לַאֲחוֹתוֹ שֶהִיא בַת אָבִיו וּבַת אִמוֹ לוֹמַר
שֶאֵין עוֹנְשִין מִן הַדִין ור׳ יִצְחָק סָבַר עוֹנְשִין
מִן הַדִין וְְאִיבָעֵית אֵימָא יָלֵיף עוֹנֶש מֵאַזְהָרָה
א״ר אֶלְעָזָר א״ר הוֹשַעֲיָא כָל מָקוֹם שֶאַתָּה
מוֹצֵא ב׳ לָאוְִין וְְכָרֵת אֶחָד חַלֵּק חַטָּאת בֵינֵיהֶן
וּמַאי הִיא מְפַטֵּם וְְסָךְ דִכְתִיב עַל בְשַר
אָדָם לאֹ יִיסָךְ ובמתכונתו וגו׳ כָרֵת אֶחָד
דִכְתִיב אֲשֶר יִרְקַח כָמוֹהוּ וְַאֲשֶר יִתֵּן
מִמֶנּוּ עַל זָר וְְנִכְרַת מֵעַמָיו וְְכִי מֵאַחַר דְלָאוְִין
מוּחְלָקִים כָרֵת דַאֲחוֹתוֹ דִכְתַב רַחֲמָנָא ל״ל
לר״י כִדְאִית לֵיהּ לְרַבָנַן מִיבָעֲיָא לְהוּ לוֹמַר
שֶאֵין עוֹנְשִין מִן הַדִין (לר׳ יצחק מפיק ליה
לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא
אחות אמו ורבנן דנפקא להון מן אחותו
דרישא ור׳ יצחק סבר אחותו דרישא אורחיה
דקרא היא ומפיק לחלק מאחותו דסיפיה דקרא
לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא
אחות אמו ) אָמַר רנב״י אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא
הַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּמֶן הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטרֶֹת וְְהַסָּךְ
בְשֶמֶן הַמִשְחָה ל״ל דְתַנְיָא הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטרֶֹת
בְמִיצְעָא לָאו הָא קמ״ל מַה קְּטרֶֹת לָאו בִפְנֵי
עַצְמוֹ וְְחַיָּיבִים עֲלֵיהּ כָרֵת בִפְנֵי עַצְמוֹ אַף
מְפַטֵּם שֶמֶן וְְסָךְ נַמִי כֵיוְָן דְלָאו בִפְנֵי עַצְמוֹ
חַיָּיבִים עָלָיו בִפְנֵי עַצְמָהּ וכ״ת דְקָא בָעֵי
לְמִיתְנָא פִיטּוּמִין בַהֲדֵי הֲדָדֵי נִיתְנְהוּ אֵיפוּךְ
הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטרֶֹת וְְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּמֶן וְְהַסָּךְ
שֶמֶן הַמִשְחָה אַמַאי פַלְגֵּיהּ לַשֶּמֶן לָאו הָא
קָמַשְמַע לָן דְיֵש חִילּוּק חַטָּאוֹת בֵינֵיהֶן ש״מ׃
הַבָא עַל הַזְּכוּר׃ תָּנָא בְמַאי קָא חָשֵיב אִי בְגַבְרֵי
דַל הָאִשָּה הַנִּרְבַעַת וּבָצְרָא לָהּ חֲדָא אִי בְנָשֵי
קָחָשֵיב דַל מִינְּהוֹן הַבָא עַל הַזְּכוּר וְְעַל הַבְהֵמָה
וּבָצְרִי לְהוּ תַּרְתֵּי א״ר יוֹחָנָן לְעוֹלָם תַּנָּא גַּבְרֵי
קָחָשֵיב וְְתָנֵי הָכִי הַבָא עַל הַזְּכוּר וְְהֵבִיא זְכוּר
עָלָיו ור׳ יִשְמָעֵאל הִיא דְאָמַר חַיָּיב שְתַּיִם וְְהָא
מִדְקָתָנֵי מְגַדֵף בְסֵיפֵיהּ וּמוֹקְמִינַן לָהּ כר״ע
רֵישָא נַמִי ר׳ עֲקִיבָא וכ״ת ר״ע הִיא וּבְרֵישָא
