ח.הורה כהן משיחפרק שניהוריות

וְְשָוְִין שֶאֵין מֵבִיא אָשָם תָּלוּי מְנָלָן דִכְתִיב  וְְכִפֶר [ עָלָיו ] הַכהֵֹן עַל שִגְגָתוֹ אֲשֶר שָגַג רַבִי  סָבַר מִי שֶכָל חָטְאוּ בִשְגָגָה יָצָא זֶה שֶאֵין  [כָל ] חָטְאוּ בִשְגָגָה אֶלָּא בְהֶעְלֵם דָבָר מִידֵי  כָל כְתִיב אֵין דְאִם כֵן נִכְתּוֹב עַל שִגְגָתוֹ לָמָה  לִי אֲשֶר שָגַג הָא קמ״ל דְעַד דְאִיכָא כָל  חָטְאוּ בִשְגָגָה ( יצא משיח שאין כל חטאו  בשגגה אלא בעבודת כוכבים ולא בשאר  מצות אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה  ) וְְרַבָנַן מִי שֶחָטְאוּ בִשְגָגָה יָצָא מָשִיחַ שֶאֵין  חָטְאוּ בִשְגָגָה לאֹ בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים וְְלאֹ  בִשְאָר מִצְוֹת אֶלָּא בְהֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת  מַעֲשֶה׃ מתני׳ אֵין בֵית דִין חַיָּיבִין עַד  שֶׁיּוֹרוּ בְדָבָר שֶזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְְשִגְגָתוֹ חַטָּאת  וְְכֵן הַמָשִיחַ וְְלאֹ בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים עַד שֶׁיּוֹרוּ  עַל דָבָר שֶזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְְשִגְגָתוֹ חַטָּאת׃  גמ׳ מְנָלַן דְתַנְיָא רַבִי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָאן  עָלֶיהָ וְְנֶאֱמַר לְהַלָּן עָלֶיהָ מַה לְּהַלָּן דָבָר  שֶזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְְשִגְגָתוֹ חַטָּאת אַף כָאן דָבָר  שֶזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְְשִגְגָתוֹ חַטָּאת אַשְכַחַן צִבוּר  מָשִיחַ מְנָלַן לְאַשְמַת הָעָם הֲרֵי מָשִיחַ כְצִבוּר  נָשִיא יָלֵיף מַצּוֹת מַצּוֹת כְתִיב גַּבֵי נָשִיא  וְְעָשָה אַחַת מִכָל מִצְוְתֹ ה׳ וּכְתִיב בְצִבוּר  וְְעָשוּ אַחַת מִכָל מִצְוְתֹ מַה צִבוּר דָבָר שֶזְּדוֹנוֹ  כָרֵת וְְשִגְגָתוֹ חַטָּאת אַף נָשִיא דָבָר שֶזְּדוֹנוֹ כָרֵת  וְְשִגְגָתוֹ חַטָּאת יָחִיד אָמַר קְרָא וְְאִם נֶפֶש  וְְיִלְמדֹ תַּחְתּוֹן מֵעֶלְיוֹן׃ וְְלאֹ בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים  עַד שֶׁיּוֹרוּ׃ בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים מְנָלַן דת״ר  לְפִי שֶיָּצְאָה עֲבוֹדַת כוֹכָבִים לָדוּן בְעַצְמָהּ  יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין אֲפִילּוּ עַל דָבָר שֶאֵין זְדוֹנוֹ  כָרֵת וְְשִגְגָתוֹ חַטָּאת נֶאֱמַר כָאן מֵעֵינֵי וְְנֶאֱמַר  לְהַלָּן מֵעֵינֵי מַה לְּהַלָּן דָבָר שֶזְּדוֹנוֹ כָרֵת  וְְשִגְגָתוֹ חַטָּאת אַף כָאן דָבָר שֶזְּדוֹנוֹ כָרֵת  וְְשִגְגָתוֹ חַטָּאת אַשְכַחַן צִבוּר יָחִיד נָשִיא  מָשִיחַ מְנָלַן אָמַר קְרָא וְְאִם נֶפֶש אַחַת אֶחָד  יָחִיד וְְאֶחָד נָשִיא וְְאֶחָד מָשִיחַ כוּלָּן בִכְלָל  