Критот 27a

מתני׳ סיפא קרי ליה למעילתו איל אשם רישא דהוה ליה איל רובן קרן וחומשו קרו ליה למעילתו גזילו סיפא דלא הוי איל רובן קרן וחומש קרי ליה איל אשם מעילתו ויביא עמה סלע וחומשה בעי רב מנשיא בר גדא בכינוס חומשין מהו שיתכפר מי אמרינן אם תימצי לומר אדם מתכפר בשבח הקדש משום דקטרח קמיה אבל הכא דלא קטרח לא מתכפר או דלמא אם תימצי לומר אין אדם מתכפר בשבח הקדש משום דלא אפרשיה אבל הדין כינוס חומשין דאפרשיה איכא למימר מתכפר דאיבעי להו מתכפר בשבח הקדש או לא ת״ש המפריש שני סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לאשם היה אחד מהן יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה מאי לאו דזבן בארבע איל ושבח דשוי תמניא ושמע מינה אדם מתכפר בשבח הקדש לא הכא במאי עסקינן דאוזיל רועה גביה ת״ש לקח איל בסלע ופטמו והעמידו על שתים כשר ש״מ אדם מתכפר בשבח הקדש לא פטמו שאני דהא חסר ליה תמניא ת״ש לקח איל בסלע והרי הוא בשתים כשר הכא נמי כשפטמו א״ה היינו רישא רישא דזבן בארבע ואשבחיה בארבעה אחרינא דחסר ליה תמניא סיפא דזבין איל בארבע ואשבחיה בתלתא ושוי תמניא אי הכי אימא סיפא ישלם סלע הא חסר ליה ז׳ מאי ישלם תשלום דסלע ואי ס״ל דאין אדם מתכפר בשבח הקדש כי יהיב תשלום דסלע מאי הוי איל בן שתי סלעים בעינן וליכא לעולם קסבר אדם מתכפר בשבח הקדש אי הכי תשלום דסלע לא יתן היינו טעמא דקיהיב תשלומין דסלע גזירה שמא יאמרו איל פחות משתי סלעים מכפר מאי הוי עלה תא שמע בשעת הפרשה יפה סלע בשעת כפרה יפה שתי סלעים ( לא ) יצא בעי רבי אלעזר אדם מתכפר בשבח הקדש או לא א״ר יוחנן כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממני מכלל דא״ר יוחנן אין ועל הדא אמרה דתנן ולד תודה ותמורתה וכן המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אין טעונה לחם ושלח ר׳ חנינא משמיה דר׳ יוחנן לא שנו אלא לאחר כפרה דולד אין טעון לחם אבל לפני כפרה טעון לחם אלמא קסבר מתכפר בשבח הקדש בעי ר׳ אלעזר בעלי חיים נדחין או לא א״ר יוחנן הרי כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממני מכלל דר׳ יוחנן אמרה אין דאמר ר׳ יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקח חציה והקדישה קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה ש״מ תלת ש״מ בעלי חיים נדחין וש״מ קדושת דמים מדחה וש״מ יש דיחוי בדמים בעי ר״א הוזלו טלאים בעולם מהו מי אמרינן מבחר נדריכם בעינן והא איכא או דילמא כסף שקלים בעינן וליכא א״ר יוחנן כמה שנים גדלנו בבית המדרש ולא שמענו הלכה זו ולא והאמר ר׳ יוחנן אמר ר׳ שמעון בן יוחאי מפני מה לא נתנה תורה קצבה במחוסרי כפרה שמא יוזלו טלאים ואין להן תקנה לאכול בקדשים אימא לא לימדנו הלכה זו והא רבי זירא בר אדא מהדר תלמודיה כל תלתין יומין קמיה אימא לא נתבקשה הלכה זו ממנו בבית המדרש גופא אמר רבי יוחנן משום רשב״י מפני מה לא נתנה קצבה במחוסרי כפרה שמא יוזלו טלאים ואין להם תקנה לאכול בקדשים מתקיף לה אביי אלא מעתה חטאת חלב ינתן לה קצבה דלכפרה אתיא ולאו לאישתרויי באכילת קדשים הוא מתקיף לה רבא אלא מעתה אשם נזיר להוי ליה קצבה דלבטלה הוא דאתי דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אין לך דבר שהוא בא לבטלה אלא אשם נזיר בלבד קשיא׃ סיפא קרי לאיל אשם מעילתו. נחמיה: ומסכי אין רישא דהוה איל שוה שתי סלעים והכי סוה שמי סלעים