ד׃שלשים וששפרק ראשוןכריתות

אלמא  לא  אוקמה  כר׳ ישמעאל דא״ר חנינא מודה היה רבי  ישמעאל לענין קרבן שאינו  חייב אלא חטאת אחת  השתא נמי כר׳ יהודה לא מתוקמא  דהא א״ר אליעזר מודה  היה רבי יהודה לענין קרבן שאין מביא  אלא חטאת אחת אלא  אמר ר״ל משום בר תאוטני הכא במאי  עסקינן כגון שאכלן בשני  תמחויין ואליבא דרבי יהושע דאמר  תמחויין מחלקים גופא אכל  חלב נבילה לוקה שתים חלב מוקדשין  לוקה  שתים רבי יהודה אומר חלב מוקדשין  לוקה שלש אמר ליה רב שיזבי לרבא  בשלמא לר׳ יהודה היינו  דכתיבי  קראי חקת עולם כל חלב  שור וכשב ועז לא תאכלו  וכל זר לא יאכל קדש הא תלתא לאוין  אלא לרבנן מ״ט קסברי  לאו דחוקת עולם בקדשים ולאו דחלב  שור בחולין וצריכי דאי כתב רחמנא  בקדשים הוה אמינא קדשים  הוא דחמירי דאסור חלבו  אבל חולין אימא לא משום הכי כתב  רחמנא כל חלב שור ואי  כתב כל חלב שור ה״א חלב דחולין  הוא דאסור משום דלא  הותר מכללו אבל חלב מוקדשין דהותר  מכללו ה״א מדהותר בשרן  אישתרי נמי חלבן צריכי ורבי יהודה  סבר כי כתיב חלב שור  בעניינא דקדשים כתיב אלא מכלל  דרבנן סברי לא ילפינן דבר  הלמד מעניינו לא דכ״ע  [ ילפינן ] דבר הלמד מעניינו ובהא  קמיפלגי רבי יהודה סבר למידין לאו  מלאו  ולאו  מכרת ורבנן סברי לאו מלאו ילפינן  לאו מכרת לא ילפינן (  אלא  לר׳ יהודה כל חלב וכל  דם לא תאכלו למאי אתא מיבעי ליה  להקיש ד )תניא כל חלב  וכל דם לא תאכלו מה חלב לוקה שתים  אף דם לוקה שתים דברי  ר׳ יהודה וחכ״א אין בו אלא אזהרה  אחת ומ״ש חלב דלוקה  שתים  בלא היקישא דכתב ביה  תרי קראי כל חלב וכל דם לא תאכלו  כל חלב שור וכשב דם  נמי בלאו היקישא נילקי שתים דכתיב  ביה תרי לאוין כל חלב  וכל דם לא תאכלו וכל  דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף  ולבהמה  אלא אימא מה חלב לוקה שלש אף  דם לוקה ג׳ ומאי שנא  חלב דלוקה שלש דכתיב ביה הלין  תרי לאוין ולאו דזרות הא  תלתא דם נמי איצטריך ס״ד אמינא הואיל  ואיתמעיט דם מטומאה  ליתמעיט מזרות קמ״ל היקישא ואלא  לרבנן הקישא למאי אתא מיבעי ליה  לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו  מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו  ואין מצטרפין זה עם זה  אף דם שדמו חלוק מבשרו אוציא דם  שרצים הואיל דאין דמן חלוק  מבשרן  מצטרפין  והא מהכא נפקא מהתם  נפקא וזה לכם הטמא לימד  על דם השרץ והשרץ שמצטרפין זה  עם זה אי לאו היקישא ס״ד  אמינא ה״מ לטומאה אבל לאכילה  אימא לא אשמעינן היקישא  לאכילה אמר רבינא הילכך דם נחש  ובשרו מצטרפין מאי קמ״ל  היינו היקישא סד״א שרץ דאיתרבי  לטומאה איתרבי לאכילה  נחש דלא איתרבי לטומאה לא איתרבי  לאכילה קמ״ל היקישא כל  מילי דאין דמו חלוק מבשרו משמע  אמר רבא שלש כריתות  האמורות בדם למאי אחת לדם חולין  ואחת לדם קדשים ואחת  לדם התמצית הניחא לר׳ יהודה דתניא  דם התמצית באזהרה ר׳  יהודה  אומר בכרת אלא לרבנן  ההיא למאי אתא ואפילו לר׳ יהודה  כרת נפקא ליה מן כל דם דתניא רבי  יהודה  אומר דם מה תלמוד לומר כל דם אין לי אלא דם קדשים שהנפש יוצא בו [ שהוא  מכפר ] דם חולין ודם התמצית מנין ת״ל כל דם אלא אימא אחד לדם חולין ואחד  לדם קדשים ואחד לדם כיסוי ואמר רבא חמשה לאוין האמורין בדם למה אחת לדם  חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כיסוי ואחת לדם איברין ואחת לדם התמצית א״ר  אילא אכל מעשר דגן ותירוש ויצהר לוקה שלש והא אין לוקין על לאו שבכללות שאני  הכא דמייתרי קראי מכדי כתב רחמנא ואכלת לפני ה׳ אלהיך מעשר דגנך תירושך  ויצהרך בפנים אין בחוץ לא ל״ל דכתב רחמנא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר  דגנך ותירושך ויצהרך לחלק אי מההוא ה״א ה״מ בעשה אבל בלאו אימא לא אמטו  להכי  שחיטה ( שם ) שאין אזהרת דם אלא בבהמה חיה ועוף כו׳׃ דם שרץ מוזה  נפקא. דאי ללמוד לשרץ גופיה הא כתיב אלה הטמאים לכם׃  לטומאה. לכעדשה׃ לאכילה. בכזית׃ הילכך. דאמרת כל שאין  דמו חלוק מבשרו מצטרפין׃ נחש נמי. אע״ג דלאו בר  טומאה הוא מצטרף דמו לבשרו  לכזית לאכילה דאין מוזהרין על  דמו אלא משום בשרו׃ דאיתרבו  לטומאה. כדאמרן וזה לכם הטמא  לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרפין  לטומאה׃ ג׳ כריתות. תרין  באחרי מות וחד בצו את אהרן׃  ואפי׳ לר׳ יהודה. לא נפקא ליה  דם התמצית מחד מהנך כריתות׃  דם. הוה ליה למיכתב׃ מה ת״ל כל  דם. באחרי מות איש איש מבית  ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר  יאכל כל דם ונתתי פני וגו׳ אין לי שיהא  בכרת אלא דם קדשים שהנפש יוצאה בו  שמתכפר בו שראוי לכפרה על המזבח  דהא כפרה כתיבא הכא ואני נתתיו לכם  על המזבח לכפר והני הוא דראויין  לכפרה׃ דם חולין ודם התמצית. לקדשים  דאינם ראוין לכפרה כדאמרינן בסוף  תמיד נשחט בפסחים ( דף סה.)׃  אלא. לעולם רבנן דלא נפקא  לחולין מריבויא דקרא דכל ואע״ג  דלית להו כרת בדם התמצית  מיבעי להו חד כרת לדם כיסוי  לדם חיה ועוף שכיסהו ונתגלה  סד״א בטלה אגב ארעא ואי הדר  אכלה עפרא בעלמא הוא ולא  ליחייב קמ״ל׃ ה׳ לאוין. הנך  דלא אתו לדרשה חד ( ויקרא ג  ) דחקת עולם וחד בצו את אהרן  ( שם ז ) כל דם לא תאכלו בכל  מושבותיכם  וחד באחרי מות ( שם יז ) דם  כל בשר לא תאכלו וחד בראה  אנכי ( דברים יב ) לא תאכלו  על הארץ תשפכנו כמים הרי ה׳  ודכתיב לעיל מיניה לא תאכל  הנפש עם הבשר באבר מן החי  משתעי ודכתיב בתריה לא תאכלנו  מוקמינן בפרק כל הבשר בשחיטת חולין  ( דף קטו׃) אזהרה לבשר בחלב ועוד  כתיב בראה אנכי רק את דמו לא  תאכלו ומוקמינן ליה בפרק שני  דבכורות ( דף טו.) לחלב פסולי  המוקדשים  ודכתיב באחרי מות כל נפש מכם  לא תאכל דם מוקים ליה תורת  כהנים  להזהיר גדולים על הקטנים׃  א״ר אילא אכל מעשר שני של  דגן ותירוש ויצהר לוקה ג׳.  משום  לא תוכל לאכול בשעריך וגו׳׃  בעשה. לאו הבא מכלל עשה  עשה׃ נכתוב לא תוכל לאכלם.  דהא איירי לעיל עולותיכם וזבחיכם  מעשרותיכם וגו׳׃ לחם וקלי  וכרמל. לפני העומר׃ קלי. שנתייבש  בתנור׃ כרמל. שנתמולל ביד ולא הובהב  באור׃ קלי וכרמל איתנהו בעינייהו. דלא  טחנן׃ קלי נתרבה במנחת העומר.  דכתיב ( ויקרא ב ) גביה קלוי באש ואף  על גב דבההוא קרא כתיב כרמל לא  הוכשר אלא על ידי האור כדאמרינן  במנחות ( דף סו׃) אבוב של קליות  היה שם מנוקב ככברה שיהא  האור  שולט בכולן ולשון כרמל רך ומל  רך  שנמלל׃  תוספות  &nbsp תוספות מודה רבי יהודה לענין קרבן. אע״פ דלעיל אמר כ״מ שיש ב׳ לאוין וכרת אחת חילוק חטאות ביניהן היינו דוקא בב׳ דברים כגון סך ומפטם אבל בדבר אחד לא אמר חילוק׃  דם נמי לילקי ג׳. תימה ל״ל למימר בלאו דזרות בלא״ה משכחת ביה דחד כתיב ביה בהדיא כל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם ומן היקישא יש עוד שנים מה חלב  לוקה ב׳ אף דם כו׳ וא״כ בלא זרות איכא תלתא׃ ה״מ לענין טומאה. דחמיר דשיעורו בכעדשה אבל לענין אכילה דבכזית. אימא לא תימה דנימא הקישא ונשתוק מוזה לכם הטמא ולגמר טומאה מאכילה׃  אלא אימא חד לחולין. ולר׳ יהודה נמי חד לקדשים ודם התמצית וחד לדם חולין וחד לדם כסוי וברייתא דקתני דם חולין ודם התמצית מנין לאו דוקא דליהוי  תרווייהו מחד קרא דכל׃ לדם כיסוי. איצטריך קרא דלא נימא לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים דמשמע הא אין נשפך אין חייבין עליו קמ״ל׃