ט.הורה כהן משיחפרק שניהוריות

קָשְיָין  לאֹ תַּגִּיעַ יָדוֹ וְְנֶאֱמַר לאֹ תַשִיג יָדוֹ מִי שֶבָא  לִידֵי עֲנִיּוּת וְַעֲשִירוּת יָצָא נָשִיא וּמָשִיחַ שֶאֵין  בָאִין לִידֵי עֲנִיּוּת נָשִיא דִכְתִיב וְְעָשָה אַחַת  מִכָל מִצְוְתֹ ה׳ אֱלהָֹיו מִי שֶאֵין עַל גַּבָיו אֶלָּא  ה׳ אֱלהָֹיו מָשִיחַ דִכְתִיב וְְהַכהֵֹן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו  שֶהוּא גָּדוֹל מֵאֶחָיו בְנוֹי בְכחַֹ בְחָכְמָה  וּבְעוֹשֶר אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִנַּיִן שֶאִם אֵין לוֹ  גַּדְלֵהוּ מִשֶּל אֶחָיו ת״ל וְְהַכהֵֹן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו  אֲשֶר יוּצַק עַל ראֹשוֹ גַּדְלֵהוּ מֵאָחִיו בְעָא  מִינֵּיהּ רָבִינָא מר״נ בַר יִצְחָק נָשִיא שֶׁנִּצְטָרֵעַ  מַהוּ מִידְחָא דָחֵי אוֹ מִיפְטַר פַּטִיר א״ל דִילָךְ  אוֹ דגזא תַּנְיָא ר״ע אוֹמֵר מָשִיחַ פָטוּר מִכוּלָּן  אָמַר רָבָא מ״ט דר״ע אָמַר קְרָא זֶה קָרְבַן אַהֲרןֹ  וּבָנָיו זוֹ בָאָה חוֹבָה לוֹ וְְאֵין אַחֶרֶת בָאָה חוֹבָה  לוֹ וְְאֵימָא כִי מְמַעֵט לֵיהּ רַחֲמָנָא מַדְלֵי דַלּוּת  וּמַאי נִיהוּ עֲשִירִית הָאֵיפָה אֲבָל עֲנִיּוּת ועשירו׳  לָא מַעֲטֵיהּ רַחֲמָנָא לָא ס״ד דכתי׳ וְְכָפַר עָלָיו  הַכהֵֹן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה  הַמִּתְכַּפֵּר בְאַחַת מִתְכַפֵר בְכוּלָּן וְְשֶאֵין מִתְכַפֵר  בְאַחַת אֵין מִתְכַפֵר בְכוּלָּן אֶלָּא מֵעַתָּה דִכְתִיב  וְְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה ה״נ דְכָל  הַמִתְחַיֵּיב בְאַחַת מתחיי׳ בְכוּלָּן וְְשֶאֵין מתחיי׳  בְאַחַת אֵין מִתְחַיֵּיב בְכוּלָּן אַלָּמָה תְּנַן ר״ע  אוֹמֵר נָשִיא חַיָּיב חוּץ מִשְּׁמִיעַת קוֹל אַבַיֵי  וְְרָבָא דְאַמְרֵי תַּרְוְַיְיהוּ מֵאַחַת מַשְמַע לֵיהּ  לְאַחַת לָא מַשְמַע לֵיהּ ומ״ש מֵאַחַת דְמַשְמַע  לֵיהּ דְכַתְבֵיהּ רַחְמָנָא לְבַסּוֹף גַּבֵי עֲשִירִית  הָאֵיפָה לְמֵימְרָא דְכָל דִמְחַיֵּיב בָּעֲשִׂירִית  הָאֵיפָה מְחַיֵּיב בְכוּלָּן דְאִי ס״ד מִתְחַיֵּיב בְאַחַת  אע״פ שֶאֵין מִתְחַיֵּיב בְכוּלָּן נִכְתְּבֵיהּ לְהַאי  מֵאַחַת מֵאֵלֶּה בְדַלּוּת א״נ בַעֲשִירוּת׃  מתני׳ כָל הַמִצְוֹת שֶבַתּוֹרָה שֶחַיָּיבִין עַל  זְדוֹנָן כָרֵת וְְעַל שִגְגָתָן חַטַּאת הַיָּחִיד מֵבִיא  כִשְבָה וּשְעִירָה וְהַנָּשִׂיא שָעִיר וּמָשִיחַ וב״ד  מְבִיאִין פַר וּבַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא  וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְעִירָה וב״ד פַר וְְשָעִיר  פַר לְעוֹלָה וְְשָעִיר לְחַטָּאת אָשָם תָּלוּי הַיָּחִיד  וְהַנָּשִׂיא חַיָּיבִין וּמָשִיחַ וב״ד פְטוּרִין אָשָם  וְַדַאי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּיבִין וב״ד  פְטוּרִין עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וְְעַל בִּטּוּי שְפָתַיִם  וְְעַל טוּמְאַת מִקְדָש וְְקָדָשָיו ב״ד פְטוּרִין  וְְהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּיבִין אֶלָּא שֶאֵין  כ״ג מָשִיחַ חַיָּיב עַל טוּמְאַת מִקְדָש וְְקָדָשָיו  דִבְרֵי ר״ש וּמַה הֵן מְבִיאִין קָרְבָן עוֹלֶה  וְְיוֹרֵד ר״א אוֹמֵר הַנָּשִיא מֵבִיא שָעִיר׃  גמ׳ תַּנְיָא ר״ש הָיָה נוֹתֵן כָלַל כָל שֶהַיָּחִיד  בְאָשָם תָּלוּי הַנָּשִיא כַיּוֹצֵא בוֹ מָשִיחַ וב״ד  פְטוּרִין וְְכָל שֶהוּא בְאָשָם וְַדַאי נָשִיא וּמָשִיחַ כַיּוֹצֵא בָהֶן וב״ד פְטוּרִין שְׁמִיעַת הַקּוֹל ובטוי שְפָתַיִם וְְטוּמְאַת  מִקְדָש וְְקָדָשָיו בֵית דִין פְטוּרִין נָשִיא וּמָשִיחַ חַיָּיבִין אֶלָּא שֶאֵין הַנָּשִיא חַיָּיב בִשְמִיעַת הַקּוֹל וְְלאֹ מָשִיחַ  בְטוּמְאַת מִקְדָש וְְקָדָשָיו כָל שֶהוּא בְעוֹלֶה וְְיוֹרֵד נָשִיא כַיּוֹצֵא בוֹ מָשִיחַ וּבֵית דִין פְטוּרִין הָא גּוּפָא קַשְיָא  אָמְרַתְּ שֶאֵין מָשִיחַ חַיָּיב בְטוּמְאַת מִקְדָש וְְקָדָשָיו בְטוּמְאַת מִקְדָש וְְקָדָשָיו הוּא דְפָטוּר אֲבָל בִשְמִיעַת  הַקּוֹל ובטוי שְפָתַיִם חַיָּיב אֵימָא סֵיפָא כלֹ שֶהוּא בְעוֹלֶה וְְיוֹרֵד נָשִיא כַיּוֹצֵא בוֹ מָשִיחַ וּבֵית דִין  פְטוּרִין קָתָנֵי מָשִיחַ וּבֵית דִין פְטוּרִין מַה בֵית דִין פְטוּרִין מִכּוּלְהוֹן אַף מָשִיחַ פָטוּר מִכּוּלְהוֹן  לא תגיע ידו לא תשיג ידו. דמשמע מי שבא לידי עניות ועשירות דאע״ג דאין מתחייב באחת מהן מתחייב נשאר כולן: נכתביה רחמנא  דפעמים עני ופעמים עשיר הוא דישנו בקרבן עולה ויורד, ילא משיח להאי מאחת בדלות. נמורין ובני יונה: אי נמי בעשירות. דהיינו  ונשיא דלעולם עשירים הם: נשיא, שאין על גביו מוס אדון אלא ה׳ דהיינו כשנה או שעירה, אלא מדכתב ניה רחמנא מחמת גבי עשירית החיפה  מלך, ומלך לעולם עשיר הוא, וכ״ג בעינן שיהח גדול מאמיו בעושר דליהוי למימרא דשאין מתחייב בעשירית החיפה אין מתחייב בכולן כלל, הלכך  לעולם