והקדם לח סשנית נו כלוס: רוב כו׳. על כרמיך תנח דמתני׳ הולרך לחלק בשמותיהן של שני איל. שקנו בשתי סלעיס] ליכא: מאי הוי עלה. דהחי שינוייח לחיקה אשמות הללו, לפי שהאחד נח למונת חשמו הראשון והשני לאסס הוא, דחי אדם מתכפר בשנת הקדם תשלום סלע לא הוי: תא שמע. דמתכפר: ה״ג בתוספתח בשעת הפרשה יפה סלע ובשעת כפרה יפה רישה דהוה חיל רונן קרן ומומסו שתי סלעים יצא: בעי כו׳. רבי אלעזר קרח את הקרב לחשמו מעילתו לא שמיעה ליה סך ברייתא: ולא שמע כלומר קרן שמעל נו ומומסו, להודיע הלכה זו ממני. נתמיס: ועל הדא דמה שהוא מביא חםס בעשרה זוז אמרה. נמסכת מנחות בפרק התודה מסוס מעילה ומומשה הוא, ואת (דף עט:): אינן טעונות לחם. המס הקרב לחםס מעילות קרח חסמו. מפרם טעמים: לא שנו דולד אינו סיפח דלא הוי חיל רונן קרן ומומם טעון לחם אלא לאחר כפרה. שכבר דהחיל יפה שתי סלעיס והקרן הקריב את המו וילח ידי נדרו: אבל והחומם אינו עולה חלה סלע ומומם, לפני כפרה. יקריב זה נמקוס חמו ואין האיל קרב בשביל תשלומי גזילתו למובת נדרו וטעון למס, חלמה הדס חלה בשביל חיל המס, קורהו מעילתו מתכפר נולד דהיינו שנה הקדם: על שס המס מעילות: בכינוס בעלי חיים נדחין מעל גבי המזבח או חומשין. כגון מעל דד׳ סלעיס דחסס לא. כגון שעירי יום הכיפורים ומת כמה פעמים עד שיעלו המומסיס אחד מהן מהו שיקריב חבירו ויביא לצ׳ סלעיס, מהו שיקח מהן"] אםס אחר עמו, מי אמרינן נדחה זה במיתת למעילתו. בכנום חומשין כגון מנירו חו לה. וחי קשיח לפסוט ליה ספרים ב׳ סלעים לחםס ומעל בקרן מדקי״ל (חמורה דף כח:) מטאת שכיפרו ד׳ פעמים שיעלו המומסין לסמי בעליה ממה חלמא נדחין, הלכה סלעיס, מהו שיתכפר במומסין לבדן למשה מסיני הוא") ואין למידין שיקנה בהן חיל והקרן יפול לנדבה הימנה: ואינה קריבה, הואיל ומתחלה דהח מותר הוא. מרבימו: שבח נדחית שהיתה מליה מולין כשהקדישה הקדש. כגון לקח חיל בסלע והוקרו לא היתה ראויה לכך: ה״ג שמע טלחיס ועמדו על שמיס: דלא מינה תלת שמע מינה בעלי חיים אפרשיה. בשעת הפרשה לא היה נדחין ושמע מינה דחוי מעיקרו הוי שוה חלה סלע: אבל בכינוס חומשין דחוי וש״מ יש דחוי בדמים ומו לח הא אפרשיה. זה שהפריסו ] למס מידי. שמע מינה קדושת דמים מדמה אשם כל שעה ומכח המס נחו אימא בהמה שאינה ראויה ליקרב והקדיםה מתכפר: ושמע מינה אדם מתכפר. לדמיה כיון דאמר " מסתאב ונוהג בה מדקמני יקרב לחשמו: דהא חסר ליה מנהג דמוי לשוב כאן אינה חוזרת ונראה, תמניא זוזי, שהוליאו " נפיטומו סלע: דלח תימה אין מורת דימוי נוהגת חלה ת״ש. מסיפח דהח ברייתא דפיטוס: בקדושת הגוף, שהרי זו כשהוקלטה ואשבחיה בתלתא ושוה תמניא. מזיה לא הקדישה חלה לדמיה וקאמר ולקמן פריך סוף סוף שמע מינה אינה קרינה. קדושת דמים מדמה דחדס מתכפר נאומו זוז שהסנימ וים דמוי בדמיס מדח מילמח היה הסקדם נלח חסרונו: תשלומי דסלע. אלה שנשתנה לסון הגירסה: הוזלו זוז המד להשלים סלע שני. וחי קשיח טלאים בעולם. ואינו מולא חלה לוקמה כגון דחוזיל גביה כועס, הח בפחות משכי סלעיס: במחוסרי ליכא למימר מדקמני ישלס סלע כפרה. כגון ז3 חנה ויולדת ומלורע לגזבר מביתו, ואי להוזיל גניה רועה (6) שכפרמן מעכנתן מן הקלסיס: אמאי ישלס הח שוה בשעת הפרסה ואין להן תקנה. חלמח היכא דנתנה צ׳ סלעים, ואי ים דיהניה ניהליה נחנס מורה קלבה אין לו תקנה עד שיניה מחי איכפת לן הח לה בעינן חלה בחומה קלבה: לא לימדנו. לאמריס: סוה ממני׳