דבאשמות אין בהן דין העלס דבר  נחלוק בשוגג בקרבנותיהם. דכי היכי  דמייבין אפס ודאי על המזיד כסוגג: וכן  דחלוק לבור מימידיס דקרבן לבור  המשיח. אין מציה פר חלה על העלס  בעבודת כוכביס לח דמי לסוס קרבן  דבר שודונו כרת ושגגתו חטאת, אבל  יחיד, ה״נ נחלוק בקרבנותיהם דלהוי  במקום אםס ודאי חייב להביא אשם ודאי  חלוק למרובין שעשו שוגגין דעיר הנדחת  לפי שהוא בכלל נפש אחת, ולהכי הסוס  דלא להוי דמי לעולם לסוס קרבן לא  לצבור דאין מניח פר במקום חשס, אבל  לצבור ולח לימיד: ת״ל תורה אחת.  אשם יביא, כדתנן לקמן (ד׳ ט.) אםס ודאי  דעיר הנדחת לסוגג כיחידים דמו, ומיימי  הנשיא המשיח והיחיד מייצין וב״ד פטורין:  כל חד וחד שעירה כיחיל: מאי נייתי.  גמ׳ נאמר כאן עליה. ונודעה המטאת  אנשי עיר הנדחת רביס דבסייף: נייתי  אשר מטחו עליה (ויקרא ד): ונאמר  פר, צבור בשאר מצות הוא דמייתי. ולא  להלן. לגלות ערומה עליה (מס יח):  סוי מלוק, וכ״ש דבעי' חלוק בין אנשי  נשיא. נמני לח יביא שעיר חלה על דבר  עיר הנדחת לגבור דהח אין לבור נעסין  סודומו כרת ושגגתו חטאת, כדתנן (שס) כל  עיר הנדחת כלל: יחיד נמי היינו קרבנו.  מלות שבתורה שחייבין על זלוכן כלמ  ולא הוי מלוק: איצטריך. תורה אחת  ועל שנגמן מטואת יחיד מביא כשנה  דס״ד וכו׳: אי נמי צריך. לחלוק בקרבן:  או שעירה ונשיא מביא שעיר, דיליף  ואין לו תקנה. לעיר הנדחת בשוגג, דחי  מלות מלות: יחיד. נמי אינו מביא  אפשר לחלוק: קמ״ל. תורה אחת דמיימי  מטאת חלה על דבר שודונו כרת, דמכן  כל מד שעירה כימיד: ולא תעשו את  כל מלות שבתורה וכו׳: אמר קרא.  כל המצות, איזו היא מצוה ששקולה כנגד  נפרשת ויקרא חס מו נפם: וילמוד תחתון  כל המצות הוי אומר זו עבודת כוכבים.  מעליון. יחיד מנשיא: לפי שיצאה  שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה:  עבודת כוכבים. להכח כתיב וכי מסגו  כתיב [את] כל אשר צוה ה' אליכם ביד  ולא תעסו ולא כתיב הכח כרת: יכול יהו  משה. דמשמע שלוה ע״י מסה, וכתיב  חייבין2 על דבר שאין זדונו כרת. כגון  אשר דבר ה׳ דמשמע שהיה בדיבורו של  הקב״ה, כלומר ששמעו ישראל מפיו  מגפף ומנשק ומרבן, כדאמרינן במסכת  סנהדרין בפרק ד׳ מימות (דף כ:) ] בלה  כסדבר עס מסה: איזו היא מצוה שהיא  מעשה וחינו נכרת: וילמוד תחתון  בדבורו של הקב״ה וצוה ע״י משה הוי  מעליון. יחיד נשיא ומשיח מלבוכ:  אומר זו עבודת כוכבים. דאנכי ולח  אלא לרבנן. דמפקי להחי עליה לדרשה  יהיה לך מפי הגבורה שמענוס דהיינו  אחרינא, כדאמרינן נפ״ק דיבמות (דף ששמעו  צלבורו של הקב״ה, ולוס ע״י מסה  גז) ואשה אל אחותה וגו׳ עליה מה מ״ל  בכמה פרשיות שבתורה ( כגון לא תשתחוה  לפי שנאמר יצמה יצא עליה וגו׳: תורה  לחל החר דלא שמענו הלא מפי משה:  למן  אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגנתו חטאת, תימה חמאי קאמר על שגגתו  מונחים (:] ויש לומר דגילוי מילתא בעלמא הוא ולא היקם דתרוייהו בכלל יחיד ובכלל  מטאת הח היא גופה מטאת היא ומה שייך לומר אין חייבין מטוהת חלה על דבר  נפט מיהו לעיל ) קשה דיליף עבודת כוכבים משאר מלות ושאר מלות מזקן ממרא והלה  ששגגתו מטאת ושמח אגב דוכמה אחריתי דנקיט לה גבי מלקות נקיטו נמי הכח עי״ל הלמד מגזירה שוה אין מוזר ומלמד בגזירה שוה [עי׳ זבחים ניפסט הש״ס דדבר הלמד