עשיר: נשיא שנצטרע. לר׳ ירמיה  פטור משיח מכולן הואיל ואין מתכפר  ולר׳ יוסי הגלילי דעבר מנשיאותו, שאין  בעשירית החיפה דכתיב זה קרנן דאין  ראוי להיות מלך כשהוא מזורע, כדאמרי'  אחרת באה לו מונה: מתני' כל המצות  לקמן בפ״צ (דף ".) וינגע ה׳ את המלך  שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל  ויסי מלורע עד יום מותו וישב בבית  שגגתן וכו׳ משיח וב״ד מביאין פר.  המפשית דמשמע שנעשה מפסי ממלכותו:  כדאמרינן לעיל (דף מ.) נאמר כאן עליה  מהו. מי אמרי' פטור מקרבן עולה ויורד  ונאמר להלן לגלות ערומה עליה וכו׳,  כשהוא נשיא, ועכשיו כשנלטרע דעבר  ונשיא יליף ממכות יחיד וחס נפם ילמוד  מנשיאותו ליחייב, חו דלמח מחי דהוי  תחתון מעליון: ובעבודת כוכבים יחיד  הוי כשהוא נשיא], כלומר הואיל וכלמה  ונשיא ומשיח מביאים שעירה. דכתיב  ידחה כשנלטרע: ל״ח מדחא דחי להקים  נפרשת שלח לך בעבודת כוכבים וחס  נשיאות מקרבן עולה ויורד לגמרי, דהואילו  נפש וגו׳ וכולן בכלל נפש המת הן"): וב״ד  ונדמה ידחה אפילו כשנלטרע. או דלמא  מביאין פר ושעיר. כדכתיב בפרשת שלמ  מיפטר פטר נשיאות מקרבן עולה ויורד,  לך, ואמר לעיל (דף ז:) יליף מעיני מעיני  ובזמן דליכא נשיחות ליחייב דהיינו  מה להלן ב״ד אף כאן ב״ד: אשם תלוי  משכלטרע: א״ל. ממחי קבעית לחיוביה  היחיד והנשיא חייבים בית דין ומשיח  להתויי קרבן כשנלטרע מממון שלך או  פטורים. כדחמר ברים פירקין דכתיב  מממון דגוח דידיה, הוי אומר מגוח דידי׳  נאשם תלוי וכפר הכהן על שגגתו אשר  הוא דבעי לחתויי, וכיון דמגזה דידיה  שגג מי שמטאו ושגגתו סוס וכו׳: אשם  קבעי התויי המטו להכי פטור לגמרי  ודאי יחיד ונשיא ומשיח חייבין. דכתיב  מקרבן עולה ויורד, דה״ק רבי ירמיה  באשמות וחס נפש", ונשיא ומשיח בכלל  ור׳ יוסי ילא נשיא ומשיח שאין באין לידי  נפש אחת הן. והח דתנן לעיל (דף מ.)  עניות, החי נשיא שנלטרע נמי חינו כה  אין חייבים חלה על דבר מזדונו כרת  לידי עניות דגזה דידיה כדקאי קאי, הלכך  ושגגתו חטאת" ואפס ודאי אין שגגתו  פטור לגמרי: תניא ר״ע אומר משיח  מטאת וכן המשיח, הכי משמע וכן המשיח  פטור מכולם. מקרבן עולה ויורד, דכתיב  דגבי המס ודחי פר הוח דלה יביא אצל  זה קרבן אהרן ובניו ביום המשמ אותו  אפס ודחי יביח כהדיוט: וב״ד פטורים.  עשירית החיפה דהיינו מציתי כהן משיח,  מחסס ודאי, דפטורים לגמרי דאינן בכלל  דמצימין באה לו מונה ואין אחרת נאה  נפש אחת: על שמיעת קול ובטוי שפתים  לו דעשירית האיפה עולהצמזרד לה נחה  וטומאת מקדש וקדשיו ב״ד פטורין.  לו מונה, הלכך פטור מכולם מעולה ויורד.  דאמר לעיל (שם:) אין מטאת לבור אלא  ואמרינן לקמן דמפר לא פטר ליה ר״ע,  בקבועה, והני עולה ויורד נינסו: יחיד  וחיכה למרולי דטעמא דר״ע מסוס  ונשיא ומשיח חייבין. נשמיעת קול ובטוי  דמעולה ויורד הוא דחמעיט כדכתיב זה  שפתיס וטומחת מקדם וקדסיו, דכולן  קרבן אהרן אבל מפר לא המעיט:  בכלל נפש אחת הן: אלא שאין כ״ג  אימא כי מעטי׳ קרא. לכהן משיח: מדלי  משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו,  דלות. דהיינו מעשירית החיפה, דכתיב  דברי רבי שמעון. מפרש נגמרה והוא  זה קרבן אהרן דאין אחרת עשירית  הדין דקאמר רבי שמעון אלא שאין הנשיא  החיפה באה לו מונה: מדלות לא מעטיה.  חייב על שמיעת הקול דמלך לא מעיד  דעל שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת  ולא מעידין אותו, אלא לה חלטריך ליה  מקדם וקדשיו לחייב כשנה או שעירה או  למימנה דהח מנה ליה לעיל ר״ע: ומה  מורין ובני יונה: לא ס״ד דכתיב. גבי  הן מביאין. נשיא בנטוי שפתים וטומאת  עשירית החיפה וכפר עליו הכהן מחמת  מקדם וקדסיו, ומשימ בשמיעת קול ובטוי  מחלה, דמשמע כל המתכפר באמת כלומר  שפתיס, קרבן עולה ויוכל: ר״א אומר  בכל המת ואמת אפילו בעשירית החיפה  נשיא מביא שעיר. ושלם מחלוקות בדבר,  מתכפר בכולן דישנו בעשירות ובדלות  כ׳ יוסי הגלילי סבר נשיא ומשיח פטורין  וכדלי דלות: ושאין מתכפר באחת מהן.  מכולן, וכ״ע סבר נשיא מייצ בכולן מון  כגון משיח דודחי אין מתכפר בעשירית  משמיעת הקול ומשיח פטור מכולן מעולה  החיפה דכתיב זה קרבן: אין מתכפר  ויורד, וכ״ש סבר נשיא ומשיח חייבין  בכולם. דחמעיט נמי דחינו בקרבן  בכולן נעולה ויורד אלא שאין כ״ג ומסימל]  עולה ויורד כלל: אלא מעתה האי דכתיב  חייב על טומאת מקדם וקלסיו: גב׳ היה  לאחת מאלה הכי נמי דכל דמחייב  נותן בהן כלל: כל שהוא בעולה ויורד.  באחת. כלומר בכל המת וחמת מחייב  דהיינו שמיעת קול ובטוי שפתיס וטומהמ  בכולן, ושאין מתחייב באמת כגון נסיה  מקדם וקלסיו: משיח וב״ד פטורין. מסימ  שאין מתחייב בשמיעת הקול אינו חייב  דומיא דב״ד, מה כ״ד פטורים מכולהו  בכולן כדאמר ר׳ יוסי הגלילי, והח מון  משמיעת הקול ובטוי שפתיס וטומהמ  משמיעת הקול קמני, דקמני ר״ע אומר  מקדם וקדשיו, דלבור אין מטהתו אלא  הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול,  בקצועה, חף משיח פטור מכולהו: