כח.המביא אשםפרק שישיכריתות

בְקִינּוּחַ  לכבשתו וְְהֱֶענִי הוֹאִיל וְְנִדְחָה יִדָחֶה אָמַר רַב  הוּנָא בְרֵיהּ דְרַב יְהוֹשֻעַ שְמַע מִינָּהּ תְּלָת  שְמַע מִינָּהּ בַעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים וּקְדוּשַּת דָמִים  נִדְחָה וְְדָחוּי מֵעִיקָּרָא הָוְֵי דָחוּי מְתִיב רַב  עוּקְבָא בַר חָמָא הַמַפְרִיש נְקֵבָה לְפִסְחוֹ  קוֹדֶם הַפֶסַח תִּרְעֶה עַד שֶתִּסְתָּאֵב וְְתִמָכֵר  וְְיָבִיא בְדָמֶיהָ פֶסַח יָלְדָה זָכָר יִרְעֶה עַד  שֶיִּסְתָּאֵב וְְיִמָכֵר וְְיָבִיא בְדָמָיו פֶסַח ר״ש אוֹמֵר  הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב פֶסַח ש״מ בַעֲלֵי חַיִּים אֵינָם  נִדְחִים אָמְרִי דְבֵי רַבִי אוֹשַעֲיָא כִי אָמְרִינַן  לְרַבָנַן דר״ש ס״ל בַעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִדְחִין  וְְהַגְרָלָה אֵינָה מְעַכֶבֶת דְתַנְיָא מֵת אֶחָד  מֵהֶן מֵבִיא חֲבֵירוֹ שֶלּאֹ בְהַגְרָלָה דִבְרֵי ר״ש  אַלְמָא קָסָבַר בַעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִידְחִין וְְהַגְרָלָה  אֵינָה מְעַכֶבֶת אָמַר רַב חִסְדָא אֵין הַקִּינִּין  מִתְפָרְשוֹת אֶלָּא אִי בִלְקִיחַת בְעָלִים אִי  בַעֲשִיַּית כהֵֹן אָמַר רַב שִימִי בַר אַשִי מַאי  טַעְמָא דְרַב חִסְדָא דִכְתִיב וְְלָקְחָה שְתֵּי  תּוֹרִים וְגוֹ׳ וְְעָשָה הַכהֵֹן וְגוֹ׳ אוֹ בִלְקִיחַת  בְעָלִים אוֹ בַעֲשִיַּית כהֵֹן מֵיתִיבֵי וְְעָשָהוּ  חַטָּאת הַגּוֹרָל עוֹשֵהוּ חַטָּאת וְְאֵין הַשֵּם  עוֹשֵהוּ חַטָּאת וְְאֵין כהֵֹן עוֹשֶה חַטָּאת שֶיָּכוֹל  וְַהֲלאֹ דִין הוּא וּמַה בְמָקוֹם שֶלּאֹ קִידֵש הַגּוֹרָל  קִידֵש הַשֵּם מָקוֹם שֶיְּקַדֵש הַגּוֹרָל אֵינוֹ דִין  שֶיְּקַדֵש הַשֵּם ת״ל וְְעָשָהוּ חַטָּאת הַגּוֹרָל  עוֹשֵהוּ חַטָּאת וְְאֵין הַשֵּם עוֹשֵהוּ חַטָּאת קָתָנֵי  שֵם דוּמְיָא דְגוֹרָל מַה גּוֹרָל לָאו בִלְקִיחָה וְְלָאו  בַעֲשִיָּיה אַף הַשֵּם נַמִי לָאו בִלְקִיחָה וְְלָאו  בַעֲשִיָּיה אֲמַר רַב ה״ק וּמַה בְמָקוֹם שֶלּאֹ  קִידֵש הַגּוֹרָל בִלְקִיחַת בְעָלִים וּבַעֲשִיַּית  הַכהֵֹן קִידֵש הַשֵּם אִי בִלְקִיחַת בְעָלִים אִי  בַעֲשִיַּית כהֵֹן כָאן שֶיְּקַדֵש הַגּוֹרָל שֶלּאֹ  בִלְקִיחָה וְְשֶלּאֹ בַעֲשִיָּיה אֵינוֹ דִין שֶיְּקַדֵש  הַשֵּם אִי בִלְקִיחָה אִי בַעֲשִיָּיה ת״ל וְְעָשָהוּ  חַטָּאת הַגּוֹרָל עוֹשֵהוּ חַטָּאת וְְאֵין הַשֵּם  עוֹשֵהוּ חַטָּאת מֵיתִיבֵי מְטַמֵא מִקְדָש עָנִי  שֶהִפְרִיש מָעוֹת לְקִינּוֹ וְְהֱֶעשִיר [ ואח״כ  ] אָמַר אֵלּוּ לְחַטָּאתִי וְְאֵלּוּ לְעוֹלָתִי מוֹסִיף  וּמֵבִיא חוֹבָתוֹ מִדְמֵי חַטָּאתוֹ וְְאֵין מוֹסִיף וּמֵבִיא [ חוֹבָתוֹ ] מִדְמֵי עוֹלָתוֹ וְְהָא הָכָא דְלֵיכָא לָא לְקִיחָה וְְלָא  עֲשִיָּיה וְְקָתָנֵי מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִדְמֵי חַטָּאתוֹ וְְלאֹ מִדְמֵי עוֹלָתוֹ א״ר שֵשֶת וְְתִסְבְרָא מַתְנִיתָא מְתַקַּנְתָּא הִיא  דְקָתָנֵי וְְהֱֶעשִיר [ ואח״כ אָמַר ] והא״ר אֶלְעָזָר א״ר אוֹשַעֲיָא מְטַמֵא מִקְדָש עָשִיר שֶהֵבִיא קָרְבַן עָנִי לאֹ יָצָא  אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר שֶכְבָר אָמַר מִשְּעַת עֲנִיָּיתוֹ ה״נ שֶכְבָר אָמַר מִשְּעַת הַפְרָשָתוֹ ולר׳ חַגָּא א״ר  אוֹשַעֲיָא דְאָמַר יָצָא מַאי אִיכָא לְמֵימַר תְּנֵי ואח״כ לָקַח וְְאָמַר מֵיתִיבֵי מְצוֹרָע עָנִי שֶהֵבִיא קָרְבַן  עָשִיר יָצָא עָשִיר שֶהֵבִיא קָרְבַן עָנִי לאֹ יָצָא תְּיוּבְתָּא דר׳ חַגָּא א״ר אוֹשַעֲיָא אָמַר לָךְ שָאנֵי גַּבֵי מְצוֹרָע  דְמִיעֵט רַחֲמָנָא זאֹת אִי הָכִי אֲפִילּוּ מְצוֹרָע עָנִי נַמִי שֶהֵבִיא קָרְבַן עָשִיר לאֹ יָצָא לָאֵיי הָא אֲהַדְרֵיהּ קְרָא  תּוֹרַת וְְהָתַנְיָא תּוֹרַת לְרַבוֹת מְצוֹרָע עָנִי שֶהֵבִיא קָרְבַן עָשִיר יָצָא יָכוֹל אֲפִילּוּ עָשִיר שֶהֵבִיא קָרְבַן עָנִי שֶיָּצָא  תַּלְמוּד לוֹמַר זאֹת וְְלֵילַף מִינֵּיהּ אָמַר קְרָא וְְאִם דַל הוּא וְְאֵין יָדוֹ מַשֶּגֶת מְצוֹרָע הוּא דְעָשִיר שֶהֵבִיא קָרְבַן  עָנִי הוּא דְלָא יָצָא אֲבָל מְטַמֵא מִקְדָש עָשִיר שֶהֵבִיא קָרְבַן עָנִי יָצָא׃ מתני׳ ר״ש אוֹמֵר כְבָשִים קוֹדְמִין  אֶת הָעִזִּים בְכָל מָקוֹם יָכוֹל מִפְנֵי שֶהֵן מוּבְחָרִים מֵהֶם ת״ל וְְאִם כֶבֶש יָבִיא קָרְבָנוֹ לְחַטָּאת מְלַמֵד שֶשְּנֵיהֶם  שְקוּלִין תּוֹרִין קוֹדְמִין לִבְנֵי יוֹנָה בְכָל מָקוֹם יָכוֹל מִפְנֵי שֶהֵן מוּבְחָרִים מֵהֶן תַּלְמוּד לוֹמַר ( תור ובני ) יוֹנָה אוֹ  תּוֹר לְחַטָּאת מְלַמֵד שֶשְּנֵיהֶם שְקוּלִין הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְכָל מָקוֹם יָכוֹל מִפְנֵי שֶכִיבוּד הָאָב קוֹדֵם עַל  כִיבוּד הָאֵם ת״ל אִיש אִמוֹ וְְאָבִיו תִּירָאוּ מְלַמֵד שֶשְּנֵיהֶם שְקוּלִין אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְכָל  מָקוֹם מִפְנֵי שֶהוּא וְְאִמוֹ חַיָּיבִין בִכְבוֹד אָבִיו וְְכֵן בְתַלְמוּד תּוֹרָה אִם זָכָה הַבֵן לִפְנֵי הָרַב הָרַב קוֹדֵם אֶת הָאָב  בְכָל מָקוֹם מִפְנֵי שֶהוּא וְְאָבִיו חַיָּיבִין בִכְבוֹד רַבוֹ׃ גמ׳ ת״ר ד׳ צְוְָוְחוֹת צָוְְוְחָה עֲזָרָה צְוְָוְחָה אַחַת הוֹצִיאוּ  מִיכָן בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס שֶטִּימְאוּ אֶת הַהֵיכָל צְוְָוְחָה שְנִיָּה פִתְחוּ שְעָרִים וְְיִכָנֵס יוֹחָנָן בֶן נְדָבַאי תַּלְמִידוֹ  שֶל פִינְקַאי וְִימַלֵּא כְרֵסוֹ מִקָּדְשֵי שָמַיִם אָמְרוּ עַל בֶן נְדָבַאי שֶהָיָה אוֹכֵל אַרְבַע סְאָה גּוֹזָלוֹת  לכבשתו. כלומר במקום כנשתו, שרלה להקריב קרבן עני: והעני,  קינין: ואמר אמר שהעשיר אלו לחטאת ואלו לעולה. וטעה שהואיל  הואיל ונדחה, שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו, דר׳ אושעיה והעשיר חייב להניח מטהת נדמיו: מוסיף מעות מביתו על דמי  לטעמיה דאמר לקמן מטמא מקדם עשיר והניח קרבן עני לא ילה: מטאת ומביה מונתו בהמה ודמי עולה ילכו לנדבה: ואינו מוסיף  ידחה. לעולס: וקדושת דמים מדחה. משהוקדם במחלה לדמיס כמו ומביא חובתו מדמי עולתו. דקבע שס עולה על המעות ואינו יכול  זה שתחלתו לח קדם אלא לדמיו דהח  לשנותן למטחת: והא הכא. כשהפרים  עשיר הוס, מדחתו קדושת דמים  המעות לח לקיחה ולח עשייה היה  לעולם מקדושת מזבח. וא״מ הלח אין  וקמני דקבע עליהן הםס: לא יצא.  פדיון דמיס לעוף "), ה״מ היכה  אשר הבחין דלא ילח היכי מלי קבע, והח  דנראה להקריב בשעת הפרשה כגון  העשיר ולא היה ראוי לקרבן עני:  אס הפרישו בעניות ונסתאב, אבל זה  אלא מאי אית לך למימר שכבר  לא חלה עליו קדושת מזבח מעולם:  אמר. אלו למטהת וחלו לעולה קודס  וש״מ דיחוי מעיקרא. דלא נראה  שהפרים, והך מתניתח משבשתח היה  מעולם דלא חל עליו קדושת מזכמ  (ט) דמני העניש] והעשיר והמר חלו  מעולם ונדחה הוי דימוי לעולם, וכ״ש  למטחת: הכא נמי וכבר אמר משעת  נראה ונדחה פשיטה לן בכל דוכמא ")  הפרשה. שנסעת הפרשה אמר חלו  דשוב אינו מוזכ ונראה: קודם לפסח.  