Критот 26a

בנשיא למפשטיה לא מדרב דימי ולא מדאביי אלא מהא חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה״כ מכפר ומינה חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא דיוה״כ מכפר אבל דידע בה לא מכפר ואמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא חייבי מלקיות שעבר עליהן יה״כ חייב פשיטא מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין סלקא דעתך אמינא התם ממונא הוא אבל הכא דגופא הוא אימא לא קמ״ל והא אנן תנן הודע ולא הודע עשה ולא תעשה לא קשיא הא דאתרו ביה הא דלא אתרו ביה אלא מעתה ( סימן יולד״ת מצור״ע נזי״ר סוט״ה בעגל״ה ) ספק יולדת שעבר עליה יוה״כ לא תייתי דהא כפר עליה יוה״כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ולר׳ שמעון בן יוחי דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימר יולדת כי קא מייתי קרבן לאישתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפרה מתיא אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא האשה שיש עליה חטאת העוף ספק ועבר עליה יוה״כ חייבת להביא לאחר יוה״כ מפני שמכשרתה לאכול בזבחים אלא מעתה ספק מצורע שעבר [ עליו ] יוה״כ לא מייתי דהא עבר עליה יוה״כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר ר׳ אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם והא אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יוחנן על ז׳ דברים נגעים באים ( סימן גג״ג ששל״ץ ) מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא אלא מעתה ספק נזיר שעבר עליו יוה״כ לא מייתי קרבן דהא כפר יוה״כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר ר׳ אושעיא לכל חטאת ולא לכל טומאה ולרבי אלעזר בן הקפר דאמר נזיר חוטא הוא מאי איכא למימר נזיר כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי ( לאשתרויי באכילת קדשים הוא ) [ אלא למיחל עליו נזירות טהרה הוא ] אלא מעתה ספק סוטה שעבר עליה יוה״כ לא תייתי דהא כפר עלה יוה״כ דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום אמר רבי הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ( אמר אביי ) בועל מכיר בו רבא אמר סוטה כי מתייא לברר עון קא אתיא אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליה יוה״כ וכו׳ אמר אביי הורג מכיר רבא אמר אמר קרא ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה וגו רב פפא אמר אמר קרא כפר לעמך ישראל וגו ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים השתא דאמרת חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה״כ מכפר אימא כי מתיידע ליה בתר יוה״כ נמי לא מייתי חטאת אמר ר׳ זעירא לא מצית אמרת דכתיב קרא ידיעה גבי חטאת וגבי נשיא וגבי צבור צריכי דאי כתב קרא גבי יחיד הוה אמינא כולהון מיחיד לא אתאן דאיכא למיפרך מה ליחיד שכל קרבנו נקבה נכתוב גבי נשיא ונייתי הנך מנשיא יחיד מנשיא לא אתי דאיכא למיפרך מה לנשיא שכן אין בשמיעת קול תאמר ביחיד שכן ישנו בשמיעת קול וצבור מנשיא לא אתי דאיכא למיפרך מה לנשיא שכן בקרבנו נקבה נכתוב גבי צבור [ ונייתי ] יחיד ונשיא מינה איכא למיפרך מה לצבור שכן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה מחדא ידיעה לא אתיא תיתי חדא ידיעה מתרתי לא נכתוב ידיעה גבי יחיד ותיתי מנשיא וצבור איכא למיפרך מה לנשיא וצבור שכן אינן בשמיעת קול תאמר ביחיד שישנו בשמיעת קול לא נכתוב קרא ידיעה גבי צבור ותיתי מידיעה דיחיד ונשיא איכא למיפרך מה ליחיד ונשיא שכן יש בקרבן נקבה תאמר בצבור שאין בקרבן נקבה לא נכתוב גבי נשיא ותיתי מידיעה דיחיד וצבור מאי פרכת אי משום דאינן בשמיעת הקול [ ואינן חייבין אלא על העלם דבר כו׳ ] יחיד יוכיח (דאינו בשמיעת הקול ) ואי משום דיש בכל קרבנו נקבה צבור יוכיח דאין בקרבנן נקבה עד דאית להון ידיעה לא מחייב למה לי דכתיב ידיעה גבי נשיא אם אינו ענין לגופיה דהא אתיא מיחיד וצבור תנהו ענין להיכא דמתיידע ליה בתר יום הכפורים דמייתי חטאת אביי אמר אי דלא כתיב ידיעה גבי נשיא מיחיד וצבור לא אתי משום דאיכא למיפרך מה ליחיד וצבור שכן אין עשויין להשתנות תאמר למיפשט לא מדרב דימי ולא מדאביי. דשינויה דחיקה הוא דחכתי חיכה לברר עון. להודיע אם נטמאת: ולארץ לא יכופר. אין לך סוס כפרה למיפרך כדמעיקרא: אבל אי] ודעי ביה. כגון המס ודחי ספיר נודע אלא זו עגלה ערופה על הספק והריגת ההורג על סודאי: על יוצאי לו: ממונא. דמימייצ לגבוה, וכיון דאפשר לסלס לה פטר ליה יוס מצרים. דכתיב אשר פדית. והרי כמה יו״כ עצרו עליהן ועדיין הן הכיפורים, דבתשלומי ממון לא שייכא כפרה: אתרו ביה. דאיכא מלקומ לריכין לכפרה זו אם נמלח חלל ביניהם: כדכתיב] קרא או הודע גבי לא פטר ליה יום הכיפורים: אלא יחיד ונשיא וצבור. דלח לריכי כולהו, מעתה. כיון דבמטה שאין מכיר נו איכח למדרם מחד מסכך חו הודע אלא המקוס יוה״כ מכפר: ספק דלא צריך כל אימת דמתיידע ליה יולדת שעבר עליה יום הכיפורים לא ואפילו לאחר יוה״כ: וקה פריך תייתי. מטאת העוף על הספק, חלמה תלמודח הני מצריך צריכי, דאי כתיב מכן במתניתין דמייתה: יולדת חוטאת גבי יחיד הוה אמינא. ימיד בעי ידיעה היא. נמסכת נדה בפרק המפלת (דף ודאית שכן קל הוא שכל קרבנו נקבה, לא:) בשעה שהיא כורעת לילד כםבעת אצל נשיא דמייתי שעיר זכר בסחר שלא מזקק לבעלה: ולא לכפרה עצירות לצור כש] כל קרבנו זכר חימה מייתא. דהח מיכפרה (ד) בשעת החמירו ונספק נמי לייתי מטאת: מה לידה: נמי תנינא. דהיינו טעמה לנשיא שכן קל שאינו בשמיעת הקול. דמתייח לאחר יוה״כ מטוס דלאו דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו": לכפרה אתי: ספק מצורע. מפרם נשיא יש בקרבנו נקבה. בעבודה זרה, במסכת נזיר בפרק שני נזירים (דף ס.) דכתיב בעבודה זרה וחס נפש אחת דמיימי קרבן, וכן נזיר שנטמא בספק. ממטה בשגגה יחיד ונשיא ומטיח ספק מלורע כגון ספק קדס שיער לבן במשמע והקרינה עז בת שנתה לבהכת וטהור ספק מו בהרת ללבן למטהת: לבור אין חייבין פר העלס וטמא ?): על ז׳ דברים. בערכין בפרק דבר חלה על העלס דבר שהוכו להס ים בערכין (דף טז.): גג״ג ששל״ץ. ב״ד שמלב מותר עס שגגת מעשה שאכלו לבור חלב על פיהן "): לא סימן שמומס: (ה) לא לכפרה שמ]. דמנגעו חיכפר ליה מלער הנגע לכתוב ידיעה ביחיד ותיתי מנשיא נתכפר מטאו: ספק נזיר. נזיר ספק וצבור. הח ליכא למימר, דליכא למימר נטמה ספק לא נטומא, דאילו ספק נזיר למידין ומזר הדין כשחר דוכתי, דכי טהור כגון דאמר הריני נזיר הס מלד אמרינן מה לנשיא שכן אינו בשמיעת אשתי בן ולא נודע לו חס בן חס בת הקול ליכא למימר לבור יוכיחו דהח מלי אתויי וחמנויי שהס לא היה נזיר נשיא ולבור אינן בשמיעת הקול: לא עכשיו יהח נזיר לבסוף ] ולסוף ל׳ לכתוב גבי ציבור וליתי מיחיד ומנשיא. דהכח ודחי נמי אין למידין יביא קרבנו, כדמכן בפרק הריני נזיר מן הגרוגרות (ניר יג) ר׳ שמעון מלד הסוס, דכי אמרינן מה לנשיא חומר המרק אם היה בן קיימה הריני שכן ים בקרבנו נקבה ליכא למימר נזיר מונה וחס לחו הריני נזיר נדבה: יחיד יוכיח דהח שניהן ים בקרבגן לא נייתי. מטאת העוף הנח על נקבה: הכי גרסינן דמאי פרכת דאי הספק, דאמרינן במסכת נזיר בפרק משום דיחיד כל קרבנו נקבה צבור שני נזירים 9) דמיימי: נזיר חוטא הוא. יוכיח דאין בקרבנן נקבה, ואי משום שליער עלמו מן היין, במסכת תענית דאינו (6] בשגגת מעשה יחיד יוכיח דישנו נמי בשגגת מעשה: מה להנך נפ׳ קמח (דף יא.): לאו לכפרה מייתי. דהח חיכפר ליה שנתנוול שכן אין עשויין להשתנות. ואף על בגידול סער: ספק סוטה. היינו סוטה גנ דהך פירכא לחו קולה וחומרה סתם לספק הוח הם נטתחת חס לא היה, הח אמרינן בכל הבשר (חולין נטמחת: לא תייתי. מנחת קנאות: קטו:) על מה הלד פרכיכן כל דהו: