ד.שלשים וששפרק ראשוןכריתות

אלמא  שפתיו  נהוי מעשה גבי מגדף אמר רבא שאני מגדף  הואיל  וישנו בלב אבל בעלמא עקימת שפתיו הוי  מעשה מתיב רבי זירא  יצאו עדים זוממין שאין בו  מעשה ואמאי הא על פי כתיב בהן אמר  רבא שאני עדים זוממין  הואיל וישנן בראייה׃ האוכל חלב׃  ת״ר כל חלב שור וכשב  ועז  לא תאכלו לחייב על כל  אחת ואחת דברי ר׳ ישמעאל וחכ״א  אינו חייב אלא אחת נימא  בהא קמיפלגי דר׳ ישמעאל סבר לוקין  על לאו שבכללות ורבנן  סברי אין לוקין על לאו  שבכללות  לעולם סבר ר׳ ישמעאל  אין לוקין על לאו שבכללות ושאני  הכא דמייתרי ליה קראי נכתוב קרא  כל חלב לא תאכלו שור וכשב ועז  למה לי ש״מ לחלק ורבנן אי לא כתיב  שור וכשב ועז ה״א אפילו  חלב חיה במשמע להכי כתב שור כשב  ועז למימרא דחלב שור  וכשב ועז הוא דאסור אבל דחיה שרי  שפיר קאמרי ליה אלא  היינו טעמא דרבי ישמעאל דקסבר  א״כ לכתוב כל חלב שור  לא תאכלו כשב ועז למה  לי ש״מ לחלק ורבנן סברי אי כתב  רחמנא כל חלב שור ה״א  נילף שור שור מסיני מה גבי סיני חיה  ועוף כיוצא בהן אף גבי  אכילה חיה ועוף כיוצא בהן להכי כתב  רחמנא שור וכשב ועז  למימרא  דהני דאסור אבל חיה ועוף  שרי שפיר קא״ל אלא היינו טעמא  דקסבר  נכתוב כל חלב כשב לא תאכלו א״נ  כל חלב עז לא תאכלו  שור וכשב ועז למה לי ש״מ לחלק  ורבנן סברי אי כתב כל חלב  כשב ה״א חלב כשב אסור ושור ועז  שרי וכ״ת מאי אולמיה  דכשב משום דנתרבה באליה  וכדתנא ר׳ חנניא למה מנה הכתוב  אימורין בשור ואימורים  בכשב  ואימורים בעז דכתיב אך  בכור שור וגו׳ צריכי דאי כתב שור  ה״א כשב ועז לא ילפינן  מיניה  דאיכא למיפרך מה לשור  שכן נתרבה בנסכים נכתוב רחמנא  בכשב ונילף שור ועז מכשב  איכא למיפרך מה לכשב שכן נתרבה  באליה נכתוב רחמנא עז  ונילף שור וכשב מיניה איכא למיפרך  מה לעז שכן נתרבה אצל  עבודת כוכבים מן חד לא  ילפינן נכתוב תרתי ונילף חדא מתרתי  הי דין נילף שור מכשב  ועז אית להון פירכא מה לכשב ועז  שכן נתרבו אצל הפסח  לא נכתוב כשב ונילף משור ועז אית  להון פירכא מה לשור ועז  שכן נתרבה אצל עבודת כוכבים לא  נכתוב עז ונילף משור וכשב  אית להון פירכא מה לשור וכשב שכן  יש בו צד ריבוי הלכך לא  ילפי מהדדי שפיר קא״ל  אלא לעולם טעמא דרבי ישמעאל  כדאמרינן  מעיקרא  דאם כן נכתוב כל חלב ולישתוק מאי  אמרת האי דכתב שור וכשב  ועז למשרי חלב חיה הא  כי כתב קרא בעניינא דקדשים ודבר  למד מעניינו מכלל דרבנן סברי לא  ילפינן דבר למד מעניינו לא דכולי  עלמא ילפינן דבר הלמד מעניינו והכא  בהא פליגי רבי ישמעאל  סבר למידין לאו מלאו בין מלאו ובין  מלאו  דכרת ( דכל חלב שור וכשב ועז מלאו  דחוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו דכתיב בעניינא  דקדשים ובקדשים לא אית בהון חיה אף כל חלב שור כי כתיב ליה סתמא ליכא לספוקי  בחיה הלכך שור וכשב ועז לחלק הוא דאתא לחייב על כל אחת ואחת וילפינן לאו דכל  חלב ולאו דחוקת עולם מכרת דכי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה מה  ההוא לחלק אף הדין לחלק ) ורבנן לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן ואיבעית  אימא היינו טעמייהו דרבנן כדאמר ליה רב מרי לרב זביד אלא מעתה אליה דחולין  תיתסר אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשלשתן בעינן  וליכא הלכך כי אתא שור וכשב ועז למישרי אליה דחולין הוא דאתא ור׳ ישמעאל  אמר לך א״כ לימא קרא כל חלב שור וכשב עז למה לי ש״מ לחלק א״ר חנינא מודה  רבי ישמעאל לענין קרבן שאין מביא אלא חטאת אחת מ״ט דלא דמי הדין לאו ללאו  דעריות ת״ר ועשה אחת ועשה הנה לחייב על כל אחת ואחת שאם אכל חלב וחלב שם  אחד בשני העלמות חייב שתים שתי שמות בהעלם אחת חייב שתים א״ל רמי בר חמא  לרב חסדא בשלמא שם אחד בשני העלמות חייב שתים משום דהעלמות מחלקין אלא  שני שמות בהעלם אחת אמאי חייב שתים הא בעינן העלמות מוחלקין וליכא א״ל הכא  במאי עסקינן כגון דאכל חלב דנותר דמחייב משום נותר ומשום חלב א״ל א״כ ניחייב נמי  משום קודש אלא אמר רב ששת כגון דאכל חלב דהקדש ור׳ יהודה היא דתניא אכל  חלב נבלה אכל חלב מוקדשין חייב שתים ר׳ יהודה אומר חלב מוקדשין לוקה שלש  מחייכו עלה במערבא ונוקמה כגון חלב דשור וכשב ועז ור׳ ישמעאל היא דאמר לוקה  שלש  למד שמן מעניינו, הלכך אי לה כתיב שור וכשב ועז ה״ח חיה במשמע: ואי  בעית אימא טעמייהו דרבנן. מסוס דהחי סול וכשנ ועז מיבעי להו לכדרב  מרי: אליה דחולין תיתסר. דמלב איקרי בפרק כל הבשר (חולין קיו.):  ששוה בשלשתן. שנקרא מלב בשלמתן, ואליה לח חיקרי חלב חלא נכתב:  א״כ נכתוב כל חלב שור וכשב. ומהמס  ממעיטנה אליה דבעינן דבר הסוה  נסניסן: ")לאו דעריות. להכי נקט  עריות דאיכא מילי טובה וחיכה לחו בכל  מדה: מאחת מהנה. משמע מחמת חייב  הנה כמה מטחות: חלב וחלב. שני זיתי  מלב: שם אחד. מלב הכליות או הלב  הדקין. שס אחד בהעלס חמד ל״ג: שני  שמות. כזית משעל הכוליה וכזית מסעל  כניסה לקי: ויליף כס] שור שור משבת.  הלקין: דהעלמות מחלקין. דכיון דנודע  למען ינומ שורך (שמות כג), מה המס  לו בינתים הרי הן שתי שגגות, ומטאת  חיה ועוף כיולא בו דהכי מוקמיכן בב״ק  בידיעה מלה רחמנא דכתיב (ויקרא ד)  או הודע אליו": חלב דנותר. דחיכה  שתי שגגות מסתי כריתות חלב וכומר  ומייב שתי מטחות: ניחייב נמי משום  קדש. חשס מעילות: אלא אמר רב  ששת כגון שאכל חלב דקודש. ולעולס  מסוס חלב חייב שמיס, ולהכי לח משיב  אשם מעילות משום הלח של שס חמד, ורבי  יהודה היה דמחייב החלב מוקדסין  שתיס מטוס חלב, ושני שמות דקתני  משוס דבמלב מוקדסין כמיני תרי  קראי"): חלב נבלה לוקה שתים. מסוס  חלב ומשוס נבלה, והמוקדשין מסוס  מלב ומשוס זכות: שלש. ב׳ מסוס מלב  כדמפ׳ לקמן וח׳ מטוס זכות: ונוקמה.  להח דלעיל דקמני ב׳ שמות כלומרל  משתי בהמות משני מינין ור' ישמעאל  היא: *)לענין קרבן. וברייתא דלעיל  בקרבן קמיירי, דגני מטאות כתיב ועשה  מחמת מהנה: הב״ע. הח דקתני צ׳  שמות: כגון שאכלן בב׳ תמחוין. 3׳  מאכלין דהיינו צ׳ שמות כגון תבשיל  וכלי: כפול״ח מייצ ב׳ ה׳ משוס מלב  וא׳ משוס קדם אפס מעילה, ודלא  כר׳ יהודה דמחייב מסוס חלב סמיס  מסוס צ׳ לחוין דכמיני בחלב במרי לג]  פסוקי: (]דרבי יהושע. בפרק אמרו לו  (לקמן טו:): תרי קראי. מד בקלסיס  חוקת עולם ומל בין במולין בין בקדסיס,  הילכך בחלב המוקדשים חיכה שני לאוין  מטוס חלב, ומלב לי מולין נפקה ליה לר׳  יהודה כדאמרינן בפ׳ חלו עוצרין  מעניינו כי ההיח דבשר בחלב השנויה  (פסחים מג:) כי כל אוכל חלב מן הבהמה  בפ׳ כל הבשר (חולין קטו:) לא מחכלנו  אין לי הלא מלב תמימין הראוי ליקרב  בבשר בחלב הכתוב מדבר, אבל לאו  חלב בעלי מומין מנין תלמוד לומר כל,  חלב מולין מנין תלמוד לומר כי כל: *)  מכאן שייך לעמוד 3.