בְקִינּוּחַ סְעוּדָה אָמְרוּ כָל יָמָיו לאֹ הָיָה נוֹתָר בָעֲזָרָה
צָוְְוְחָה שְלִישִית שְאוּ שְעָרִים רָאשֵיכֶם וְְיִכָנֵס אֱלִישָמָע
בֶן פיכאי תַּלְמִידוֹ שֶל פִנְחָס וְִישַמֵש בִכְהוּנָּה גְּדוֹלָה
צְוְָוְחָה רְבִיעִית פִתְחוּ שְעָרִים וְְהוֹצִיאוּ יִשָשכָר אִיש
כְפָר בַרְקַאי שֶמְכַבֵד עַצְמוֹ וּמְבַזֶּה קָדְשֵי שָמַיִם מַאי
הָוְֵי עָבֵיד הֲוְָה כָרֵיךְ שִירָאֵי עַל יְדֵיהּ וְַהֲוְָה עָבֵיד עֲבוֹדָה
מַאי סְלִיקָא לֵיהּ יַנַּאי מַלְכָא וּמַלְכְתָא הָוְוּ יָתְבִין מַלְכָא
אֲמַר גַּדְיָא יָאֵי וּמַלְכְתָא אֲמַרָה אִימְרָא יָאֵי אֲמַרוּ נִשַיְילֵיהּ לְיִשָשכָר אִיש כְפָר בַרְקַאי דְכהֵֹן גָּדוֹל הוּא וְְקִים
לֵיהּ קְדֵירָה שַיְילוּהוּ א״ל אִי גַּדְיָא יָאֵי יִיסַּק לִתְמִידָא בַהֲדֵי דַאֲמַר אַחֲוְֵי בִידֵיהּ אֲמַר לְהוֹן מַלְכָא הוֹאִיל וְְאַחֲוְֵי
בִידֵיהּ קוֹצוּ לִידֵיהּ דִימִינָא יָהֵיב שוּחֲדָא קַצְיוּהָ לִידֵיהּ שְמָאלָא שְמַע מַלְכָא אֲמַר לִיקְצוּ נַמִי לִידֵיהּ דִימִינָא אֲמַר
רַב יוֹסֵף בְרִיךְ רַחֲמָנָא דְשַקְלֵיהּ לְיִשָשכָר אִיש כְפָר בַרְקַאי לְמַטְרַפְסֵיהּ אֲמַר רַב אַשִי וְְלָא הֲוְָה תָּנֵי לֵיהּ דִתְנַן
כְבָשִים קוֹדְמִין לְעִזִּים בְכָל מָקוֹם יָכוֹל מִפְנֵי שֶמוּבְחָרִין ת״ל וְְאִם כֶבֶש מְלַמֵד שֶשְּנֵיהֶן שְקוּלִין
כְאַחַת רָבִינָא אֲמַר אֲפִילּוּ מִקְרָא נַמִי לָא קָרָא דִכְתִיב אִם כֶבֶש אִם עֵז׃ א״ר אֶלְעָזָר א״ר
חֲנִינָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִים שָלוֹם בָעוֹלָם שֶנֶּאֱמַר וְְכָל בָנַיִךְ לִמוּדֵי
ה׳ וְְרַב שְלוֹם בָנַיִךְ [ אַל תִּקְרִי בָנַיִךְ אֶלָּא בוֹנָיִךְ ]׃
גמ׳ בקינוח סעודה. לאחר אכילתו: כריך ידיה בשיראי. 3) כדי שלא
ילכלך ידיו בנשר ובדס: אחוי בידיה. נלסון גסות ולילכות ומרד
במלכות: למטרפסיה. לגמולו. לישנה אחרינה למלקותו: לא תנא. לא
שנה משנה: ואם כבש, היינו קרא דמתני׳ דקדרים מיניה כ״ם ששניהס
שקולים דכתיב לעיל מיניה והביא (את) קרבנו שעיכת עזים:
הדרן עלך המביא אשם וסליקא לה מסכת כריתות