באש
שית מאה וחד סרי הוי אנכי ולא יהיה לך
מפי הגבורה שמענום ( סימן דמשמ״ק ס״ק
)׃ בא דוד והעמידן על אחת עשרה דכתיב
מזמור לדוד [ ה׳ ] מי יגור באהלך מי ישכון בהר
קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת
בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו
רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו
נמאס ואת יראי ה׳ יכבד נשבע להרע ולא
ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא
לקח עושה אלה לא ימוט לעולם הולך תמים
זה אברהם דכתיב התהלך לפני והיה תמים
פועל צדק כגון אבא חלקיהו ודובר אמת
בלבבו כגון רב ספרא לא רגל על לשונו
זה יעקב אבינו דכתיב אולי ימושני אבי
והייתי בעיניו כמתעתע לא עשה לרעהו
רעה שלא ירד לאומנות חבירו וחרפה לא
נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו נבזה
בעיניו נמאס זה חזקיהו המלך שגירר עצמות
אביו במטה של חבלים ואת יראי ה׳ יכבד
זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שהיה
רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו
ומנשקו וקורא לו ( אבי אבי ) רבי רבי מרי מרי
נשבע להרע ולא ימיר כר׳ יוחנן דא״ר יוחנן
אהא בתענית עד שאבא לביתי כספו לא נתן
בנשך אפילו ברבית עובד כוכבים ושוחד
על נקי לא לקח כגון ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי
כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם כשהיה
ר״ג מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן
דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא
מינייהו ימוט אמרו ליה מי כתיב עושה כל
אלה עושה אלה כתיב אפילו בחדא מינייהו
דאי לא תימא הכי כתיב קרא אחרינא אל
תטמאו בכל אלה התם נמי הנוגע בכל אלה
הוא דמטמא בחדא מינייהו לא אלא לאו
באחת מכל אלה הכא נמי באחת מכל אלו
בא ישעיהו והעמידן על שש דכתיב הולך
צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות
נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע
הולך צדקות זה אברהם אבינו דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו׳ ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני
חבירו ברבים מואס בבצע מעשקות כגון ר׳ ישמעאל בן אלישע נוער כפיו מתמוך בשוחד כגון ר׳ ישמעאל
בר׳ יוסי אוטם אזנו משמוע דמים דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק כגון ר״א ברבי שמעון ועוצם
עיניו מראות ברע כדרבי חייא בר אבא דאמר ר׳ חייא בר אבא זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות
על הכביסה וכתיב הוא מרומים ישכון [ וגו׳ ] בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב הגיד לך אדם מה טוב
ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ( ה׳ ) אלהיך עשות משפט זה הדין
אהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והלא דברים קל וחומר ומה דברים
שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה
חזר ישעיהו והעמידן על שתים שנאמר כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה בא עמוס והעמידן על אחת
שנאמר כה אמר ה׳ לבית ישראל דרשוני וחיו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא דרשוני בכל התורה
כולה אלא בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה אמר ר׳ יוסי בר חנינא ארבע
גזירות גזר משה רבינו על ישראל באו ארבעה נביאים וביטלום משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין
יעקב בא עמוס וביטלה [ שנאמר ] חדל נא מי יקום יעקב וגו׳ וכתיב ניחם ה׳ על זאת [ וגו ] משה אמר
ובגוים ההם לא תרגיע בא ירמיה ואמר הלוך להרגיעו ישראל משה אמר פוקד עון אבות על בנים בא
יחזקאל וביטלה הנפש החוטאת היא תמות משה אמר ואבדתם בגוים בא ישעיהו ואמר והיה ביום ההוא
יתקע בשופר גדול וגו׳ אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים מתקיף לה רב פפא דלמא כאבידה
המתבקשת דכתיב תעיתי כשה אובד בקש עבדך אלא מסיפא [ דקרא ] ואכלה אתכם ארץ אויביכם מתקיף
לה מר זוטרא דלמא כאכילת קישואין ודילועין וכבר היה ר״ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי
עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ ברחוק ] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי
עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים
שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף
שית מאה וחד סרי. והיינו דכתיב מורה לוה לנו משה, ושתיס מפי בה דבר גנאי ושותק, והיינו דמיס לשון שתיקה: כגון רבי אלעזר ברבי
הגבורה, הרי שית מחה ומליסכי: מפי הגבורה שמענום. דכתיב (1) שמעון. בהשוכר את הפועלים (נ״מ דף פד:) דנפק רימסה מאודניה
אחת דבר חלהיס ושתיס זו שמענו", במכילתא: והעמידן על אחת ואימחזי לאימתיה בחלמח ואמר לה החי דשמעית נזילותה דלורצה
עשרה. שנתמלה היו לדיקיס והיו יכולים לקבל עול מלכות הרבה,
מרצון ולא מחאי כדמצעי לי, אלמה בחייו הוס רגיל לדקדק בכך
אצל דורות האחרונים לא היו לדיקיס
ולפיכך הקפיד הקב״ה עליו על אותו
כל כך, וחס בחו לשמור כולן אין לך
הפעם שלח מימה: זו הוצאת המת
אדם שזוכה, ובא דוד והעמידן כו׳
והכנסת הכלה. דכתיב בהו (3) לכת,
כדי שיזכו הם יקיימו י״ח מלות הללו,
טוב ללכת חל בית אבל מלכת וגו׳:
וכן כל שעה דורות של מטה הולכין
בא ישעיה בן אמוץ. כל שעה דורות
וממעטין אותו: רב ספרא. נשאלתות
של מטה היו מתמעטין: חדל נא.
דרב המא) (שאילתא לו), והכי הוה
אותה ברכה שאמר משה ויסכון
עובדה דרב ספרח היה לו חפץ חמד
ישראל בטח 773 עין יעקב, כלומר
למכור, ובא אדם אחד לפניו בשעה
אימתי ישכון ישראל נטמ כשיהיו
שהיה קורה ק״ם ואמר לו מן
לי לדיקיס כעין יעקב: מי יקום
המפן בכך וכך דמים, ולא ענהו מפני
יעקב. מי יוכל להיות חסיד כיעקב
שהיה קורא ק״ם, כסבור זה שלא היה
כי קטן הוא, קטניס הס הטובים
כולה לימנו בדמים הללו והוסיף אמר
שיהיו לדיקיס כיעקב:
מנהו לי בכך יותר, לאחר שסייס ק״ם
מכאן ואילך מפירוש רבינו גרשום
אמר לו טול החפן בדמיס שאמרת
בראשונה שנאותן דמיס היה דעתי
הלוך להרגיעו ישראל. שיהא להס
לימנס לך: (אף) לא רגל על לשונו
מכוסה בגלומן: בשופר גדול וגו׳.
ובחו החובדים בארץ, מלמד שלא
[כו׳]. לא כלה לשקר מתחלה שאמר
יהו אבודיס בין העובדי כוכבים:
אולי ימושני [חצי], הלח שהמו הכריחתו
כאבידה המתבקשת. ונמלאת לאחר
ועל פי הדבור, דכתיב" עלי קללתך
זמן: כאכילת קשואין ודלועין.
בני ומתרגמינן חלי המאמר בנבואה
שאוכלים מקלתס ומקלמס אין
[דלה יימון לווטיה עלך ברי]: וחרפה
לא נשא על קרובו. לא סבל מרפת
אוכלין: מפלטירו. בית של רומי:
קרובו: נבזה בעיניו נמאס. הנמחס
5] ומה לעוברי רצונו כך. שמשתמויס
להקב״ה נמזה הוא בעיניו של הדס,
לעבודת כוכבים שלהס יוםציס
זה חזקיהו שכבה היה בעיניו אביו
בהשקט ושלוה, ישראל שעושין כלונו
שנמחס בעבודת כוכביס: שגיררו
על אחת כמה וכמה שישלס להס
במטה של חבלים. גמורה היאיח) ולא
שכר טוב: קרעו בגדיהם. דדינו
קרא: (וקורא לו רבי רבי): ואפילו
ליעבד הכי: והלא אוריה במקדש
לעובד כוכבים. כדי שלא ימשוך
ראשון היה. ככתוב בספר מלכים כג):
ויכוח להלוות לישראל צרנית "ט):
זכריה מנביאים אחרונים היה. שהיה
שוחד על נקי לא לקח. אפילו שוחד
במקדם שני: תלה הכתוב נבואתו
של זכריה בנבואתו של אוריה. כלומר
שהיה רשאי ליקמ: כגון ר' ישמעאל
שפורענות שנינא אוריה שאמר
ברבי יוסי, שהיה הכיסו מניח לו
ירושלים לעייס תהיה והר הבית
משלו [קודם זמנו] ולא רצה ליקמ כדי
לכמות יער נמקייס, כמו כן עתיד
להיות לו ליין ): בבצע מעשקות. שלה
כלה ליטול לעצמו ראשית הגז
להתקיים דברי ניחומים של זכריה
שהביא לו אדם אחד שבא לדון לפניו כח)
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו
אע״ג דהוה כהן רבי ישמעאל בן
אמן סלה:
אלישע, מסוס דדמי כאילו עוסקו
לכהן הדרן עלך אלו הן הלוקין
שהיה רגיל זה ליתן לו מתנותיו:
אוטם אזנו משמוע דמים. חזכו
וסליקא לה מסכת מכות מתומה
וסתומה בדבר זה שלא ישמע