כח.המביא אשםפרק שישיכריתות

בקינוח  לכבשתו והעני הואיל ונדחה ידחה אמר רב  הונא בריה דרב יהושע שמע מינה תלת  שמע מינה בעלי חיים נדחים וקדושת דמים  נדחה ודחוי מעיקרא הוי דחוי מתיב רב  עוקבא בר חמא המפריש נקבה לפסחו  קודם הפסח תרעה עד שתסתאב ותמכר  ויביא בדמיה פסח ילדה זכר ירעה עד  שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח ר״ש אומר  הוא עצמו יקרב פסח ש״מ בעלי חיים אינם  נדחים אמרי דבי רבי אושעיא כי אמרינן  לרבנן דר״ש ס״ל בעלי חיים אינן נדחין  והגרלה אינה מעכבת דתניא מת אחד  מהן מביא חבירו שלא בהגרלה דברי ר״ש  אלמא קסבר בעלי חיים אינן נידחין והגרלה  אינה מעכבת אמר רב חסדא אין הקינין  מתפרשות אלא אי בלקיחת בעלים אי  בעשיית כהן אמר רב שימי בר אשי מאי  טעמא דרב חסדא דכתיב ולקחה שתי  תורים וגו׳ ועשה הכהן וגו׳ או בלקיחת  בעלים או בעשיית כהן מיתיבי ועשהו  חטאת הגורל עושהו חטאת ואין השם  עושהו חטאת ואין כהן עושה חטאת שיכול  והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש הגורל  קידש השם מקום שיקדש הגורל אינו דין  שיקדש השם ת״ל ועשהו חטאת הגורל  עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת קתני  שם דומיא דגורל מה גורל לאו בלקיחה ולאו  בעשייה אף השם נמי לאו בלקיחה ולאו  בעשייה אמר רב ה״ק ומה במקום שלא  קידש הגורל בלקיחת בעלים ובעשיית  הכהן קידש השם אי בלקיחת בעלים אי  בעשיית כהן כאן שיקדש הגורל שלא  בלקיחה ושלא בעשייה אינו דין שיקדש  השם אי בלקיחה אי בעשייה ת״ל ועשהו  חטאת הגורל עושהו חטאת ואין השם  עושהו חטאת מיתיבי מטמא מקדש עני  שהפריש מעות לקינו והעשיר [ ואח״כ  ] אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי מוסיף  ומביא חובתו מדמי חטאתו ואין מוסיף ומביא [ חובתו ] מדמי עולתו והא הכא דליכא לא לקיחה ולא  עשייה וקתני מביא חובתו מדמי חטאתו ולא מדמי עולתו א״ר ששת ותסברא מתניתא מתקנתא היא  דקתני והעשיר [ ואח״כ אמר ] והא״ר אלעזר א״ר אושעיא מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני לא יצא  אלא מאי אית לך למימר שכבר אמר משעת ענייתו ה״נ שכבר אמר משעת הפרשתו ולר׳ חגא א״ר  אושעיא דאמר יצא מאי איכא למימר תני ואח״כ לקח ואמר מיתיבי מצורע עני שהביא קרבן  עשיר יצא עשיר שהביא קרבן עני לא יצא תיובתא דר׳ חגא א״ר אושעיא אמר לך שאני גבי מצורע  דמיעט רחמנא זאת אי הכי אפילו מצורע עני נמי שהביא קרבן עשיר לא יצא לאיי הא אהדריה קרא  תורת והתניא תורת לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני שיצא  תלמוד לומר זאת ולילף מיניה אמר קרא ואם דל הוא ואין ידו משגת מצורע הוא דעשיר שהביא קרבן  עני הוא דלא יצא אבל מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני יצא׃ מתני׳ ר״ש אומר כבשים קודמין  את העזים בכל מקום יכול מפני שהן מובחרים מהם ת״ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת מלמד ששניהם  שקולין תורין קודמין לבני יונה בכל מקום יכול מפני שהן מובחרים מהן תלמוד לומר ( תור ובני ) יונה או  תור לחטאת מלמד ששניהם שקולין האב קודם לאם בכל מקום יכול מפני שכיבוד האב קודם על  כיבוד האם ת״ל איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולין אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל  מקום מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו וכן בתלמוד תורה אם זכה הבן לפני הרב הרב קודם את האב  בכל מקום מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו׃ גמ׳ ת״ר ד׳ צווחות צווחה עזרה צווחה אחת הוציאו  מיכן בני עלי חפני ופנחס שטימאו את ההיכל צווחה שניה פתחו שערים ויכנס יוחנן בן נדבאי תלמידו  של פינקאי וימלא כרסו מקדשי שמים אמרו על בן נדבאי שהיה אוכל ארבע סאה גוזלות  לכבשתו. כלומר במקום כנשתו, שרלה להקריב קרבן עני: והעני,  קינין: ואמר אמר שהעשיר אלו לחטאת ואלו לעולה. וטעה שהואיל  הואיל ונדחה, שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו, דר׳ אושעיה והעשיר חייב להניח מטהת נדמיו: מוסיף מעות מביתו על דמי  לטעמיה דאמר לקמן מטמא מקדם עשיר והניח קרבן עני לא ילה: מטאת ומביה מונתו בהמה ודמי עולה ילכו לנדבה: ואינו מוסיף  ידחה. לעולס: וקדושת דמים מדחה. משהוקדם במחלה לדמיס כמו ומביא חובתו מדמי עולתו. דקבע שס עולה על המעות ואינו יכול  זה שתחלתו לח קדם אלא לדמיו דהח  לשנותן למטחת: והא הכא. כשהפרים  עשיר הוס, מדחתו קדושת דמים  המעות לח לקיחה ולח עשייה היה  לעולם מקדושת מזבח. וא״מ הלח אין  וקמני דקבע עליהן הםס: לא יצא.  פדיון דמיס לעוף "), ה״מ היכה  אשר הבחין דלא ילח היכי מלי קבע, והח  דנראה להקריב בשעת הפרשה כגון  העשיר ולא היה ראוי לקרבן עני:  אס הפרישו בעניות ונסתאב, אבל זה  אלא מאי אית לך למימר שכבר  לא חלה עליו קדושת מזבח מעולם:  אמר. אלו למטהת וחלו לעולה קודס  וש״מ דיחוי מעיקרא. דלא נראה  שהפרים, והך מתניתח משבשתח היה  מעולם דלא חל עליו קדושת מזכמ  (ט) דמני העניש] והעשיר והמר חלו  מעולם ונדחה הוי דימוי לעולם, וכ״ש  למטחת: הכא נמי וכבר אמר משעת  נראה ונדחה פשיטה לן בכל דוכמא ")  הפרשה. שנסעת הפרשה אמר חלו  דשוב אינו מוזכ ונראה: קודם לפסח.  למטהת וחלו לעולה דה״ל בשעת  כדי נסצה: ילדה אפילו זכר ירעה.  לקיחה, אבל הקדישן סמס שוב אין  דמכח קדושה דחויה נא"): שמע  הפס קונעו עד שעת לקיחה חו עד  מינה. מדר״ם: מת אחד מהן.  שעת עשייה: ולר׳ חגא דאמר יצא.  מסעירי יוס״כ: מביא חבירו מן  מטמח מקדם עשיר בקרבן עני, וסך  ססוק שלא בהגרלה. ויקרב זה הנומר  ממניתח מתרלתח היא ושפיר קבע  אס של שס הוח דאין בעלי חיים  לאחר שהעשיר וליכח למרולי וכבר  נדחין, אע״ג לחצר כן גילו וכלמה זה  אמר: מאי איכא למימר. סדרה  מוזר ונראה ואין דימוי חלל בעלי  קוסיין לדוכתיה דלחו שעת לקיחה  מייס: אין הקינין מתפרשות. מי זה  ועשייה הוח וקבע: זאת. תהיה תורת  לעולה וחי זה למטהת: אלא או  המלורע ?: תורת. משמע תורה אמת  בלקיחת בעלים. אס לקח זה לסס  לכולן, ומאחר שהחד מרבה ואחד  עולה וזה לשס מטאת אין הכהן יכול  ממעט מסתמח דעני יוצא בקרבן  לשנותן בשעת עשיית קרנן דקבען  עשיר דמעלין בקודם, ולא עשיר  ספס: או בעשיית כהן. שחס לא  בקרבן עני דאין מורידין: והתניא.  (ז) ספריםוס הבעלים בשעת לקיחה יכול  בנימותה: ולילף מיניה. דמה מלורע  הכהן לעשות איזה שירזה עולה  עשיר אינו יוצא בקרבן עני אף  ומטהת, ואף על גב דספריםוס בין  מטמח מקדם עשיר נמי לא ילה  לקיחה לעשייה לח קבעו הםס ויכול  בקרבן עני: הוא. משמע הוח ולה  כהן לשנותן ולעשות את החטאת  אמר: מתני׳ כבשים קודמין לעזים.  עולה: ולקחה שתי תורים וגו׳. חמד  דבכל (י) דוכמה כתיב מן הכנסיס  לעולה וחמד לחטאת. וגני עשייה נמי  והדר מן העזים תקמוש), וכן או לסה  כתיב ועשה הכהן את החמד וגו׳:  נכנסים חו בעזיס ): יכול. החומר  ואין השם עושהו חטאת. שחס לא  הרי עלי עולה ויש לו כנם ועז יביה  הגריל חלה המר זה לפס חזה לעזאזל  כנס: ס״ג ת״ל ואם כבש יביא קרבנו  לחטאת. ולא גרסינן חס עז"): ת״ל  לא קבע עליהן הםס ויכול להחליף:  במקום שלא קדש הגורל. בכל  ואם כבש יביא וגו׳. ולעיל מיניה כתיב  הקרבנות: אף השם נמי. (מ) שקדם  והביא הת קרבנו שעירת עזים, כאן  המס בשאר הקרבנות אף על גב דלאו  הקדיס עז לכנם, ובמטאת ימיד כתיב,  שעת לקיחה ועשייה היא, וקמני קדם  אלמה איזה שירלה יקריב: תורין  השס סתמח ואפי׳ קינין קדם השס:  קודמין לבני יונה. דברוב מקומות  אי בלקיחה אי בעשייה. כגון גבי  כתיב ברישה מורין וסדר בני יונה:  קינין גמ׳