ט׃הורה כהן משיחפרק שניהוריות

ואח״כ  קָשְיָין אַהֲדָדֵי אָמַר רַב הוּנָא בְרֵיהּ דְרַב יְהוֹשֻעַ  לָא קַשְיָא כָאן בְדַלּוּת כָאן בדלּיּ דַלּוּת ור״ש  סָבַר לָהּ כר״ע בַחֲדָא וּפָלֵיג עֲלֵיהּ בַחֲדָא סָבַר  לָהּ כר״ע בדלּיּ דַלּוּת דְפָטוּר וּפָלֵיג עֲלֵיהּ  בְדַלּוּת׃ אֶלָּא שֶאֵין כ״ג חַיָּיב כו׳׃ אָמַר חִזְקִיָּה  מ״ט דר״ש דִכְתִיב וְְנִכְרְתָה הַנֶּפֶש הַהִיא  מִתּוֹךְ הַקָּהָל מִי שֶקָּרְבָנוֹ שָוְֶה לַקָּהָל יָצָא זֶה  שֶאֵין קָרְבָנוֹ שָוְֶה לַקָּהָל א״כ נָשִיא נַמִי אֵין  קָרְבָנוֹ שָוְֶה לַקָּהָל שָוְֶה בְכַפָרָה דיוה״כ א״כ  כהֲֹנִים נַמִי לָא שָוְוּ לַקָּהָל בְכַפָרָה דיוה״כ  כהֲֹנִים שָוְוּ לַקָּהָל בִשְאָר מִצְוֹת דְשָנָה כוּלָּהּ  מָשִיחַ נַמִי הָא שָוְֶה בִשְאָר מִצְוֹת דְשָנָה אֶלָּא  אֲמַר רָבָא אֵימָא הָכִי מִי שֶחַטָּאתוֹ שָוְֶה  ליחידים וּמַאי נִיהוּ קָהָל׃ ר״א אוֹמֵר הַנָּשִיא  מֵבִיא שָעִיר וכו׳׃ א״ר יוֹחָנָן לאֹ אֲמַר ר׳ אֱלִיעֶזֶר  אֶלָּא בְטוּמְאַת מִקְדָש וְְקָדָשָיו הוֹאִיל וְְנֶאֱמַר  כָרֵת בוֹ כבקבועה אָמַר רַב פַפָא ה״נ מִסְתַּבְרָא  דְאִי ס״ד ר״א עַל כוּלְּהוֹן קָאָמַר מִכְדֵי שְעִיר  נָשִיא וּפַר מָשִיחַ בִמְקוֹם יָחִיד לְחַטָּאת קָאֵי  נִיתְנֵי נַמִי מָשִיחַ מֵבִיא פַר בִשְמִיעַת קוֹל ובטוי  שְפָתַיִם אֶלָּא מִדְלָא קָתָנֵי מָשִיחַ ש״מ אטומאת  מִקְדָש וְְקָדָשָיו קָאֵי דְמָשִיחַ פָטוּר א״ל רַב  הוּנָא בְרֵיהּ דְרַב נָתָן לר״פ מִמַאי דִלְמָא ר״א  אכולהון קָאֵי וּבַמָּשִׁיחַ סָבַר לָהּ כר״ע דְאָמַר  מָשִיחַ פָטוּר בְכוּלָּן א״ל ור״ע מִי פָטַר לֵיהּ מֵפֵר  וְְתוּ לָא מִידֵי א״ר יוֹחָנָן מוֹדֶה ר״א שֶאֵין  מֵבִיא אָשָם תָּנֵי תַּנָּא קַמֵיהּ דְרַב שֵשֶת אָשָם  תָּלוּי בָא עַל טוּמְאַת מִקְדָש וְְקָדָשָיו א״ל  דַאֲמַר לָךְ מַנִּי ר״א הִיא דְאָמַר הוֹאִיל וְְנֶאֱמַר  בוֹ כָרֵת כבקבועה מַיְיתֵי נָשִיא שָעִיר עָלֶיהָ  והא״ר יוֹחָנָן מוֹדֶה ר׳ אֱלִיעֶזֶר שֶאֵין מֵבִיא  אָשָם תָּלוּי קַשְיָא׃  הדרן עלך הורה כהן משיח  כהֵֹן מָשִיחַ שֶחָטָא ואח״כ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ  וְְכֵן נָשִיא שֶחָטָא וְְאַחַר כָךְ עָבַר  מִגְּדוּלָּתוֹ כהֵֹן מָשִיחַ מֵבִיא פַר וְהַנָּשִׂיא מֵבִיא  שָעִיר מָשִיחַ שֶעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ וְְאַחַר כָךְ  חֵטְא וְְכֵן הַנָּשִיא שֶעָבַר מִגְּדוּלָּתוֹ ואח״כ  חֵטְא כהֵֹן מָשִיחַ מֵבִיא פַר וְהַנָּשִׂיא כְהֶדְיוֹט׃  גמ׳ הָשְתָּא יֵש לוֹמַר עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ  משיח  קשיין אהדדי. דקמני אלא שאין משימ [חייב] אטומאת מקדם וקדסיו, הא  שגגמן מטאת דהיינו חטאת קבועה יחיד מביא כשנה או שעירה ונשיא  בשמיעת קול ונטוי ספמיס חייב: בדלי דלות." משיח פטור מכולהו, כדכתיב מניח שעיר ומשיח פר, וכיון דשעיר דנשיא ופר כהן משיח במקום מטאת  זה קרבן אהרן דאין אחרת באה לו מונה, והאי דקאמר דמשיח חייב בשמיעת  קבועה דיחיד קיימי, אי המרת הכולהו קחמר ר״ח דנשיא מניח שעיר  קול ובטוי שפתים כגון בדלות בתורין ובני יונה שעדיין לא נח לדלי דלות:  אע״ג דלית בסו כרת כנקבועה: ניתני נמי משיח מביא פר בשמיעת  דר״ש סבר לה כר״ע בחדא. דפטר ליס  קול ובטוי שפתים. כי דיניה, אע״ג דלית  למשיח מדלי דלות מזה קרבן אהרן  בסו כרת כנקבועה: אלא לאו. מדלא  ובניו: ופליג עליה בחדא. נדלות, דחילו  קמני הכי ס״מ דחטומחת מקדם וקדסיו  ר״ע פטר ליה נמי בדלות, דקאמר שאין  קא״ר אליעזר דנשיא מציא שעירה "ג] הואיל  מתכפר בעשירית החיפה אין מתכפר  ונאמר בו כרת כבקבועה, והאי דלא קמני  בכולן, ולר״ם בדלי דלות הוא דאין מתכפר  ומשיח מציה פר בטומאת מקדם וקדסיו  הח בדלות ועשירות מתכפר: מ״ט דר׳  הואיל ונאמר בו כרת כנקבועה מסוס  שמעון. דאמר ולח משיח חינו מייצ  דמשיח פטור לגמרי בטומאת מקדם  בטומאת מקדם וקדסיו: דכתיב. בטומאת  וקדסיו, דסבר לס כר״ם דפוטר: א״ל רב  מקדם וקדסיו ונכרתה הנפש ההיא מתוך  הונא בריה דרב נתן לרב פפא וממאי  הקהל: מי שקרבנו שוה לקהל. דמתכפר  דלמא ר״א אכולהו קאי. דנשיא מביא  בשל קהל, הוא דחייב בטומאת מקדם  שעיר אפי׳ שלא נמקוס כרת, והחי דלא  וקדסיו: יצא. משיח שאין קרבנו סוה  קמני נמי משיח מניח פר נטומחת  דאין מתכפר בשל קהל בכפרת יוה״כ,  מקדם וקדשיו ובשמיעת קול ובטוי שפתיס  דהוא מתכפר בפר והס נסעיר": א״כ  מטוס דבמשיח סבר לה כר״ע דאמר  נשיא נמי אין קרבנו שוה לקהל. דהוא  משיח פטור מכולן משמיעת קול ובטוי  מציה שעיר והם מתכפרין נפר בשאר  שפתים, ולעולם הכולהו קאי כ״ח דנסיה  ימות השנה, והמאי קמני המשיח למודיה  מציה שעיר: א״ל ר״ע מי פטר. נמי  פטור בטומאת מקדם וקדטיו ולח נסיה  למשיח מפר, (דלמאיי!) כי קא״ר עקיבא  ויחיד: ומשני הח לחו מילמה היא מסוס  משיח פטור מכולן מטומחת מקדם וקדסיו  דהח סוס לקהל בכפרת יוה״כ: אי הכי  ושמיעת קול ובטוי ספמיס כגון להביא  כהנים נמי הא לא שוו לקהל בכפרה  קרבן עולה ויורד, אבל להביא פר מחייב,  דיוה״כ. דמתכפרין בפרו של אהרן,  וכיון דמחייב בפר ח״כ נימני נמי כ״ח משיח  וליפטרו בטומאת מקדם וקדסיו: הא  מנציח פר בשמיעת קול ונטווי שפתים, אלא  לא קשיא משום דכהנים שוו לקהל בשאר  מדלה קתני הכי ס״מ דחטומחת מקדם  מצות דשנה כולה. דמתכפרי עם הלבול  וקדשיו קאי רבי אליעזר דנשיא מניה  בפר הנח על כל המצות, הלכך חייבין  שעיר הואיל ונאמר בו כרת כנקבועה,  בטומחת מקדם וקלשיו: כהן משיח נמי  והא דלא קמני ומשיח מציא פר בטומאת  הא שוה לקהל בשאר מצות. דכל השנה  מקדם וקדשיו משום דסבר לה כר״ם  כולה, דכי הורה עם הלבור מתכפר עס  דאמר דאין כהן משיח חייב בטומאת  סלבור, וליחייב בטומאת מקדם וקלסיו:  מקדם וקלסיו: ותו לא מידי. ומו ליכה  אלא אמר רבא אימא הכי. מתוך הקהל  למיקסי ולא מידי: א"ר יוחנן. אע״ג  מי שמטאו מוס ליחידים דמחייצי ] נשגגת  דקאמר ר״ח הואיל ונאמר בו כרמ  מעשה כיחידים, דימידיס שמטאו נשגגת  כבקבועה לנשיא טו] מביא שעיר כבחטאת  מעשה מייתי כל מד, ומחן יחידים קהל"!  קבועה, מודה ר״ח לענין אשם תלוי דלאו  דכי חטאו קהל נשגגת מעשה למודיה  דינים כבחטאת קבועה, דכי היכי דאמר  בלא העלם דבר מייתו כל חד קרבן, דחומן  לעיל אין יחיד מביא המס מלוי חלה על  השוהיל] ליחידים בדבר זה הוא דמחייבי  ספק קבועה ה״נ אין מביא המס תלוי על  בטומאת מקדם וקדשיו, יצא משיח שאין  ספק טומאת מקדם וקדשיו, שאע״פ שנה׳  מטאו סוה ליחיד, דכי חטא בסגגת  נו כרת כנקבועה הואיל ואינה ממש  מעשה בלא העלם דבר פטור לגמרי,  חטאת קבועה אין מניח המס תלוי: תני  כדאמרינן לקמן בפרק בתרא (דף יא.)  תנא קמיה דרב ששת אשם תלוי בא על  מע״ס פרט למשיח דאין מביא נשגגת  ספק טומאת מקדש וקדשיו. הואיל ונאמר  מעשה, והיינו דאמרינן לעיל (דף ז:) ילה  נו כרת כבקבועה: א״ל דאמר לך מני ר״א  משיח שאין מטאו בשגגה, וכיון דאין מטאו  היא דאמר. נשיא מביא שעיר הואיל ונאמר  מוס ליחיד לפיכך פטור בטומאת מקדם  בו כרת כבקבועה, וקאמ׳ דה״ה לענין אםס  וקלסיו: א"ר יוחנן לא א״ר אליעזר.  תלוי: ומי מלית המרת הכי והא א״ר יוחנן  דנשיא מביא שעיר בידיעה "] במקום עולה  מודה ר״א שאין מביא אשם תלוי, קשיא.  ויורד: אלא בטומאת מקדש וקדשיו  דמתני׳ דידך לא מיתוקמח דלא כחד:  הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה. כלומר  הדרן עלך הורה כהן משיח  כבחטאת קבועה, דקסצר ר״ח דכי היכי  דצמקוס שחייבים על זדונו כרת ועל  השתא יש לומר עבר ממשיחותו  שגגתו מטאת דהיינו במקוס מטאת  ואחר כך חטא מביא פר,  קבועה נשיא מציא שעיר, ה״נ היכא דחייב לה על זדונו כרת ועל שגגמו חטא ואחר כך עבר ממשיחותו מיבעיא, נשיא איצטריכא ליה, סלקא דעתך ?]  עולה ויורד מביא שעיר הואיל ודמי לחטאת קבועה לענין כרת, אבל הואיל ועבר מנשיאותו ואחר כך חטא הוי כהדיוט חטא ואחר כך עבר  בשמיעת קול ובטוי שפתיס דאין מייבין על זדונו כרת, דלא דמי למטהמ  מנשיאותו נמי ליהוי כהדיוט, קמ״ל. לישנה המרינה" לריכא למימר דמטה  קבועה לא בזדון ולא בשוגג, מודה ר׳ אליעזר דנשיא אין מניח שעיר ואחר כך עבר ממשימותו דמביא פר, הח כיון דמנה ליה עבר ממשימותו ']  אלא קרבן עולה ויורד כהדיוט: אמר רב פפא הכי נמי מסתברא, דאי דמציה פר כל שכן מטה ואחר כך עבר ממשימותו דמביא פר, הח לא  ס״ד רבי אליעזר. דאמר נשיא מציה שעיר הכולהו שמיעת קול ובטוי קשיח, משום דקמני גבי נשיא כי עבר מגדולתו ואחר כך חטא כי  שפתיס וטומחת מקדם וקלשיו: מכדי שעיר. דנשיה במקוס מטאת הדיוט מייתי, סלקא דעתך אמינה כי מטה ואחר כך עבר נייתי נמי  קבועה דימיד קאי, והוא הדין לפר כהן משיח דבמקום חטאת קבועה כי הדיוט, הלכך תנח גבי נשיא שמטה ואחר כך עבר דמייתי כי  דימיד קאי, וכדמכן כל מלות שבתוכה שמייצין על זדוכן כרת ועל נשיא, וחיידי דתנח גני נשיא מטה ואחר כך עבר מנח כמי גבי