כה.קינים

מין היה, לפיכך מביא שתי מטאות משני מינין. וחטחות הללו אינן נאכלות  ) בן עזאי אומר שתי חטאות. 3) אמר רבי  יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד  וכשהוא מת קולו שבעה כיצד קולו שבעה ב׳  קרניו לשתי חצוצרות שתי שוקיו לשני חלילים  עורו לתוף מעיו לנבלים בני מעיו לכנורות ויש  אומרים אף צמרו לעשות תכלת. ר״ש בן  עקשיא אומר ג) זקני עם הארץ כל זמן שהם  מזקינים דעתן מיטרפת עליהם שנאמר א) מסיר  שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח אבל זקני  תורה אינן כן אלא כל זמן שהם מזקינים  דעתם מתישבת עליהם שנאמר ב) בישישים  הדרן עלך במה דבעישף  וסליקא לה מסכת קנים  דשמא אותן שקבעה לגדרה שתיהן נעשו למטה ולא ילחת ידי נדרה כלל,  שתי שוקיו. עלמות שוקיו לעשות מלילין: מעין", הכרם הגדול לעשות  הדרן עלך במה דברים אמורים וסליקא לה מסכת קנים  יצאה ידי עולמה לריכה להניח מטאת מאותו המין, והיא אינה יודעת איזה ממין הראשון, הילכך זו שאינה יודעת איזה מין הביאה ראשון ושמח כולם  למעלה קרבן ויצאה ידי עולת מונתה ואינה יודעת מאיזה מין לכך לריכה  שהרי על הספק נחות ואין מליקמן  להניח שתי מטחות משני מיניס, ובין  מליקה להמירן באכילה כי שמה קרבה  לרבנן בין לכן עזאי חין מטאות הללו  כבר מטאתה בראשונות: ]והכא נמי  נאכלות שהרי על הספק נחה", שים  בשנדרה תחילה ואינה יודעת מה פירסה  לומר הראשונים למטה קרבן וכבר יצאה  לא היתה צריכה אלא ד׳ פרידות לנדרה  ידי חטאת, לשון רש״י שפירם מזנחיס:  ושמים לחובתה החד לעולה וח׳ לחטאת,  אמר רבי יהושע זהו שאמרו  ועכשיו שכבר הביאה ארבעה פרידין  צריכה להביא עוד ארבעה לגדרה  וכשהוא מת קולו ז׳. נחיל קמשמעי  וארבעה לחובתה. כך פירשה רצינו ע״ס  קרא דכשהוא מי אין לו אלא קול חמד  מוצמיס: ורבינו יצחק בר יהודה פי׳  וכשהוא מת קולו ז׳ ומפ׳ כילד קולו ז׳,  שיטה אחרת שני קניס חמד קבעה  אף זו בתחילת קרבנותיהן ולא ידעה מה  לנדרה ג שאמרה קן זה יהח למונמי  פירשה דייה בד׳ פרידין " עולות לגדרה  וקבעה אחד לעולה והמד למטחת, ועשה  ושתיס לחובתה ח׳ מטאת ואחד עולה,  הכהן שנים למעלה ושניס למטה ואינו  חכמה ואורך ימים תבונה:  עכשיו שהביאה ארבע פרידין לריכה  יודע איזה למעלה וחיזה עשה למטה,  להביא עוד שמונה פרידין ארבע עולות  וגם היא שכחה מה שפיכשה לכדרה  לגדרה וצ׳ עולות וצ׳ מטאות:  בשעת נדר, לפיכך לריכה להביא ארבעה  שתי קרניו לעשות שתי חצוצרות.  פרידין שמי מוריס ושני בני יונה לגדרה  אמרי׳ שתי מלולרות של כסף נחות והכח אמרי' דמקרניס עשויות  ולריכה שתי קנין משני מינין לספק פירושה, ומטאת אחת ממין הראשונים מלולרות, וי״ל דחומס שהיו למסע המחנות בימי משה לוקח היו של כסף  תביא עכשיו תור למטהת ושמח" מטאת הראשונה נעשית למעלה אצל אותם שהיו לשיר על הקרבן היו מקרנים, חי נמי מלולרות דהכא  ופסולה, אבל לעולת מונתה אינה צריכה להביא ממה נפשך, דחס חומס היינו שופרא מדהיםתני שמייהו כדאיתח שילהי פרק במה מדליקין (שבת  מוריס שקבעה לכדרה נעשו שתיהן למטה ח״כ מונתה נעשית כולה דף לו.) ובפ׳ לולב הגזול (סוכה דף לד.) דקרו לסופרה מלולרתה, אבל ההיה  למעלה וילצאת ידי חובתה מעולה, והם מונתה נעשית עולה למטה ומטאת דאין מעמידין" (ע״ו דף מז.) ליכא למנויי הכי דאיירי המס בסופר, דהח  למעלה אם כן נדרה נמי נעשית המת למעלה וח׳ למטה וילהמה ידי לענין קרבן איירי המס ועל הקרבן היו משוכרין נמלולרות כדכתיב  גדרה מתור אחת, ושתי מוריס שהביאה עכשיו באמת ילחת ידי נדרה  ותקעתם נחלולרות על עולותיכם ועל זנמי שלמיכס (במדבר י):  ובאמת ידי עולת מונתה, והם מונתה נעשית כולה למטה והחטאת כשר  והעולה פסולה יהיה ח׳ לעולת מונתה וא׳ לכדבה כי נדרה היה כולו  מוף: בני מעיו. הלקין לעשות מנליס ונימין לכנוכות: ויש  למעלה, ומטהת שמביאה עכשיו תניח על הספק ולא מאכל, ואם היו אומרים אף צמרו לעשות תכלת. דבמעיל של כהן גדול היו על שוליו  הראשונים יונים מביא עכשיו בני יונה, ועולה אינה לריכה ממה נפשך כמו  פעמוני זהב ורמוני תכלת, כמין רמונים היו עמויס מלמר לנוע בתכלת  שאמרנו בתורים. ומשני מינין כגון אס שכחה איזה מין קבעה לגדרה ועשויס קשים ומלוין נשולי המעיל חכל הפעמונים כדכתיב (שמות כמ)  ואיזה קבעה לחובתה וגם שכמה מה שפירטה בשעת הגדר, ועשה הכהן פעמון זהב ורמון על שולי המעיל סביב, כשנוגעים ( פעמונים הל  כל מין ומין המת למעלה ואחת למטה שהיה סבור ששניהס חוצות הרמונים בשעת הילוכו ונשמע קולו בבואו אל הקדם, חזהו דרך לניעות  סתומות, מביא לגדרה שתי מורין ושני בני יונה לפי שאינה יודעת איזה  שלא להכניס חל ההיכל פתחוס בלתי ביום הכפורים:  מין קבעה לכדרה ואי זה קבעה לחובתה, וגם שני מינים לריכה למטאת  זקני תורה כל זמן שמזקינים דעתם מתישבת עליהם שנאמר  לזווג לעולת מונתה שכבר קרבה בראשונה ממה נפשך כי אינה יודעת  בישישים חכמה ואורך ימים תבונה:  מאיזה מין היתה, ואכן תור כנגד מור ויונה כנגד יונה בעינן כדאמרינן  לעיל: אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו'. כלומר דהא דאמרינן נעלמה  כשהוא חי כו׳ כילד קרניו שתי חלולירות ללויס לשיר, אבל מה ששנינו במנחות (דף כח.) מעשת של כסף ולא מרכי בהקומן רבה (שם) חלה (6) מתכות  היינו לכהנים דוקא, כך השיב רצינו יעקב לרבי, מיהו מהכח לא קשיא מידי דאיירינן לה בשופר של ראש השנה, ואי אמרינן דההיא דמנחות לוקח בשל  משה הוה ניחא טפי: אף צמרו לעשות תכלת. נראה דהא נמי שייך לקול שעושין ממנו מעיל שכולו תכלת והיה פעמון זהב בתוך הרמונים כדמניה  בסוף פרק המזבח מקדם (זבחים פח:), ומנה קמח לא חשיב ליה לפי שאינו מוציא הקול כי חס הפעמון זהב: רבי שמעון בן עקשיא אומר. נראה דמייתי  הך מלא שדומה לה, שכמו שכשהוא מת קולו שבעה כמו כן זקני מורה כל זמן שמזקינין ונאין למשות כח מוסיפין חכמה, ואחרים לטירוף דעת: מסיר