ח׃הורה כהן משיחפרק שניהוריות

לא  למן היום אשר צוה ה׳ והלאה לדורותיכם  איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחלה הוי  אומר זו עבודת כוכבים והא אמר מר עשר  מצות נצטוו ישראל במרה ( דכתי׳ והיה אם  שמוע תשמע לקול ה׳ אלהיך ) אלא מחוורתא  כדשנינן מעיקרא׃ מתני׳ אין חייבין על  עשה ועל לא תעשה שבמקדש ואין מביאין  אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש  אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה  ומביאים אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה  שבנדה איזו היא מצות עשה שבנדה פרוש  מן הנדה ומצות לא תעשה אל תבא על  הנדה׃ גמ׳ מנא הני מילי דצבור לא מחייבי  קרבן בעלמא ויחיד אשם תלוי נמי לא אמר  רב יצחק בר אבדימי נאמר ואשם בחטאת  ובאשם תלוי ונאמר ואשמו בצבור מה ואשם  ביחיד בחטאת קבועה אף ואשמו בצבור  בחטאת קבועה ומה צבור בחטאת קבועה  אף אשם תלוי נמי אין בא אלא על ספק  חטאת קבועה אמרי אי הכי קרבן עולה  ויורד נמי הא כתיב והיה כי יאשם לאחת  מאלה דנין ( אשם מן אשמו ) ואין דנין  אשם מן יאשם ומאי נ״מ והא תני דבי רבי  ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה  זו היא ביאה ועוד נילף מן ואשם מטומאת  מקדש וקדשיו דכתיב והוא טמא ואשם  אמר רב פפא דנין ואשם ומצות ה׳ מן ואשם  ומצות ה׳ א״ל רב שימי בר אשי לרב פפא  ונילף ואשם ונשיאת עון מן ואשם ונשיא׳  עון אלא אמר ר״נ בר יצחק דנין ואשם ומצות  ה׳ אשר לא תעשינה מואשם ומצות ה׳ אשר  לא תעשינה ואל יוכיח שמיעת קול וביטוי  שפתים וטומאת מקדש וקדשיו שלא נאמר  בהם ואשם ומצות ה׳ אשר לא תעשינה׃  מתני׳ אין חייבין על שמיעת קול ועל  ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו  והנשיא כיוצא בהם דברי רבי יוסי הגלילי  ר״ע אומר הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת  הקול שהמלך לא דן ולא דנין אותו [ לא  מעיד ולא מעידין אותו ]׃ גמ׳ אמר עולא  מ״ט דר׳ יוסי הגלילי אמר קרא והיה כי  יאשם לאחת מאלה כל שמתחייב באחת  מתחייב בכולן ושאין מתחייב באחת אין  מתחיי׳ בכולן ואימא מתחיי׳ באחת מהן ואע״פ  שאין מתחיי׳ בכולן אלא טעמא דר׳ יוסי הגלילי  מהכא דתניא היה רבי ירמיה אומר נאמר  לא  למן היום וגו'. הכי משמע את כל אשר לוה ה׳ חליכס ביד משה דזו ומרתי מפקינן מדר׳ יצחק בר אבדימי, חדה דלבור בחטאת קבועה דאין  עבודת כוכבים, ומנין שזו עבודת כוכבים מדכתיב בהדי" למן היום אשר ב״ד מייבין על עשה ועל לח מעשה שבמקדם, ואידך דאין אשם תלוי  זוה ה׳ והלאה שחר מלות, והלאה כלומר מכאן ואילך לדורותיכם, איזו היא נא עליו ״ד חלה על ספק חטאת קבועה, דחשס מלוי אפי׳ דיחיד אינו בא על  מלוה שנאמרה בתחילה הוי אומר זו עבודת כוכבים, דכתיב בתחילת עשה ועל לא תעשה שבמקדם שהרי אינו ספק חטאת קבועה: אי הכי  עשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך דהיינו  קרבן עולה ויורד נמי הא כתיב כי יאשם.  עבודת כוכבים: י׳ מצות נצטוו במרה.  דכתיב נפש טי] כי תחטא בשגגה ושמעה  קול חלה דהיינו שמיעת הקול, [וכתיב או  דהיינו קודם מתן תורה, חלמח עבודת  כוכבים לא נאמרה מחלה: מחוורתא  נפס אשר מגע וגו׳ דהיינו טומאת מקדם  כדשנינן מעיקרא. כדברי ר׳ יהושע בן  וקלסיו, וכתיב] חו נפש כי מטבע לבטא  לוי חו כדברי רבי׳: מתני' אין ב״ד  נספמיס וגו׳ דהיינו נטוי שפתיס דכולהו  חייבין קרבן על עשה ועל לא תעשה  בקרבן עולה ויורד, וכתיב והיה כי יחסס  שבמקדש. דהיינו טומאת מקדם וקלסיו,  לחמת מחלה, מה כי יחמס בעולה ויורד  עשה שבמקדם " וישלמו מן המחנה כל  אף ואשם דכתיב נאשם תלוי מהוי  זרוע, לא מעשה ולא יטמאו חת מחניהם,  במקום עולה ויורד דלהוי חסם תלוי בא  שאע"פ שהוא דבר סולונו כרת וסגגתו  ואפי׳ ש] על ספק מטאת שאינה קבועה:  חטאת, הואיל ואין שגגתו חטאת קבועה  זו היא שיבה זו היא ביאה. דהח  אלא קרבן חטאת עולה ויורד הלכך פטור  דכתיב ושב הכהן לח מימח ושב הכהן  לגמרי כדמפרש נגמרה. והחי דקתני  מבית המנוגע לביתו, חלה הכי הוח ושב  אין מייבין על עשה ועל לא תעשה  הכהן מביתו לבית המנוגע, דהחי שינה  שבמקדש לה קח מיירי בכהן משיח כלל,  זו היה ביחס לבית המנוגע: נילף ואשם  משום דהוי פלוגתא דר״ם וכ״ע, ר״ע  מטומאת מקדש וקדשיו. דכתיב נו או  לא פטר ליה מפר על טומאת מקדם  נפש אשר מגע וגו׳ והוא טמא ואסס  וקדסיו, וכ״ש פטר ליה לגמרי כדמפרס  דהיינו טומאת מקדם וקדסיו להוא בקרבן  בגמרא בסוף פירקין: ואין מביאין.  עולה ויורד דמטאת שאינה קבועה הוא:  ימידין:אששתלוי על עשה ועל לא תעשה  דנין ואשם ומצות ה'. דכתיב באסס  שבמקדש. דאין המס תלוי בח אלא על  תלוי מוחשמו ומלות ה׳, לאפוקי טומאת  ספק חטאת קבועה כדמפרם בגמ׳. אבל  מקדם וקדטיו דלה כתב והםס ומנומ  בב״ד לה חילטריך למיתנה אין מניחין  ה׳: נילף ואשם ונשיאת עון. דכתיב  אשס תלוי על עםה ועל לא תעשה  נאשם תלוי ולח ידע וחשס ונשח עונו,  שבמקדם, שהרי אין כ״ד מביאין אפס  וכתיב בעולה ויורד חס לח יגיד וכשה  תלוי אפי׳ במקום ספק חטאת קבועה,  עונו והוא ידע והמס לאחת מאלה: באסס  כדאמרי' ברים פירקין מסומ נפר ואין  תלוי כתיב והשס ומלות ה׳ אשר לא  מניה השס תלוי, דכתיב בחשס מלוי  תעשינה, ובפר ובהעלס"] דבר של לבור  וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר סגג  כמי׳ אחת מכל מלות ה׳ אשר לא תעשינה  מי שמטהתו ושגגתו סוס ילא משיח, ומנכלן  וחשסי", הלכך אמרי׳ מה לבור מטח׳  דאין חטאתו ושגגתו סוה דכתיב לחםמת  בקבוע׳ אף אשם תלוי אינו בא אלא על  העם הרי משיח כלבור דלבור לריכין  ספק חטאת קבועה: מתני' אין ב״ד  העלם דבר עם שגגת מעשה, לפיכך  חייבין על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים  אינו נאשם תלוי, הלכך כי חילטריך אין  ועל טומאת מקדש וקדשיו. דכל הני סויין  מביא השס תלוי על עםה ועל לח מעשה  בקרבן עולה ויורד, כדאמריקן לעיל דלבול  שבמקדם כגון ביחיד דעלמא: אבל  אין מניחין מטאת חלה בקבוע'. ובדין הוא  חייבין. צ״ד על עשה ועל לח מעשה  דלא חיבעי למימנה, דהח מנא לעיל אין  שננדה דהוי זלונו כרת ושגגמו מטאת  חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדם,  קבועה, ומניחין יחידים השס תלוי על  ואמרינן משום דבעי׳ לבור בחטאת קבועה  עשה ועל לח תעשה שננדה מסוס דהוי  וטומחת מקדם וקדסיו הוי נעולה ויורד,  ספק חטאת קבועה: אל תבא על הנדה.  וה״ס על שמיעת קול ועל נטוי שפתים  דכתיב (ויקרא יח) ואל אשה בנדת  דלא הוי חטאת קבועה דב״ד פטור, והחי  טומאתה לא תקרב: פרוש מן הנדה.  דקמני הכח אין כ״ד מייבין על שמיעת  כלומר בסמוך לוסתה כדי שלא תהא  קול כו׳ משום דבעי הפלוגי כ׳ יוסי הגלילי  רואה בשעת משמים, דכתיב והזרמס  וכ״ע. אין כ״ד מייבין על שמיעת קול ועל  את בני ישראל, כדמפרם בגמרא במסכת  בטוי שפתים וטומאת מקדם וקדסיו וס״ס  שבועות בפרק ידיעות הטומאה (דף יח:):  "] למשיח: והנשיא כיוצא בהן. דחינו בקרבן  גב׳ מנא הני מילי דצבור לא מחייבי.  עולה ויורד, דברי ר׳ יוסי הגלילי. טעמה  מוס קרבן בעולם חלה במקום מטואת  דר׳ יוסי הגלילי מפרם בגמרא: ר״ע אומר  קבועה: ויחידים אשם תלוי נמי. אין  הנשיא חייב בכולן. בקרבן עולה ויורד  מייבין חלה על ספק חטאת קבועה:  מוך משמיעת קול, שאין שמיעת קול מל  אמר רב יצחק בר אבדימי נאמר כאן  עליו, שהמלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד  ואשם. במטהמ קבועה דימיד, דכתיב בפ׳  ולא מעידין אותו, כדמכן במסכת סנהדרין  ויקרה והס נפש אחת ממטה בשגגה  בפרק כ״ג (דף יח.). ור״ע במשיח לח פי׳  מעם הארץ בעשותה אחת ממלות ה׳  במתניתין ופירט בברייתא, כדאמרינן ")  אשר לא תעשינה ואפס, וכתיב והביא  בברייתא ] מניה ר״ע חומר מסומ פטור  את" קרבנו דמנציה כשנה או שעירה  מכולן מקרבן עולה ויורד ומביה על כולן  דחינו נעולה ויורד: ונאמר ואשמו  פר, כדאמרי' בסוף פירקין דר״ע לא פטר  בצבור, מה ואשם, האמור בפרשת ויקרא יח] במטאת יחיד הוי חטאת קבועה,  ליה מפר: גב׳ והיה כי יאשם לאחת מאלה. דאשמיעת קול ובטוי ספמיס  אף ואשמו האמור בלבור אין מביאין שום קרבן חלה במקום חטאת קבועה וטומאת מקדם וקדשיו קאי, וקסנר ר׳ יוסי הגלילי כי יששם לחמת הכי משמע  דאינו עשחו יחיד הויי בעולה ויורד, ונאמר ואםס (צא) נאשם תלוי דכתיב כל שיש באמת כלומר כל שמלווה בכל אחת ואחת מתחייב קרבן בכולן, ושאין  נאשם תלוי והם נפש כי תחטה ועשתה אחת מכל מלות ה׳ אשר לא מתחייב באמת אין מתחייב בכולן, ונשיא הואיל ואינו מתחייב באחת מהן  תעשינה ולא ידע ואשם, מה לבור מטאת נקבועה, כלומר מה וחסמו דהיינו בשמיעת קול חין מתחייב בכולן דפטור מכולן: ואימא. כי יחסס  האמור בלבור חטאתו בקבועה דגמרי מואשם דמטאת יחיד: אף. ואפס לאמת הכי משמע כי אפשר כאן שיהא מתחייב אפי׳ באחת מהן אע״פ שאין  האמור נאשם תלוי אינו בח חלה על ספק חטאת קבועה, לאפוקי עשה מתחייב בכולן הוי חייב, ונשיא נמי אע״פ שאינו חייב בשמיעת קול יהח  ולא מעשה שבמקדם דאין אשם תלוי בח עליו משום דהוי מטאת חייב בנטוי שפתיס וטומחת מקדם וקדסיו: אלא טעמא דר׳ יוסי הגלילי  עולה ויורד ולה הוי חטאת קבועה (ועוד דאין המס תלוי בח עליו "ג)),  מהכא וכו׳. נאמר בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומחת מקדם וקלסיו: