אמר
בלשון עזה דכתיב וידבר ה׳ אל יהושע לאמר
דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי
המקלט אשר דברתי אליכם וגו׳ מפני שהן
של תורה למימרא דכל דיבור לשון קשה
אין כדכתיב דבר האיש אדוני הארץ אתנו
קשות והתניא נדברו אין נדברו אלא לשון
נחת וכן הוא אומר ידבר עמים תחתינו דבר
לחוד ידבר לחוד׃ ( סימנ״י רבנ״ן מהמנ״י
וספר״י ) פליגי בה רבי יהודה ורבנן חד אומר
מפני ששיהם וחד אומר מפני שהן של תורה
ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר
תורת אלהים פליגי בה ר׳ יהודה ור׳ נחמיה
חד אומר שמנה פסוקים וחד אומר ערי מקלט
בשלמא למ״ד ח׳ פסוקים היינו דכתיב בספר
תורת אלהים אלא למ״ד ערי מקלט מאי
בספר תורת אלהים ה״ק ויכתוב יהושע בספרו
את הדברים האלה הכתובים בספר תורת
אלהים ספר שתפרו בפשתן פליגי בה ר׳
יהודה ור״מ חד אומר כשר וחד אומר פסול
למ״ד פסול דכתיב למען תהיה תורת ה׳
בפיך ואיתקש כל התורה כולה לתפילין מה
תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין
אף כל לתופרן בגידין ואידך כי איתקש
למותר בפיך להלכותיו לא איתקש אמר רב
חזינן להו לתפילין דבי חביבי דתפירי
בכיתנא ולית הלכתא כוותיה׃ מתני׳ אחד
משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים
ואחד שעבר ממשיחותו מחזירין את הרוצח
רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר
את הרוצח לפיכך אימותיהן של כהנים
מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו
על בניהם שימותו׃ גמ׳ מנא הני מילי אמר
רב כהנא דאמר קרא וישב בה עד מות
הכהן הגדול וכתיב כי בעיר מקלטו ישב עד
מות הכהן הגדול וכתיב ואחרי מות הכהן הגדול ור׳ יהודה כתיב קרא
אחרינא לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ( וגו׳ ) ואידך מדלא כתיב הגדול חד מהנך הוא׃ לפיכך אימותיהן
של כהנים וכו׳׃ טעמא דלא מצלו הא מצלו מייתי והכתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא
(א״ל ) ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו ואיכא דמתני כדי
שיתפללו על בניהם שלא ימותו טעמא דמצלו הא לא מצלו מייתי מאי הוה ליה למעבד הכא אמרינן
טוביה חטא וזיגוד מנגיד התם אמרי שכם נסיב ומבגאי גזיר אמר ( ליה ) ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע
לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה
דר׳ יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפי׳ בחנם
היא באה מנלן מאחיתופל שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעא למישטפא לעלמא אמר
מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה ליכא דאמר ליה מידי אמר כל היודע דבר זה
ואינו אומרו יחנק בגרונו נשא אחיתופל ק״ו בעצמו אמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה
שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לכל העולם כולו לא כל שכן א״ל שרי כתב שם אחספא שדי
אתהומא נחת וקם אדוכתיה ואפ״ה כתיב ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך
אל ביתו ( ו ) אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וגו׳ א״ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנלן
מעלי דקאמר ליה [ עלי ] לשמואל כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר ואף על גב
דכתיב ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו [ ואפ״ה ] כתיב ולא הלכו בניו בדרכיו וגו׳
בלשון עזה. בכל יהושע כתיב ויאמר ה׳, וכאן נאמר וידבר ה' אל משל זה על אדם שלוקה בשביל סלמון של המריס: טוביה חטא
יהושע ודיבור לסון עז הוא: מפני שהן של תורה. אבל שחר אמירות וזיגוד מנגיד. מטוס ההיה דאמרי' נערצי פסמיס טוביה מטח וזיגול
שאמר לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה בתורה מון מזו: ידבר
חסהיד ניה בימידי שלא היה עד שני בדבר, ונגדי׳ רב פפא לזיגוד, א״ל
עמים. ינהל עמיס מממינו: מפני ששיהם. שלח הפריסס לאחר
טוביה מטא וזיגוד מנגיד, ומאז היתה למשל: התם אמרי'. בא״י חומרין
שחלקו מיד עד שנאמר לו מפי הקב״ה:
מסל זה: שכם נסיב מבגאי גזר. מכס
פליגי בה. נפירושה דהחי קרה מה
כן חמור לקח את דינה בת יעקב
כתב יהושע בס״מ: חד אמר שמנה
וההנאה שלו, ושאר בני העיר שלח
פסוקים. מוימת שס משה עד סיפה",
נהנו מלו עלמן ונלטערו. מנגחי שס
וחד אמר בפרשת ערי מקלט הוח
חים מבני העיר: שכרה דוד שיתין.
