Макот 11a

אָמַר בִלְשוֹן עַזָּה דִכְתִיב וְַיְדַבֵר ה׳ אֶל יְהוֹשֻעַ לֵאמרֹ דַבֵר אֶל בְנֵי יִשְרָאֵל לֵאמרֹ תָּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶר דִבַרְתִּי אֲלֵיכֶם וְגוֹ׳ מִפְנֵי שֶהֵן שֶל תּוֹרָה לְמֵימְרָא דְכָל דִיבוּר לָשוֹן קָשֶה אֵין כְדִכְתִיב דָבָר הָאִיש אֲדוֹנִי הָאָרֶץ אַתְנוּ קָשוֹת וְְהָתַנְיָא נִדְבְרוּ אֵין נִדְבְרוּ אֶלָּא לְשוֹן נַחַת וְְכֵן הוּא אוֹמֵר יַדְבֵר עַמִים תַּחְתֵּינוּ דָבָר לְחוּד יְדַבֵר לְחוּד׃ ( סימנ״י רבנ״ן מהמנ״י וספר״י ) פְלִיגִי בָהּ רַבִי יְהוּדָה וְְרַבָנַן חַד אוֹמֵר מִפְנֵי שֶׁשִּׁיהָם וְְחַד אוֹמֵר מִפְנֵי שֶהֵן שֶל תּוֹרָה וְְיִכְתּוֹב יְהוֹשֻעַ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶּה בְסֵפֶר תּוֹרַת אֱלהִֹים פְלִיגִי בָהּ ר׳ יְהוּדָה ור׳ נְחֶמְיָה חַד אוֹמֵר שְמנָֹה פְסוּקִים וְְחַד אוֹמֵר עָרֵי מִקְלָט בִשְלָמָא למ״ד ח׳ פְסוּקִים הַיְינוּ דִכְתִיב בְסֵפֶר תּוֹרַת אֱלהִֹים אֶלָּא למ״ד עָרֵי מִקְלָט מַאי בְסֵפֶר תּוֹרַת אֱלהִֹים ה״ק וְְיִכְתּוֹב יְהוֹשֻעַ בְּסִפְרוֹ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶּה הַכְתוּבִים בְסֵפֶר תּוֹרַת אֱלהִֹים סֵפֶר שֶׁתְּפָרוֹ בְפִשְתָּן פְלִיגִי בָהּ ר׳ יְהוּדָה ור״מ חַד אוֹמֵר כָשֵר וְְחַד אוֹמֵר פְסוּל למ״ד פָסוּל דִכְתִיב לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְפִיך וְְאִיתְּקַש כָל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ לִתְפִילִּין מַה תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמשֶה מִסִּינַי לְתוֹפְרָן בְגִידִין אַף כלֹ לְתוֹפְרָן בְגִידִין וְְאִידָךְ כִי אִיתְקַש לְמוֹתַר בְפִיך לְהִלְכוֹתָיו לאֹ אִיתְקַש אָמַר רַב חָזֵינַן לְהוּ לִתְפִילִּין דְבֵי חֲבִיבִי דִּתְפִירֵי בְכִיתָּנָא וְְלֵית הִלְכְתָא כְוְָוְתֵיהּ׃ מתני׳ אֶחָד מָשוּחַ בְשֶמֶן הַמִשְחָה וְְאֶחָד הַמְרוּבֶה בַבְגָדִים וְְאֶחָד שֶעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ מַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ רַבִי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מְשוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶל כהֲֹנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מֵחַיָּה וּכְסוּת כְדֵי שֶלּאֹ יִתְפַּלְּלוּ עַל בְנֵיהֶם שֶיָּמוּתוּ׃ גמ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב כָהֲנָא דְאָמַר קְרָא וְְיָשַב בָהּ עֵד מוֹת הַכהֵֹן הַגָּדוֹל וּכְתִיב כִי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵב עַד מוֹת הַכהֵֹן הַגָּדוֹל וּכְתִיב וְְאַחֲרֵי מוֹת הַכהֵֹן הַגָּדוֹל ור׳ יְהוּדָה כְתִיב קְרָא אַחֲרִינָא לָשוּב לַשַּבָת בָאָרֶץ עַד מוֹת הַכהֵֹן ( וגו׳ ) וְְאִידָךְ מִדְלָא כְתִיב הַגָּדוֹל חַד מֵהָנָךְ הוּא׃ לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶל כהֲֹנִים וכו׳׃ טַעֲמָא דְלָא מְצַלּוּ הָא מְצַלּוּ מַיְיתֵי וְְהָכְתִיב כְצִפוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לְעוֹף כֵן קִלְלַת חִנָּם לאֹ תָבאֹ (א״ל ) הַהוּא סָבָא מִפִירְקֵיהּ דְרָבָא שְמִיעַ לִי שֶהָיָה לָהֶן לְבַקֵּש רַחֲמִים עַל דוֹרָן וְְלאֹ בִקְּשוּ וְְאִיכָא דְמַתְנֵי כְדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל בְנֵיהֶם שֶלּאֹ יָמוּתוּ טַעְמָא דְמַצְלוּ הָא לאֹ מְצַלּוּ מַיְיתֵי מַאי הֲוְָה לֵיהּ לְמֶעְבַד הָכָא אָמְרִינַן טוֹבִיָּה חֵטְא וְזִיגוּד מַנְגֵּיד הָתָם אֲמָרִי שְכֶם נָסֵיב וּמִבְגָאִי גְזִיר אָמַר ( ליה ) הַהוּא סָבָא מִפִירְקֵיהּ דְרָבָא שְמִיעַ לִי שֶהָיָה לָהֶן לְבַקֵּש רַחֲמִים עַל דוֹרָן וְְלאֹ בִקְּשוּ כִי הָא דְהַהוּא גַּבְרָא דַאֲכָלֵיהּ אִרְיָא בְרִחוּק תְּלָתָא פַרְסֵי מִינֵּיהּ דר׳ יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי וְְלָא אִישְתְּעֵי אֵלִיָּהוּ בַהֲדֵיהּ תְּלָתָא יוֹמֵי אָמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב קִלְלַת חָכָם אפי׳ בְחִנָּם הִיא בָאָה מְנָלַן מֵאֲחִיתוֹפֶל שֶבְשָעָה שֶכָרָה דָוְִד שִיתִּין קָפָא תְּהוֹמָא בְעָא לְמִישְׁטְפָא לְעָלְמָא אֲמַר מַהוּ לִכְתּוֹב שֵם אַחַסְפָא וּמִישְׁדָא בִתְהוֹמָא דְלֵיקוּ אַדוּכְתֵּיהּ לֵיכָא דְאָמַר לֵיהּ מִידֵי אֲמַר כָל הַיּוֹדֵעַ דָבָר זֶה וְְאֵינוֹ אוֹמְרוֹ יֵחָנֵק בִגְרוֹנוֹ נָשָא אֲחִיתוֹפֶל ק״ו בְעַצְמוֹ אָמַר וּמָה לַעֲשוֹת שָלוֹם בֵין אִיש לְאִשְתּוֹ אָמְרָה הַתּוֹרָה שְמִי שֶנִּכְתַּב בִקְדוּשָּה יִמָחֶה עַל הַמַיִם לְכָל הָעוֹלָם כוּלּוֹ לאֹ כָל שֶכֵן א״ל שָרֵי כְתַב שֵם אַחַסְפָא שָדֵי אַתְּהוֹמָא נַחַת וְְקָם אַדוּכְתֵּיהּ ואפ״ה כְתִיב וְַאֲחִיתוֹפֶל רָאָה כִי לאֹ נֶעֶשְתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וְַיָּקָם וְַיֵּלֶךְ אֶל בֵיתוֹ ( ו ) אֶל עִירוֹ וְַיְצַו אֶל בֵיתוֹ וַיֵּחָנַק וְגוֹ׳ א״ר אַבָהוּ קִלְלַת חָכָם אֲפִילּוּ עַל תְּנַּאי הִיא בָאָה מְנָלַן מַעֲלֵי דְקָאָמַר לֵיהּ [ עָלַי ] לִשְמוּאֵל כהֹ יַעֲשֶה לְך אֱלהִֹים וְְכהֹ יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד מִמֶנִּי דָבָר וְְאַף עַל גַּב דִכְתִיב וְַיַּגֵּד לוֹ שְמוּאֵל אתּ כָל הַדְבָרִים וְְלאֹ כְחַד מִמֶנּוּ [ ואפ״ה ] כְתִיב וְְלאֹ הָלְכוּ בָנָיו בִדְרָכָיו וְגוֹ׳ וְְחָטָאתִי בלשון עזה. בכל יהושע כתיב ויאמר ה׳, וכאן נאמר וידבר ה' אל משל זה על אדם שלוקה בשביל סלמון של המריס: טוביה חטא יהושע ודיבור לסון עז הוא: מפני שהן של תורה. אבל שחר אמירות וזיגוד מנגיד. מטוס ההיה דאמרי' נערצי פסמיס טוביה מטח וזיגול שאמר לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה בתורה מון מזו: ידבר חסהיד ניה בימידי שלא היה עד שני בדבר, ונגדי׳ רב פפא לזיגוד, א״ל עמים. ינהל עמיס מממינו: מפני ששיהם. שלח הפריסס לאחר טוביה מטא וזיגוד מנגיד, ומאז היתה למשל: התם אמרי'. בא״י חומרין שחלקו מיד עד שנאמר לו מפי הקב״ה: מסל זה: שכם נסיב מבגאי גזר. מכס פליגי בה. נפירושה דהחי קרה מה כן חמור לקח את דינה בת יעקב כתב יהושע בס״מ: חד אמר שמנה וההנאה שלו, ושאר בני העיר שלח פסוקים. מוימת שס משה עד סיפה", נהנו מלו עלמן ונלטערו. מנגחי שס וחד אמר בפרשת ערי מקלט הוח חים מבני העיר: שכרה דוד שיתין. חומר שכתובה בספר יהושע: למען יסודות של בית המקדש, ונגמרת תהיה תורת וגו'. וכיסיס דקרא ירושלמי (סנהדרין פ״) ) מלינו מימוליום משמעי בתפילין וחיתקם הכח תורה של בית המקדש והוא יסוד בלשון יוני: לתפילין: כי איתקש למותר בפיך. קפא תהומא. לף המהוס. נגמרת דכתיב בהחי קרא בפיך מן המותר ירושלמי (שס) שמלא מס מרס שהגנים בפיך שאין נכתבין על עור בהמה קולו ואמר לו חל מטולני מכאן שאני טמחס"): להלכותיהן. לדבר שאינו כבוש על המהוס מיום מתן תורה כתוב בתורה ובתפילין ] גופייהו לח שרעדה כל הארץ, ולא שמע דוד גמרינן ליה אלה מהלכה למשה מסיני לדבריו ונטלו: מי שרי למכתב שם. לא ילפי׳ בסיקסה: דבי חביבי. דודי פן ימחקוסו המיס ועובר מסוס חמי הצח והוח רבי מייחל׳: מתני' וחבדמס הת שמס (דברים יב) ולא אחד כהן משוח בשמן המשחה. הס תעשון כן וגו' (פס) P): נשא אחיתופל כהניס גדולים שהיו עד יחסיסו: ואחד כו׳. ים תימה בדבר שהרי לא קנה לוד המרובה בבגדים, הס ששימשו מיחסיהו את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה ואילך שנגנז ע] שמן המשחה כדאמרינן דהסתה שהיתה לאחר מיתת המיתופל בהוריות (דף יב) ושוב לא נמשמו ג׳ סנים), ולפי דברים הללו לריכין אנו כהנים, ולא היתה ניכרת כהונה גדולה לומר שאע״פ שלא קנה הגורן יודע בהס חלה בריבוי בגדים שמסמם היה מנעוריו מיוס [םכמסח] ויסבול] במ׳ נגדיס: ואחד שעבר ממשיחותו. הוא ושמואל בנוימ הרמה מו ובדקו בספר שאירע פסול נכ״ג ושימם אחר תחתיו, יהושע ומלחו מקוס לבית המקדם וכשנמרפא " כהן חזר לעבודתו ועבר כדכתיב) עד המלח מקוס וגו׳ זה ממשימותו: מחזירין את הרוצח. וכדדרשינן ליה מזבמים בחיזהו מקומן במיתתן, כמו שנאמר ואמרי מות הכהן (דף גל:), ומפר היסודות ברשותו: ימחה הגדול ישוב הכולמ: משוח מלחמה. על המים. דכתיב נסוטה (במדבר ה) כהן המשוח לומר במלחמה לרכי וממה חל מי המרים, והרבה הזכרות המלחמה חל ירך לבנכס וכל הענין מ) בפרשה ואפ״ה כתיב ומחה כו׳. וקללה (דבריס כ): גבז׳ וישב בה עד מות זו נמנם היתה, שלא היה מקללו חלה הכהן הגדול. הח מד, כי נעיר מקלטו חס אינו אומר: אפי׳ על תנאי. ולא ישב עד מות הכהן הגדול הח מרי, נתקיים התנאי אעפ״כ היא נאה, דהח ואמרי מות הכהן הגדול ישוב הכולמ קללה על תנאי היתה חס מכמד ממני, הח תלתה: שהיה להן לבקש רחמים ולא נתקיים שלא כיחד, ואעפ״כ נתקיימה על דורן. הלכך לחו קללת מכס הקללה דכתיב ולא הלכו בניו בדרכיו היה: הכא אמרי. בנכל חומרין וגו', וזו קללה קללו עלי כה יעשה לך מסל כמו שנעשה לי שאין בני מסוגנין: ומטלמי אמר