למטהת וחלו לעולה דה״ל בשעת  כדי נסצה: ילדה אפילו זכר ירעה.  לקיחה, אבל הקדישן סמס שוב אין  דמכח קדושה דחויה נא"): שמע  הפס קונעו עד שעת לקיחה חו עד  מינה. מדר״ם: מת אחד מהן.  שעת עשייה: ולר׳ חגא דאמר יצא.  מסעירי יוס״כ: מביא חבירו מן  מטמח מקדם עשיר בקרבן עני, וסך  ססוק שלא בהגרלה. ויקרב זה הנומר  ממניתח מתרלתח היא ושפיר קבע  אס של שס הוח דאין בעלי חיים  לאחר שהעשיר וליכח למרולי וכבר  נדחין, אע״ג לחצר כן גילו וכלמה זה  אמר: מאי איכא למימר. סדרה  מוזר ונראה ואין דימוי חלל בעלי  קוסיין לדוכתיה דלחו שעת לקיחה  מייס: אין הקינין מתפרשות. מי זה  ועשייה הוח וקבע: זאת. תהיה תורת  לעולה וחי זה למטהת: אלא או  המלורע ?: תורת. משמע תורה אמת  בלקיחת בעלים. אס לקח זה לסס  לכולן, ומאחר שהחד מרבה ואחד  עולה וזה לשס מטאת אין הכהן יכול  ממעט מסתמח דעני יוצא בקרבן  לשנותן בשעת עשיית קרנן דקבען  עשיר דמעלין בקודם, ולא עשיר  ספס: או בעשיית כהן. שחס לא  בקרבן עני דאין מורידין: והתניא.  (ז) ספריםוס הבעלים בשעת לקיחה יכול  בנימותה: ולילף מיניה. דמה מלורע  הכהן לעשות איזה שירזה עולה  עשיר אינו יוצא בקרבן עני אף  ומטהת, ואף על גב דספריםוס בין  מטמח מקדם עשיר נמי לא ילה  לקיחה לעשייה לח קבעו הםס ויכול  בקרבן עני: הוא. משמע הוח ולה  כהן לשנותן ולעשות את החטאת  אמר: מתני׳ כבשים קודמין לעזים.  עולה: ולקחה שתי תורים וגו׳. חמד  דבכל (י) דוכמה כתיב מן הכנסיס  לעולה וחמד לחטאת. וגני עשייה נמי  והדר מן העזים תקמוש), וכן או לסה  כתיב ועשה הכהן את החמד וגו׳:  נכנסים חו בעזיס ): יכול. החומר  ואין השם עושהו חטאת. שחס לא  הרי עלי עולה ויש לו כנם ועז יביה  הגריל חלה המר זה לפס חזה לעזאזל  כנס: ס״ג ת״ל ואם כבש יביא קרבנו  לא קבע עליהן הםס ויכול להחליף:  לחטאת. ולא גרסינן חס עז"): ת״ל  במקום שלא קדש הגורל. בכל  ואם כבש יביא וגו׳. ולעיל מיניה כתיב  הקרבנות: אף השם נמי. (מ) שקדם  והביא הת קרבנו שעירת עזים, כאן  המס בשאר הקרבנות אף על גב דלאו  הקדיס עז לכנם, ובמטאת ימיד כתיב,  שעת לקיחה ועשייה היא, וקמני קדם  אלמה איזה שירלה יקריב: תורין  השס סתמח ואפי׳ קינין קדם השס:  קודמין לבני יונה. דברוב מקומות  אי בלקיחה אי בעשייה. כגון גבי  כתיב ברישה מורין וסדר בני יונה:  קינין