מקלט
דכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם
מאי עקובה מדם א״ר אלעזר שהיו עוקבין
להרוג נפשות ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי
גיסא דמרחקי ומאי שנא מציעאי דמקרבי
אמר אביי בשכם נמי שכיחי רוצחים דכתיב
וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו
שכמה וגו׳ מאי חבר כהנים א״ר אלעזר שהיו
מתחברין להרוג נפשות ככהנים הללו
שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות
ותו ליכא והא כתיב ועליהם תתנו ארבעים
ושתים עיר אמר אביי הללו קולטות בין
לדעת בין שלא לדעת הללו לדעת קולטות
שלא לדעת אינן קולטות וחברון עיר מקלט
הוא והכתיב ויתנו לכלב את חברון כאשר
דבר משה אמר אביי פרוודהא דכתיב ואת
שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה
וקדש עיר מקלט הואי והכתיב וערי מבצר
הצדים צר וחמת רקת וכנרת [ וגו׳ ] וקדש
ואדרעי ועין חצור ותניא ערים הללו אין
עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים
גדולים אלא עיירות בינוניות אמר רב יוסף
תרתי קדש הואי אמר רב אשי כגון סליקום ואקרא דסליקום גופא ערים הללו
אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכין גדולים אלא עיירות בינוניות ואין מושיבין אותן אלא במקום מים
ואם אין שם מים מביאין להם מים ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים ואין מושיבין אותן אלא במקום
אוכלוסין נתמעטו אוכלוסיהן מוסיפין עליהן נתמעטו דיוריהן מביאין להם כהנים לוים וישראלים ואין מוכרין בהן
לא כלי זיין ולא כלי מצודה דברי רבי נחמיה וחכמים מתירין ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין
לתוכן חבלים כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם א״ר יצחק מאי קרא ונס אל אחת מן הערים האל וחי
עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר וחי עביד ליה מידי דתהוי ליה
חיותא אמר ר׳ זעירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון א״ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו
איני והא א״ר יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטין שנאמר את בצר במדבר וגו׳ [ וכתיב בתריה
] וזאת התורה לא קשיא הא בעידנא דעסיק בה הא בעידנא דלא עסיק בה ואי בעית אימא מאי קולטין
ממלאך המות כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב ולא הוה קא יכול שליחא [ דמלאכא דמותא ] למיקרב
לגביה דלא הוה שתיק פומיה מגירסא סליק ויתיב אארזא דבי רב פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה א״ר תנחום בר
חנילאי מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה מפני שהוא פתח בהצלה תחלה שנאמר וישמע ראובן
ויצילהו מידם דרש רבי שמלאי מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה [ שמש ] אמר לו
הקב״ה למשה הזרח שמש לרוצחים איכא דאמרי א״ל הזרחת שמש לרוצחים דרש רבי סימאי מאי דכתיב
אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו שהיה יודע
שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה
ומי אוהב בהמון לא תבואה למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלו והיינו דא״ר אלעזר מאי דכתיב
מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו למי נאה ( ללמד ) [ למלל ] גבורות ה׳ מי שיכול להשמיע כל תהלתו
ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמר מי אוהב בהמון לו תבואה כל האוהב ( למלמד ) בהמון לו תבואה יהבו
ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה ( סימן אשי ללמוד רבינא ללמד ) רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון
לו תבואה והיינו דא״ר יוסי בר׳ חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים ונואלו חרב על צוארי שונאיהם של
ת״ח שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם אשר נואלנו
ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר ואשר חטאנו ואיבעית אימא מהכא נואלו שרי צוען רבינא אמר כל
האוהב ללמד בהמון לו תבואה והיינו דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מהם ומתלמידי
יותר מכולן א״ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם מי גרם לרגלינו שיעמדו
במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה וא״ר יהושע בן לוי מאי דכתיב שיר המעלות לדוד
שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש״ע שמעתי בני אדם שהיו
אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי אמר לו
הקב״ה כי טוב יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד
שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח׃ ומכוונות להם דרכים וכו׳׃ תניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר
עוקבין. חורבין: מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי. מצרון וקלם שס זיין ויהרוג, שהס יביא כלי זיין ממקומו ירגישו נו: וכלי מצודה.
רחוקות מגבולי הארץ שני רביעי ) הארץ, וההורג בסוף הגבול כריך אף בהם הורגין מיות: מאי קרא. דמתקנינן להו לרולמין דבר שלריכין
לנוס רביע הארן: ומ״ש מציעאי דמקרבי. ההורג בין חברון לסכס לו: לתלמיד שאינו הגון. שלא יביאוהו עונותיו לידי הריגה בשוגג
ובין שכס לקדם קרוב למקלטו מיכן ומיכן: בין לדעת בין שלא ויגלה, דאמרי' לקמן (עמוד ב) שאינו מצוי חלה נרשעיס: לימנות
לדעת. בין שנרמ שס לדעת קליטה,
בהצלה תחלה. שפתח הכתוב בו
בין [שלא] ברח מס (שלא) לדעת
בערי מקלט תחלה: הזרח שמש
[קליטה] שלא היה יודע שהיא קולטת:
לרוצחים. להכין להם מיוחס, כגון סכך
פרוודהא. כפריס ומלרים הסמוכות
מילי דלעיל: הזרחת שמש לרוצחים.
לה ונקרחות על שמה נתנו לכלב:
בהבדלה זו, ויפה עשית: ללמד
וערי מבצר. כרכיס גדולים שהיו
בהמון. לדרום ברציס: שכל תבואה
בנחלת נפתלי הלדיס לר וגו׳: ערים
שלו. שנקי במקרה במשנה ובהלכות
הללו. ערי מקלט: טירין קטנים.
ובאגדות: ורבנן ואיתימא רב מרי
לפי שאין מזונות מלויין סס: ולא
אמרי מי אוהב בהמון וגו׳ האוהב ת״ח
כרכים גדולים. שהכל נקבליס מס
לו תבואה. התורה מחזרת עליו ועל
תמיד, ויהח רגל נוחל הדס מלויס סס
זרעו, כדאמרינן בעלמנה (שבת דף
ויהכוב לו: כגון סליקום. עיר מכלר
כג:) האי מאן דרמיס רצון הויין
וים כפר סמוך הנקרא חקרא לסליקוס,
ליה בנין רבנן: [יהבו רבנן עינייהו
כך קדם העיר מבלר ועיר בינונית
ברבה, שהיה אוהב תלמידי חכמים
סמוכה לה הנקראת על שמה: ואם
ביותר והיו לו ננים מ״ח]: רב אשי
אין שם מים. כשנפלו בגוכל בימי
אמר כו׳. בדרב חסי גרסי׳ ללמוד,
יהושע ללוים הביאו להם חמות מיס
בדרבינא גרסי׳ ללמד: ללמוד בהמון.
אחרי כן מן הנהרות הכמוקיס: במקום
עס מצרים רבים: נואלו שרי צוען
שווקים. שימלאו מזונות לקנות: (3)
נשאו שרי נוף. חלמה הנוחל כסה
במקום אוכלוסין. סיהו כפריס
לחטוא: ללמד בהמון. מרצה תלמידים:
ויישוב סמוכים להס, שלא יבואו
לו תבואה. לפי שעל ידיהס ירצה
גואלי הדס מרוצים על העיר בחיל:
הפלפול ונותן לב לתכן קושיומיהס:
כלי זיין. שלא יקנה גואל הדס
בשעריך. בשביל שעריך: מאלף
סס
עולות כו׳. מקרא כתוב חלף עולות
יעלה שלמה וגו' (מלכים א ג): מקלט