תניא
(סימן
שסד״ך ) ותו ליכא והא איכא שלמה
לא סליק מלכותיה הניחא למ״ד מלך והדיוט
אלא למ״ד מלך והדיוט ומלך מאי איכא
למימר שלמה מילתא אחריתי הוה ביה
שמלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר
וישב שלמה על כסא ה׳ והא הוה סנחריב
דכתיב מי בכל אלהי הארצות האלה אשר
הצילו את ארצם מידי הא איכא ירושלים
דלא כבשה והא איכא דריוש דכתיב דריוש
מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא די
דיירין בכל ארעא שלמכון יסגא הא איכא
שבע דלא מלך עלייהו דכתיב שפר קדם
דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא
מאה ועשרין והא איכא כורש דכתיב כה
אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ
נתן לי ה׳ התם אשתבוחי הוא דקא משתבח
בנפשיה׃ בימים ההם כשבת המלך וכתיב
בתריה בשנת שלש למלכו אמר רבא מאי
כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר
חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא מאי
היא דכתיב כי לפי מלאת לבבל שבעים
שנה אפקוד אתכם וכתיב למלאות
לחרבות ירושלם שבעים שנה חשוב ארבעין
וחמש דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך
ותרתי דידיה הא שבעים אפיק מאני דבי
מקדשא ואשתמש בהו ונבוכדנצר מנלן
דארבעין וחמש שנין מלך דאמר מר גלו
בשבע גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה
גלו בתשע עשרה גלו בשבע לכיבוש
יהויקים גלות יהויכין שהיא שמונה
לנבוכדנצר גלו בשמונה עשרה לכיבוש
יהויקים גלות צדקיהו שהיא תשע עשרה
לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כיבש
נינוה שניה כיבש יהויקים וכתיב ויהי
בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך
יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה
לחדש נשא אויל מרודך מלך בבל [ בשנת
מלכותו ] את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא
אותו מבית הכלא תמני ותלתין ושבע הרי
ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרין ותלת
דאויל מרודך גמרא ותרתי דידיה הא שבעין
אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני
דבי מקדשא ואשתמש בהו היינו דקאמר ליה
דניאל ועל מרי שמיא התרוממת ולמאניא
די בייתיה היתיו קדמך וכתיב ביה בליליא
קטיל בלשאצר מלכא [ כשדאי ] וכתיב
ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין
ותרתין אמר איהו מיטעא טעי אנא חשיבנא
ולא טעינא מי כתיב למלכות בבל לבבל
כתיב מאי לבבל לגלות בבל כמה בצירן תמני חשיב ועייל חילופייהו
חדא דבלשצר וחמש דדריוש וכורש ותרתי דידיה הא שבעין כיון דחזי דמלו.
שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא
ואשתמש בהו בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי והא שפיר חשיב איהו נמי מיטעא טעי דאיבעי ליה למימני
מחרבות ירושלים סוף סוף כמה בצירן ( חדיסר ) איהו כמה מלך ארביסר בארביסר דידיה איבעי ליה
למיבני בית המקדש אלמה כתיב באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם אמר רבא שנים מקוטעות הוו
בסופו, למדנו שנשנה שניה למלכותו כינסו: נשא אויל מרודך מלך
מלכותו, שהרי נטרד] כדאמרינן במסכת גיטין (דף סח:): הניחא למאן
בבל וגו' (1). למדנו שמלך אויל מרודך בשנת ל״ז לגלות יהויכין, וכבר
דאמר וכו׳. במס׳ גיטין פ׳ מי שהמזו: על העליונים. על השדיס":
מלך נבוכדכלר שמונה שנים קודם גלות יהויכין, שמונה ול״ז הכי מ״ס,
כשבת המלך. משמע בתחילת מלכותו, והדר כתיב בשנת שלם:
וכ״ג דחויל מרודך וב׳ דבלסלר: אפיק מאני דבית המקדש. בשנת
כשנתיישבה דעתו. שמתחלה היה
שלישית למלכותו: אמר, המסורום, איהו
דואג שילחו ישראל מתחת ידו כשיגמרו
ודחי מיטעה טעי: אנא חשיבנא
שבעים שנה לגלות בבל, ועכשיו
כו׳ לגלות בבל. תחילת גולה שהגלה
נתייםבה (ג): מאי היא. מוסבניס
חת יכניס: כמה בצידן. מסבעיס
דבלסלר וטעותיס: לפי מלאות
מסכת שמים לבלסלר: תמני. אותן
לבבל. כסבור הוח למלכות בכל
שמונה שנים שמלך נבוכדכלר לפני
מיוס שנטלה בצל מלכות, וזה נבוכדנלר
הגלותו את יכניס, שלא היה לו
ככל מלכות מאסר מדון מלך אשור:
לצלםלר למנותן ומכאן: חשב.
חשב. בלסלר מ״ה דנבוכדגלר וכ״ג
המשורום מצ׳ לצלםלר עד שלם
שלו: דחויל מכולך: ותרתי דידיה.
