כו׃המביא אשםפרק שישיכריתות

סיפא  בנשיא שעשוי להשתנות אלא אמר אביי  מהכא מכדי מצות מצות ילפי מהדדי כיון  דילפי מהדדי למה לי דכתיב שלש ידיעות  גבי יחיד וגבי נשיא וגבי צבור אם אינו  ענין לגופיהן דהא גמרי להן מצות מצות  תנהו ענין היכא דמתיידע ליה בתר יום  הכיפורים הוא דמייתי חטאת אימא כי  מתיידע ליה בתר יום כפורים הוא דמייתי  חטאת משום דיוה״כ לאו על הדין חטא קא  אתי אבל אשם תלוי דעל הדין חטא קאתי  אימא הכי נמי דמיכפר דכי מתיידע לבתר  דקא מייתי אשם תלוי לא מייתי חטאת אמר  רבא אמר קרא או הודע אליו מכל מקום  השתא דאמר כי מתיידע ליה מייתי חטאת  אשם תלוי למה בא אמר ר׳ זירא שאם מת  מת בלא עון מתקיף לה רבא מת מיתה  ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן  הייסורים׃ חטאת העוף הבא על הספק [  וכו׳ ]׃ אמר רב וכיפר אי הכי אמאי תקבר  לפי שאינה משתמרת אימת לא משתמרת  אי מעיקרא חיה הויא אי לבסוף קמנטר  לה אלא מתניתין בנודע לה דלא ילדה ובדין  הוא דמותרת בהנאה ומאי תקבר מדרבנן  וכי איתמר דרב על האשה שהביאה  חטאת העוף בספק אם עד שלא נמלקה  נודע לה שילדה ודאי תעשה ודאי שממין  שהביאה על לא הודע מביאה על הודע  אם משנמלקה נודע שילדה אמר רב מזה  דמה ומוצה דמה וכפרה מותרת באכילה  ר׳ יוחנן אמר אסורה באכילה גזירה שמא  יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת  תני לוי כותיה דרב חטאת העוף הבאה  על הספק אם משנמלקה נודע שילדה ודאי  מזה דמה ומוצה דמה וכפרה מותרת  באכילה תניא כוותיה דר׳ יוחנן חטאת  העוף הבאה על הספק אם עד שלא נמלקה  נודע לה שלא ילדה תצא לחולין או תמכר  לחברתה אם עד שלא נמלקה נודע לה  שילדה ודאי תעשה ודאי שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע אם משנמלקה נודע שילדה  אסורה אפילו בהנאה שעל הספק באה מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה׃ מתני׳ המפריש ב׳  סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לאשם אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני  ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה לקח בהן שני אילים לחולין אחד יפה ב׳ סלעים ואחד  יפה עשרה זוז היפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של  אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו ויביא עמה סלע וחומשה׃ גמ׳ מאי מעילתו דקתני  רישא והשני למעילתו אילימא איל אשם למימרא דחומש בהדי איל מייתי ליה והכתיב ואת אשר  חטא מן הקדש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו אלמא בהדי גזילו מייתי ליה ועוד קתני סיפא אחד  לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו ויביא עמה סלע  וחומשה אלמא חומש בהדי גזילו מייתי ליה אלא מעילתו מאי דאיתהני מהקדש וישנו משתי  סלעים דאפרישנו לאשם ולקח בהן שני אילים לחולין דיפה שתי סלעים מקריב ליה איל אשם ויפה  עשרה זוז יהיב ליה למאי דאיתהני מהקדש דהוה ליה גזילו וחומשו ומאי מעילתו גזילו במאי אוקימתא  למעילתו דרישא גזילו אימא סיפא אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב  לאשמו והשני למעילה ויביא עמה סלע וחומשה אלמא מעילתו איל אשם רישא קרי ליה למעילתו גזילו  נשיא עשוי להשתנות. דחי עבר מנשיאותו כשחר יחיד הוי: מצות היפה שתי סלעים יקרב לאשם מעילות והשני היפה עשרה זו יקרב  מצות ילפי מהדדי. יחיד ונשיא ולבור, דבכולהו כתיב מלות וילפי כולהו למעילתו מפרש בגמ׳ יקרב בשביל אםס ראשון והרי נפטר מקרן  בהך גזירה שוה מהדדי במסכת הוריות (דף מ.)" לדבר שמייצין על ומומם. והשמח קרי למעילתו גזילו ): אחד לאשם ואחד לחולין. כאן  זדונו כרת ומייבין על שגגתו חטאת, הילכך להח מילמח כמי לילפו  מעל בסלע: אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לשמוע].  מסדדי: לאו על הדין חטא קאתי.  הראשון, שהרי לשמו נלקח וממעות  כלומר לה על הדין לחודיה קאמי:  שהופרסו לו: והשני, שהוא מולין  ש] אם משנמלקה נודע לה. שלח  יקרב למעילתו להםס מעילתו. והסתה  ילדה": שאינה משתמרת. כיון דעל  קרי לחיל האםס של המס מעילות  הספק צחה ולח לאכילה הוה קיימה  מעילתו: ויביא עמה סלע וחומשה.  לח שמרוס יפה ונפסלה בהסמ  קרן שמעל צו ויפלו לנדבה "), שהרי  הדעת ") שמח נטמחת: אי מעיקרא.  ממומר אשס הראשון נא: יביא סלע  קודס מליקה: חיה הוות. ובעלי מיין  וחומשו. מביתו, שמה ששיבח חםס  אינן מקבלין טומאה): ובדין הוא  בשתי סלעים שנח הקדם הוא: גמ׳  דמותרת בהנאה. למולין גמורין היא,  אילימא איל אשם. של אפס מעילות:  ומסוס מולין בעזרה נמי ליכא למימר  למימרא דחומש בהדי איל אשם  דלה חסרה תורה חלה שחיטה אבל  מייתי ליה. חס הניח אמס שהוא סוס  מליקה לה, אבל רבנן גזרו דאסור  (ג) על צ׳ סלעיס כדי חומם הקרן  בהנחה שמה יאמרו נהנין מחטאת  נפטר מן המומם, והכתיב כו׳: ועוד  מדקתני סיפא. היכא דמעל בסלע  העוף ספק: וכי איתמר דרב אהא  איתמר דתנן נפרק דס שמיטה (לעיל  והשני יקרב למעילתו דע״כ החי  כב:) האשה שהביאה כו׳. ועלה קאי  למעילתו חיל לחשס מעילות הוח דהח  רב ואמר הם משנמלקה נודע לה כן שם  קמני ויביא עמה סלע ומומם לקרן  שילדה ודחי מזה ומוצה כמשפט  ומומם, אלמא חומש בהדי קרן מייתי  מטאת העוף כדכתיב (ויקרא ה) והזה  ליה. והחי דהדר ומקשי ממתני׳ (7),  מדם המטאת על קיר המזבח והנשהר  דלח מימח קרח איסמעי בדנהנה  נדס ימלה וגו'. הזהה שאוחז נרחם  מקדסי בדק הבית חו מהקדם עולה  העוף ומעלה ומוריד וסלס נימז. מילוי  הילכך מומשו כי מייתי ליה בהדי חיל  שמקריב ומקיף בית מליקתו לקיר  חסס לח נפיק דחומש כי קרן בעי  המונח וסומט": אסורה באכילה.  מסוי, אבל האי דקרן גופיה חסם הוה  שמא יאמרו מטאת העוף הנחה על  כי מייתי חומם בהדי אפס של מעילה  הספק נאכלת: ואסורה ש] בהנאה.  שפיר דמי, מגן מח שמע מסיפה: אלא  כסהר מטאת העוף ספק שאסור  מאי למעילה מי]. דרישה גזילו, הוא  באכילה שמח חולין היה ונבלה היה,  האשם הראשון דחיתהני החי מהקדם  ובהנאה נמי אסורה דשמח קדם היה  דידיה בשתי סלעים שהפריםו ] לסמן  וקדם שאינו נאכל אסור בהנאה אחרת  וילקמ בהן שני חילים למולין דיפה  שהרי לכלבים לח יחכילנו: שעל הספק  שתי סלעים מקריב ליה לאיל מעילות,  כו׳. הילכך כמי שלא נודע דמי:  והוח לחשמו דקמני במתני׳, והיפה  מתני' שתי סלעים. זהו דין אסס,  עשרה זוז יהיב ליה למאי דאיתהני  מהקדש כלומר יקריבנו לחםמו  דכתיב) בערכך כסף שקלים בשקל  הקדם לאפס: והשני ירעה. לפי שנקמ  הראשון ויהיו תשלומין לקרן וחומם  ממעות חשס לפס חסס: לקח בהן  שמעל בהן, והיינו לחםמוס] דקמני  שני אילים לחולין. לאכילה, ומעל  ממני׳: אימא סיפא כו׳. על כרמין  במעות ויז'או למולין, וים עליו לשלם  לאשמו דסיפח הוא אשם ראשון שהכי  אפס של עשרה זוז לקרן ומומם של  חיל זה לסמו כלקח, ולמעילתו הוח  אשם ראשון וחשס בשתי סלעיס לחפס  אשם מעילות ולא לתשלומי הקרן דהח  מעילות, ש חס היה אחד מהן יפה  קמני יביא סלע וחומשו לתשלומי קרן  שתי סלעים ואחד מסן עשרה זוז  ומומם (ה): רישא קרי גזילו למעילתו היפה  סיפה