נֶפֶש אַחַת הֵן וְְיִלְמַד תַּחְתּוֹן מִן הָעֶלְיוֹן הָנִיחָא  לְמַאן דְמַפֵיק לָהּ לַעֲלִיָּה לג״ש כְדַאֲמַרַן אֶלָּא  לְרַבָנָן דְמַפְקִי לָהּ לַעֲלִיָּה לַעֲרָיוֹת וְְצָרוֹת דָבָר  שֶזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְְשִגְגָתוֹ חַטָּאת מְנָא לְהוּ נָפְקָא  לְהוּ מדמתני לֵיהּ ר׳ יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי לִבְרֵיהּ תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעוֹשֶה בִשְגָגָה וְְהַנֶּפֶש אֲשֶר תַּעֲשֶה  בְיַד רָמָה וְגוֹ׳ הוּקְּשָה כָל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ לַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים מַה עֲבוֹדַת כוֹכָבִים שֶחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת  וְְעַל שִגְגָתוֹ חַטָּאת אַף כָאן שֶחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְְעַל שִגְגָתוֹ חַטָּאת אַשְכַחַן יָחִיד נָשִיא וּמָשִיחַ בֵין  בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים בֵין בִשְאָר מִצְוֹת צִבוּר מְנָלַן יָלֵיף עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן וְְרַבִי הָא דר׳ יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי מַאי  עָבֵיד לֵיהּ מַפִיק לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא לְפִי שֶמָצִינוּ שֶחִלֵּק הַכָתוּב בֵין רַבִים ליחידים רַבִים בְסַיִיף וּמָמוֹנָן אָבֵד  יְחִידִים בִסְקִילָה וּמָמוֹנָן פָלֵט יָכוֹל נַחֲלוֹק בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶם ת״ל תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה וְגוֹ׳ מַתְקִיף לָהּ רַב חִלְקִיָּה  מֵהַגְרוֹנְיָא טַעֲמָא דְלָא חִלֵּק הַכָתוּב הֵא חֵלֶק הֲוְָה אָמִינָא נַחֲלוֹק מַאי נַיְיתֵי נַיְיתֵי פַר צִבוּר בִשְאָר מִצְוֹת  הוּא דְמַיְיתוּ נַיְיתֵי פַר לְעוֹלָה וְְשָעִיר לְחַטָּאת צִבוּר בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים הוּא דְמַיְיתוּ נַיְיתֵי שְעִיר נָשִיא בִשְאָר  מִצְוֹת הוּא דְמַיְיתֵי נַיְיתֵי שְעִירָה יָחִיד נַמִי הַיְינוּ קָרְבָנוֹ ( אלמה לא ) אִיצְטְרִיךְ ס״ד אָמִינָא צִבוּר מַיְיתֵי פַר  לְעוֹלָה וְְשָעִיר לְחַטָּאת הָנֵי נַיְיתֵי אִיפְכָא פַר לְחַטָּאת וְְשָעִיר לְעוֹלָה א״נ צָרִיךְ וְְאֵין לוֹ תַּקָּנָה קמ״ל דכ״ע  מִיהַת כִי כְתִיבִי הָנֵי קְרָאֵי בַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים הוּא דִכְתִיבֵי מַאי מַשְמַע אֲמַר רָבָא וְְאִי תֵּימָא ר׳ יְהוֹשֻעַ  בֶן לֵוְִי וְְאָמְרִי לָהּ כְדִי אָמַר קְרָא וְְכִי תִשְׁגּוּ וְְלאֹ תַּעֲשוּ אֶת כָל הַמִצְוֹת הָאֵלֶּה אֵיזוֹ הִיא מִצְוְָה שֶהִיא שְקוּלָה  כְכָל הַמִצְוֹת הֱוְֵי אוֹמֵר זוֹ עֲבוֹדַת כוֹכָבִים דְבֵי רַבִי תַּנָּא אָמַר קְרָא אֲשֶר דִבֶר ה׳ אֶל משֶה וּכְתִיב אֲשֶר  צִוָּה ה׳ אֲלֵיכֶם בְיַד משֶה אֵיזוֹ הִיא מִצְוְָה שֶהִיא בְּדִיבּוּרוֹ שֶל הקב״ה וְְצִוָּה עַל יְדֵי משֶה הֱוְֵי אוֹמֵר זוֹ עֲבוֹדַת  כוֹכָבִים דְתָנָא רַבִי יִשְמָעֵאל אָנכִֹי וְְלאֹ יִהְיֶה לָךְ מִפִי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם דְבֵי רַבִי יִשְמָעֵאל  תָּנָא  למן  ושוין שאין. משיח מציה המס מלוי, דכתיב נאשם תלוי וכפר הכהן על אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה. נעבודת כוכבים  שגגתו אשר מגג והוא לא ידע מי שחטאו בשגגה, ילח משיח, ולרבי היכי משמעי קרח, דתניא בסיפרי ר״ם אומר בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שנא׳  מלי אמר ילא משיח, והח לרבי מטאו בעבודת כוכבים בשגגה הוא, דהח כי דבר ה׳ מזה שנה על דיבור ראשון שנאמר בו אנכי ה' אלהיך ולא יהיה  מניח לעיל משיח בעבודת כוכבים רבי חומר בשגגמ מעשה, אלא רבי סבר  לך אלהים אחרים על פני: מה עבודת כוכבים שחייבין על זדונו כרת. להכא  דהכי מתרץ' קרח לטעמים מי שכל  כתיב הכרת תכרת, אף כו׳: אשכחן  מטאו בשגגה ילא משיח שאין כל מטהו  יחיד ונשיא ומשיח בין בעבודת כוכבים  בשגגה, דבעבודת כוכבים בלבד הוא  ובין בשאר מצות. דכתיב וחס נפס  דמטאו בשגגה אבל בשאר מלות אין  וכתיב מורה אחת יהיה לכם והנפם חסר  מטאו בשגגה בלבד חלה בהעלס דבר  מעשה ביד רמה, דימיד ונשיא ומסימ  עס שגגת מעשה: ורבנן. סברי יזא  בכלל וחס נפש אחת: צבור מנלן, ילמוד  משיח שאין מטאו בשגגה לא בעבודת  עליון מן התחתון. דכתיב בפרשה למעלה  כוכבים ולה בשאר מלות חלה העלס  וכי משגו דהיינו לבור, וילמד מתחתון  דבר עם שגגמ מעשה, ולדברי הכל משיח  מוחס נפש, מה להלן דבר שחייבין על  אין מציה המס תלוי, וכ״ם לבור דאין  זדונו כרת ועל שגגתו מטאת בין בעבודת  מייבין המס מלוי דהעלס דבר כתיב  כוכבים בין נשאר מלות, דגבי יחיד  כהו נהדיה: מתני' אין ב״ד חייבין.  הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים,  קרבן חלה על דבר שודונו כרת ושגגתו  אף לבור אין מייבין אלא בדבר שמייצין  חטאת, ואם הוכו בדבר שמייבין אפס  על זדונו כרת ועל שגגמו מטאת בין  ודחי פטורין, דכתיב באפס ודאי וחס  בעבודת כוכבים בין נשאר מלות: רבים  נפש אחת וב״ד אין הם בכלל נפש אחת,  בסייף. במזיד, אנשי עיר הנדחת: יכול  ועוד דבאשמות אין בהן דין העלס דבר  נחלוק בשוגג בקרבנותיהם. דכי היכי  דמייבין אפס ודאי על המזיד כסוגג: וכן  דחלוק לבור מימידיס דקרבן לבור  המשיח. אין מציה פר חלה על העלס  בעבודת כוכביס לח דמי לסוס קרבן  דבר שודונו כרת ושגגתו חטאת, אבל  יחיד, ה״נ נחלוק בקרבנותיהם דלהוי  במקום אםס ודאי חייב להביא אשם ודאי  חלוק למרובין שעשו שוגגין דעיר הנדחת  לפי שהוא בכלל נפש אחת, ולהכי הסוס  דלא להוי דמי לעולם לסוס קרבן לא  לצבור דאין מניח פר במקום חשס, אבל  לצבור ולח לימיד: ת״ל תורה אחת.  אשם יביא, כדתנן לקמן (ד׳ ט.) אםס ודאי  דעיר הנדחת לסוגג כיחידים דמו, ומיימי  הנשיא המשיח והיחיד מייצין וב״ד פטורין:  כל חד וחד שעירה כיחיל: מאי נייתי.  גמ׳ נאמר כאן עליה. ונודעה המטאת  אנשי עיר הנדחת רביס דבסייף: נייתי  אשר מטחו עליה (ויקרא ד): ונאמר  פר, צבור בשאר מצות הוא דמייתי. ולא  להלן. לגלות ערומה עליה (מס יח):  סוי מלוק, וכ״ש דבעי' חלוק בין אנשי  נשיא. נמני לח יביא שעיר חלה על דבר  עיר הנדחת לגבור דהח אין לבור נעסין  סודומו כרת ושגגתו חטאת, כדתנן (שס) כל  עיר הנדחת כלל: יחיד נמי היינו קרבנו.  מלות שבתורה שחייבין על זלוכן כלמ  ולא הוי מלוק: איצטריך. תורה אחת  ועל שנגמן מטואת יחיד מביא כשנה  דס״ד וכו׳: אי נמי צריך. לחלוק בקרבן:  או שעירה ונשיא מביא שעיר, דיליף  ואין לו תקנה. לעיר הנדחת בשוגג, דחי  מלות מלות: יחיד. נמי אינו מביא  אפשר לחלוק: קמ״ל. תורה אחת דמיימי  מטאת חלה על דבר שודונו כרת, דמכן  כל מד שעירה כימיד: ולא תעשו את  כל מלות שבתורה וכו׳: אמר קרא.  כל המצות, איזו היא מצוה ששקולה כנגד  נפרשת ויקרא חס מו נפם: וילמוד תחתון  כל המצות הוי אומר זו עבודת כוכבים.  מעליון. יחיד מנשיא: לפי שיצאה  שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה:  עבודת כוכבים. להכח כתיב וכי מסגו  כתיב [את] כל אשר צוה ה' אליכם ביד  ולא תעסו ולא כתיב הכח כרת: יכול יהו  משה. דמשמע שלוה ע״י מסה, וכתיב  חייבין2 על דבר שאין זדונו כרת. כגון  אשר דבר ה׳ דמשמע שהיה בדיבורו של  מגפף ומנשק ומרבן, כדאמרינן במסכת  הקב״ה, כלומר ששמעו ישראל מפיו  סנהדרין בפרק ד׳ מימות (דף כ:) ] בלה  כסדבר עס מסה: איזו היא מצוה שהיא  מעשה וחינו נכרת: וילמוד תחתון  בדבורו של הקב״ה וצוה ע״י משה הוי  מעליון. יחיד נשיא ומשיח מלבוכ:  אומר זו עבודת כוכבים. דאנכי ולח  אלא לרבנן. דמפקי להחי עליה לדרשה  יהיה לך מפי הגבורה שמענוס דהיינו  אחרינא, כדאמרינן נפ״ק דיבמות (דף  ששמעו צלבורו של הקב״ה, ולוס ע״י מסה  גז) ואשה אל אחותה וגו׳ עליה מה מ״ל  בכמה פרשיות שבתורה ( כגון לא תשתחוה  לפי שנאמר יצמה יצא עליה וגו׳: תורה  לחל החר דלא שמענו הלא מפי משה:  למן  אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגנתו חטאת, תימה חמאי קאמר על שגגתו  מונחים (:] ויש לומר דגילוי מילתא בעלמא הוא ולא היקם דתרוייהו בכלל יחיד ובכלל  מטאת הח היא גופה מטאת היא ומה שייך לומר אין חייבין מטוהת חלה על דבר  נפט מיהו לעיל ) קשה דיליף עבודת כוכבים משאר מלות ושאר מלות מזקן ממרא והלה  ששגגתו מטאת ושמח אגב דוכמה אחריתי דנקיט לה גבי מלקות נקיטו נמי הכח עי״ל הלמד מגזירה שוה אין מוזר ומלמד בגזירה שוה [עי׳ זבחים ניפסט הש״ס דדבר הלמד