שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב או נתנו דמי קיניהן לכהן לאיזה ונדבה מועטת בין נדבה מרובה וחובה מועטת בין שתיהן שוות. בין
שירצה כהן יקריב חטאת ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה. מכאן מוכיח נתערבה עולה מפורשת בהרבה קינין סתומין של מונה כדפרישית לעיל,
ב 6) אחטאת שנתערבה בעולה ועולה
שנתערבה בחטאת אפילו אחד בריבוא ימותו
כולם: חטאת בשנתערבה בחובה אין כשר
אלא כמנין חטאות שבחובה גוכן עולה
שנתערבה בחובה אין כשר אלא כמנין עולה 8]
שבחובה בין שחובה מרובה ונדבה מועטת בין
שהנדבה מרובה וחובה מועטת בין ששתיהן
שוות: ג בד״א בחובה ובנדבה דאבל בחובה
שנתערבה זו בזו אחת לזו ואחת לזו שתים לזו
ושתים לזו שלש לזו ושלש לזו מחצה כשר
ומחצה פסול האחת לזו ושתים לזו שלש לזו
ועשר לזו ומאה לזו המועט כשר בין משם
אחד ובין משני שמות בין מאשה אחת ובין
משתי נשים: ד כיצד ימשם אחד לידה ולידה
זיבה וזיבה משם אחד משני שמות לידה וזיבה.
כיצד 'משתי נשים על זו לידה ועל זו לידה על
זו זיבה ועל זו זיבה משם אחד. חמשני שמות
על זו לידה ועל זו זיבה: 3) ר' יוסי אומר משתי
נשים שלקחו את קיניהם בעירוב או שנתנו
דמי קיניהם לכהן לאיזו שירצה כהן יקריב
חטאת ולאיזו שירצה כהן יקריב עולה בין
משם אחד בין משני שמות:
הדרן עלך חטאת העוף
לאיזו אשה, דהא בכל דוכמה לא אשכחנא שיהא כהן לריך לברר זה כלל מטאת סתומה של זינה בשתי קינין של לידה או בשלסה אינו יכול
אלא בכל נותני מעות בסופר הכהן מקריב סמס למס מי שהוא, (ועוד) להקריב אלא קן אחת פרידה אחת למטהת ופרידה אחת לעולה, אבל שתי
דא״כ היה לו להתנות כל דין חים וחסה: לאיזו שירצה כהן יקריב עולות לא מזי עביד פן יקח הקן שהוא מבורר תחילה ללידה המת שאינו
עולה וחטאת כו׳. הכי פירושו לאיזו של פרידין יעשה עולות ואע״ג דשמה יכול להקריב ממנו רק אחד מעאת ואחד עולה, וכן חס נתערבו כולם יחד
הן שנלקחו מדמי האמת, ולאיזה זוג שירלה יקריבס מטאות. ובתוספות האחד והשמים והשלם והעשר לא יוכל להקריב רק קן אחת שני פרידין,
רצינו יב״ח גרסינן לחיזה. ופירום להמנו נראה לרבי כשנתנו הדמים יחד או עשר קינין במאה יקריב עשרים פרידין כמו שיכול לעשות מעסר קינין,
התנו אם יקח הכהן כל העולות חו כל חטחות משלי אני נותנת ומוחלת וזהו המועט כשר: בין משם אחד. לידה ולידה " משתי נשים: בין שתי
לך מעכשיו, וכן כל נותנת מעות שנסופר סמס על דעת ב״ד [נותנת]
שמות. לידה חזיבה אפילו מחשה אמת, כדמפרט כילד מםס חמד: ד רבי
יוסי אומר ב׳ נשים שלקחו קיניהן בעירוב או נתנו דמי קיניהן לכהן
לאיזה שירצה כהן יקריב חטאת ולאיזה שירצה יקריב עולה. מכאן
מוכיח בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל.) דאית ליה לרבי יוסי ברירה שכשהכהן מקריב אחד לשם רחל הוברר הדבר שמתחלה בשעת לקימה היה קן זה
של רחל, ודמי הש״ס בדאתנו, ופרש״י לשם בשעת לקיחה המנו שיוכל הכהן לעשות קן שירלה למס איזו אשה שירלה, ואין נראה לרבי דאכתי למ״ד אין
ברירה לא מהני מידי, דבלא צריכה לח מלי ממני דבשעת לקיחה הוצרכו שאלו נלקחו לשם רחל ואלו למס לאה, ועוד דפריך המס התנו מאי למימרא
אדרבה אין מועיל כלום אלא (א) למ״ד ים ברירה, ומפרש שהתנו בשעת לקימה זה קן יהיה שלי וקן זה יהיה שלך, וקל משמע לן דלא גזרינן התנו אטו
לא המנו, וקמ״ל אכתי דבר אחר כדרב חסדא דאין הקנין מתפרשות אלה בלקיחת בעלים או בעשיית כהן " (ז) ולא פירש איזו מטאת וחיזו עולה
וקאמר איזו שירלה כהן יעשה עולה אם כן מתפרשות שפיר בעשיית כהן. והרב רבינו אברהם ' פירם שעם השיתוף התנו שיחלק הכהן ביניהס ויהח
חלוקתו חלוקה והם ימחלו חלקם כל אחת לחצירתה, הנה זה ודאי מתחלה הוברר והכהן קודם כפרה מחלקם והם עשו אותו שליח לחלוקתן, והא קמ״ל
דלא גזרינן עיכוב שתי נשים אטו עיכוב שתי נשים דלמעלה: הדרן עלך חטאת העוף
דלא
פרק בכל מערבין (עירובין דף ל.) דסבר
בין נתערבו [הרבה עולות] נקן אמת
רבי יוסי ים ברירה, דכשכהן מקריב חמד
סתומה אין יכול לעשות כ״ח עולה אמת
למס אשה זו הוברר הדבר שמתחלה
דהיינו מנין עולות הכשר נמוכה, דחי
בשעת לקיחה היה קן של אשה זו, ודמי
עבד שנים עולות דילמה יקמ הקן
הש״ס כשהתנו, ופירש רש״י בשעת
הסתומה והיה אחד מטאת ואחד עולה,
לקיחה התנו שיכול הכהן לעשות קן
וכן חס שניהס שוות. ונדבס דנקט ולא
שירלה למס איזה חסה שירלה, ואינו
נקט מטאת מועטת נמוכה או עולה
נראה לרבי דאכתי למאן דאמר אין
מועטת נחוצה, מסוס דקתני בסיפה אבל
ברירה לא מהני מידי, דכיון שהעופות
[מונה] שנתערבה זו בזו להכי נקטו
מעורבין יחד מה מועיל תנאי שלה, היאך
בריסח נדבה: ג אבל חובה שנתערבה
קנתה אשה זו עוף " אם לא על ידי
זו בזו. קן סתומה של לידה שהוא
ברירה דבשעת הקרבה הוברר שלא
אחד מטאת ואחד עולה ונתערכו השני
כלקמה מתחלה " לשם אשה זו ואינו למס
פרידיס נקן המת סתומה של זיבה או
אשה זו, ומו דפריך התס מחי למימרא
של לידה מחסה אחרת: מחצה כשר
אדרבה אינו מועיל כלום הלא למ״ד ים
ומחצה פסול. יכול להקריב שני פרידין
ברירה, ומפרש שהתנו בשעת לקימה זה
אחד עולה ואחד מטחת ולא יותר, דאי
הקן יהח שלי ומעות שהם מעורבין כאן
עבד שני עולות שמח יעשה אותן
יהו ממוללין על קן זה והילכך בעינן זה "
מקן המד של לידה או של זיבה, וכן
הקן יהא שלך, וקמ״ל דלא גזרינן המנו
אס נתערבו הרבה קינין יחד יקריב
אטו לא התנו, וקמ״ל דבר אחר כרב
מליו המד מטאת ואחד עולה וחליו
מסדה דאין הקינין מתפרשות חלה
האחר פסולין, והיינו כי נתערבו נסוה,
בלקיחת בעלים חו בעשיית כהן, שעדיין
כדאמרינן המת לזו והמת לזו או שתיס
כל קן וקן סתומה היה ולא פירם איזה
לזו ושתיס לזו הו שלם לזו ושלם לזו
פרידה למטהת ואיזה פרידה לעולה
שיכול ליקח מהג׳ קינין איזה שלם
וקאמר איזו שיכלה כהן יעשה עולה אס
פרידין שירלה איזה למטאת ואיזה
כן מתפרשות שפיר בעשיית כהן. ולא
לעולה: אבל אחד לזו ושנים לזו ג׳ לזו וי׳
נהירה לרבי לפרם לאיזו שירלה הכהן
לזו וק׳ לזו המועט כשר. אס נתערבו קן
(התנה) והוי כחילו התנו: הדרן עלך חטאת העוף
האחרות לחטחות והרי עולה מעורבת בהן וימותו מממתן ויביאו עוד ד׳ מטאות ועולה אם היו של נשים הרבה ויתנו ביניהן: בין
בעלים פסול. [תוספות, עירובין לז.] ואין נראה להשר דהא מוכח בריש זבחים (דף ב:) דסתמא לשמה קאי א״כ בלא
שהנדבה מרובה. שנתערכו ג׳ עולות נקן מונה יקריב עולה אחת: בין שתיהן שוות. שתי עולות נקן מונה. וי״מ בין
ברירה אפשר להקריב לו בסתם, ונראה דמוכח דאי אין ברירה איכא למימר כל קן רחל הקריב למעלה וכל קן לאה הקריב
שהחונה מרובה ונדבה מועטת כלומר הדין שאמרנו בתערובות הללו שאנו הולכים אחר מנין מטאות שנמונה חו אמר מנין עולות
למטה והקריב עולה למטה וחטאת למעלה. [תוספות, עירובין לז.] ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה. ואין אומרין קן זה
שנחוצה ה״ה נחוצה מרובה וכדבה מועטת כגון שנתערבה קן נדמה ששתיהן עולות נד׳ קני מונה סתומין יביא עולות כמנין
שהוקרב אחד מן הזוג חטאת לשם רחל היה של לאה שמן הסתם עשאוהו שליח לחלקם כרצונו וקבלו עליהם את חלוקתו
עולות שנחוצה שהן ד׳ דחמשה לח מלי לאקרובי דלמא כולהו דקני מונה נינהו ] והוקבעו שכנגדן למטהות ועולת נדבה מעורבת
שאין הקנים מתפרשים אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, שאם פרשו בעלים בשעת לקיחתם זה חטאת וזה עולה הרי
בהן. בין שהנדבה מרוצה כגון קן מונה בד׳ קני נדבה אין כשר להקריב אלה עולה אחת, ובין שתיהן שוות הנדבות והמונות:
זה קן מפורשת, אבל אם לא פירשו בשעת לקיחה אינן מפורשות עוד באמירת הבעלים לומר זו חטאת וזו עולה אלא קן
ג בד״א בחובה ובנדבה אבל חובה שנתערבה זו בזו אחת לזו ואחת לזו, פי׳ כגון קן סתומה של רחל שנמערבה
סתומה היא. [מאירי, עירובין לז.] ומ״מ אם פירש הכהן במליקתו זו [חטאת] וזו עולה נעשית קן מפורשת על פיו וקן
נקן סתומה של לאה, מחצה בשר, שיקריב הכהן אחד לעולה ואחד לחטואת אם הם של רחל הכי טוב ואם הם של שתיהן הכי
סתומה אם מתו בעלים יפלו בנדבה והמפורשת אם מתו בעלים חטאת תמות ועולה תקרב עולה, והטעם שאין מתפרשות אלא
קירב מטאת לזו ועולה לזו ויביאו קן אמר ויתנו ביניהן. ושתים האחרות אינו יכול להקריב רשמה הקן שהקריב היה של שתיהן
בלקיחת בעלים או בעשיית כהן. [מאירי, עירובין לז.]
ואותה שהקריב מטאת נקבע בת זוגה עולה ואותה שהקריב עולה נקבע בת זוגה למטאת והרי מטאת ועולה מעורבין וימותו: וכן
שתים לזו ושתים לזו, הרי מ׳ פרידין יקריב הכהן ד׳ שתים לעולה וב׳ למטואת הס [הס] של אמת הכי טוב ואם הם של שמים הרי מטאת ועולה לזו ומטהת ועולה לזו חו שתי מעלות לזו ושתי עולות לזו ויביאו שני קנין בשותפות ויתנו. ויותר אינו יכול להקריב
דשמח היו שתי מטאות לזו והוקבעו כנגדן לעולות ושתי עולות לזו והוקבעו שכנגדן למטהות והרי מטאות ועולות מעורבות יחד וימותו: וכן ג׳ לזו וג׳ לזו. הרי י״ב פרידין יקריב הכהן מהן ו׳ פרידין ג׳ לחטאת וג׳ לעולה דאם הן של אשה אחת הכי טוב וחס
הן של שתי נשים כל חטאת שהקריב לאמת נקבע שכנגדה לעולה וכל עולה שהקריב לחמת נקבע שכנגדה למטאת ויש כאן מטאות ועולות מעורבות וימותו: אבל אם לא היו קיני התערובות מוין חלה אחת בשנים חו בשלש חו בעשר או במאה וכן ב׳ נג׳ או
צי׳ או נק׳ וכן ג׳ ני׳ או נק׳ וכן י׳ בק׳ אין כשר להקריב אלא כמנין המועט מליו מטאת ומליו עולה דאם הן של אחת יפה הקריב ואם הן של שתי נשים יפה הקריב ויותר אינו יכול להקריב דאם היו של צ׳ נשים ] ים נאמרות תערובת מטחות ועולות וימותו
כולן ויקריבו כמנין הקריצות בשותפות בתנאי כל מה שלא קירב לאחת מהן שיהיה שלה בהקרנה זו: ד כיצד משם אחד בלידה ולידה זיבה וזיבה, כגון שהפרישה קן אחד ואמרה הרי זו ללידתי והמ״כ הפרישה קן אחרת ואמרה הרי זו ללידמי דאז נקבע