ועייל. הנך ממני ממותייהן: חדא
דחשכמן דבלשלכ מלך תלת סנין,
דבלשצר. דהרי (1) משנת שמיס
דכתיב בספר דניאל (ח א) בשנת שלם
שלמו שבעים שנה לפי מניינו, ושוב
למלכות בלםלר המלך מזון נראה
מנה שלישית: וחמשה דדריוש המדי
אלי הכי דניאל וגו׳: גלו בשבע
זכורש הפרסי. דכתיב ולכיום מדחה
גלו בשמונה. מל גלות הוא, וקרחי
קביל מלכותה (דניאל ו), ואחריו מלך
קא דרים, כתיב בגלות יהויכין בשנת
כורם הראשון שנתן רשות לבני
שמונה (ד) למלכות נבוכדכלר בסוף
סגולה לעלות שנאמר כה אמר כורם
ספר מלכים", ובספר ירמיה בסופו")
וגו' (עזרה א), וקסלקא דעתך השתא
אשר הגלה נבוזראדן בשנת שבע,
שמלכו בין שניהן ה׳ שניס אע״ג
חלה שמונה למלכות נבוכדכלר ושבע
דלה כתיב נקרא: ותרתי דאחשורוש.
לכיבוש יהויקים, שכבשו תחתיו בשנה
כבר עברו לו שתי שניס: מחרבות
שניה למלכותו (ה) ולא הגלהו ויהי
ירושלים. גלות לדקיהו שנשרפה
לו עבד שלם שניס. וי״מ וי״ט כתיב
העיר, ובהדיח כתיב דלחרבות
בגלות לדקיסו בסוף ספר ירמיה"),
ירושלים בעי למימניה, דכתיב בספר
והיינו מוכנות ירושלים שהיה
דניאל (ט ח) למלחות לחרבות ירושלם
י״ח שנה אחר גלות יהויכין, דכתיב")
שבעים שנה: חדיסר". שכך עמד
ויהי נעםתי ל עשרה שנה למלך לדקיהו
הבית למר גלות יכניס: איהו כמה
וגו׳, ומאיי״מ וי״ט י״מ לכינוס יסויקיס
מלך ארביסר. דכתיבל) בשנת שמיס
וי״ט למלכות נבוכדכלר: דאמר מר
עשרה הפיל פור הוא הגורל, ולשנה
שנה ראשונה כיבש נינוה. שהיתה
אחרת נעשה הנס הרי י״ג, (ח) דמלכי
ראש מלכות אסור שהיה מלך בנינוה:
אומות העולם ממסרי מניכן ") ונתחדשה
שניה כיבש יהויקים. קראי קמ
השנה בתשרי, וכתיב לשנה אחרת ")
לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית
דרים בסדר עולם", כתיב ברחם ספר
דניאל בשנת שלם למלכות יהויקים
הרי י״ד: באדין. בימי כורם נטילת
צח נבוכדכלר בירושלים ויתן ה׳ את
ענידת נית חלהח, שלוה כורם לבנות
יהויקים בידו, אפשר לומר כן והלא
וחזר נו על ידי לרי יהודה ובנימין
לא מלך חלה בשנת הרבע ליהויקיס,
כמו שכתוב בספר עזרא), עד שנת
שנאמר בספר ירמיה (כה) הדבר
מרתין למלכות דריום השני שמלך אמר
אשר היה בשנה הרביעית ליהויקיס
המסורום), ונקרא סלסה שמות)
היה שנה הראשונה לנבוכדגלר, אלא
דריום כורם ארתחשסתא: שנים
מה תלמוד לומר בשנת שלם למלכות
מקוטעות היו. אותן שניס שמנינן ]
יהויקים בשנת שלמה למכדו, לאחר מן
למעלה ים בהן שנבלעו משל המכון
שכינסו עבדו שלשה שניס ומרד נו,
(ט) בראשון, כגון לדריום המדי וכולם
שנאמר ויהי לו [יהויקים] עבד שלם
שמניקן להם ה׳ שנים לה ממלא אלא
שניס וישב וימרד בו (מלכים 3 כד),
ד׳, דכתיב בשנת המת לדכיום בן
ולמדך כאן שעמד במרדו שלם שנים,
המשורום בספר דניאל (ט) בשנת
סכי סטה שנים לכינוסו, ובפעם הואמ
סלם למלכות כורם וגו׳, ומניח בסדר
נמסר בידו והרגו, ונמקייס נו קבוכמ
עולם לח מלינו למדי שנה בכתובים
חמור יקצר (ירמיה כב), והמליך את
אלא זו בלבד, ולכולם מלינו שלמה שניס
יהויכין ננו תחתיו וכח לו לנצל (מדרם
בספר דניאלק) בשנת שלם למלכות פ]
רבה מזורע פי״ט), אמרו לו יועליו
כולם וגו', ומניח נמי בסדר עולסי) כולם
החב מרד בך והמלכת בנו, מתלא אמרן
מלך ג׳ שנים מקוטעות, הרי שמנית
מכלבח בישה גוריה טבח לא נפיק,
שנה יתירה, וגם (י) דבשנות נבוכדנלר
מזכ עליו לתשובת השנה והגלהו
וחויל מרודך נבלעה שנה, וכנגדו
והמליך לדקיהו, וכן כתיב בספר
נשמהה הבנין שתיס שניס לדכיום:
מלכים בסופו, נמלהת גלות יהויכין
מניח
בשנת שבע לכיבוש יהויקים, והכי
הכתוב קורא אותה בשנת שמונה
למלכות נבוכדכלר בספר מלכים") תניא