תַּנְיָא  (סימן  שסד״ך ) וְְתוּ לֵיכָא וְְהָא אִיכָא שְלמֹהֹ  לאֹ סְלִיק מַלְכוּתֵיהּ הָנִיחָא למ״ד מֶלֶךְ וּהֶדְיוֹט  אֶלָּא למ״ד מֶלֶךְ וְְהֶדְיוֹט וּמֶלֶךְ מַאי אִיכָא  לְמֵימַר שְלמֹהֹ מִילְּתָא אַחֲרִיתִי הֲוְָה בֵיהּ  שֶמָלַךְ עַל הָעֶלְיוֹנִים וְְעַל הַתַּחְתּוֹנִים שֶנֶּאֱמַר  וְַיֵּשֶב שְלמֹהֹ עַל כִסֵּא ה׳ וְְהָא הֲוְָה סַנְחֵרִיב  דִכְתִיב מִי בְכָל אֱלהֵֹי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶר  הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי הָא אִיכָא יְרוּשָלַיִם  דְלָא כְבָשָהּ וְְהָא אִיכָא דָרְיָוְֶש דִכְתִיב דָרְיָוְֶש  מַלְכָא כְתַב לְכָל עַמְמַיָּא אוּמַיָא וְלִישָׁנַיָא דִי  דַּיְירִין בְכָל אַרְעָא שְלָמְכוֹן יִסְגֵּא הָא אִיכָא  שֶבַע דְלָא מָלַךְ עֲלַיְיהוּ דִכְתִיב שָפֶר קָדַם  דָרְיָוְֶש וְַהֲקִים עַל מַלְכוּתָא לַאֲחַשְדַרְפְנַיָּא  מְאָה וְְעֶשְרִין וְְהָא אִיכָא כוֹרֶש דִכְתִיב כהֹ  אָמַר כוֹרֶש מֶלֶךְ פָרַס כלֹ מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ  נָתַן לִי ה׳ הָתָם אִשְתַּבוּחֵי הוּא דְקָא מִשְתַּבַח  בְנַפְשֵיהּ׃ בַיָּמִים הָהֵם כְשֶבֶת הַמֶלֶךְ וּכְתִיב  בַתְרֵיהּ בִשְנַת שָלשֹ לְמָלְכוֹ אָמַר רָבָא מַאי  כְשֶבֶת לְאַחַר שֶנִּתְיַישְבָה דַעְתּוֹ אָמַר בֵלְשַצַּר  חִשֵּב וְְטָעָה אֲנָא חָשֵיבְנָא וְְלאֹ טָעֵינָא מַאי  הִיא דִכְתִיב כִי לְפִי מְלאֹת לְבָבֶל שִבְעִים  שָנָה אֶפְקוֹד אֶתְכֶם וּכְתִיב לְמַלּאֹוְת  לְחָרְבוֹת יְרוּשָלַםִ שִבְעִים שָנָה חֲשוֹב אַרְבְעִין  וְְחָמֵש דִנְבוּכַדְנֶצַּר וְְעֶשְרִים וּתְלָת דֶאֱוְִיל מְרוֹדַךְ  וְְתַרְתֵּי דִידֵיהּ הָא שִבְעִים אַפֵיק מָאנֵי דְבֵי  מַקְדְשָא וְְאֶשְתַּמֵש בְהוּ וּנְבוּכַדְנֶצַּר מְנָלַן  דְאַרְבְעִין וְְחָמֵש שְנִין מָלַךְ דְאָמַר מָר גָּלוּ  בְשֶבַע גָּלוּ בִשְמוֹנֶה גָּלוּ בִשְמוֹנֶה עֶשְרֵה  גָּלוּ בִתְשַע עֶשְרֵה גָּלוּ בְשֶבַע לְכִיבוּש  יְהוֹיָקִים גָּלוּת יְהוֹיָכִין שֶהִיא שְמוֹנֶה  לִנְבוּכַדְנֶצַּר גָּלוּ בִשְמוֹנֶה עֶשְרֵה לְכִיבוּש  יְהוֹיָקִים גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ שֶהִיא תְּשַע עֶשְרֵה  לִנְבוּכַדְנֶצַּר דְאָמַר מָר שָנָה רִאשוֹנָה כִיבֵש  נִינְוְֵה שְנִיָּה כִיבֵש יְהוֹיָקִים וּכְתִיב וְַיְהִי  בִשְלשִֹים וְָשֶבַע שָנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ  יְהוּדָה בִשְנֵים עָשָר חדֶֹש בְעֶשְרִים וְַחֲמִשָּה  לַחדֶֹש נָשָא אֱוְִיל מְרוֹדַךְ מֶלֶךְ בָבֶל [ בִשְנַת  מַלְכוּתוֹ ] אֶת ראֹש יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וְַיּוֹצֵא  אוֹתוֹ מִבֵית הַכֶּלֶא תְּמָנֵי וּתְלָתִין וְְשֶבַע הֲרֵי  אַרְבְעִין וְְחָמֵש דִנְבוּכַדְנֶצַּר וְְעֶשְרִין וּתְלָת  דֶאֱוְִיל מְרוֹדַךְ גְּמָרָא וְְתַרְתֵּי דִידֵיהּ הָא שִבְעִין  אָמַר הָשְתָּא וְַדַאי תּוּ לָא מִיפַרְקִי אַפֵיק מָאנֵי  דְבֵי מַקְדְשָא וְְאֶשְתַּמֵש בְהוּ הַיְינוּ דְקָאָמַר לֵיהּ  דָנִיֵּאל וְְעַל מָרֵי שְמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא  דִי בֵייתֵיהּ הַיְתִיו קָדָמָךְ וּכְתִיב בֵיהּ בְלֵילְיָא  קְטִיל בֵלְשַאצַּר מַלְכָא [ כַשְדַאי ] וּכְתִיב  וְְדָרְיָוְֶש מָדָאָה קַבֵל מַלְכוּתָא כְבַר שְנִין שִתִּין  וְְתַרְתֵּין אָמַר אִיהוּ מִיטְעָא טָעֵי אֲנָא חָשֵיבְנָא  וְְלאֹ טָעֵינָא מִי כְתִיב לְמַלְכוּת בָבֶל לְבָבֶל  כְתִיב מַאי לְבָבֶל לְגָלוּת בָבֶל כַמָה בְצֵירַן תְּמָנֵי חָשֵיב וְְעָיֵיל חִילּוּפַיְיהוּ  חֲדָא דבלשצר וְְחָמֵש דדריוש וְְכוֹרֶש וְְתַרְתֵּי דִידֵיהּ הָא שִבְעִין כֵיוְָן דַחֲזֵי דְמָלוּ.  שִבְעִין וְְלאֹ אִיפְרוֹק אָמַר הָשְתָּא וְַדַאי תּוּ לָא מִיפַרְקִי אַפֵיק מָאנֵי דְבֵי מַקְדְשָא  וְְאֶשְתַּמֵש בְהוּ בָא שָטָן וְְרִיקֵּד בֵינֵיהֶן וְְהָרַג אֶת וְַשְתִּי וְְהָא שַפִיר חָשֵיב אִיהוּ נַמִי מִיטְעָא טָעֵי דְאִיבָעֵי לֵיהּ לְמִימְנֵי  מֵחָרְבוֹת יְרוּשָלַיִם סוֹף סוֹף כַמָה בְצֵירַן ( חדיסר ) אִיהוּ כַמָה מָלַךְ אַרְבֵיסַר בְאַרְבֵיסַר דִידֵיהּ אִיבָעֵי לֵיהּ  לְמִיבְנֵי בֵית הַמִקְדָש אַלָּמָה כְתִיב בֵאדַיִן בְטֵילַת עֲבִידַת בֵית אֱלָהָא דִי בִירוּשְלֶם אָמַר רָבָא שָנִים מְקוּטָּעוֹת הָוְוּ  בסופו, למדנו שנשנה שניה למלכותו כינסו: נשא אויל מרודך מלך  מלכותו, שהרי נטרד] כדאמרינן במסכת גיטין (דף סח:): הניחא למאן  בבל וגו' (1). למדנו שמלך אויל מרודך בשנת ל״ז לגלות יהויכין, וכבר  דאמר וכו׳. במס׳ גיטין פ׳ מי שהמזו: על העליונים. על השדיס":  מלך נבוכדכלר שמונה שנים קודם גלות יהויכין, שמונה ול״ז הכי מ״ס,  כשבת המלך. משמע בתחילת מלכותו, והדר כתיב בשנת שלם:  וכ״ג דחויל מרודך וב׳ דבלסלר: אפיק מאני דבית המקדש. בשנת  כשנתיישבה דעתו. שמתחלה היה  שלישית למלכותו: אמר, המסורום, איהו  דואג שילחו ישראל מתחת ידו כשיגמרו  ודחי מיטעה טעי: אנא חשיבנא  שבעים שנה לגלות בבל, ועכשיו  כו׳ לגלות בבל. תחילת גולה שהגלה  נתייםבה (ג): מאי היא. מוסבניס  חת יכניס: כמה בצידן. מסבעיס  דבלסלר וטעותיס: לפי מלאות  מסכת שמים לבלסלר: תמני. אותן  לבבל. כסבור הוח למלכות בכל  שמונה שנים שמלך נבוכדכלר לפני  מיוס שנטלה בצל מלכות, וזה נבוכדנלר  הגלותו את יכניס, שלא היה לו  ככל מלכות מאסר מדון מלך אשור:  לצלםלר למנותן ומכאן: חשב.  חשב. בלסלר מ״ה דנבוכדגלר וכ״ג  המשורום מצ׳ לצלםלר עד שלם שלו:  דחויל מכולך: ותרתי דידיה.  ועייל. הנך ממני ממותייהן: חדא  דחשכמן דבלשלכ מלך תלת סנין,  דבלשצר. דהרי (1) משנת שמיס  דכתיב בספר דניאל (ח א) בשנת שלם  שלמו שבעים שנה לפי מניינו, ושוב  למלכות בלםלר המלך מזון נראה  מנה שלישית: וחמשה דדריוש המדי  אלי הכי דניאל וגו׳: גלו בשבע  זכורש הפרסי. דכתיב ולכיום מדחה  גלו בשמונה. מל גלות הוא, וקרחי  קביל מלכותה (דניאל ו), ואחריו מלך  קא דרים, כתיב בגלות יהויכין בשנת  כורם הראשון שנתן רשות לבני  שמונה (ד) למלכות נבוכדכלר בסוף  סגולה לעלות שנאמר כה אמר כורם  ספר מלכים", ובספר ירמיה בסופו")  וגו' (עזרה א), וקסלקא דעתך השתא  אשר הגלה נבוזראדן בשנת שבע,  שמלכו בין שניהן ה׳ שניס אע״ג  חלה שמונה למלכות נבוכדכלר ושבע  דלה כתיב נקרא: ותרתי דאחשורוש.  לכיבוש יהויקים, שכבשו תחתיו בשנה  כבר עברו לו שתי שניס: מחרבות  שניה למלכותו (ה) ולא הגלהו ויהי  ירושלים. גלות לדקיהו שנשרפה  לו עבד שלם שניס. וי״מ וי״ט כתיב  העיר, ובהדיח כתיב דלחרבות  בגלות לדקיסו בסוף ספר ירמיה"),  ירושלים בעי למימניה, דכתיב בספר  והיינו מוכנות ירושלים שהיה  דניאל (ט ח) למלחות לחרבות ירושלם  י״ח שנה אחר גלות יהויכין, דכתיב")  שבעים שנה: חדיסר". שכך עמד  ויהי נעםתי ל עשרה שנה למלך לדקיהו  הבית למר גלות יכניס: איהו כמה  וגו׳, ומאיי״מ וי״ט י״מ לכינוס יסויקיס  מלך ארביסר. דכתיבל) בשנת שמיס  וי״ט למלכות נבוכדכלר: דאמר מר  עשרה הפיל פור הוא הגורל, ולשנה  שנה ראשונה כיבש נינוה. שהיתה  אחרת נעשה הנס הרי י״ג, (ח) דמלכי  ראש מלכות אסור שהיה מלך בנינוה:  אומות העולם ממסרי מניכן ") ונתחדשה  שניה כיבש יהויקים. קראי קמ  השנה בתשרי, וכתיב לשנה אחרת  דרים בסדר עולם", כתיב ברחם ספר  ") לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית  דניאל בשנת שלם למלכות יהויקים  הרי י״ד: באדין. בימי כורם נטילת  צח נבוכדכלר בירושלים ויתן ה׳ את  ענידת נית חלהח, שלוה כורם לבנות  יהויקים בידו, אפשר לומר כן והלא  וחזר נו על ידי לרי יהודה ובנימין  לא מלך חלה בשנת הרבע ליהויקיס,  כמו שכתוב בספר עזרא), עד שנת  שנאמר בספר ירמיה (כה) הדבר  מרתין למלכות דריום השני שמלך אמר  אשר היה בשנה הרביעית ליהויקיס  המסורום), ונקרא סלסה שמות)  היה שנה הראשונה לנבוכדגלר, אלא  דריום כורם ארתחשסתא: שנים  מה תלמוד לומר בשנת שלם למלכות  מקוטעות היו. אותן שניס שמנינן ]  יהויקים בשנת שלמה למכדו, לאחר מן  למעלה ים בהן שנבלעו משל המכון  שכינסו עבדו שלשה שניס ומרד נו,  (ט) בראשון, כגון לדריום המדי וכולם  שנאמר ויהי לו [יהויקים] עבד שלם  שמניקן להם ה׳ שנים לה ממלא אלא  שניס וישב וימרד בו (מלכים 3 כד),  ד׳, דכתיב בשנת המת לדכיום בן  ולמדך כאן שעמד במרדו שלם שנים,  המשורום בספר דניאל (ט) בשנת  סכי סטה שנים לכינוסו, ובפעם הואמ  סלם למלכות כורם וגו׳, ומניח בסדר  נמסר בידו והרגו, ונמקייס נו קבוכמ  עולם לח מלינו למדי שנה בכתובים  חמור יקצר (ירמיה כב), והמליך את  אלא זו בלבד, ולכולם מלינו שלמה שניס  יהויכין ננו תחתיו וכח לו לנצל (מדרם  בספר דניאלק) בשנת שלם למלכות פ]  רבה מזורע פי״ט), אמרו לו יועליו  כולם וגו', ומניח נמי בסדר עולסי) כולם  החב מרד בך והמלכת בנו, מתלא אמרן  מלך ג׳ שנים מקוטעות, הרי שמנית  מכלבח בישה גוריה טבח לא נפיק,  שנה יתירה, וגם (י) דבשנות נבוכדנלר  מזכ עליו לתשובת השנה והגלהו  וחויל מרודך נבלעה שנה, וכנגדו  והמליך לדקיהו, וכן כתיב בספר  נשמהה הבנין שתיס שניס לדכיום:  מלכים בסופו, נמלהת גלות יהויכין  מניח  בשנת שבע לכיבוש יהויקים, והכי  הכתוב קורא אותה בשנת שמונה  למלכות נבוכדכלר בספר מלכים")