סָבַר לָהּ כר׳ יִשְמָעֵאל וְְהָאָמַר ר׳ אַבָהוּ הַבָא
עַל הַזְּכוּר וְְהֵבִיא זְכוּר עָלָיו לר׳ יִשְמָעֵאל דְמַפֵיק
לֵיהּ מִתַּרְתֵּי קְרָאֵי מִוְְאֶת זָכָר לאֹ תִשְכַב
וּמִוְְלאֹ יִהְיֶה קָדֵש מִבְנֵי יִשְרָאֵל חַיָּיב שְתַּיִם
לר״ע אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת דְמֵחַד קְרָא נָפֵיק
לֵיהּ אֶת זָכָר לאֹ תִשְכַב קְרֵי בֵיהּ לאֹ תִשָּכֵיב
אֶלָּא רֵישָא ר׳ יִשְמָעֵאל וּבִמְגַדֵף סָבַר לָהּ
כר״ע אִי הָכִי נִיתְנֵי נַמִי הַבָא עַל הַבְהֵמָה וְְהֵבִיא בְהֵמָה עָלָיו הָא אֲמַר אַבַיֵי הַבָא עַל הַבְהֵמָה וְְהֵבִיא בְהֵמָה עָלָיו
אַף לר׳ יִשְמָעֵאל אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת דְכִי כְתִיב קְרָא בְגַבְרֵי כְתִיב ר״א מִשְּמֵיהּ דְרַב אֲמַר תַּנָּא תָּנֵי שְלשִים
וְְשָלש חַטָּאוֹת וְְתָנֵי שָלש כָרֵיתוֹת לְסַיּוּמִינְהוּ בְכָרֵיתוֹת דְקָתָנֵי סֵיפָא פֶסַח וּמִילָה בְמִצְוְתֹ עֲשֵה פֶסַח וּמִילָה אַמַאי
קָתָנֵי לְהוּ וְְאִיתֵּימָא לְאִיתוּיֵי קָרְבָן עֲלֵיהוֹן מִי מַיְיתֵי והתני׳ הוּקְּשָה כָל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ לַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים דִכְתִיב
תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעוֹשֶה בִשְגָגָה וְְהַנֶּפֶש אֲשֶר תַּעֲשֶה בְיַד רָמָה מָה עֲבוֹדַת כוֹכָבִים שֵב וְְאַל תַּעֲשֶה אַף
כלֹ שֵב וְְאַל תַּעֲשֶה אֶלָּא לָאו ש״מ תְּנָא שְלשִים וְְשָלש חַטָּאוֹת מַאן דְעָבְדִי בְשוֹגֵג וְַהֲדַר תְּנָא שָלש כָרֵיתוֹת
לְסַיּוּמִינְהוּ לְכָרֵיתוֹת ש״מ׃ הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּבָת׃ אָמְרִי שַבָת מ׳ חָסֵר אַחַת הָוְְוְיָין א״ר יוֹחָנָן תְּנָא שִגְגַת שַבָת
וּזְדוֹן מְלָאכוֹת דְלָא מִחַיַּיב אֶלָּא חֲדָא דְתַנְיָא הֵנָה שֶהִיא אַחַת שִגְגַת שַבָת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת וְְנִיתְנֵי זְדוֹן שַבָת
וְְשִגְגַת מְלָאכוֹת דְמִחַיַּיב מ׳ חָסֵר אַחַת דְתַנְיָא וְְעָשָה מֵאַחַת מֵהֵנָה פְעָמִים שֶחַיָּיב אַחַת עַל כוּלָּן וּפְעָמִים שֶחַיָּיב
עַל כָל אַחַת וְְאַחַת ( דתניא ) אַחַת שֶהִיא הֵנָה זְדוֹן שַבָת וְְשִגְגַת מְלָאכוֹת תַּנָּא שִגְגַת שַבָת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת עֲדִיפָא
לֵיהּ דְמֵחַטָּאת מִיהָא לָא מִיפַטַר וְְכֵן אַתָּה מוֹצֵא גַּבֵי עֲבוֹדַת כוֹכָבִים דְקָתָנֵי שִגְגַת עֲבוֹדַת כוֹכָבִים וּזְדוֹן
עֲבוֹדוֹת שִגְגַת עֲבוֹדַת כוֹכָבִים הֵיכִי דָמֵי אִילֵימָא דְעָמַד בְבֵית עֲבוֹדַת כוֹכָבִים וְְסָבַר בֵית הַכְנֶסֶת הִיא וְְהִשְתַּחֲוְָה
הֲרֵי לִבוֹ לַשָּמַיִם וְְאֶלָּא דַחֲזָא אַנְדְרְטָא וְְסָגֵיד לָהּ אִי דְקַבְלֵיהּ עֲלֵיהּ בְאֱלוֹהַּ בַר סְקִילָה הוּא וְְאִי דְלָא קַבְלֵיהּ
בֶאֱלוֹהַּ לָאו מִידֵי הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה הָנִיחָא לְאַבַיֵי דְאָמַר חַיָּיב אֶלָּא לְרָבָא דְאָמַר פָטוּר מַאי אִיכָא לְמֵימַר
שאין עונשין מן הדין. דלא אמרינן מה אחותו מן האב גרידה חו מן שלשים ושלש חטאות משיב נמד גברח בהעלס חמד, ומנה חשה נרבעת
האם גרידתא ענם עליה מן האב ומן החס לח כ״ם: אי בעית אימא. ₪ ופסח ומילה לסיומינסו לכרימות: והנפש אשר תעשה ביד רמה. בעבודת
לר״י אין עונשין מן הדין, ועונש נהמותו מן האב ומן החס לר׳ ילמק כוכבים הכתוב מדבר: מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה. ומיידין על
נפקח ליה דיליף עונש מאזהרה כשס שהזהיר עליה כשאר עריות כך עגם זדונה כרת ועל שגגתה מטאת כדכתיב לעיל מיניה) עז בת שכמה
עליה, ואזהרה דידה מפרם במסכת
למטחת: אף כל שב ואל תעשה. סולונו
מנכות (דף ה:) דאמר קרא ערות נמ
כרת וסגגמולי] מטחת: מ׳ חסר אחת
חניך או במ אמך אין לי אלא בת חניך
הן. ולימני ע״הש] כריתות: תנא שגגת
שלה בת המך ונת המך שלה בת אביך
שבת. דסבור שהיוס מול: וזדון
בת אביך ואמך מנין מ״ל חמותך היה
מלאכות. שיודע שמלחכות הללו הסוכות
לא מגלה ערומה, וכשס שהזהיר עליה
בשבת, דא״כ עביד לכולהו חנות מלאכות
כך ענם עליה: א״ר אלעזר" חלוק
אינו חייב אלא המת דליכא אלא מדה
חטאות. שחס עשאן שניהס בהעלס
שגגה, ומתניתין בתר חיוב מטאת
נקטינסו לכריתות: הנה שהיא אחת.
בה קרא למחי אתאש: הגה״ה כיון
דכתיב") ועשה מחמת מהנה והוה ליה
דלאוין מחלקין לא מיבעי ליה לחלק על
למיכתב המת מהנה, מחי מחמת, משמע
למותו שהיה המות חניו וחמות חמו
פעמים שחייב מעצירה אחת הנה
שהרי ים נס ג׳ לחוין: ס״ג לר׳ יצחק
כלומר כמה מטחות, ומהנה מעבירות
כדאית ליה ש], לרבנן מיבעי להו
הרבה מטאת אחת: שגגת שבת וזדון
לאחותו בת אביו ואמו לומר שאין
מלאכות. ועשה מלחכות הרבה חינו
עונשין מן הדין, וכוליה קרא משום
חייב חלה המת: זדון שבת. דידע שהיוס
אחותו דסיפא אתא. ובשביל מדום חמד
שבת: ושגגת מלאכות. דאינו יודע
דרך לשנות פרשה שנאמרה: לרבי יצחק
שמלאכות הללו הסוכות, אבל יודע מלות
מיבעי ליה כו׳ עד סיפה ל״ג לה,
שנת בדבר אחד כגון דידע שאסור
ופירוש ממונם הוא מתלמידים טועין.
לצאת מוך לתמוס3) (1): אחת שהיא
עד כאן הגס״ס: וחייבין עליהן בפני
הנה. על מלוה אמת כגון שנת חייב
עצמן. על כל אחד כי עביד להו בהעלס
כמס מטאות: שגגת שבת וזדון
חמד: תנא מאי קחשיב. מכדי אמרן
מלאכות עדיפא ליה. למימני לחםמועינן
חלום דאע״ג דהזיד במלחכות לה
מפטר מחד מטהת: לישנא המרינה
שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה
דמילמח פסיקה ליה דמכי סגג חשבת
לבנה ולכן בעלה ולחמים ולחמנה
לח מיפטר מיהח מחד מיובא מטאת
ולבהמס וכן כולס: הבא על הזכור ועל
דא״כ שגג אף במלאכות מחייב חדה,
הבהמה. דאין כאן לד אשה. פסח ומילה
אבל שגגת מלאכות דליחייב הכל מדה
לא מזי למיפרך דלחו משוס מטאות
ומדה לה פסיקה ליה דזימנין דמיפטר
נקטו להו דהח לחו בני קרבן נינהו, דאין
מסך מיובה כגון ] שגג אף בשנת
קרבן חלה על לחו כדמפרם לקמן ): ור׳
להעלם זה חזה בידו ואמרינן במסכת
ישמעאל היא. בפרק ד׳ מימות "): והא
שבת (דף ע:) דלא מחייב חלה מדה.
מדקתני בכלל כריתות מגדף. לאשמועינן
כס] והכי מסתברא דבשגגת שנת קמיירי
דמביא קרבן, ומוקמי לה לקמן כר״ע
מדמשיב גני עבודת כוכבים במתני׳
דחמר בסוף פירקין (דף ) מגדף מביא
חדה ומו לח מכלל דבשגגת עבודת
קרבן, ריםח כמי ר״ע: (ג) דאמר רבי
כוכביס וזדון עבודות קמיירי, דחי
אבהו. בפרק ד׳ מימות (סנהדרין נד:) לא
נשגגת עבודות כע היכא ד׳ מטאות צד׳
יהיה קדם אזהרה לכםכב ועוכם כאן
עבודות זיבמ וקיטור וניסך והשתמוס ):
מגזירה שוה דכתיב וגס קלם היה
הרי לבו לשמים. דחי נמי בבית עבודת
בארץ. וחי קשיח גני עריות היכן מלינו
כוכבים השתמוס לשמיס לחו איסורא
אזהרה לחשה כמו לזכר דאםכמן בכולהו
עבד וליכה מטאת: 5 ס״ג אי דלא
לאו, פריק הכי שאני המס כיון דאיהי
קבליה עליה באלוה לאו כלום הוא.
נמי מיתהנייה משכיבה קרינה בה
דכיון דלא נעשה למס עבודת כוכבים
הנפסות העושות", אבל משכב זכר
השתמוחה דידיה לחו כלוס היה:
דלח ממהני בעי אזהרה: בגברי כתיב.
אלא, השתמוס לעבודת כוכבים מאהבת
דאין (ד) זכור לבהמה) ולא מיקרי
אדם ומיכחת הדס (פן דסבר מותר
קדיסות: ר״א אמר. מ] בגברי משיב,
לעבוד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה,
ודקה קשיח לך (ה) דחשה נרבעת תנא
וזדון מלאכות (3] קרי משמתכוין לעבוד:
סלסיס
תוספות
לעיל מניינה להכי חמה שהס עםהן כולן
כו׳, היכי משכחת לה לשלםיס וארבע
מטאות נמל (3): גברא. הוח דרבע
לבהמה: אי איתתא היא. כגון שננעלה
שאין עונשין מן הדין. מימה דלעיל משמע דחילטריך אחותו לחלק על ע״י כולל ומוסיף בנת ב אחת מימה מ״ם גני בתו מאנוסתו דיליף ק״ו (בסנהדרין עו.) מנת נתו