חומר שכתובה בספר יהושע: למען
יסודות של בית המקדש, ונגמרת
תהיה תורת וגו'. וכיסיס דקרא
ירושלמי (סנהדרין פ״) ) מלינו מימוליום
משמעי בתפילין וחיתקם הכח תורה
של בית המקדש והוא יסוד בלשון יוני:
לתפילין: כי איתקש למותר בפיך.
קפא תהומא. לף המהוס. נגמרת
דכתיב בהחי קרא בפיך מן המותר
ירושלמי (שס) שמלא מס מרס שהגנים
בפיך שאין נכתבין על עור בהמה
קולו ואמר לו חל מטולני מכאן שאני
טמחס"): להלכותיהן. לדבר שאינו
כבוש על המהוס מיום מתן תורה
כתוב בתורה ובתפילין ] גופייהו לח
שרעדה כל הארץ, ולא שמע דוד
גמרינן ליה אלה מהלכה למשה מסיני
לדבריו ונטלו: מי שרי למכתב שם.
לא ילפי׳ בסיקסה: דבי חביבי. דודי
פן ימחקוסו המיס ועובר מסוס
חמי הצח והוח רבי מייחל׳: מתני'
וחבדמס הת שמס (דברים יב) ולא
אחד כהן משוח בשמן המשחה. הס
תעשון כן וגו' (פס) P): נשא אחיתופל
כהניס גדולים שהיו עד יחסיסו: ואחד
כו׳. ים תימה בדבר שהרי לא קנה לוד
המרובה בבגדים, הס ששימשו מיחסיהו
את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה
ואילך שנגנז ע] שמן המשחה כדאמרינן
דהסתה שהיתה לאחר מיתת המיתופל
בהוריות (דף יב) ושוב לא נמשמו
ג׳ סנים), ולפי דברים הללו לריכין אנו
כהנים, ולא היתה ניכרת כהונה גדולה
לומר שאע״פ שלא קנה הגורן יודע
בהס חלה בריבוי בגדים שמסמם
היה מנעוריו מיוס [םכמסח] ויסבול]
במ׳ נגדיס: ואחד שעבר ממשיחותו.
הוא ושמואל בנוימ הרמה מו ובדקו בספר
שאירע פסול נכ״ג ושימם אחר תחתיו,
יהושע ומלחו מקוס לבית המקדם
וכשנמרפא " כהן חזר לעבודתו ועבר
כדכתיב) עד המלח מקוס וגו׳
זה ממשימותו: מחזירין את הרוצח.
וכדדרשינן ליה מזבמים בחיזהו מקומן
במיתתן, כמו שנאמר ואמרי מות הכהן
(דף גל:), ומפר היסודות ברשותו: ימחה
הגדול ישוב הכולמ: משוח מלחמה.
על המים. דכתיב נסוטה (במדבר ה)
כהן המשוח לומר במלחמה לרכי
וממה חל מי המרים, והרבה הזכרות
המלחמה חל ירך לבנכס וכל הענין מ)
בפרשה ואפ״ה כתיב ומחה כו׳. וקללה
(דבריס כ): גבז׳ וישב בה עד מות
זו נמנם היתה, שלא היה מקללו חלה
הכהן הגדול. הח מד, כי נעיר מקלטו
חס אינו אומר: אפי׳ על תנאי. ולא
ישב עד מות הכהן הגדול הח מרי,
נתקיים התנאי אעפ״כ היא נאה, דהח
ואמרי מות הכהן הגדול ישוב הכולמ
קללה על תנאי היתה חס מכמד ממני,
הח תלתה: שהיה להן לבקש רחמים
ולא נתקיים שלא כיחד, ואעפ״כ נתקיימה
על דורן. הלכך לחו קללת מכס
הקללה דכתיב ולא הלכו בניו בדרכיו
היה: הכא אמרי. בנכל חומרין
וגו', וזו קללה קללו עלי כה יעשה לך
מסל
כמו שנעשה לי שאין בני מסוגנין:
ומטלמי אמר