כו.המביא אשםפרק שישיכריתות

בְנָשִיא  לְמִפְשְטֵיהּ לָא מִדְרַב דִימִי וְְלָא מִדְאַבַיֵי אֶלָּא  מֵהָא חֵטְא שֶאֵין מַכִיר בוֹ אֶלָּא הַמָקוֹם  יוה״כ מְכַפֵר וּמִינָּהּ חֵטְא שֶאֵין מַכִיר בוֹ אֶלָּא  הַמָקוֹם הוּא דיוה״כ מְכַפֵר אֲבָל דְיָדַע בָהּ  לָא מְכַפֵר וְְאָמַר רַב תַּחֲלִיפָא אֲבוּהּ דְרַב  הוּנָא מִשְּמֵיהּ דְרָבָא חַיָּיבֵי מַלְקֻיּוֹת שֶעָבַר  עֲלֵיהֶן יה״כ חַיָּיב פְשִיטָא מַאי שְנָא מֵחַיָּיבֵי  חַטָּאוֹת וְַאֲשָמוֹת וְַדָאִין סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמִינָא  הָתָם מָמוֹנָא הוּא אֲבָל הָכָא דְגוּפָא הוּא  אֵימָא לאֹ קמ״ל וְְהָא אֲנַן תְּנַן הוֹדַע וְְלאֹ  הוֹדַע עֲשֵה וְְלאֹ תַעֲשֶה לָא קַשְיָא הָא דְאַתְרוּ  בֵיהּ הָא דְלָא אַתְרוּ בֵיהּ אֶלָּא מֵעַתָּה ( סימן  יולד״ת מצור״ע נזי״ר סוט״ה בעגל״ה ) סָפֵק  יוֹלֶדֶת שֶעָבַר עָלֶיהָ יוה״כ לָא תֵּייתֵי דְהָא  כִפֵר עָלֶיהָ יוה״כ דְחֵטְא שֶאֵין מַכִיר בוֹ  אֶלָּא הַמָקוֹם הוּא אָמַר רַב הוֹשַעֲיָא לְכָל  חַטּאֹתָם וְְלאֹ לְכָל טוּמְאתָֹם ולר׳ שִמְעוֹן  בֶן יוֹחָי דְאָמַר יוֹלֶדֶת חוֹטֵאת הִיא מַאי  אִיכָא לְמֵימַר יוֹלֶדֶת כִי קָא מַיְיתֵי קָרְבָן  לְאִישְתַּרוּיֵי בַאֲכִילַת קָדָשִים הוּא וְְלָא לְכַפָרָה  מָתְיָא אֲמַר רַב אַשִי אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא  הָאִשָּה שֶיֵּש עָלֶיהָ חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק וְְעָבַר  עָלֶיהָ יוה״כ חַיֶּיבֶת לְהָבִיא לְאַחַר יוה״כ מִפְנֵי  שֶמַכְשַרְתָּהּ לֶאֱכוֹל בִזְבָחִים אֶלָּא מֵעַתָּה סָפֵק  מְצוֹרָע שֶעָבַר [ עָלָיו ] יוה״כ לָא מַיְיתֵי דְהָא  עָבַר עֲלֵיהּ יוה״כ דְחֵטְא שֶאֵין מַכִיר בוֹ אֶלָּא  הַמָקוֹם הוּא אָמַר ר׳ אוֹשַעֲיָא לְכָל חַטּאֹתָם  וְְלאֹ לְכָל טוּמְאָתָם וְְהָא אָמַר ר׳ שְמוּאֵל בַר  נַחְמָנִי אָמַר ר׳ יוֹחָנָן עַל ז׳ דְבָרִים נְגָעִים  בָאִים ( סימן גג״ג ששל״ץ ) מְצוֹרָע כִי  מַיְיתֵי לָאו לְכַפָרָה מַיְיתֵי אֶלָּא לְאִישְתַּרוּיֵי  בַאֲכִילַת קָדָשִים הוּא אֶלָּא מֵעַתָּה סָפֵק נָזִיר  שֶעָבַר עָלָיו יוה״כ לָא מַיְיתֵי קָרְבָן דְהָא  כִפֵר יוה״כ דְחֵטְא שֶאֵין מַכִיר בוֹ אֶלָּא  הַמָקוֹם הוּא אָמַר ר׳ אוֹשַעֲיָא לְכלֹ חַטָּאת  וְְלאֹ לְכָל טוּמְאָה וּלְרַבִי אֶלְעָזָר בֶן הַקַּפָר דְאָמַר נָזִיר חוֹטֵא הוּא מַאי אִיכָא לְמֵימַר נָזִיר כִי קָא מַיְיתֵי קָרְבָן  לָאו לְכַפָרָה מַיְיתֵי ( לאשתרויי באכילת קדשים הוא ) [ אֶלָּא לְמֵיחַל עָלָיו נְזִירוּת טָהֲרָה הוּא ] אֶלָּא  מֵעַתָּה סָפֵק סוֹטָה שֶעָבַר עָלֶיהָ יוה״כ לָא תֵּייתֵי דְהָא כִפֵר עֲלָהּ יוה״כ דְחֵטְא שֶאֵינוֹ מַכִיר בוֹ אֶלָּא הַמָקוֹם  אֲמַר רַבִי הוֹשַעֲיָא לְכָל חַטּאֹתָם וְְלאֹ לְכָל טוּמְאתָֹם ( אמר אביי ) בוֹעֵל מַכִיר בוֹ רָבָא אֲמַר סוֹטָה כִי  מָתְיָיא לְבָרֵר עֲוֹן קָא אָתְיָא אֶלָּא מֵעַתָּה עֶגְלָה עֲרוּפָה שֶעָבַר עָלֶיהָ יוה״כ וכו׳ אָמַר אַבַיֵי הוֹרֵג מַכִיר רָבָא  אָמַר אָמַר קְרָא וְְלָאָרֶץ לאֹ יְכוּפַר לַדָם אֲשֶר שֻפַךְ בָהּ וְגו רַב פַפָא אֲמַר אָמַר קְרָא כַפֵר לְעַמְך יִשְרָאֵל  וְגו רְאוּיָה כַפָרָה זוֹ שֶתְּכַפֵר עַל יוֹצְאֵי מִצְרַיִם הָשְתָּא דְאַמְרָת חֵטְא שֶאֵין מַכִיר בוֹ אֶלָּא הַמָקוֹם יוה״כ  מְכַפֵר אֵימָא כִי מִתְיְידַע לֵיהּ בָתַר יוה״כ נַמִי לָא מַיְיתֵי חַטָּאת אָמַר ר׳ זְעֵירָא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ דִכְתִיב קְרָא  יְדִיעָה גַּבֵי חַטָּאת וְְגַבֵי נָשִיא וְְגַבֵי צִבוּר צְרִיכִי דְאִי כָתַב קְרָא גַּבֵי יָחִיד הֲוְָה אָמִינָא כוּלְּהוֹן מִיָּחִיד לָא  אָתָאן דְאִיכָא לְמִיפְרַךְ מַה לְּיָחִיד שֶכָל קָרְבָנוֹ נְקֵבָה נִכְתּוֹב גַּבֵי נָשִיא וְְנַיְיתֵי הָנָךְ מִנָּשִיא יָחִיד מִנָּשִיא לָא  אָתֵי דְאִיכָא לְמִיפְרַךְ מַה לְּנָשִיא שֶכֵן אֵין בִשְמִיעַת קוֹל תּאֹמַר בְיָחִיד שֶכֵן יֶשְנוֹ בִשְמִיעַת קוֹל וְְצִבוּר מִנָּשִיא  לָא אָתֵי דְאִיכָא לְמִיפְרַךְ מַה לְּנָשִיא שֶכֵן בְקָרְבָנוֹ נְקֵבָה נִכְתּוֹב גַּבֵי צִבוּר [ וְְנַיְיתִי ] יָחִיד וְְנָשִיא מִינָּהּ אִיכָא  לְמִיפְרַךְ מַה לְּצִבוּר שֶכֵן אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר עִם שִגְגַת מַעֲשֶה מֵחֲדָא יְדִיעָה לָא אַתְיָא תֵּיתֵי חֲדָא  יְדִיעָה מִתַּרְתֵּי לָא נִכְתּוֹב יְדִיעָה גַּבֵי יָחִיד וְְתֵיתֵי מִנָּשִיא וְְצִבוּר אִיכָא לְמִיפְרַךְ מַה לְּנָשִיא וְְצִבוּר שֶכֵן אֵינָן בִשְמִיעַת  קוֹל תּאֹמַר בְיָחִיד שֶיֶּשְנוֹ בִשְמִיעַת קוֹל לָא נִכְתּוֹב קְרָא יְדִיעָה גַּבֵי צִבוּר וְְתֵיתֵי מִידִיעָה דְיָחִיד וְְנָשִיא אִיכָא לְמִיפְרַךְ מַה לְּיָחִיד וְְנָשִיא  שֶכֵן יֵש בְקָרְבַן נְקֵבָה תּאֹמַר בְצִבוּר שֶאֵין בְקָרְבַן נְקֵבָה לָא נִכְתּוֹב גַּבֵי נָשִיא וְְתֵיתֵי מִידִיעָה דְיָחִיד וְְצִבוּר מַאי פָרַכְתְּ אִי מִשּוּם דְאֵינָן  בִשְמִיעַת הַקּוֹל [ וְְאֵינָן חַיָּיבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָבָר כו׳ ] יָחִיד יוֹכִיחַ (דאינו בשמיעת הקול ) וְְאִי מִשּוּם דְיֵש בְכָל קָרְבָנוֹ נְקֵבָה צִבוּר  יוֹכִיחַ דְאֵין בְקָרְבָנָן נְקֵבָה עַד דְאִית לְהוֹן יְדִיעָה לָא מִחַיַּיב לָמָה לִי דִכְתִיב יְדִיעָה גַּבֵי נָשִיא אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְגוּפֵיהּ דְהָא אָתְיָא מִיָּחִיד  וְְצִבוּר תְּנֵהוּ עִנְיָן לְהֵיכָא דְמִתְיְידַע לֵיהּ בָתַר יוֹם הַכִפוּרִים דְמַיְיתֵי חַטָּאת אַבַיֵי אֲמַר אִי דְלָא כְתִיב יְדִיעָה  גַּבֵי נָשִיא מִיָּחִיד וְְצִבוּר לָא אָתֵי מִשּוּם דְאִיכָא לְמִיפְרַךְ מַה לְּיָחִיד וְְצִבוּר שֶכֵן אֵין עֲשוּיִין לְהִשְתַּנּוֹת תּאֹמַר  למיפשט לא מדרב דימי ולא מדאביי. דשינויה דחיקה הוא דחכתי חיכה לברר עון. להודיע אם נטמאת: ולארץ לא יכופר. אין לך סוס כפרה  למיפרך כדמעיקרא: אבל אי] ודעי ביה. כגון המס ודחי ספיר נודע אלא זו עגלה ערופה על הספק והריגת ההורג על סודאי: על יוצאי  לו: ממונא. דמימייצ לגבוה, וכיון דאפשר לסלס לה פטר ליה יוס מצרים. דכתיב אשר פדית. והרי כמה יו״כ עצרו עליהן ועדיין הן  הכיפורים, דבתשלומי ממון לא שייכא כפרה: אתרו ביה. דאיכא מלקומ לריכין לכפרה זו אם נמלח חלל ביניהם: כדכתיב] קרא או הודע גבי  לא פטר ליה יום הכיפורים: אלא  יחיד ונשיא וצבור. דלח לריכי כולהו,  מעתה. כיון דבמטה שאין מכיר נו  איכח למדרם מחד מסכך חו הודע  אלא המקוס יוה״כ מכפר: ספק  דלא צריך כל אימת דמתיידע ליה  יולדת שעבר עליה יום הכיפורים לא  ואפילו לאחר יוה״כ: וקה פריך  תייתי. מטאת העוף על הספק, חלמה  תלמודח הני מצריך צריכי, דאי כתיב  מכן במתניתין דמייתה: יולדת חוטאת  גבי יחיד הוה אמינא. ימיד בעי ידיעה  היא. נמסכת נדה בפרק המפלת (דף  ודאית שכן קל הוא שכל קרבנו נקבה,  לא:) בשעה שהיא כורעת לילד כםבעת  אצל נשיא דמייתי שעיר זכר בסחר  שלא מזקק לבעלה: ולא לכפרה  עצירות לצור כש] כל קרבנו זכר חימה  מייתא. דהח מיכפרה (ד) בשעת  החמירו ונספק נמי לייתי מטאת: מה  לידה: נמי תנינא. דהיינו טעמה  לנשיא שכן קל שאינו בשמיעת הקול.  דמתייח לאחר יוה״כ מטוס דלאו  דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו":  לכפרה אתי: ספק מצורע. מפרם  נשיא יש בקרבנו נקבה. בעבודה זרה,  במסכת נזיר בפרק שני נזירים (דף ס.)  דכתיב בעבודה זרה וחס נפש אחת  דמיימי קרבן, וכן נזיר שנטמא בספק.  ממטה בשגגה יחיד ונשיא ומטיח  ספק מלורע כגון ספק קדס שיער לבן  במשמע והקרינה עז בת שנתה  לבהכת וטהור ספק מו בהרת ללבן  למטהת: לבור אין חייבין פר העלס  וטמא ?): על ז׳ דברים. בערכין בפרק  דבר חלה על העלס דבר שהוכו להס  ים בערכין (דף טז.): גג״ג ששל״ץ.  ב״ד שמלב מותר עס שגגת מעשה  סימן שמומס: (ה) לא לכפרה שמ].  שאכלו לבור חלב על פיהן "): לא  דמנגעו חיכפר ליה מלער הנגע  לכתוב ידיעה ביחיד ותיתי מנשיא  נתכפר מטאו: ספק נזיר. נזיר ספק  וצבור. הח ליכא למימר, דליכא למימר  נטמה ספק לא נטומא, דאילו ספק נזיר  למידין ומזר הדין כשחר דוכתי, דכי  טהור כגון דאמר הריני נזיר הס מלד  אמרינן מה לנשיא שכן אינו בשמיעת  אשתי בן ולא נודע לו חס בן חס בת  הקול ליכא למימר לבור יוכיחו דהח  מלי אתויי וחמנויי שהס לא היה נזיר  נשיא ולבור אינן בשמיעת הקול: לא  עכשיו יהח נזיר לבסוף ] ולסוף ל׳  לכתוב גבי ציבור וליתי מיחיד  יביא קרבנו, כדמכן בפרק הריני נזיר  ומנשיא. דהכח ודחי נמי אין למידין  מן הגרוגרות (ניר יג) ר׳ שמעון  מלד הסוס, דכי אמרינן מה לנשיא  חומר המרק אם היה בן קיימה הריני  שכן ים בקרבנו נקבה ליכא למימר  נזיר מונה וחס לחו הריני נזיר נדבה:  יחיד יוכיח דהח שניהן ים בקרבגן  לא נייתי. מטאת העוף הנח על  נקבה: הכי גרסינן דמאי פרכת דאי  הספק, דאמרינן במסכת נזיר בפרק  משום דיחיד כל קרבנו נקבה צבור  שני נזירים 9) דמיימי: נזיר חוטא הוא.  יוכיח דאין בקרבנן נקבה, ואי משום  שליער עלמו מן היין, במסכת תענית  דאינו (6] בשגגת מעשה יחיד יוכיח  נפ׳ קמח (דף יא.): לאו לכפרה  דישנו נמי בשגגת מעשה: מה להנך  מייתי. דהח חיכפר ליה שנתנוול  שכן אין עשויין להשתנות. ואף על  בגידול סער: ספק סוטה. היינו סוטה  גנ דהך פירכא לחו קולה וחומרה  סתם לספק הוח הם נטתחת חס לא  היה, הח אמרינן בכל הבשר (חולין  נטמחת: לא תייתי. מנחת קנאות:  קטו:) על מה הלד פרכיכן כל דהו: