שְלשִֹים וְָשֵש כְרֵיתוֹת בַתּוֹרָה הַבָא עַל הָאֵם וְְעַל
אֵשֶת אָב וְְעַל הַכַלָּה הַבָא עַל הַזְּכוּר וְְעַל
הַבְהֵמָה וְְאִשָּה הַמְבִיאָה הַבְהֵמָה עָלֶיהָ הַבָא עַל
אִשָּה וּבִתָּהּ וְְאֵשֶת אִיש הַבָא עַל אֲחוֹתוֹ וְְעַל
אֲחוֹת אָבִיו וְְעַל אֲחוֹת אִמוֹ וְְעַל אֲחוֹת אִשְתּוֹ
וְְעַל אֵשֶת אָחִיו וְְעַל אֵשֶת אֲחִי אָבִיו ( ועל
אשת אחי אמו ) וְְעַל הַנִּדָה וְְהַמְגַדֵף וְְעוֹבֵד
עֲבוֹדַת כוֹכָבִים וְְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמוֹלֶךְ וּבַעַל אוֹב
וּמְחַלֵּל שַבָת וְְטָמֵא שֶאָכַל קדֶֹש וְְהַבָא אֶל
הַמִקְדָש טָמֵא וְְהָאוֹכֵל חֵלֶב וְְדָם וְְנוֹתָר וּפִיגּוּל
וְְהַשּוֹחֵט וּמַעֲלֶה בַחוּץ וְְהָאוֹכֵל חָמֵץ בַפֶסַח
וְְהָאוֹכֵל וְְהָעוֹשֶה מְלָאכָה בְיוֹם הַכִפוּרִים
וְְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּמֶן וְְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטרֶֹת
וְְהַסָּךְ אֶת הַשֶּמֶן הַמִשְחָה וְְהַפֶסַח וְְהַמִילָה
מִצְוְתֹ עֲשֵה עַל אֵלּוּ חַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְְעַל
שִגְגָתוֹ חַטָּאת וְְעַל לאֹ הוֹדַע שֶלָּהֶם אָשָם תָּלוּי
חוּץ מִן הַמְטַמֵא מִקְדָש וְְקָדָשָיו מִפְנֵי שֶהוּא
בְעוֹלֶה וְְיוֹרֵד דִבְרֵי רַבִי מֵאִיר וְַחֲכָמִים אוֹמְרִים
אַף הַמְגַדֵף שֶנֶּאֱמַר תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם
לָעוֹשֶה בִשְגָגָה יָצָא מְגַדֵף שֶאֵינוֹ עוֹשֶה מַעֲשֶה׃
כל הנך כריתות במזיד בלא התראה, אבל אי איכא התראה ים מהן וחל פתח אהל מועד לא יביאנו ונאמר כאן בשחיטה הנחה ואל פתח אהל
במנק ג] ויש מהן בסקילה ויש מהן במלקות, ובשוגג במטאת. והחי מועד לא הביאו וגו׳ מה להלן לא עגם אח״כ הזהיר אף כאן נמי לא עגם
דנקט ואיירי למימני ברישה עריות דחס ולאמת חב כו׳ והדר פסיק ומני אח״כ הזהיר, ולמאן דמייתי לה בהיקשה אמר קרא שס תעלה עולותיך
ביני וביני הבא על הזכור ועל הבהמה והמביאה את הבהמה עליה והדר ושס תעשה מה העלאה לא עגם הח״כ הזהיר חף שחיטה נמי. מעלה
מתחיל למימני חשה ובמה ולא קמני
בחוץ בלאו השמר לך פן תעלה וגו׳
כולהו ] בהדי הדדי בקמייתא", מסוס
(דברים יב, יג) וכל מקוס שנאמר פ] פן
דקיס לן בסנהדרין (נג.) דכל הני דנקט
ואל אינו הלח לא תעשה", וכרת
ברישה חס וחשת חב וכלה והבא על
כדהמרן לעיל אשר יעלה עולה חו זנח
הזכור ועל הבהמה דינייהו בסקילה,
וגו׳ ונכרת. אוכל חמץ צלחו כל מחמלת
לא תאכלו (שמות יב, כ), כרת כל אוכל
ממן ונכרתה (שס יב, טו). והאוכל
ביוה״כ צלחו מפרס ביומא (דף פא.) כל
הנפש אשר לא תעונה (ויקרא כג, כט)
ממותו וחס ממותו והס המיוש בכלל
וגמר עינוי עינוי מהמס על דבר חסר
זה"): מגדף. איכא למאן דאמר " (סנהדרין
עינה את השת רעהו (דברים כג, כד) מה
דף נו) מברך את השס, ואיכא למ״ד
המס לא עגם הח״כ הזהיר ה״נ לח עכם
מזמר ומשורר לעבודת כוכבים: (6)
אח״כ הזהיר, וכרת נמי חית ניה באוכל
כרת דנותר מפרט לקמן (דף ה.) בהחי
יט] דכתיב ניה ונכרתה באוכל ביוה״כ כל
הנפש אשר לא תעונה ונכרתה, והאי לא
חלל ונכרתה ומוקמינן ליה לקמן בכותר.
מעונה בעינוי אכילה קמיירי דגמר (יומא
וכרת דפיגול נמי מפרש לקמן בפירקין
עד:) עינוי עינוי מהמס דכתיב (דברים
(שס) דיליף עון עון מנומר, דבפיגול
ה, ג) ויענך וירעיבך מה להלן עינוי
רענון אף כאן עינוי רענון. והעושה
ביום השלישי לא יכלה המקריב אותו לא
מלאכה ביוה״כ חית ניה אזהרה וכל
יחשב לו פגול יהיה והנפם החוכלת
מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה (ויקרא
ממנו עונה משה, וכתיב ננותר וחוכליו
כג, כח), כרת דכתיב (פס כז, ל) והחברתי
עונו ישה, מה המס (ז) כרת ננותר
חזהסו כרת. והמפטם את השמן לחו
דכתיב ניה עון אף נפגול דכתיב ניה
ובמתכנתו לא תעשו כמוהו (שמות ל, לב),
עונה מסח כרת: שוחט קדשים בחוץ
כרת ם אשר ירקמ כמוסו וגו׳ ונכרת
בכרת אפי׳ לא העלן, דכתיב (ויקרא יו, ד)
(שמות ל, לג). והמפטס חת הקטרת
וחל פתח אהל מועד לא הביאו וגו׳ דס
לזרכו להרים ). מפטס את השמן [כעין
יחשב לחים ההוא דס ספך ונכרת.
שעשה משה במדבר דכתיב] ואמה קמ
ומעלה נמי בכרת דכתיב (שס יו, ח-ט)
לך בשמים רחם (שם ל, כג), מפטס את
אשר יעלה עולה חו זבח וחל פתח אהל
הקטרת [מערב י״ח סממני הקטרמ
מועד לה יביאנו וגו׳, וחס שגג וסמט
כמו דכתיב] (שם ל, לד) קח לך סמיס
והעלה בשוגג חייב שתי מטאות: ופסח
נטוף ושמלת ומלבנה. הסך שמן מן
ומילה מצות עשה. ונכרת. פסח נכרת דכתיב (במדבר ט, יג) והחים אשר המשחה נמי לחו על בשר אדם לא ייסך (שם ל, לז), כרת ואשר יתן ממנו
הוא טהור " וגו'. מילה בכרת דכתיב (בראשית יז, יד) ועכל זכר אשר לא על זכ ונכרת מעמיו (שם ל, לג) ממנו מחומו שעשה משה לסמן המשחה.
ימול וגו׳ ונכרתה. והני פסח ומילה מצות עשה [ואין קרבן על שגגמן],
ס מפטום את הקטרת אזהרה ] נמתכנתה לא תעשו לכם (שם ל, לז), כרת
אבל אינך כולהו מצות לא תעשה נינהו (ג) וחייבים בקרבן, דאין קרבן אלא אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת (שם ל, לח). אבל המריח בקטרת של
על לחו כדמפרם לקמן" וכגון לחוי דעריות דמפורשין הן. ובמגדף נית המקדם מן לא אזהרה ולא כרת דרימ אין בו משום מעילה ), ולא
מלינו להו (שמות כב, כז) חלהיס לח מקלל, וכרת נמי דכתיב (במדבר טו, 5) דמי לסך שמן שאן המשחה דהמס אית ניה מעשה מש״ה אית ביה לאו
וכרת: פסח ומילה מצות עשה. פסח דכתיב (דברים טז, ב) וזנחת פסח,
ומילה (ויקרא יב, יג) וביום השמיני ימול וגו', וכרת ש] בהו כדאמרן"):
ובהני אית נהו מייני מיתות ב״ד כגון העובד עבודת כוכבים והמחלל את
מגלה ובכולהו נמי לח מגלה כתיב. ובנדה נמי יש לחו (מס יה, יט) ואל אשה השבת ואפ"ה חייבי כריתות הן במזיד בלא התראה, וחי התכו נהו ים
בנדת טומאתה לא תקרב, וכרת דנדה כולל עם החריני, דלבתר עריות מהן נחנק ויש מהן בסקילה כדחמרן ברישה, וחי לא המרו בהו מידי
כולהו כתיב ונכרתו הנפשות העושות. והחי דלה כתיבים כרת לא נחסמ מיתת ב״ד ילחו מידי כרת לא ילחו, וכרת הוח שמת נלח בניס: על
אמי המו ולה בהם הם ממותו השניות הן מדברי סופרים) דלה כמיני שנגתו חטאת. דמפיק לה מעבודת כוכבים דכתיב בה (במדבר טו, כב) וכי
בחורייתא. והעובד עבודת כוכבים נמי לחו"ג] וכרת, לחו דכתיב (שמות משגו ולא תעשו את כל המלות החלה וגו׳ והמר מר (הוריות דף מ.)
לד, יד) לא תשתחוה לחל אחר, וכרת דכתיב (במדבר טו, לא) כי דבר ה׳ בזה שקולה עבודת כוכבים כנגד כל התורה דהח כתיב בה מלות וכתיב בה
ואת מלותו הפר הכרת תכרת, ונעבודת כוכבים מיירי דזהו דבר ה׳,
קרבן (במדבר טו, כז) והקרינה עז בת שנתה, וגמרינן ) מה עבודת כוכבים
כדאמר מר בסנהדרין (דף זט.) ) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענוס שמייצין על זדונה כרת מייבין על שגגמה מטאת חף כל שמייבין על זלונו
ולא יהיה לך בעבודת כוכבים מדבר. לחו דמולך (ויקרא יח, כא) ומזרעך לא כרת מייבין על שגגתו מטחת כגון הני כריתות. סוגג דעריות כסבור
מתן להעביר למולך, ח״כ לא ימלא כך מעביר בנו ובתו נאם (דברים ית, י), שהיא אשתו. והבא על הזכר ועל הבהמה בשוגג כסבור לנח על אשתו
כרת נמי אית נהוי דכתיב (ויקרא כ, ב) ואל בני ישראל תחמר חים חים שלא כדרכה וצא על הזכר חו על הבהמה ואחר כך נודע לו דזכר הוא או
מבני ישראל וגו׳ אשר יתן מזרעו למולך מות יומת וכתיב בתריה (שם כ, ה) בהמה היה מניח מטאת: ועל לא הודע שלהן אשם תלוי. דלה המיידע
ושמתי אני את פני באים ההוא והכרתי אותו וגו'. ובעל אוב נמי אית ביה אי צח על אשתו שלח כדרכה או נא על הזכר חו על הבהמה, והוא הדין
אזהרה דכתיב (ויקרא יט, לא) אל תפנו אל החובות וגו׳ שו, וכרת נמי דכתיב לאמרימים, והאשה המביאה בהמה עליה נמי דסבוכה להביא הדס
(שם כ, ו) והנפש אשר מפנה אל החונות ונכרתה. ובגמרא" מפרם מאי והביאה בהמה. ונדה דסבור טהורה היא. מגדף כסבור מברך הוא שס
טעמה לח מני הכח ידעוני. והמחלל את השבת אזהרה אית ניה דכתיב כן שתי אותיות ובירך מס נן ד׳ אותיות, דאינו חייב אלא על מס של ד׳
(שמות כ, י) לא תעשה כל מלאכה, וכרת נמי דכתיב (שם לא, יד) כי כל העושה אותיות כדאמרינן נפ״ד מימות (סנהדרין נו.). 3) עבודת כוכבים כסבור
זנוח וקיטור חסרה תורה ולא השתחולה וניסוך, דר׳ (ה) אלה עבודות
יטהר (ויקרא כב, ד), ובכרת דכתיב (מס כב, ג) אמור אליהם לדורותיכם כל הן "). מולך כסבור להעביר אדם אחר והעביר את בנו. בעל חוב נתכוין
לכסוף אחר. שנת כסצור מול הוא. קדם כסבור בשר חולין הוא. מקדם
דכתיב (שם יב, ד) וחל המקדם לא מנה, (במדבר ה, ג) ולא יטמחו את כסצור נית המר הוא. מלב כסבור שומן. ולס כסבור טחול. ל״א דס
כסבור שלס מגניס חו דס דגים הוא. לשון מורי. נותר ופגול כסבור כשר
בלאו דכתיב (ויקרא ג, יז) כל חלב וכל דם לא תאכלו, כרת בחלב (שם ז, כה) כי הוא. שוחט נמוך כסבור בהמת חולין היה. מעלה (ו) לאחר חיסול
הבמות הקריב בכמה וכסבור נמות אלו של לנור מותרות ומוקיס לקרא
בבמת יחיד. פסח ויום הכיפורים כסבור ימות החול הן. שמן וקטרמ
באם לא יאכל כרת כדהמרן) וחוכליו עונו יםה כי הת קדם ה׳ הלל נתכוין שש לסממנין אחרים ונמלאו שהן הסממנין הכתובין. אבל חומר
ונכרתה. אזהרה בפגול נפקא לן מהחי קרח (שמות כט, לד) וחס יותר מנסר מותר לגמרי דעוקר כל הגוף לחו שוגג הוא חלה הנום הוא ופטור "): לא
הודע. אשתו וחמותו במטה וכסבור לנוח על אשתו ולא ידע על איזו מהן
נחק׳: שהוא בעולה ויורד. ואין מס חשס מלוי מש] אלא בספק קבוע,
וכרת כדאמרן) יליף עון עון מנומר. שוחט בחוץ מפרם בסחי פירקה כדאמרינן בפרק בתרא (לקמן כה.) אין אשם בח אלא על דבר סודונו
כרת ושגגתו חטאת קבועה: אף המגדף. מפרט בגמ׳י) מאי קאמר:
תוספות
תוספות שְלשִֹים וְָשֵש כְרֵיתוֹת. בְרֵישָא תַּנָּא עֲרָיוֹת דְּבִּסְקִילָה כדפירש״י וְַהֲדַר תָּנֵי אִשָּה וּבִתָּהּ דְבִשְרֵיפָה וְַהֲדַר תָּנֵי אֵשֶת אִיש בְחֶנֶק
וּלְהָכֵי לאֹ אַפְסְקֵיהּ בִשְאָר חַיָּיבֵי סְקִילָה׃